ארבעה
אחין
פרק שלישי
יבמות
כח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
חולצות לכתחלה. משמע כלומר אין כאן תקנה אחרת: ה"ג
ולימא
דבאלו יבמות ליכא שום חששא והא לא חיישינן שאם נתיר כאן לייבם
יא א מיי' פ"ז מהל' יבום
א) [לעיל יח. וש"נ],
ב) לקמן מא. קט., ג) ליה
הלכה א סמג עשין נא
ליה גזירה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא. אי אמרת להו
הראשונה כשכבר חלץ לשניה אתי בעלמא למיעבד איפכא שאינה
יעב"ץ, ד) לעיל יט. בכורות
נב טוש"ע אה"ע סימן
חלוצו לשניה ויבמו ראשונה גזירה דלמא קדים חד וחליץ לראשונה
חששא גדולה כ"כ שלא יטעו להתיר השניה שלא הותרה מתחלה קעה סעי' א:
ט. יז. יח. [שבועות לב.],
יב ב מיי' שם טוש"ע שם
ואתי לייבומי אידך שניה דסברי מה איכפת בין זו לזו אבל בדיעבד
בשביל שנתיר הראשונה שהותרה אבל באו לימלך בפנינו מתחלה יש
ה) לעיל כו., ו) [תוספתא
פ"ה], ז) [שבת מב. קלה.
סעיף ב:
שחלץ לשנייה תחלה שריא ליה לאידך
לגזור כיון שהיו ס) הצרות עצמן יכול
יג ג מיי' שם הל' ה
סוכה טו. ב"ק צד.],
לכתחלה קתני ולימא ליה גזירה דלמא
לייבומי קמייתא דמאן דחזי דחלץ
לבא לידי קלקול ומשני ולא מתייבמות
❖
א
ח) לעיל כ., ט) [לעיל כו.],
טוש"ע שם סעיף א:
לשניה ברישא וחזר וייבם קמייתא
קתני דליכא דין ייבום כלל אפי' קדם
י) [בדפו"י אחי], כ) [זו
קדים וחליץ לראשונה ברישא ולא מתייבמות
שאסורה על האחד נפלה
אסיק אדעתיה ולא אתי למחלץ
וחלץ כבר לשניה ופריך ולימא ליה
קתני דליכא דין יבום הכא כלל ולימא ליה
כצ"ל רש"ל], ל) [רש"ל],
שמא ימות וכו' ויעמיד המשנה כמ"ד מוסף רש"י
לקמייתא ולייבומי שניה: ומשני ולא
מ) ס"א באחת, נ) ס"א
גזירה שמא ימות א) ואסור לבטל מצות יבמין
באחת, ס) נ"א היבמות,
מתייבמות קתני. דאי נמי חלץ לשניה
אין זיקה דלדידיה ודאי אפילו קדם
כיון שעמדה עליו
ר' יוחנן למיתה לא חייש ולימא ליה רבי
ע) [ע"ש היטב וע"ע תוס'
שעה אחת באיסור.
אין כאן יבום: ולימא ליה גזירה שמא
וחלץ לשניה דליכא למיחש טפי באלו
בפרק בית שמאי (לקמן
שם יז: סוף ד"ה אפשר],
(א) אלעזר היא ב)דאמר כיון שעמדה עליו שעה
❖
ימות ואסור לבטל מצות יבמין. וה"פ
יבמות מ"מ אסור לייבם ראשונה
פ) [שייך לעיל במשנה כו.],
קט.) המגרש את האשה
אחת באיסור נאסרה עליו עולמית מדסיפא
והחזירה מותרת ליבם
שאם נתיר כאן לייבם אחר חליצה
לימא ליה רבי יוחנן תנא דמתני'
רבי אליעזר אוסר, הואיל
ר' אלעזר רישא לאו רבי אלעזר ונימא ג)להו
יבוא בעלמא לייבם ברישא דלא מסקי
טעמיה לאו משום זיקה קא אסר
ועמדה עליו שעה אחת
הגהות הב"ח
דנפול בבת אחת ורבי יוסי הגלילי היא
אדעתייהו טעמא דלמא אדמייבם
לייבם ב' אחיות דס"ל אין זיקה דאי
באיסור גרושת אח
(לקמן
(א) גמ' ר' אליעזר היא
מא.). דאמר אפשר
חד מיית אידך שאין זה טעם ידוע
טעמא משום זיקה מכי חליץ לשניה
ד)דאמר אפשר לצמצם לא סתם לן תנא כר'
לצמצם. בבכורות (יז.)
כצ"ל וכן בכל העמוד:
ועוד אר"י דיש לפרש בענין אחר
ופקע זיקתה שרי לייבומי ראשונה
יוסי הגלילי ולימא ליה דלא ידעינן הי נפול
(ב) שם בשלמא ראשון
רחל שלא בכרה וילדה
ב
ולימא ליה דלמא קדים וחליץ לראשונה
כדאמרי אנא אלא טעמא משום שמא
אמרינן ליה מאן שרא לך
שני זכרים ויצאו שני
ברישא אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו
❖
אלא שני אמר:
ראשים כאחד, ר' יוסי
ברישא ואפי' חלץ כבר מעצמו לשניה
ימות כדאמר בריש פירקין ט) דלמא
יוציאו בשלמא ראשונה אמרינן ליה מאן
אומר שניהם לכהן וחכמים
(ב)
אסרינן ראשונה ליבם דלמא אתי
אדמייבם חד מיית אידך כו' ומשו"ה
אומרים אחד לו ואחד
שריא לך אלא שניה אמר חבראי שניה
למישרי בעלמא שניה נמי כשקדם
שקול רבנן דין יבום מאחיות לגמרי
לכהן דאי אפשר לצמצם
תוספות ישנים
ייבם אנא ראשונה מייבם היינו דקאמר ליה
ולצאת שניהם כאחד, אלא
וחלץ לראשונה אבל במיתת שניה
ואפילו חלץ לחדא מינייהו דלא בטלי
אחד יוצא ראשון ופוטר
דנפלה הך דאינה
אחיות איני יודע מי שנאן: תנן היתה אחת
לא שייך למיגזר כי האי גוונא ומשני
תו מצות יבמין כי היכי דלא ירגילו
ה)
את הרחם והשני חולין,
חמותו ברישא. פ"ה
ולא מתייבמות קתני דליכא דין ייבום
יבום באחיות ואתי לייבומי לכתחלה
מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה
ומשום דלא ידיע הי
דלאו דווקא נקט חמותו
מינייהו, הוו תרווייהו
ה"ה ערוה אחרת. א"נ
כלל אפילו מתה שניה ופריך ולימא
קמי חליצה ואדמייבם חד מיית אידך
ומותר
באחותה והשני אסור בשתיהן ס"ד
ספק בכורות אחד לכהן
פי' ה"ר ריב"ן דנקט
ליה גזירה שמא ימות ולהכי אסרה
אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה
והשני ירעה עד שיסתאב
חמותו משום דחמותו
דנפלה חמותו תחלה ואמאי ליקו חתן
ר' יוחנן ליכא למיגזר הכי: ר' אלעזר
מתני' אפילו מתה שניה דאי שריא
ויאכל במומו לבעל הבית
הויא ערוה ראשונה
לייבם
הך דאינה חמותו ברישא ותהוי
לגבי כללא דרבי חייא
(לעיל יט. וכעי"ז שבועות
היא. בפ' ב"ש (לקמן קט.) ואנא דאמרי
לייבם בשני יבמים אחר מיתת שניה
לב.). היתה אחת מהן
דהאסורה לזה מותרת
חמותו לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה
כרבנן: מדסיפא. דמתני' ר"א דקתני
יבא להתיר בלא מיתה אבל ר' יוחנן
אסורה על האחד
לזה כדקאמר לקמן (כח:)
וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון א"ר
ג
איסור ערוה. כגון חמותו
רב [יהודה] מתרגם
לא איירי אלא ביבם אחד דביבם
ר"א אומר ב"ש אומרים יקיימו (כו')
❖
ואם חמותו, אסור בה
מחמותו ואילך:
פפא כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא:
ב"ה אומרים יוציאו: ולימא ליה. דלא
אחד לא אתי להתיר בלא מיתה דאם
ומותר באחותה. דלאו
ר"א אומר בש"א וכו': תניא ר"א אומר
כן היה מבטל מיד מצות יבמין אבל
ידעינן הי נפול ברישא דלימא ליה
אחות זקוקה היא, דערוה
ו)
לאו קמיה רמיא ליבומי
חלוץ לשניה: א"ה. דמשום דלא
בשני יבמין דאין מבטל מיד אלא
ב"ש אומרים יקיימו ובה"א יוציאו רש"א
תוס' חד מקמאי
(לעיל כו.). אחותה. של
דגזירה שמא ימות אידך ויבוא לטעות
ידעינן הוא הא אי הוה ידעינן מתייבמת
יקיימו אבא שאול אומר קל היה להם לב"ה
ערוה כשהיא יבמתה.
הדר אקשינן לר"י מהא
ראשונה: היינו דקתני. כלומר הא
ולייבם וחזר בו ר"י מפירוש זה דביבם
כגון שנפלו שתי אחיות
דתנן היתה אחת מהן
בדבר זה שבית שמאי אומרים יוציאו ובה"א
משני אחין, האחת אסורה
אסורה עליו אסור ערוה
דקתני יוציאו אמאי: בשלמא לראשון
א' נמי קתני במתני' ולא מתייבמות
יקיימו ר"ש כמאן אי כב"ש היינו ר"א אי
משום ערוה, כגון שהיא
אסור בה ומותר באחותה
אמרי' ליה. אפיק דודאי באיסורא
דמשמע דליכא דין ייבום כלל ואפי'
כלתו או חמותו, או
והשני [אסור] בשתיהן
כב"ה היינו אבא שאול ז)ה"ק לא נחלקו ב"ש
מתה שניה דקתני לקמן ג' אחין ב'
אתא לידך דא"נ ראשונה היא מאן
חולצת או מתייבמת.
קס"ד דנפול חמות ברישא
וב"ה בדבר זה: היתה אחת מהם כו': הא
אחות הערוה, דלא פגע
ואמאי ליקום חתן ולייבם
מהן נשואין ב' אחיות ומתו הנשואין
שריא ניהלך הלא אחות זקוקה היא
באחות זקוקתו משום
הך דאינה חמות ותהוי
תנינא חדא זימנא אחותה כשהיא יבמתה
את האחיות הרי אלו חולצות ולא
ומי מאחיך חלץ לאחותה לאפקועי
ח)
דערוה לאו זקוקתו היא
חמות ליבם אידך כיבמה
מתייבמות: ולימא ליה ר"א
❖
זיקה מינה אלא שני לימא אחר
או חולצת או מתייבמת צריכא דאי אשמועינן
(לעיל כ. וכעי"ז לעיל כו.).
י)
שהותרה ונאסרה וחזרה
והותרה תחזור להיתירא
היא. היינו ר' אלעזר דהחולץ (לקמן דף
שייבם ראשון שניה אירע לחלקו
התם משום דליכא למיגזר משום שני אבל
הראשון אמר רב פפא כגון
והויא זו ראשונה יבמה שהותרה
מא. ושם) דתני גבי שומרת יבם
הכא דאיכא למיגזר משום שני אימא לא
שנפל הך דאינה חמות
תוס' חד מקמאי (המשך)
ונאסרה וחזרה והותרה דהכי אמר
שקידש אחיו את אחותה מתה יבמתו
תחילה כך היא הצעת
ואי אשמועינן הכא משום דאיכא שני דקא
מייבם הך דאינו חתן
הגמרא. וה"ר אלפס כתב
בפ' כיצד (לעיל כד.) קדמו וכנסו אין
מותר באשתו מתה אשתו אותה יבמה
ברישא. ורב פפא לא שני
משנתנו כפשוטה. ור"י
מוכח אבל התם דליכא שני אימא לא
מוציאין מידם משום דליכא אלא ספק
חולצת ולא מתייבמת ובקונטרס פי'
ליה הכי דמשמע ליה
דקי"ל כוותיה אמר זו
צריכא: איסור מצוה
כו': הא נמי תנינא
מדקתני אסור בשתיהן ב)
אינה משנה וסיפא נמי
פגע באחות זקוקה והא נמי לשני
דהיינו ר"א בפרק ב"ש (לקמן דף קט.
אסור שנה ומשום הכי
דקא' השני אסור בשתיהן
איסור
ספק הוא: היינו דקאמר ליה אחיות
ושם) דתנן המגרש את אשתו והחזירה
אוקמוה כגון שנפל הך
אוקמה רב פפא אליבא
מותרת לייבם ור' אלעזר אוסר: לא סתם לן כר' יוסי הגלילי.
איני יודע מי שנאן. דלא מצי לתרוצי כשמעתיה כלל: איסור ערוה.
דאינה חמות ברישא. מיהו
דר"י כגון דנפל הך דאינה
מ"מ אפלו נפל חמות
חמות תחילה והוא ז"ל לא
כגון חמותו או ערוה אחרת: דנפלה חמותו ברישא. כ) זו שאסרה
לר' יוחנן הוא דמסקינן הכי אבל רב חסדא מוקי מתניתין דשבועת
ברישא אסור בשתיהן
כתב דברי רב פפא והוא
את האחרת נפלה תחלה. והאי דנקט חמותו חדא מעריות נקט
העדות (שבועות לב. ושם) דכפרו שניהם בבת אחת כר' יוסי הגלילי ור'
או משום גזרה דלמא
דבר תימה נשוב ונאמר
וניחא למינקטיה מילתא דשכיחא ושאר עריות טריחא מילתא
יוחנן מסיק התם אפי' תימא רבנן והיינו לטעמיה דהכא ובפ"ק דעירובין
נפל הך דאינה חמות
כי דברי הרב ברורים
ברישא או משום דגזרינן
ונכונים וכולה מתני' הלכה
לאשכוחי: אמאי. שני אסור בשתיהן ליקו חתן של ראשונה ולייבם
(דף ה: ד"ה וספק) פירשתי דקיימא לן דבידי אדם אפשר לצמצם
דלמא קדים ומייבם הך
היא והא דתנינן ולא
לשניה דאינה חמותו ואינה אחות זקוקה ותיהוי חמותו לגבי
ובידי שמים נמי משמע לרבא דאית ליה פרק בתרא דבכורות ע) (דף
חתן ברישא. וזו אותה
מתייבמת משום גזרה
אידך אח יבמה שהותרה בשעת נפילה כו': כגון דנפלה הך
ס: ושם) דאפשר לצמצם גבי יצאו שנים בעשירי ובפרק בהמה המקשה
סברת הרב שכתב משנתנו
דלמא קדים וחליץ ברישא
כפשטה ודאתו ג) עלה
הראשונה כדאמרן בהאי
דאינה חמותו ברישא. ואי במייבם לה האיך ברישא פיישא שנייה
(חולין ע. ושם) גבי בעיא אם הלכו באברים אחר הרוב דמוקי לה
א)
לרב פפא דאמר ג' כגון
פירקא גבי (חזקת)
שנאסרה משעת נפילתה ל) [הוי] הלכך תו לא מהני לה היתר: קל
שיצא חציו ברוב אבר ואי אמרת דא"א לצמצם מאי קמיבעיא ליה
דנפל דאינה חמות ברישא.
יבמין דגזרינן מיבם והדר
היה להן לב"ה. כלומר ב"ה לקולא אמרי: ר"ש כמאן. אליבא
דממה נפשך טעון קבורה דשמא יצא רובו ואין להאריך כי שם
דתינח לר"י אלא לרב
חליץ דלמא חליץ והדר
הארכתי: הך דאין חמותו ברישא. וא"ת מ"מ תקשה לרב דשרי
מתני' היכי מתרצא. איכא
מייבם הכא נמי לא שנא.
דמאן: אי. אתא למימר בית שמאי אומרים יקיימו היינו ר"א:
מ"ד דלא קשיא מתני'
ואע"ג דבפרק כיצד אמר
ואי אב"ה. קא מסהיד היינו אבא שאול והא ליכא למימר
אפילו שניה וי"ל דרב אית ליה אין זיקה ולא מיתסר אלא משום
לרב אלא רישא דקתני ולא
קדש א' משתי אחיות
ביטול מצות יבמין וגזרינן דלמא מייבם אידך ברישא: רבי אליעזר
דטעמא דנפשיה קאמר דלאו בר פלוגתייהו דבית שמאי ובית
מתייבמת ולא סיפא דקתני
ואינו יודע איזה מהן
פ)
השני אסור בשתיהן דרב
קדש דוקא מחלץ והדר
אומר ב"ש אומרים יקיימו. וא"ת וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן
הלל הוא: תנינא חדא זימנא. בפרק כיצד אחותה של ערוה
לא קאמר אלא במתה.
יבומי אבל יבומי והדר
כשהיא יבמתה או חולצת כו' והיינו נמי אסור בה ומותר באחותה:
דהכי פריך בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה.) וי"ל דאיצטריך
אבל לר"י דאמר אסור
מחלץ לא ולא גזרינן
בשניה לא שני ליה בין
דלמא עביד הא אטו הא.
התם. הוא דליכא אלא חד אחא לקמן וליכא למיגזר מידי אבל
הכא לאפוקי מברייתא דאבא שאול דאמר קל היה להם לב"ה בדבר זה:
מתה ללא מתה. ואפ"ה
שאני התם דספק הוא
אבל
הכא דאיכא למיגזר דלמא אתא שני לייבומי מ) כאחיו וקא פגע
מותר בראשונה מפני
דהא אם קדמו וכנסו
באחות זקוקתו דקמי דידיה הוו רמיין תרווייהו אימא אפילו האי דלא רמיא ערוה קמיה לא לייבם קא משמע לן: דקא מוכח.
שהותרה בשעת נפילה
אין מוציאין אותה מידו
ומשום הכי אקשינן ליה
אבל הכא דודאי אחות
דמדלא מייבם האי נ) כאחיו איכא היכירא דאחות זקוקתו אסורה והאי דייבם האי משום טעמא דערוה לא רמיא קמיה ולא
ממתני'. ולדידי מסתברא
זקוקתו הוא גזרינן הא
אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא: אבל התם. דליכא אלא חד
אח אימא לא לייבם דלמא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא:
דלא קשיא ממתני' דרב
אטו הא ואע"ג דלר"י
איסור לטעמיה דאמר אין זיקה
שנינן ולא מתייבמות קתני
כדקאמרן לעיל ורב לית
למימר דליכא דין יבום
אסור אחות אשה אבל
הכא זיקה דרבנן הוא
כלל. מיהו ר"י מודה דגזרינן דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא והא דקתני בסיפ' אסור בשתיהן ליה האי סברא וכו' ומשני ה"מ היכא דקאי באפה
וס"ל לרב דמתניתין ס"ל יש זיקה וה"ל כמ"ד דקאי
באפה אסור אחות אשה
דאורייתא
מדקאמרן כל
אפילו נפלה חמות ברישא ובדין הוא דליקום חתן ולייבם הא דאינה חמות אלא גזרינן דלמא
א) צ"ל כדאמרינן בהך פירקא (דף לא ע"ב) גבי זיקת ב' יבמין.
ב) צ"ל מדקתני אסור בשתיהן משמע דהוא איסור שווה ומשו"ה וכו'.
ג) אולי צ"ל ומה דקשה עליה דרב פפא דאמר כגון דנפלה וכו'.