כח:
ארבעה
אחין פרק
שלישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
הכא דליכא שני דמוכח. ואם תאמר הא נמי ידעינן מההיא
איסור מצוה. אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה אינו
יד א מיי' פ"ז מהלכות
א) לעיל כ. [כו.] סנהדרין
נג., ב) לעיל ט:, ג) לעיל
יבום הלכה ג סמג
דפ"ב כדאמרינן לעיל (דף כ.) ויש לומר דהתם איכא ערוה
מותר באחותה הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה הואי אידך אחות
יט., ד) [לעיל כ. וש"נ],
עשין נא טוש"ע אה"ע
זקוקתו הלכך בעו חליצה: התם. בפרק כיצד: איסור מצוה לחודה.
דקמוכח שאינה לא חולצת ולא מתייבמת אבל הכא שתיהן מתייבמות
❖
ה) לעיל יט. קידושין נ:,
סימן קעה סעיף ו:
שנעשו
צרות זו לזו כו'. היינו דוקא כשנפלו
וליכא הוכחה:
לא אשמעינן אלא יבמה שנפלה לפניו שהיא אסורה עליו איסור מצוה
ו) [לעיל יט. ונזכר ר"ש זה
❖
עוד לעיל יח:], ז) [דף ב.],
חולצת: והכא אשמועינן איסור מצוה
לפני יבם אחד אבל כשנפלו לפני
תוספות ישנים
איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא
ואחותה. שנפלו לו משני אחין דאחותה
שני יבמין מודה רבי שמעון כדתניא א)
לעיל רבי שמעון אומר יקיימו:
לא מייבמא דלא תימא אוקי איסור
מתייבמת התם איסור מצוה לחודה הכא
לגזור משום שתי אחיות
תורה אור השלם
דעלמא ונהי דלעיל חזינן
אחותה
מצוה במקום ערוה ותתייבם אחותה
איסור מצוה ואחותה ס"ד אמינא ליקום איסור
1. וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא
דלא גזרינן היינו דווקא
ולא תיהוי כאחות זקוקתו: משום
מצוה במקום איסור ערוה ותתייבם קמ"ל ותתייבם כיון דמדאורייתא רמיא
לרבנן אבל לר"ש דסבר
תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת
מצוה עבוד רבנן. שתתקיים מצות
דאלימא כל כך זיקה דאמר
עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ:
קמיה קא פגע באחות זקוקתו סד"א משום מצוה עבוד רבנן קמ"ל: היתה
❖
דשתי אחיות לא חולצות ולא
ויקרא יח יח
יבום ולא העמידו איסור זיקה שהוא
מתייבמות סד"א ליגזור
אחת מהן כו': הא תו ל"ל היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי צריכא דאי
❖
מדבריהם לאסור את אחותה היכא
משום שתי אחיות דעלמא:
אשמועינן התם משום דאיכא שני דמוכח אבל הכא דליכא שני דקא מוכח
דהיא עליו איסור מצוה קמ"ל: הכא
הגהות הב"ח
אימא לא ואי אשמועינן הכא אדרבה תרווייהו מוכחי אהדדי אבל אידך לא
ליכא שני דמוכח. שהרי שתיהן
(א) רש"י ד"ה בשעה וכו'
תוס' חד מקמאי
❖
צריכא: זו היא שאמרו וכו': זו היא למעוטי מאי למעוטי איסור מצוה לזה
מתייבמות ואתי למישרי אחות זקוקה
כגון הכא שנפלו:
יבמה שאין אני קורא לה
בעלמא ואימא לא לייבמן קמ"ל:
ואיסור מצוה לזה הא תו ל"ל היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי מהו דתימא
בשעת נפילה יבמה יבוא
תרוייהו מוכחי אהדדי. שזה לא יכול
כי לא אמרינן אוקי איסור מצוה במקום איסור ערוה היכא דאיכא למיגזר
עליה הרי היא כאשת אח
מוסף רש"י
לישא את האחרת אלא זו וכן זו מוכחא
שיש לה בנים אלמא ס"ל
משום שני אבל היכא דליכא למיגזר משום שני אימא להאי אוקימנא איסור
איסור מצוה ואיסור
יש זיקה: הא דקתני
מילתא שזו אסורה על זה וזו על זה
מצוה במקום איסור ערוה ולהאי [אוקימנא] איסור מצוה במקום איסור ערוה
קדושה. ראה מוסף
במתני' איסור מצוה או
לפיכך ליכא אחות זקוקתו: היינו הך.
רש"י לעיל כו א.
איסור קדושה חולצת ולא
ולייבמו קמ"ל אמר רב יהודה אמר רב וכן תני ר' חייא ב) בכולן אני קורא
דהא בהדיא קתני לה לעיל איסור
שלשה אחין כו'.
מתייבמת פרכינן עלה
בהן האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת
ומתו ונפלו לפני השלישי,
בגמ' הא נמי תנינן אסור
מצוה ואיסור קדושה חולצת: כי לא
הרי אלו חולצות
מצוה או איסור קדושה
ורב יהודה מתרגם מחמותו ואילך אבל שיתא בבי דרישא לא מ"ט כיון דבתו
אמרינן אוקי איסור מצוה במקום
ולא מתייבמות. לפי
חולצת ולא מתייבמת.
ערוה. להתייבם אחותה היכא דאין
באונסין הוא דמשכחת לה בנשואין לא משכחת לה בנשואין קמיירי באונסין
ששתיהן זקוקות לו מקדושי
התם איסור מצוה לחודיה.
שני אחיו וזיקה הוי
והכא איסור מצוה
איסור מצוה אלא באחת על האחד
לא קא מיירי ואביי מתרגם אף בתו (באה) מאנוסתו כיון דאשכוחי משכחת
כקצת קדושין, ואי מייבם
ואחותה. ומאי דקתני זו
ולשני שתיהן זקוקות דאי שרית
חדא מנייהו קנסיב אחות
לה אי בעיא באונסין תיהוי אי בעיא בנשואין תהוי אבל אשת אחיו שלא
היא שאמרו אחותה שהיא
לייבומי להאי שהאחת אסורה עליו
זקוקתו בחייה, וזקוקתו
יבמתה חולצת או
היה בעולמו לא כיון דאליבא דר"ש הוא דמשכחת לה אליבא דרבנן לא
הויא כאשתו, אבל חליצה
מתייבמת פרשינן בגמ'
אתי שני נמי לייבומי וקא פגע באחות
בעיא דלא אלים למיהוי
למעוטי איסו' מצוה לזה
משכחת לה בפלוגתא לא קמיירי ורב ספרא מתרגם אף אשת אחיו שלא
זקוקתו: בכולן אני קורא בהן. בכל
כאחות אשה ממש להפטר
ואיסור מצוה לזה:
היה בעולמו ומשכחת לה בשיתא אחי ואליבא דר"ש וסימניך מת נולד וייבם
בלא כלום (לעיל ח: וכעי"ז
חמש עשרה עריות דבפ"ק אפשר
ז)
לעיל יט.).
מת נולד וייבם ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות לוי ויהודה נשואין שתי
להן להיות שתי אחיות נופלות לשני
נכריות מת ראובן נולד יששכר וייבם לוי מת שמעון נולד זבולון וייבם
אחין והאחת אסורה על זה משום
אחת מכל העריות הללו ומותרת
יהודה מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו להו קמי יששכר וזבולן האסורה לזה
לזה והשניה אסורה על זה משום
מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה ואחותה שהיא יבמתה ל"ל ייבם
אותו שם ערוה עצמו ומותרת לזה
יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה משום צרה הא תינח צרה צרה
ומתוך כך נמצאו שתי אחיות מתייבמות
דצרה מאי איכא למימר כגון דהדר ויבמינהו נמי גד ואשר: מתני' ג)אשלשה
ולא פגעו באחות זקוקה. וכולן פירשתי
אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או
בפ"א (דף ט:): באונסין. בבתו
אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר היתה אחת מהן
מאנוסתו כגון ראובן אנס אשה והוליד
אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה איסור מצוה או איסור
בת ובא שמעון ואנס אנוסת אחיו והוליד
ד)
קדושה חולצות ולא מתייבמות: גמ' תניא ר"ש פוטר בשתיהן מן החליצה
בת ונישאו בת ראובן ובת שמעון ללוי
ה)
ויהודה אחי אביהן והרי הן אחיות מן האם
ומן הייבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות
ו)
1
בת שמעון מותרת לראובן ובת ראובן
זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהן: היתה אחת מהן כו': הא תו למה
מותרת לשמעון ונמצאו שתי אחיות
לי היינו הך לר"ש איצטריך סד"א הואיל ואמר ר"ש שתי אחיות לא חולצות
מתייבמות וכן בת בתו וכן כולן אע"ג
ולא מתייבמות לגזור משום ב' אחיות דעלמא קמשמע לן: איסור מצוה כו':
דכל חמשה בבי דרישא משתכחי
והא
בנשואין הואיל ובתו לא משתכחא
שיהו שתי בנות של שני אחין אחיות מן האם שאי אפשר שנשא יבמתו שיש לה בת לא תני בהו האסורה לזה כו' הואיל וכולן איסור שם
בת הן: דאליבא דרבי שמעון היא דמשכחת בה. האסורה לזה כדמפרש רב ספרא לקמיה: בפלוגתא לא איירי. רבי חייא: האסורה לזה.
אשת לוי האסורה ליששכר שבא ומצאה אסורה עליו מזיקת ראובן שלא היה בעולמו ומותרת לזבולון שכשנולד כבר נתייבמה ללוי ובייבם ולבסוף
נולד שרי ר"ש ואשת יהודה אסורה לזבולון משום שמעון שלא היה בעולמו וכשנולד מצאה באיסור ומותרת ליששכר: בלא ייבם יהודה נמי.
שרי ליששכר ובחמשה אחי משכחת לה מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי מת שמעון נולד זבולון ומת לוי בלא בנים ונפלו אשת לוי ואשת שמעון
לפני יששכר וזבולון אשת לוי אסורה ליששכר מפני ראובן בעלה הראשון ומותרת לזבולון ואשת שמעון מותרת ליששכר שהרי בעולמו היה
ואסורה לזבולון: ומשום צרה. האי דנקט ייבם יהודה משום צרה דבעי אשכוחי נמי בצרה האסורה לזה מותרת לזה אם באו יששכר וזבולון
לייבם לנשי לוי ויהודה הראשונה אשת לוי אסורה ליששכר משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וכן אשת יהודה על זבולון וכגון שהיו הצרות
אחיות זו לזו ונכריות קרי להו אצל נשי ראובן ושמעון דאיכא נמי השתא בצרות האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה כו' ואי לא
ייבם יהודה לא מיתוקם מילתא דרבי חייא באיסור צרה דאם נפלו שתי נשים משמעון שתיהן אשת אח שלא היה בעולמו הן: צרה דצרה
מאי איכא למימר. היכי קרית האסורה לזה מותרת לזה באיסור וצרות צרה דהא צרות צרותיהן נמי תנן בפ"ק [ב:]: כגון דהדר יבמינהו
גד ואשר. לנשי לוי ויהודה הראשונות ולהם נשים וייבם גד את אשת יהודה ואשר ייבם אשת לוי ומתו גד ואשר ונפלו לפני יששכר וזבולון
ואם באים לייבם נשי גד ואשר הראשונות אשת גד צרת אשת יהודה שהיתה צרת אשת שמעון שלא היה בעולמו אסורה לזבולון ומותרת ליששכר
וכן אשת אשר על יששכר ומותרת לזבולון: בשעה שנעשו צרות זו לזו. כגון (א) השתא שנפלו לפניו ונעשו שתי אחיות צרות זו לזו בזיקה:
ליגזור משום שתי אחיות דעלמא. אע"ג דהא נמי מרישא שמעינן התם הוא לרבנן לא גזרינן דאי נמי אתי למישרי אחיות דעלמא ליכא
אלא איסור אחות זקוקה דרבנן אבל לר"ש דאמר איסור אחות זקוקה ערוה גמורה היא דרחמנא
פטרה וקיימא עליה באיסור אשת אח
ליגזור היכא דאחותה אסורה משום ערוה ולא
זקוקה ליה ונימא
לא
לייבם לאחותה דלא ליתי
לייבומי אחות זקוקה דעלמא קמ"ל:
והאמר