כט:
ארבעה
אחין פרק שלישי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יעשה
מאמר
ויקנה כו'. ומשום ביטול
ואי מאמר לב"ש קונה קנין גמור. זה יעשה מאמר בזו ויקנה אותה
מצות יבמין ליכא
טז א מיי' פ"ב מהל' אבל
א) [נדרים עד:], ב) לקמן
הלכה ג סמג לאוין
מג: ע"ש כתובות נג. פט:
למיחש כדפרישית בפ' שני (לעיל דף יח:) :
קנין גמור להיות אשתו דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה
(י)
(ג)
לא מיטמאה לו. פירוש ברגל שהוזהרו על הטומאה כדאמרינן
רלה טוש"ע י"ד סימן שעג
ע"ש בבא מציעא יח. ע"ש
מעליו ולא הויא הך אחות זקוקתו ויכנוס את אשתו: אלא מאי כו'.
סעיף ד וסימן שעד סעיף
סנהדרין כח: [ע"ש היטב],
בר"ה (דף טז:) (כ) ועוד י"ל דאין מטמאה לו היינו דאינה
נהי נמי דלא קני קנין גמור הא אמרת דוחה בצרה ותקשה לך נמי
ג) [לקמן נב.], ד) נדרים
ד וטוש"ע אה"ע סימן נד
עד., ה) [שם ע"ש],
סעיף ה:
חייבת ליטמא לו למאן דאמר בסוטה
יעשה מאמר בזו ותדחה אחותה
יז ב מיי' פכ"ב מהל'
ו) [בנדרים ליתא], ז) [לעיל
(דף ג.) לה יטמא חובה: עבד בה
ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה
ויכנוס את אשתו: דהיתירא דחי.
אישות הלכה ב סמג
יח. לקמן ל. נח:],
מאמר מיבעיא. וא"ת דמשמע דלא
מאמר שנעשה בהיתר דאי הוה בעי
ח) כתובות לט. מו: קדושין
יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה
עשין מח טוש"ע אה"ע שם
ד. נדרים סו:, ט) שבת מו:
(וסימן נז):
לייבומי בשעת מאמר הוה מצי לייבומי
עדיפא בעלת מאמר מארוסה ובהחולץ
אלא מאי דוחה דחייה גמורה זה יעשה
יח ג מיי' שם פ"י הלכה
גיטין פג: נדרים עג: עד.
כגון במתני' דעדיין לא נפלה אחותה:
(לקמן דף לט. ושם) קאמר רבא גופיה
נדה מו:, י) [קידושין לה:],
מאמר וידחה וזה יעשה מאמר וידחה אלא
יא סמג שם טוש"ע
❖
כ) [ויקרא יא],
דאיסורא. כגון דנפלו שתי האחיות
מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה לדחות
אה"ע סימן נה סעיף ו:
מאי אית לך למימר מאמר דהתירא דחי
יט ד מיי' פי"א מהל'
קודם מאמר: הכי נמי. לענין קניה:
בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים
נדרים הלכה כג סמג
דאיסורא לא דחי ה"נ מאמר אפילו למ"ד
וצרתה. אחותה שנעשית לה צרה
אלמא מהני ליורשה וי"ל דהכא גרס
לאוין רמב טוש"ע י"ד
תוס' חד מקמאי
מאמר קונה קנין גמור מאמר דהתירא קני
סימן רלד סעיף ז:
רבה רבו של אביי דמסיק עלה אמר
בזיקה חליצה נמי לא תיבעי (ד) דתצא
כ ה מיי' שם הלכה ט
ת"ר שומרת יבם בין
דאיסורא לא קני רב אשי מתני הכי אמר ר"א
משום אחות אשה: אלא דוחה. אותה
ליה אביי ולקמן גרס רבא שהוא
טוש"ע י"ד שם סעי'
ליבם א' בין לשנים ר"א
אלא
❖
לא תימא מאמר לב"ש דחי דחייה גמורה
לענין מסירה
אחר אביי:
מלאסור (ה) אשת בעל המאמר
ה:
[אומר] יפר ר"י אומר לא'
לחופה. וא"ת מאי משני דהשתא נמי
עליו: ומשייר. דבעיא חליצה אם באת
ולא לשנים ר"ע אומר
וצרתה חליצה נמי לא בעיא אלא דוחה
לא לאחד ולא לשנים
תקשי השתא ארוסה בעלמא בעיא
לינשא עד שלא כנס היבם את בעלת
ומשייר הוא א"ר אבין אף אנן נמי תנינא
והלכתא כר"א דקי"ל יש
תורה אור השלם
מסירה לחופה עבד בה מאמר מיבעיא
המאמר. ולקמיה פריך ליה הא קתני
זיקה אפילו בתרי והוינן
ב"ש אומרים יקיימו יקיימו אין לכתחלה לא
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
בה לר"א נהי נמי דיש
וי"ל דעבד בה מאמר ובא עליה
הלזו תצא משום אחות אשה דמשמע
ואי ס"ד מאמר לב"ש דוחה דחייה גמורה
זיקה אפלו בתרי בשלמא
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
אף מחליצה: זה יעשה מאמר וידחה.
והביאה עושה אותה ככנוסה:
לא' מפיר אלא לתרי
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
אביה ובעלה מפירים נדריה.
זה יעשה מאמר וידחה וזה יעשה מאמר
את אחותה מעליו ואח"כ ישא את זו
אמאי מפיר כ"א לבדו
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
וידחה ואלא הא קתני בש"א אשתו עמו
ואוקימנא כגון שעמדה
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
ואם אין לה אב או שאינה ברשות אב
אלא לאו משום דלא דחי דחייה גמורה
בדין עם א' מהן ופסקו לה
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
והלזו תצא משום אחות אשה אלא יבמה
לא מצי מיפר כדאמרינן בנדרים (דף
וכל כמה דרמיא עליה לחליצה זקוקתו
❖
מזונותיה משלו וכדרבי
דברים כה ה
עא.): כגון שעמדה בדין כו'.
היא ואוסרת את זו עליו: ה"ג אלא
דחזיא לכולהו חזיא למקצתה יבמה דלא
(ל)
פנחס משמיה דרבא
דאמר כל הנודרת ע"ד
יבמה דחזיא כו'. כלומר אלא לעולם
לפי מסקנא שאיירי דעבד בה מאמר
חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה בעי
א)
בעלה היא נודרת ואיכא
הגהות הב"ח
❖
כדמוכח בנדרים בפ' נערה המאורסה
דוחה דחייה גמורה ודקשיא לך התם
רבה מאמר לב"ש נישואין עושה או אירוסין
דמפרש אע"ג דעמדה
(א) גמ' א"ל אין שאני
(שם עד.) דלר' אליעזר כיון דעביד בה
נמי לידחי לא דמיא למתניתין דהכא
עושה אמר ליה אביי למאי הלכתא אילימא
אומר: (ב) שם שעמד
מאמר ופסקו לה מזונות משלו נודרת
דכי נפלה ועבד מאמר הוה חזיא
בדין ופסקו: (ג) רש"י ד"ה
ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה השתא
מוסף רש"י
על דעתו ולר' יהושע דוקא בחד
לכולהו מילי דיבמה להתייבם ולחלוץ
ואי מאמר וכו' אין איסור
ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה
ב)
א
במאמר והויא לה
לא אונן. אין אנינות חל
יבם אבל בתרי כיון דאי בעי אחוה
הלכך חזיא למקצתייהו למאמר דמאמר
ככנוסה ותצא אחותה:
עליו לאיסור אכילת קדשים
לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת
פסיל לה עליה בביאה או בגיטא
דחיא אחותה לכשתפול אבל התם
(ד) ד"ה וצרתה וכו' ותצא
אם מתה אינו
(ב"מ יח.)
ולא מטמאת לו מתה אינו יורשה מת הוא
אינה נודרת על דעתו ולר"ע אפילו
דתרוייהו נפלו קודם מאמר ולא חזיא
משום: (ה) ד"ה אלא וכו'
נאסר בקדשים מחמת
ב
ג
מלאסור את בעלת
אנינות (סנהדרין כח:). ולא
ביבם אחד קאמר דלא יפר אפילו
לכולהו מילי דיבמה לא חזיא למקצתה
גובה כתובתה עבד בה מאמר מיבעיא
המאמר: (ו) ד"ה לא אונן
מטמא לה. אם כהן הוא
עבד בה מאמר משום דאין חייבים
לפיכך אין מאמר דוחה אחותה:
ואלא לענין מסירה לחופה מאי נישואין
ליאסר בקדשים דכתיב לא
(שם ושם) דכתיב כי אם
השתאארוסה. דקידושין דידה דאוריית'
עליה סקילה כנערה המאורסה ולא
אכלתי באוני ממנו
לשארו, והיינו אשתו, והאי
עושה ולא בעיא מסירה לחופה או דלמא
הס"ד: (ז) ד"ה ולא
לאו שארו הוא דלא באו
יתכן לפי זה מה שפי' בקונטרס בריש
תני רבי חייא אינו יורשה ואינו מטמא
אירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה א"ל
מיטמאת וכו' ולאו דוקא.
עדיין לידי קירוב בשר (ב"מ
פ"ב (לעיל יז: ד"ה ולימא)
דמאן דאמר
לה מאמר יבמין מדרבנן הוא דהא
שם). וכן היא לא
נ"ב וכן פרש"י בסנהדרין
השתא לא עבד בה מאמר כתיב 1 יבמה
אין זיקה אפי' בחד היינו ר"ע דמצי
מדאורייתא יבמה יבא עליה כתב
אוננת. אינה נאסרת
דף כח ע"ב וע"ל דף מג
יבא עליה בעל כרחה עבד בה מאמר
ע"ב: (ח) בא"ד
באנינות מיתתו בקדשים
רחמנא מיבעיא: לא אונן. ליאסר
סבר דיש זיקה ואפי' הכי לא יפר
מובנבלתם לא תגעו:
(סנהדרין שם). ולא
מיבעיא א"ל שאני אומר כל העושה
בקדשים (ו): ולא מיטמא. אם כהן
משום דאין חייבין עליה סקילה:
ג)
(א)
(ט) ד"ה ואמר רמי בר
מטמאת לו. לאו משום
אהבה גרסינן: (י) תוס'
שלשה
הוא דהא לאו שארו הקרוב אליו היא:
מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין
כהונה קאמר, דאין כהנות
ד"ה יעשה וכו' בפ' שני.
מוזהרות על הטומאה,
וכן היא לא אוננת. להיות אסורה
וחלה עליה זיקת אירוסין מאי
ת"ש ד) שומרת יבם בין יבם אחד בין שני יבמין
נ"ב בדף י"ח בד"ה אומרים
דכתיב בני אהרן, אלא אינה
בקדשים: ולא מיטמאת. אינה צריכה
לו המתן: (כ) ד"ה לא וכו'
זקוקה לטמא לו, לא כהנת
ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים ד ר' עקיבא אומר לא לאחד
ועוד י"ל. נ"ב וכן פרש"י
ולא ישראלית, שמצוה
להתעסק בו. ולאו דוקא נקט ולא
(ז)
ולא לשנים והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפי' לחד לר' יהושע
ה)
בב"מ דף יח ע"ש וכן
להתעסק בשבעה מתי
מיטמאת דהא בנות אהרן לא הוזהרו
פרש"י לקמן דף מג ע"ב:
מצוה האמורים בפרשה,
לחד יש זיקה לתרי אין זיקה אלא לר"א נהי נמי דקסבר יש זיקה בשלמא לחד
על הטומאה אלא איידי דנקט לא
י)
(ל) ד"ה כגון שעמד בדין
דכתיב לה יטמא, ותניא לה
❖
מיפר אלא לתרי אמאי וא"ר אמי (בר אהבה) הכא במאי עסקינן כגון דעבד
ו)
כו' לפי מסקנא זו שאיירי:
יטמא מצוה ואם לא רצה
אוננת דאיצטריך ליה נקט ולא מיטמאת
מטמאים אותו בעל כרחו
בה מאמר ז) וב"ש היא דאמר מאמר קונה קנין גמור אי אמרת בשלמא
דבעי למתני תרתי בדידה ובדידיה
ומעשה ביוסף הכהן כו'
נישואין עושה משום הכי מיפר אלא אי אמרת אירוסין עושה היכי מצי
כך שמעתי. ולי נראה ולא מיטמאה
בתורת כהנים (ב"מ שם
תוספות ישנים
וכעי"ז כתובות נג. פט:) או:
כגון ברגל שישראלים מוזהרים על
מיפר והתנן ח)הנערה המאורסה אביה ובעלה מפירים נדריה אמר רב נחמן בר
ואי אמרת מאמר לב"ש
אינה מצווה להתעסק בו,
הטומאה (ח) מונבלתם לא תגעו כ)
יצחק מאי מיפר מיפר בשותפות ולר"א דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא
קונה קנין גמור זה יעשה
ואיידי דתנא לא אוננת תנא
במס' ר"ה (דף טז:): גובה כתובתה.
מאמר ויקנה אלא מאי
ולא מטמאת, ולאו דוקא,
לדחות לצרה בלבד אמאי מיפר בשותפות אמר לך ר' אלעזר אימר דאמרי
דוחה דחייה גמורה זה
דנשים דכהונה לא הוזהרו
ובדכתב לה מן האירוסין מיתוקמא
אנא אינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד דלא סגי לה בגיטא אלא בעי
יעשה מאמר וידחה. פי'
על הטומאה (סנהדרין כח:)
בכתובות בפרק הכותב (דף פט:)
:
המאמר ידחה אחותה שלא
ואית דלא גרסי אינה
נמי חליצה להפר נדריה מי אמרינן ואיבעית אימא אמר לך רבי אלעזר
ולא בעיא מסירה לחופה. דאם בא
מטמאה (שם). מתה אינו
תאסור הבעלת מאמר
ולרב נחמן בר יצחק מי ניחא מי קתני יפרו יפר קתני אלא הכא במאי
יורשה. נדונית בית אביה
להתייבם ובשלמא אם אינו
עליה בעל כרחה בלא חופה קני ואי
דוחה אחותה ניחא דאין
דלא תקון ירושת הבעל עד
עסקינן (ב) שעמדה בדין ופסקו לה מזונות משלו וכדרב פנחס משמיה דרבא
בעי תו לאפוקי בגיטא סגיא לה:
להקשות זה יבעול וזה
שתכנס לחופה או שתמסר
בעל כרחה. דקני לה ונעשית כאשתו
יבעול וכו' שהרי היתה
לשלוחים (כתובות נג.) או:
דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת:
ט)
ביאה באיסור דהויא אז
דירושת הבעל נפקא לן
לכל דבר בביאה בע"כ שאין בה חופה:
מתני'
בראשונה אחות זקוקתו.
משארו הקרוב אליו
וחלה עליו זיקת אירוסין. ונשואין של
אבל ממאמר פריך שפיר
ממשפחתו וירש אותה
שהרי אין איסור במאמר
בב"ב (קיא:) והא לאו שארו
בא עליה לאחר מאמר בלא חופה לא קנה: יפר. אחד מהן את נדרה: לאחד ולא לשנים. שומרת יבם א'
שאר נשים ואם
ולאחר המאמר יכול לייבם
הוא (ב"מ יח: וכעי"ז
לשני יבמין לא יפר לא זה ולא זה: אין זיקה. דתיהוי ככנוסה: ואפילו בחד. היכא דליכא אלא חד דודאי עליה
יפר אבל שומרת
. מת הוא.
שהרי המאמר דחה
כתובות פט:)
זיקה: לתרי אין זיקה. דלא ידעינן להי מינייהו רמיא ואפילו שניהם כאחד אין הפרתן הפרה דקלישא זיקתן:
רמיא אפ"ה אין
בחייה גובה כתובתה.
שאחותה לא תאסור אותה:
בעי רבא מאמר לב"ש
מנה מאתים ותוספת אם
אלא לתרי אמאי. נהי נמי דיש זיקה אפי' לתרי מיהו יפרו שניהם מיבעי ליה: ואמר רמי בר אבא גרסינן: בשותפות. הוא
(ט)
נשואין עושה. לאו לשיטת
כתב לה (כתובות נג.)
ואביה כארוסה: לדחות בצרה. באחותה שנפלה לפניו אחר מאמר זו: דלא סגי לה בגט. העושה מאמר ביבמה ובא להוציאה בעיא
ר' אליעזר דלעיל בעי
בדכתב לה מן הארוסין
חליצה וגט ולא אמרינן ככנוסה היא וסגי לה בגט: אמר לך רבי אלעזר ולרב נחמן מי ניחא. כלומר נהי נמי דקונה בשלמא אי
דפשיטא לן דלכל תרי לישני
מוקמינן לה בשנים אוחזין
(סנהדרין כח:). בין יבם
אינו עושה נשואין דהשתא
נישואין עושה שפיר אלא לרב נחמן דאמר לא עביד אלא אירוסין מי ניחא הא בשותפות ליכא למימר דיפר קתני יפרו מיבעי ליה: אלא
אחד בין שני יבמין. בין
מקדושין גרע דלא סגי לה
הכא במאי עסקינן שעמדה בדין. לדידי [אפילו] בלא מאמר ולרב [אמי] אחר מאמר ולא רצה לכנוס ולא לפטור: ופסקו לה מזונות
בגט כקדושין דעלמא
שזקוקה ליבם אחד בין לשני
משלו. כדתניא לקמן בהחולץ (דף מא:) עמד בדין וברח נזונית משל יבם דמהשתא בעלה הוא ועל דעתו נודרת על מנת שירצה:
ונשואין תהא עושה אלא
יבמין אמר ר' אליעזר יפר,
ומוקמינן ליה בגמרא
ודאי בעייתו לאו לשיטה
מתני'
דהכא אלא לשיטת ר' אמי
בשעשה בה מאמר אחד
מהן (נדרים עד.).לא לאחד ולא לשנים. כלומר בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים, דלא קרינן ביה אישה (לעיל
דאמר [לקמן] דס"ל לב"ש מאמר קונה קנין גמור: אלא לענין מסירה לחופה. וא"ת ומ"מ הדרא קושיין לדוכתין השתא ארוסה
יז:). אין זיקה אפילו לחד. אפילו ליבם אחד אינה זקוקה דתיהוי כאשתו עד שתכנס לחופה (נדרים שם). מאמר קונה קנין
בעלמא בעינן מסירה לחופה עבד בה מאמר מיבעיא וי"ל דמיירי בבא עליה בעל כרחה אחר המאמר ובעילה דבעל כרחה קונה
גמור. ליעשות ארוסה גמורה (לקמן נח:). נערה המאורסה אביה ובעלה מפירים נדריה. ואינו מופר עד שיפרו שניהם
ביבמה. אכן קבעי אי המאמר דקודם הביאה מגרע גרע הביאה לשווייה כאשה דעלמא [דביאה בעל כרחה אינו קונה בה] ובעיא
(כתובות לט.) ולהכי נקט נערה דדוקא נערה שהיא ברשות אביה דכתיב בנעוריה בית אביה (נדרים סו:). על דעת בעלה היא
מסירה לחופה: כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. וא"ת א"כ למה אכתבא פרשת נדרים. וי"ל דהא דאמרינן כל הנודרת על
נודרת. על מנת אם ירצה הבעל וסמכה עליה דמזדקק לה ביום שמעו (שבת מו:).
דעת בעלה היא נודרת היינו לבתר דאכתבא פרשת נדרים [דהיא סבורה שבידו להפר כמו בשאר נשים ונודרת על דעתו]: