ארבעה אחין פרק שלישי יבמות
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלשה
מתני'
גמ'
אחין. בהך רישא גרסינן הראשונה
הראשונה.
נכרית יבומי נמי מייבמה.
לנפילה:
יוצאה משום אחות
כא א מיי' פ"ז מהלכות
א) [לעיל יז: כו: לקמן נא.
נג.], ב) [לעיל ב: וש"נ],
יבום הלכה ז סמג
ולא אמרינן משמת בעל האחות ונפלה לייבם הוזקקה לנשוי נכרית
אשה וראשונה לנפילה קאמר דומיא דההיא דפרק
ג) [לקמן לב. קדושין כה.
עשין נא נב טוש"ע אה"ע
אמר
רב נחמן
לבדו דהא על בעל אחיות לא רמיא ונעשית (ג) זו צרתה בזיקה
ב' (לעיל יז.) ובבבא ט)בתרא ה"ג השניה יוצאה כו':
ע"ז לה: שבועות ד. חולין
סימן קעה סעיף ז:
זאת אומרת אין זיקה. תימה שלא דקדק רב נחמן על מתני' דריש
וכשמת תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה: ואפילו
כב ב ג מיי' שם הלכה יא
לב: קטז:], ד) לעיל כז:
כיצד (לעיל יז.): דחביבה ליה
ע"ש לקמן קיא:, ה) [לקמן
טוש"ע שם סעיף א:
בחד אחא. כדפרישית דאע"ג דתרי
כג ד ה מיי' שם הלכה יב
מתני' שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי
לב.], ו) לעיל יג., ז) [לעיל
אקדמה. בשאר מקומות אין דוחק
אחין נינהו אין זו זקוקה אלא לנשוי
יז: וש"נ], ח) [לעיל יח. כט:
טוש"ע שם סעי' ח:
מתני'
כד ו מיי' שם טוש"ע שם
הראשונה.
נכרית לבדו:
לומר כן אלא אמר זו ואין צריך לומר
נח:], ט) [צ"ל ובבבא
אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי
❖
❖
לנישואין: גמ' היינו הך. וכ"ש
השניה],
סעיף ז:
זו קתני וכאן (ז) דחק לומר כן לפי
אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת
הוא דהשתא ומה התם דנכרית עיקר
שבבא שלימה דלא צריכה היא:
הראשונה יוצאה משום אחות אשה
ושניה
ונאסרה
עליו שעה אחת.
נשואה היא דאחות אשה נפלה עליה
(ח)
תורה אור השלם
תוס' חד מקמאי
משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית
ונעשית צרתה במאמר אסרתה: הכא.
בהך בבא הו"מ למינקט ואחד מופנה
חולצת ולא מתייבמת: גמ' טעמא
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
דעבד
בדין ופסקו לה מזונותיה
דאחות אשה עיקר נשואה היא לא
אלא נקט הכי משום דנכרית נמי
אינו מפיר אלא א"כ עשה
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
בה מאמר הא לא עבד בה מאמר נכרית
כ"ש דאוסרת נכרית שהיא טפלה:
מתסרא לפי שהיתה צרת אחות אשה
בה מאמר ומ"מ שניהם
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
מפירין ולא הועמדה בדין:
יבומי נמי מייבמה אמר רב נחמן זאת
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
הא תנא ברישא. משנה אחרונה זו
שעה אחת וקצת קשה שאינו מזכיר
הרב אלפס פסק צרת ערוה
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
אומרת אין זיקה ואפילו בחד אחא:
שנה תחלה וההיא דלעיל לא הוי
הצרה כלל וא"ת לרבי ירמיה דאמר
א)
דכנס ואח"כ גירש מותרת
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
בדעתיה למיתני משום דחזיה מתני' א שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי
הצרה להתייבם דמיתה
דברים כה ה
(לעיל דף יג.) דהאי תנא דפירקין
(ד)
מפילה וכיון דבשעת ערוה
סבר נישואין מפילין אמאי לא נקט
להתירא הואיל ונכרית עיקר והדר
אחיות ואחד נשוי נכרית מת הנשוי נכרית
לא הוי צרת ערוה מותרת
דמתה אחת מן האחיות תחלה ואח"כ
חזיה לאיסורא משום דמ"מ צרתה
וג"כ מתני' דג' אחין שניהן
וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת
גליון הש"ס
מהם נשואין ב' אחיות וא'
היא ותנייה: ואיידי דקא חביבה ליה.
מת בעלה של שניה וכנס נשוי
הראשונה יוצאת משום אחות אשה ושניה
מתני' הרי זו אסורה עליו
נשוי נכרית וגרש א'
דחידוש הוא: אקדמה. ותו לא הוה
נכרית את אשתו ומת אסורה
עולמית. עי' לקמן דף לב
מבעלי אחיות את אשתו
משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית
❖
צריך למיתני סיפא אלא הואיל ונשנית
שנאסרה עליו שעה אחת כיון דנישואין
ע"א תד"ה לא פקע:
ומת נשוי נכרית וכנסה
חולצת ולא מתייבמת: גמ' הא תו למה
לא זזה ממקומה: [מתני'] שעה
המגרש פסק דבמת ואח"כ
מפילין וכן בבבא דלקמן ב' אחין ה"ל
גירש אסור' ויהיב טעמא
לי היינו הך השתא ומה התם דאחות אשה
אחת. בנפילה ראשונה כשנפלה
למתני שמתה אחת מהן תחלה ואח"כ
למילתיה דגזרי' הכא
הגהות הב"ח
מאחיו הראשון: גמ' הרי היא
מת בעלה של שניה וי"ל דלא מהני
הויא צרה לנכרית אמרת נכרית אסורה הכא
משום זיקה דעלמא. א"נ
(א) גמ' חזיא להתירא
הכי גבי נכרית כיון
כאשת אח כו'. ואע"ג דהדר איחזיא:
למימר נישואין מפילין אלא לענין
דנכרית הויא צרה לאחות אשה לא כ"ש
ושריא. נ"ב ע"ל בדף לב
דבשעת נפילה באיסור
בנפילה ראשונה. כל זמן נפילה ראשונה
שאם היתה צרת ערוה שעה אחת
ע"א בכהאי סוגיא: (ב) שם
תנא הך תנא ברישא והך (א) חזיא
זיקה נפלה קמיה לא מהני
לאפוקי מב"ש: (ג) רש"י
היתה אשתו קיימת שהיא אחותה:
שוב אין לה היתר אע"פ שבשעת
לה גרושין אלו דברי הרב
להתירא ושריא והדר חזיא לאיסורא ואיידי
ד"ה נכרית וכו' ונעשית
ז"ל ויש בהן כמה תמיהות
אבל היכא דאיתחזיא בנפילה ראשונה.
נפילה כבר אינה צרת ערוה אבל
נכרית זו צרתה וכו' אחות
חדא דאם אתמר להני
ב) דחביבה ליה אקדמה ג) ומשנה לא זזה
כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו
כאן משום נישואין מפילין לא נחשבנה
אשה בזיקה הס"ד:
טעמי למה ליה לר' ירמיה
ממקומה: מתני' שלשה אחין שנים מהם
(ד) ד"ה הא תנא וכו'
ב
ולא כנסה נשוי נכרית: דאידחיא לה
כאילו נפלה בחיי אשתו ויצאה ממנו
לשנויי תברא מי ששנה זו
משום דחזיה בדעתיה
לא שנה זו. ולרבא למה
נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית
מהאי ביתא לגמרי. (ה) שנפלה ואין
באותה שעה משום אחות אשה:
להתירה: (ה) ד"ה דאידחיא
ליה למימר זו ואצ"ל זו
גירש
מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית
אחד מבעלי אחיות את
כאן אחר אלא זה בעל אחותה נדחית
וכו' משנפלה ואין:
קתני לישני ליה דשאני
(ו) ד"ה אמר לך וכו' הוית
אשתו. תימה אמאי נקט ג' אחין
הכא דגזרינן משום זיקה
ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה
את אשתו ומתה אשתו של שני ואח"כ מת
רמיא ונעשית צרתה:
דעלמא. א"נ בשעת נפילה
עוד: אבל היכא דלא אידחיא מהאי
ה"ל למימר ב' אחין נשואין ב' אחיות
נשוי נכרית $ הרי זו אסורה עליו עולמית
(ז) תוס' ד"ה דחביבה וכו'
אתסרא ליה למה ליה
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת: גמ' ד)אמר
ביתא לגמרי. בשעת נפילה שהיה
וגירש האחד את אשתו ונשא אשה
וכאן דווקא דוחק לומר
למימר הכא אליבא דרבא
כן: (ח) ד"ה הואיל
זו היא למעוטי מת ולא
שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם אימא
אחרת (ט) ומת ולרבי ירמיה ניחא
רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא
ונאסרה וכו' ומת אסורה
גירש ולא כנס לוקמה אפי'
ג
מיגו דחזיא לנשוי נכרית עדיין זיקתה
כיון דאיצטריך לאשמועינן דיש זיקה
הואיל שנאסרה עליו:
דכנס וגירש. ומאי דכתב
בה בשעת נפילה 1 יבמה יבא עליה הרי היא
עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה
כדדייק רב אשי בגמרא ולרבא נמי
(ט) ד"ה גירש וכו' אשה
נמי הכא גבי נכרית כיון
❖
כאשת אח שיש לה בנים ואסורה מאי
אחרת נכרית ומת:
דבשעת נפילה באיסור
תתייבם לזה בנפילה: קמ"ל. רב
נקט הכי למעוטי מת ולא גירש אבל
זיקה נפלה קמיה לא מהנו
יהודה דלא: מתני' וכנסה המגרש
קמ"ל תנינא הרי זו אסורה עליו עולמית
לרב נחמן דקסבר אין זיקה קשיא
לה גירושין לא ירדנו לסוף
ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד
אמאי נקט ג' אחין וי"ל דלרב נחמן
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת מהו דתימא
דעתו דמאי איסור זיקה
תוספות ישנים
איכא בנכרית והרי ב' אחין
שלא כנסה גירש את הראשונה שהיא
נקט הכי אגב אורחיה לאשמועינן
הני מילי היכא דלא איחזיא לה בנפילה
זאת אומרת אין זיקה
הנשואין ב' אחיות הוו
ערוה ולא היתה צרתה מעולם:
דאין זיקה דכר' ירמיה ס"ל דנישואין
ואפילו בחד. וא"ת הא
ראשונה אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה
קיימין בשעת נפילת נכרית
מפרק כיצד לעיל (יז.)
וזהו שאמרו. בפרק ראשון [ב:] נתגרשו
מפילין ואם יש זיקה תיתסר אע"ג
ואין כאן איסור [אחות]
ראשונה אימא תישתרי קמ"ל הא נמי תנינא
דייקינן הכי וי"ל דאיצטריך
העריות צרותיהן מותרות: גמ'
זקוקתו שהרי שניהם
דגירש ואח"כ מת דמקודם שגירשה
לאפוקי מב"ש דלעיל. וא"ת
קיימין והרי משנה שלימה
ה) שני אחין נשואים שתי אחיות מת אחד מהם
טעמא דגירש. בעל האחיות תחלה
חשובה נכרית כזקוקה לו משעה
הא נמי ידעינן בבבא
שנינו ג' אחין שנים מהן
ואח"כ מתה אשתו של שני הרי זו אסורה
בתרייתא בסמוך. י"ל
נשואין ב' אחיות וא' נשוי
ואח"כ מת נשוי נכרית דאפילו בזיקה
שנשאת לאחיו דנישואין הראשונים
דתרתי אצטריך למתני
(א') נכרית ומת נשוי נכרית
עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת
לא נעשית צרתה מעולם הא מת
מפילין ורב אשי דדייק מינה דיש
כדפרישי' לעיל א) דמסברא
וכנס א' מבעלי אחיות את
מהו דתימא התם הוא דאידחי לה מהאי
נשוי נכרית והוזקקה נכרית לבעלי
זיקה סבר דלא אסרינן לה משום
אמינא יש זיקה: אבל הכא
אשתו וכו' ולא קתני עבר
דלא אדחי לה מהאי ביתא
וכנס ועוד אם עבר וכנס
אחיות ואח"כ גירש ונשאה לזו הואיל
דא"א לה ליאסר אא"כ תרי נישואין
ביתא לגמרי אבל הכא דלא אידחי לה מהאי
מפילין: זאת אומרת יש זיקה.
לגמרי אימא לא. וא"ת הא
מוציא כדקתני רישא
וקודם שגירש נעשית צרתה בזיקה
ביתא לגמרי אימא מיגו דחזיא להאי נשוי
ממתני' דלעיל (כו.)
בה"א יוציאו אלא ודאי
נכרית חזיא נמי להאי קמ"ל: מתני' ו)ד שלשה
אסורה על אחיו כשימות המגרש
וא"ת והיאך נסבה המגרש והא הויא
דארבעה אחין שמעינן לה.
ליתנהו להני טעמי דכתב
וי"ל דשאני התם דנהי דלא
הרז"ל ומיהו אפשר דרב
משום צרת אחות אשה בשלמא אי לא
לה צרת אחות אשתו בזיקה וי"ל דלא
אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד
אדחי מהאי ביתא לגמרי
אשי לית ליה דרבא
כנסה הויא מותרת לזה מחמת זיקת
חשיב צרת אחות אשתו בזיקה אלא
מ"מ לא איחזיא בנפילה
דאליבא דהאי [תנא]
נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות את
אחיו הראשון אבל משכנסה ועכשיו
כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל
ראשונה אבל היכא דלא
נישואין הראשונים מפילין
אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת
אדחי לה מהך ביתא לגמרי
מת א) ואחד כנס גירש
זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה
כשהוא חי לא ומה שכתב בעל ה"ג
ואיחזיא בנפילה ראשונה
אסורה ואפ"ה הלכתא
זו היא שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו
ואע"ג דלא היתה צרתה אלא בזיקה:
דאם מת ולא גירש אסירא לתרוייהו
אימא לא:
כת"ק דמתני' דפ"ק דכנס
צרותיהן מותרות: גמ' טעמא דגירש
בתרי אחי. כגון הכא דכי מת נשוי
לא בעוד ששניהם חיים אלא לכל
ואח"כ [גירש] מותרת
ה
א) עי' לעיל י"ח בתוס' ד"ה
דמיתה מפלת חדא דהא
נכרית קודם גירושין של זה היתה זו
אחד כשימות אחיו תהיה אסורה:
ואחר כך מת אבל מת ואחר כך גירש
❖
והאי.
רבא ס"ל דלא פליגי
כתב אהדדי. ועוד דתנן נפל
זקוקה לשני בעלי האחיות ומהניא
אסורה אמר רב אשי זאת אומרת ז) יש
בה זיקה זו לאוסרה על השני: קשיא
הבית עליו ועל אשתו
זיקה אפילו בתרי אחי ולרב אשי קשיא דרב נחמן אמר
לך רב אשי
שהיא בת אחיו ואין ידוע
מוסף רש"י
דרב נחמן. דדייק לעיל מסתם מתני'
איזה מהן [מת] ראשון
ו ה"ה דאף על גב דלא עבד בה מאמר נכרית מיחלץ
חלצה יבומי
זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא:
מאמר קונה קנין גמור.
צרתה חולצת ולא
לא מייבמה והא דקתני מאמר לאפוקי ב"ש דאמרי
מאמר קונה
ליעשות ארוסה גמורה
ח)
(ב)
מתייבמת אלמא האי תנא
אמר לך רב אשי. ההיא דיוקא דלעיל לאו
(לקמן נח:).
ס"ל מיתה מפלת ועוי"ל
קנין
דוקא דה"ה אע"ג דלא עבד מאמר בעל
דרב אשי לא שמעינן ליה
הנכרית באחות (אשה) אשת אחיו כשימות נכרית אשתו מיחלץ חלצה ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא (ו) נעשה צרתה בזיקה:
בהדיא דלימא מת ואח"כ
גירש אסורה אלא ש"מ
קנין
זאת אומרת יש זיקה ואפי'
בתרי אחי וא"נ ס"ל כרבא דאמר זו היא למעוטי מת דלא גירש ולא כנס ש"מ דיש זיקה אפלו בתרי אחי:
א) נראה דצ"ל ואח"כ גירש או דצ"ל מת וכנס ואח"כ גירש.