ל:
ארבעה
אחין פרק
שלישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתב
בכתב ידו. מפרש ר"י בר' מאיר אפי' אין כאן אלא חתימת
קנין גמור. ואפי' חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות
כה א מיי' פ"ו מהלכות
א) לעיל יג., ב) [לעיל יג.
וש"נ], ג) גיטין פו:,
יבום הלכה כב סמג
אשה קמ"ל חולצת: ה"ה דאפי' מת. נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד
ידו והא דתנן (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו כו'
(א)
ד) בס"א: יבמתו,
עשין יא טוש"ע אה"ע
היינו חתימת ידו וכן מוכח בפרק שני דכתובות (דף כא. ושם) דאמר
מבעלי אחיות את אשתו וכנסה מותרת לשלישי כשימות זה ולא אמרי'
ה) [לקמן לא:], ו) רש"ל,
סימן קעג סעיף ג:
צרת אחות אשתו של זה בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין: כנס.
כו ב מיי' פ"ד מהל'
אביי לא ליחוי איניש חתימת ידיה אלא אחספא או ארישא דמגילתא
ז) [לאשמועינן לדהולד כשר
אישות הלכה כב
וסיפא אתא לאשמועינן
דלמא משכח איניש דלא מעלי ותנן
הנכרית ואח"כ גירש את אשתו ומת
❖
טוש"ע אה"ע סי' ל סעיף
כצ"ל רש"ל],
קנין גמור קמ"ל דלא כב"ש ולרב נחמן קשיא
דאסורה נכרית משום צרת אחות
הוציא כתב ידו כו' (ב) אר"י דכתב בכתב
❖
ה:
אשה ואע"ג דהשתא בשעת נפילה
ידו ואין עליו עדים פסול משום זמן
דרב אשי וכ"ת הוא הדין דאפי' מת ואחר כך
לאו צרות נינהו: הניחא אי סבר לה.
דיכול להקדים זמן כמו שירצה וא"ת
הגהות הב"ח
גירש צרתה מותרת אלא זו היא למעוטי מאי
תוספות ישנים
ו)[מאחר שדעתו לגרשה למה חיישינן
רב נחמן כר' ירמיה דאמר בפ"ק כי
(א) תוס' ד"ה כתב וכו'
למעוטי כנס ואח"כ גירש הניחא אי סבר לה
לקנוניא ועוד] אם הוא חשוד להקדים
רמינן הא מתני' דזו היא דממעט כנס
חתימת ידו וכן הא דתנן:
בחזקת היתר לשוק עומדת
כרבי ירמיה דאמר תברא מי ששנה זו לא
א)
(ב) בא"ד ואר"י דכתב
ואע"ג דבחזקת אשת איש
זמן ולעשות עם האשה קנוניא על
ולבסוף גירש אההיא דקתני וכולן אם
היתה מ"מ כיון דסופו
וכו' וא"ת אם הוא חשוד
שנה זו והאי תנא סבר מיתה מפלת והאי תנא
הלקוחות בפירות שמכר מזמן הכתוב
נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס
למות ולבסוף נמי מת קרינן
להקדים זמן ולעשות עם
סבר נישואין הראשונים מפילים זו היא
לה שפיר בחזקת היתר
האשה קנוניא על הלקוחות
עד עכשיו א"כ אנן לא נסמוך על הזמן
ולבסוף גירש ואמר רבי ירמיה תברא
לשוק. וא"ת ומאי שנא
בפירות שמכר מזמן
למעוטי כנס ולבסוף גירש אלא אי סבר לה
כו': אלא אי סבר לה כרבא. דזו
הכתוב ואמאי פסול וי"ל דאע"פ שבא
הכתוב עד עכשיו דאע"פ
מספק דרוסה דאסרינן
כרבא דאמר לעולם חד תנא הוא וזו ואין
לגרשה חיישינן לקנוניא כדחיישינן
ואין צריך לומר זו קתני אלמא כנס
שבא לגרשה חיישינן
ב)
והלא אית לה חזקת היתר
לקנוניא כדחיישי'
דסופה להשחט ואולי דהתם
בסוף פרק שנים אוחזין (ב"מ דף יט:
ולבסוף גירש שריא אפי' לתנא דהכא
צ"ל זו קתני זו היא למעוטי מאי על כרחך
בסוף שנים אוחזין
חיישינן דשמא תמות
וזו היא לאו למעוטי אתא: זו היא
ושם) גבי שובר ולא סמכינן אזמן
כרבי ירמיה סבירא ליה ולרבא הניחא אי
גבי שובר א"כ אנן
הבהמה [ולא תשחט]:
למעוטי מאי. אי למעוטי מת אחיו
הכתוב בו ופעמים תפסיד האשה שלא
בחזקת היתר לייבם. וא"ת
לא נסמוך על הזמן
סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי [א] מת בלא
התינח היכא שכנס זו קודם
הכתוב ואמאי פסול וי"ל
כדין בשלא הקדים הזמן ואנו חושדין
ואח"כ גירש אשתו וכנס יבמתהד) השתא
גירש אלא אי סבר לה כרב נחמן זו היא
דודאי אינו נאמן ולא
הקדושין של ספק אבל
כנס ואח"כ גירש שריא גירש ואח"כ
אותו שביום הנתינה כתב והקדים הזמן
סמכינן אזמן הכתוב
היכא שהקדושין של ספק
למעוטי מאי ע"כ כרב אשי סבירא ליה:
ומפסדת האשה שלא כדין פירות
כנס מיבעיא ואי למעוטי מת נשוי
בו ולכך פסלוהו
קדמו מאי קאמר בחזקת
מתני' וכולן שהיו בהן קדושין או גרושין
דלפעמים תפסיד האשה
היתר ליבם הלא לא היתה
ג)א
שמשעת הזמן עד הנתינה אבל
נכרית ולא גירש בעל אחות אשה
וכו' שמשעת כתיבת הזמן
מעולם בחזקת היתר ליבם
בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות
כשנפסלנו לא תפסיד שלא כדין דבדין
אשתו ומת דאסורה נכרית לייבומי
דשמא הקדושין גמורים היו
עד כו' כצ"ל. ונ"ב עיין
הוא שלא תטרוף דהא דאין לבעל
משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה
כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק
וא"כ היתה זו צרת ערוה
בתוס' פ"ק דגיטין דף ג:
ב
(ג) ד"ה אשה וכו' ועוד
ואסורה ליבם. וי"ל דמ"מ
פירות משעת כתיבה וחתימה היינו
עכשיו בעוד בעלה חי והרי לא נתגרשה
קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קדושין
❖
לר' ירמיה דוקא:
בחזקת היתר ליבם היא
יש
דווקא בגט כשר: בו זמן ואין
ובשעת מיתה צרות הן ובהא מודי
דאוקמה לערוה בחזקת
ספק גרושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים
בו אלא עד אחד וכו'. הנך ג' גיטין
רבא הא לר"נ ליכא למימר הכי דהא
פנויה והויא זו מותרת
יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין
❖
ליבם:
פסולין ואם נשאת הולד כשר כדתנן
אין זיקה סבירא ליה והלכך על כרחך
הגהות הגר"א
בו אלא עד אחד זהו ספק גרושין: גמ' ואילו
בפ' בתרא דגיטין (דף פו. ושם) ולמאן
כרבי ירמיה סבירא ליה ולמעוטי כנס
[א] גמ' מת בלא גירש. נ"ב
בגרושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא
גירסת הגאונים והרי"ף מת
דמפרש התם דכתב ידו ועד אחד
ואח"כ גירש דאמר נישואין מפילין
תוס' חד מקמאי
ואח"כ גירש וכ"ש במת ולא
קתני מאי טעמא אמר רבה אשה זו בחזקת
והאי שעתא צרת ערוה הויא: ולרבא.
שנינו איצטריך רישא כתב ידו ואין
מתניתין כיצד ספק
גירש וכתב הטור דווקא
היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה
עליו עדים ז)לאשמועינן דאפילו הכי
דאמר מיתה מפלת וכנס ואח"כ גירש
בלא כנס והרשב"א כתב
קדושין זרק לה קדושין
להיפך דווקא בכנס
ספק קרוב לו ספק קרוב
שריא: הניחא אי סבר [לה] כרב אשי.
הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד
אל תאסרנה מספק אמר ליה אביי אי הכי
והרמב"ן אמר (אליבא
לה כיצד ספק גירושין
דיש זיקה: זו היא למעוטי מת בלא
אחד אצטריך לאשמועינן דאפ"ה לא
בקדושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר
דהרי"ף) בין בזה ובין בזה
כתב בכתב ידו ואין
גירש. ולא דייק למתניתין כרב אשי
תנשא לכתחלה וא"ת ולמ"ד דכתב
(ועמ"ש רבינו באה"ע סי'
עליו עדים וכו' מסקנא
ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל
❖
קעה ס"ק יח):
דשמעתא דבגירושין נמי
סופר ועד שנינו ניחוש שמא הסופר
דאמר הא מת ואח"כ גירש אסורה
תאסרנה מספק התם לחומרא האי חומרא
זרק לה גטה ספק קרוב
דהא רבא מיתה מפלת סבירא ליה
כתבו להתלמד וזרקו לאשפה והחתימה
לו ספק קרוב לה ל"ש
דאתי לידי קולא הוא זימנין דאזיל הוא
עליו האשה עד אחד וי"ל שהסופרים
וכיון דגירש שריא אלא הכי דייק
כת אחת ול"ש ב' כתי
מוסף רש"י
ומקדש לה לאחותה קדושי ודאי ואי נמי
עדים א' אומר קרוב לו
חוששים שיבא לידי מכשול ונזהרים
טעמא דגירש דבשעת מיתה לאו
תברא. קשיין אהדדי
וא' אומר קרוב לה חולצת
זימנין
דאתא אחר ומקדש לה לדידה קדושי
בכך ומ"מ לא חשיב סופר ועד כשני
צרות הוו זו היא דנכרית מותרת אבל
(לעיל יג. ב"ק מז:) קשיא
ולא מתייבמת וקדושין
עדים לגרש בו לכתחלה: אשה זו
מת שני זה אחר ראשון ולא גירש את
ודאי
וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי
רישא לסיפא (כתובות עה:
נמי בכתב ידו ואין עליו
וב"ק שם). וכולן. חמש
עדים או אין עליו אלא
בחזקת היתר לשוק עומדת. וא"ת
אשתו ואפי' לא כנס את הנכרית
אמרי דקמא קדושין
ודבתרא לאו קדושין
עשרה עריות שאמרו
עד א' לרב כדאית ליה
תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא
אסורה דהואי צרת אחות אשה בזיקה
שפוטרות צרותיהן מן
כיון
כתב ידו ועד אבל כתב
החליצה, שהיו בהן
צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא
ואפילו בשעת מיתה דכיון דיש זיקה
סופר שאינו מובהק ועד
קדושין או גרושין
הולד פסול ולשמואל
לא הויא בחזקת היתר לשוק ועוד (ג) לר"י דוקא בגירש ולבסוף כנס
הוי כאילו באה אף מכח השני. וא"ת הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה
בספק. אם היו בהן
אפי' בסופר שאינו מובהק
איירי וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקה
כח השני הויא אשת ב' מתים דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא לא
לבעליהן המת קידושי
הולד כשר כדאיתא בפ'
ספק, או שגירשן לפני
המגרש וגבי קידושין נמי
שלא נתגרשה וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ
היא דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא ולא גזור רבנן
מותו גירושי ספק, נמצאת
חולצת ולא מתייבמת
שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין
אלא היכא דעבד בה מאמר גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות
צרתה ספק שהיא צרת
מבית אחד מתייבמות ה): אלא אי סבר לה כרב נחמן. דאין זיקה
חי ובפ"ק דחולין (דף ט. ושם) אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור
ערוה ופטורה, ספק שאינה
צרת ערוה וזקוקה ליבום,
עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד
והא שריא זו היא למעוטי מאי הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש
הרי אלו. הצרות,
שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתיליד אחר
וההיא פשיטא דהא בהדיא תנינא לה ולא אתא זו היא למעוטה:
חולצות. שמא זקוקה
מתני'
וכולן. ט"ו עריות: שהיו בהן. לאחיו המת: קידושי
שחיטה הויא בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם
היא, ולא מתייבמות.
שמא אינה זקוקה ונמצא
ספק או גירושי ספק. הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה
נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב נקבו אבל אם נולד הספק מחיים
נושא אשת אח שלא במקום
ערוה ולגבי קידושין דלמא לא מיקדשה: הרי אלו הצרות חולצות.
כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור
מצוה (גיטין פו:). זהו
ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא: ולא מתייבמות.
ואר"י דהתם חיישי' לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאיסורא
ספק גירושין. דכיון
דמדאורייתא כשר זקוקה
דלמא צרת ערוה היא: ספק קרוב לו. שהיו ח' אמות מצומצמות
טפי מדלהיתרא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא
צרתה ליבם (שם)
.
למאן
ביניהן בר"ה וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמות הקרוב לה
ספק בד' אמות הקרוב לו: כתב בכתב ידו. דקי"ל (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא
כתב ידו בלא עדים מילתא היא: יש עליו עדים ואין בו זמן. כתוב או יש בו זמן ואין בו אלא עד א' ואינו כתב ידו של בעל זהו ספק
גירושין דאמרינן במס' גיטין (דף פו.) ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ואלו הן כתב בכתב ידו כו'. וה"נ חולצת צרתה כיון דגיטא הוא
דאם ניסת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא דקרי להו פסול לכתחלה הלכך אי שרית ליה אמרי אינשי צרת ערוה
מתייבמת. ובגמרא בעי אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו': גמ' ואילו בגירושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו לא קתני. דהתם
אפי' חליצה נמי לא בעיא צרתה מ"ט: אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת. קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא:
ומספק אתה בא לאוסרה. שמא נתגרשה הערוה: אל תאסרנה מספק. אבל בהנך ג' גיטין לאו מספק אסרינן לה דהא גיטא הוא אלא שאין
מן המובחר: בקידושין נמי. אמאי אסרינן לה לייבומי לימא אשה זו קודם שקידש בעלה את בת אחיו בחזקת היתר ליבום עומדת כשימות
ומספק אתה בא כו': לחומרא. שנויא הוא: ופרכינן הא חומרא דאתי לידי קולא הוא. דאזיל האי מקדש בספק וקמקדש לאחותה של זו
שקדש בספק קידושין ודאי: אי נמי אתי איניש אחרינא ומקדש לה. להך מקודשת בקידושי ספק: קידושי ודאי. בחיי בעלה: וכיון דקאסר
מר לצרתה לייבומי. לאביה של זו משום צרת הבת: אמרי. אינשי קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין: ודבתרא לאו קידושין. שאשת איש
קידש ואינה צריכה הימנו גט. ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי
אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא]
לאו קידושין שאין קידושין תופסין
באחות אשה וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא ופגע בערוה:
כיון