לא:
ארבעה
אחין פרק
שלישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנא בקידושין. ספק קרוב לו כו' וה"ה בגירושין: ותנא בגירושין.
ההוא דגיטין בשתי כיתי עדים י"ל דלשון מחצה על מחצה דקתני התם
כט א מיי' פי"ב מהל'
א) [ב"מ לא. ב"ב יט. ע"ז
אישות הלכ' א ג
עו. וע' תוס' שם נד. ד"ה
כתב בכתב ידו וכו' וה"ה לקידושין: ה"ג כל שיש בקידושין יש בגירושין
במתני' שייך טפי בשתי כיתי עדים ובפ"ב דכתובות (דף כו: ד"ה אנן)
ובפ' חזקת הבתים (ב"ב לב. ד"ה אנן) הארכתי: וארעא אוקמא
אמר חזקיה], ב) גיטין עא.,
סמג עשין מח טוש"ע
ויש בגירושין מה שאין בקידושין. וזהו דגירושין לאו דוקא ומשום
ג) לעיל יב. יח:, ד) [לקמן
אה"ע סימן סט סעי' א ג:
בחזקת בר שטיא. לא דמי לההיא דאמר בקידושין (דף עט:) ובבבא
זהו בגירושין: כל שיש בקידושין. כגון
ל ב מיי' פ"א מהל'
דתנא זהו בקידושין תנא נמי
מד.], ה) [בפרק המביא גט
יז.], ו) [רש"ל], ז) [לעיל
גירושין הלכה כד סמג
בתרא (דף קנג: ושם) אם בריא הוא
ספק קרוב לו וכו' הוי נמי ספק
יט.], ח) [ועי' היטב תוס'
עשין כ טוש"ע אה"ע סימן
וארעא אוקמא בחזקת
בר שטיא אלא אמר
בגירושין: ויש בגירושין. שאין ספק
עליו להביא ראיה ששכיב מרע היה
גיטין י. ד"ה כי], ט) [וע"ע
קכז סעיף א:
לא ג מיי' פ"ג מהלכות
ואם שכיב מרע הוא כו' דהכא כיון
לענין קדושין כגון זמן כדמפרש לקמן
אביי יגיד עליו ריעו תנא בקידושין וה"ה
תוס' ב"ב לט: ד"ה מחאה
א)
1
❖
עדות הל' ד ופ"ח
וכו'],
שדרכו להיות עתים חלים ועתים
דבשטר קידושין כגון המקדש בשטר
לגירושין תנא בגירושין וה"ה לקידושין א"ל
הלכה ה סמג עשין קט
לא תקנו זמן: וזהו דגירושין לאו
שוטה לא שייך להעמידו אחזקה כמו
רבא אי יגיד עליו ריעו מאי זהו דקתני אלא
טוש"ע ח"מ סימן כח
שהוא עתה: אי יגיד עליו ריעו מאי
דוקא. דמשמעו זהו דהוי ספק בגירושין
סעיף יג וסימן מו סעיף י:
תוספות ישנים
אמר רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין
לב ד מיי' פ"ז מהלכות
זו היא דקתני. הוה מצי למיפרך אי
אבל ספק קרוב לא הוי ספק לגירושין
ואי זיקת ב' יבמין דאוריי'
יבום הלכה כז סמג
ויש בגירושין מה שאין בקידושין וזהו
יגיד עליו ריעו ליתני כולהו בחד
ואיידי דתנא זהו בקידושין דדוקא
(ו)
חליצה נמי לא תבעי. וקשה
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
דגירושין לאו דוקא אלא משום דתנא זהו
דהא אין מאמר אלא
קעד סעיף ד:
וליתני חד מינייהו באידך כדפריך
זהו דקמ"ל זהו ספק קרוב הוא דשייך
❖ זמן דליתיה בקידושין.
לג ה מיי' שם הלכ' כז:
מדרבנן והזיקה אינה אלא
בקידושין תנא נמי זהו בגירושין וזהו דקידושין
בפרק לא יחפור (ב"ב דף יט.):
בקידושין אבל ספק זמן לא שייך בהו:
מחמת המאמר. וי"ל דבעי
למעוטי
למעוטי מאי למעוטי זמן דליכא בקידושין
הניחא למ"ד. בגיטין בפ' ה)כל הגט
הכי אי סבירא לן כב"ש
דאמר מאמר קונה קנין
מספקא לר"י כתב
(דף כו:) מפני מה תקנו חכמים זמן
ומפני מה לא תקנו זמן בקידושין הניחא
תורה אור השלם
גמור וזיקת שני יבמין
בכתב ידו ואין עליו עדים אי מהני
בגיטין משום פירי לידע מאימתי
למ"ד משום פירי ארוסה לית לה פירי אלא
1. יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה
חליצה נמי לא תיבעי. וא"ת
א
בקידושין אי לא דכיון שאין צריך זמן
תגבה מבעלה פירות שאכל מנכסי
הא לעיל מייתי קרא ויבמה
אַף עַל עוֹלֶה:
למ"ד ב משום בת אחותו ליתקין זמן משום
מי שעליה זיקת יבם אחד
איוב לו לג
מה לנו אם אין עליו עדים:
מלוג שלה דקסבר משעה שנתן עיניו
דאיכא דמקדש בכספא ואיכא דמקדש
2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
ולא שעליה זיקת שני יבמין.
והא
עבדא דאיכא דקני בכספא
בה לגרשה שוב אין לו לבעל פירות:
וי"ל דלא הוי אלא אסמכתא
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
בשטרא לא תקון רבנן זמן א"ל רב אחא
כו'. פירש בקונטרס שטר קניית עבד
ארוסה לית לה פירי. לפיכך לא
בעלמא: (ונגזור) [גזירה]
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
בריה דרב יוסף לרב אשי והא עבדא דאיכא
דלמא חליץ והדר מייבם.
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
וקשה לר"י דא"כ מ"ש דנקט עבד
תקנוהו בשטר קידושין שאין הבעל
משמע הא אי לאו הך גזרה
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
דקני בכספא ואיכא בשטרא ותקון רבנן זמן
אוכל פירות עד שתכנס לחופה דכי
דהו"מ למינקט שטר מכירת קרקע וכל
שריין תרוייהו לייבם ותימה
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
שטרי מקח וממכר ועוד דהתם לא
תקון רבנן פירי לבעל משום פרקונה
התם רובא בשטרא הכא רובא בכספא אב"א
דאמרינן לקמן (צו:) פרק
דברים כה ה
האשה גבי יבם קטן שבא
תיקון רבנן זמן ונראה דאשטר שיחרור
ופרקונה לא קא מחייב בה אלא
משום דלא אפשר היכי ליעביד לינחה גבי
על יבמתו ומשהגדיל נשא
קאי דתיקון (ז) זמן לידע מתי נאסר
מכתובה ואילך דתנאי כתובה הוא
אחרת ומת אם לא ידע
דידה
מחקה ליה לינחה
גבי דידיה זמנין
הגהות הב"ח
הראשונה משהגדיל יבמתו
בשפחה והותר בבת ישראל וה"ק והא
דאם תשתבאי אפרקינך בכתובות פ'
דבת
אחותו היא ומחפה
עלה לינחה גבי
(א) גמ' גבי עדים אי
חולצת ולא מתייבמת ואשתו
נערה (דף נא.): משום בת אחותו.
עבדא איכא דקני נפשיה בכספא
דכירי ליתו: (ב) שם
או חולצת או מתייבמת וכו'
עדים (א) אי דזכירי ליתו ליסהוד ואי לא
ואיכא דקני בשטרא והשתא ניחא הא
שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה
במשנה אחד מהם יבמה
ופליגי אי גזרינן משום צרה
זמנין
דחזו מכתבא ואתו
מסהדי ורחמנא
ג
יבא עליה מי שעליה:
כי הכא או לא ותנא דהתם
דמשני התם רובא וכו' וא"ת בפ"ק
תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין
(ג) רש"י ד"ה ותקון רבנן
לא גזר משום צרה וא"כ
אמר ב) מפיהם ולא מפי כתבם אי הכי
דגיטין (דף ט.) דתנן בג' דרכים שוו
ויחוס עליה ויגרשנה ויאמר קודם
קשה לתנא דהתם דלא גזר
וכו' מכירה של עבד כדי
בגירושין נמי נימא הכי התם להצלה דידה
גיטי נשים לשחרורי עבדים ליתני נמי
זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה:
גזרה דהכא אמאי אין אשת
לידע מאיזה זמן יאכל
קאתי הכא לחובה דידה קאתי: מתני' ג)דג'
פירות שדה ויקנה נכסי
שני מתים גופה מתייבמת
ליתקין זמן. נמי בשטר קדושין שמא
זמן ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים
עבדו: (ד) ד"ה מחקה ליה
וי"ל נהי דלא גזר גזרה
תזנה ויאמר קודם קידושין הוה: והא
וליתיה בקידושין וי"ל דכל מילי דחשיב
אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה
אם תזנה מחקה ליה
דהכא מ"מ לא מייבמה
עבדא. מכירת עבד: ותקון רבנן
התם ודפריך התם הוי חד טעמא
לזמן ותאמר: (ה) ד"ה
לאשת שני מתים גזרה אטו
בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא
אשת שני מתים דבפרק
להצלה וכו' דתקון רבנן
זמן. בכל שטרי מכירה ו) [של עבד
בגיטי נשים ושחרורי עבדים אבל זמן
מתייבמות שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא
זמן אי לא: (ו) תוס' ד"ה
המגרש שבא ראובן וגרשה
2
(ח) דשחרורי עבדים בא להתירו
כדי] לידע מאיזה זמן יאכל פירות (ג)
אי יגיד וכו' ליתנינהו
חוץ משמעון ובא שמעון
עליה (ב) שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה
שזה קנה נכסי עבדו: מחקה ליה.
בבת ישראל וגיטי נשים משום פירי :
לכולהו בחדא וליתני
וקדשה סתם וסבירא לתנא
ח)
דחזו
זיקת ב' יבמין רבי שמעון אומר מייבם לאיזו
חדא מינייהו באידך והוא
דלקמן דההיא אשת שני
בכתבא ואתו ומסהדי כו'.
(ד) לזמן ותאמר קודם קידושין היה
שירצה וחולץ לשניה: גמ' ואי זיקת ב' יבמין
הדין לאידך כדפריך בפ'
מתים דפרק המגרש (גיטין
זנות זה: לינחיה גבי עדים. מאי מהני
קשה לר"י דבהגוזל קמא (ב"ק דף צח.
לא יחפור: (ז) ד"ה והא
פב:) הויא דאורייתא והכא
ושם:) גבי השורף שטרותיו של חבירו
אי דכירי אימת הוה קידושין אפי' אינו
וכו' דתקון רבנן זמן לידע
דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן
דלא גזרינן משום אשת שני
וכו' עבדא דאיכא דקני
מתים דהתם לא סבירא להך
פריך ואי דאיכא סהדי דידעי ליכתבו
כתוב בשטר מצו לאסהודי אלא
ה וגזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית
וכו' דקני נפשא בשטרא
דהכא אשת שני מתים
❖
ליה שטרא אחרינא ואמאי הא אמר
להכי אמרת דמהני דזימנין דלא דכירי
וכו' התם רובא בשטרא
דהתם דליהווי [דאורייתא].
אחד מתייבמות ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא
וא"ת: (ח) בא"ד אבל זמן
הכא דמפיהם ולא מפי כתבם ואר"י
וחזו מכתבא ואתו ומסהדי והאי לאו
גזירה שמא יאמרו בית אחד מקצתו בנוי
ד)
לאו חד טעמא דשיחרורי
דה"נ אם היו מעידים שכך ראו בשטר
עדות הוא דרחמנא אמר ע"פ שנים
עבדים להתירו בבת ישראל.
ומקצתו
תוס' חד מקמאי (המשך)
שפיר הוו עבדי דהרי הם כאילו
עדים (דברים יט) ולא שיעידו על פי
נ"ב ועיין בתוס' דגיטין דף
י"ז ע"א בד"ה מפני מה
כתבם: גבי גירושין נמי. אמאי תקנו זמן משום בת אחותו גבי
דבשעת כפירה היא לפני
מעידים ראינו עדות שנתקבל בב"ד דעדים החתומים על השטר נעשה
תקנו זמן בגיטין כתבו
ב"ד אם מסרו לה מפי
מאן נינחיה: להצלה דידה קאתי. וליכא למיחש דלמא מחקה ליה
כמי שנחקרה עדותן בב"ד אבל חיישינן שמא לא יעידו שכך ראו
דתקון זמן בגט שיחרור
כתב' הוא ומצאתיו כתוב
בשטר אלא שמא יעידו על המעשה עצמו כאילו הם זוכרים והם
דכי אתו סהדי דזינתה אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי
דחיישינן שמא ימכור אותו
בכתב ידי הראב"ד ז"ל
ואח"כ יתן לו גט שיחרור
שכתב בזה הלשון אמר
אינן זוכרין אלא על פי הכתב וכן הא דאמרינן בפ"ב דכתובות (דף
מוקמינן לה בחזקת אשת איש. ומיהו אי לא תקון רבנן זמן הוה מצי
בלא זמן והיינו טעמא
אברהם מדברי הרב ז"ל
כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים
לאחפויי עלה ומספיקא לא קטלינן לה אבל השתא דתקון רבנן (ה)
דמשום פירי ועיין בפ"ק
עדים שחתמו על השטר
אי לא מייתא ליה מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה: הכא לחובה
והוא שזוכרה מעצמו אבל אין זוכרה מעצמו לא התם נמי לא איירי
דגיטין דף י' בתוס' ד"ה כי
ונשתהא השטר בידם זמן
שהקשו קושיא זו דליתני
ארוך עד ששכחו את
דידה קאתי. זמן דקידושין ואי תקון לה רבנן זמן וזינתה כבשה
במעיד שכך ראה כתוב אלא במעיד על מעשה עצמו ועוד דהתם
נמי זמן ותירצו ע"ש:
העדות אותו השטר בטל
לא הוה שטר אלא שכותב לזכרון דברים בעלמא ולא שייך למימר
ליה לשטרא או מחקה ליה וקיימא אחזקת פנויה כדמעיקרא:
(ט) ד"ה אלא מדרבנן כו'
אע"פ שמסרו אח"כ ליד
מתני' זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת
נעשה כמי שנחקרה עדותו בב"ד ואר"י דשמע מר"ת שנוהגין עכשיו
לא הויא. נ"ב עיין לעיל
בעליו דהשתא הוא
❖
בדף יו"ד בד"ה לעולם:
דקאמרי בהדי סהדי בשעת
ראשון עליה ונתוספת עליה זיקת מאמרו הרי כשמת זה נותרו
ששולחין העדים עדותן בכתב ידם לב"ד ולא קרינן ביה מפיהם ולא
מסירת השטר וההיא
עלה זיקת שניהם ואילו כנסה הוה פקעה זיקה דקמא וכי מיית לא
מפי כתבם כיון שהם זוכרין עדותן והא דתניא במי שאחזו (גיטין
שעתא מפי כתבם הוא וזו
דף עא.) ואם לא יגיד פרט לאלם שאין יכול לדבר ופריך ואמאי והרי
הוה עלה אלא זיקת שני א"נ לא עבד בה מאמר לא הוה עלה אלא
תימה גדולה וכמה שטרות
מוסף רש"י
יהיו נפסלין בכך אלא כל
זיקת ראשון: מייבם לאיזו שירצה. כדקתני טעמא בפרק שני בברייתאז)
יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי
❖
שטר דאי בעי לממסריה
הובא בעמוד הבא.
כתבם שאני אלם שאין ראוי להגיד כדאמרינן (מנחות דף קו:) כל שאין
אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם אינו מאמר אשת
ביד בעליו מצו מסרי לה
ראשון הוא בועל: וחולץ לשניה. דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך דלמא
ראוי לבילה כו' אבל אחר מועיל כתב ידו כשזוכר העדות ומיהו בפירוש
אף על גב דאישתהי
גבייהו זמן גדול ושכחו
חומש (דברים יט) פרש"י ע"פ שנים עדים פרט שלא ישלחו כתבם
מאמר לא קני והוו להו ב' יבמות הבאות מב' בתים וייבומי תרווייהו נמי
תוס' חד מקמאי
העדות כיון שמסרוהו ליד
להצלה
לא דלמא מאמר קני והוו להו ב' יבמות הבאות מבית אחד: גמ' אי
דידה קאתי. פי' בקונט' דהשתא דתיקון
לב"ד ט):
בעליו שטרא מעליא הוא
כללא דמילתא כל דאיתיה
ואפי' לא מסרוהו עד שעת
בקדושין איתיה בגירושין
זיקת שני יבמין דאורייתא כו'. לרבנן פריך: אלא מדרבנן. דמדאורייתא
זמן אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה אחזקת אשת
העמדה בדין ולא עוד אלא
וכל דאיתיה נמי בגרושין
איש וקטלינן לה ואין נראה דבהדיא אמר בפ' שני דגיטין (דף יז:)
מאמר לא קני והוו להו שתי יבמות מב' בתים ותרוייהו מצי לייבומי
שאומרין לו תנו לו שטרו
איתיה בקדושין לבר מזמן
גזייה לזמן ויהביה ניהלה מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני לרמאי לא
ורבנן הוא דגזרו שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמות:
ויתקיים בב"ד ושני הכא
דלא תקנו בקדושין. מאי
שאין שטר הזה ראוי
דכתב הרב אלפס גבי
ומקצתו
חיישינן אלמא כי ליכא זמן לא קטלינן לה ואר"י דה"פ להצלה
למוסרו לידו דלמא מחקא
מפיהם ולא מפי כתבם
דידה קאתי שהגט בא להצילה ולהגיד שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסול בכך וגרע כחו טפי אבל ודאי
ליה לזמן הלכך ה"ל ההיא
דכל שטר היוצא מתחת
אי הוה מחקת ליה לא הוה קטלינן לה הכא לחובה דידה קאתי דהקידושין באין להעיד שהיא מקודשת ומחקה ליה לעולם לזמן:
שעתא כעדות על פה
ידי מלוה או מלוקח לאו
שלשה אחין נשואין ג' נשים נכריות. הו"מ למנקט ואחד מופנה:
ומשום הכי בעיא מפיהם
מפי כתבם הוא דמעידנא
ולא מפי כתבם וההיא
דמסהדי סהדי נעשה כמי
מדרבנן
וגזירה כו'. משמע דאשת ב' מתים בשום מקום לא
הויא אלא מדרבנן דאי לאו גזירה דהכא היתה מתייבמת אפי' בעלת
(ט)
שמעתתא דכתובות לא
שנחקרה עדותן בב"ד
מאמר מיפרשא כהאי ענינא אלא
איכא דקשי ליה הא
במוכרת כדפרי' התם וכן עקר בפ' שנים אוחזין כתבתי דעת ר' יעקב ז"ל בענין מפיהם. הא דאמר רבא נתן גט למאמרו
דגרסינן בגיטין פ' מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלם דאינו יכול להגיד ואמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב למסרו למלוה
הותרה צרתה ואיכא דאמר הותרה אפילו היא א) דוקא ליה ולא לזיקתו והכי איתא בפ' רבן גמליאל:
(אם הלוה) אם לא [היה] כתובה בשעת הלואה. ולא היא דשבועת העדות אינו חייב אלא בכפירה בב"ד וכיון דהשתא
א) צ"ל דוקא דנתן גט למאמרו ולא לזיקתו.