חמש
עשרה נשים
פרק ראשון
יבמות
ה.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תינח לתנא דבי רבי ישמעאל. דאייתור ליה צמר ופשתים אלא
של פשתים נמי פוטר הצמר על (א) מגו דמגו דלבן של צמר פוטר
טז א מיי' פי"ב מהל'
א) נזיר מא. ע"ש ודף נז:,
ב) שם נח., ג) [לקמן קיד:
עבודת כוכבים הל' א
לרבנן דלית להו כל בגדים צמר ופשתים והא צמר ופשתים לא מייתר
בפשתים לבן של פשתים נמי פוטר בצמר ודוקא במקום תכלת אבל
קדושין כא: לה: לו.
סמג לאוין כא טוש"ע י"ד
מנא להו דאתי עשה ודוחה לא תעשה: ראשו מה ת"ל. במצורע
במקום שאין תכלת אסור כיון ט) דלא כשר במינו דהא במנחות (דף
סנהדרין נא. מכות כ.
סי' קפא סעיף ב:
יז ב מיי' פ"ו מהל' יבום
כתיב יגלח את כל שערו הרי ראשו
בכלל למה לי דכתיב ראשו:
מ.) אסר סדין בציצית משום
קלא אילן ופריך ולא יהא אלא לבן
תמורה ד:], ד) נזיר מא.
❖
ע"ש נח., ה) גירסת רש"ל
הלכה יא:
וקסבר האי תנא. דאיצטריך ליה
ומשני משום דאפשר במינן כדר"ל:
נזיר מצורע, ו) [ויקרא יח],
לרבנן מנא להו. המ"ל דלא
תינח לתנא דבי ר' ישמעאל לרבנן מנא להו
ראשו לדחות לאו דלא תקיפו דהקפת
ז) בס"א ל"ג [ועי' רש"ש],
כל הראש שמה הקפה ולא אמרינן
סברי כר' יהודה ולא
ח) [במדבר ו], ט) [צ"ל
נפקא להו מראשו דתניא ראשו מה תלמוד
א)
1
תורה אור השלם
דאפשר במינו דהא כו'],
פאת כתב רחמנא הלכך אי לאו דרבי
בעי שיהא מוכח או מופנה אלא ניחא
לומר לפי שנאמר לא תקיפו (את) פאת
❖
2
י) לפנינו איתא ר' יוחנן,
1. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
קרא ה"א לא ליקוף. אלמא אשמעינן
ליה לשנויי אפילו אי סברי כר' יהודה
ראשכם שומע אני אף מצורע כן תלמוד לומר
יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת
קרא דאתי עשה ודחי לא תעשה
וא"ת ומאן ניהו דפליג עליה
(ב)
רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת
ראשו וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש
א
עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ
ומהכא נפקא. הלכך איצטריך עליה
דתנא דבי רבי ישמעאל ר' שמעון
גליון הש"ס
ו)
שמה הקפה איכא למיפרך מה ללאו
יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו
למיסר ערוה לייבום דלא תימא אתי
בן אלעזר והא רשב"א ואידך תנא
גמ' שכן ישנו בשאלה.
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם
דהקפה שכן לאו שאין שוה בכל אלא
עי' טורי אבן ר"ה דף כח
עשה דייבום ודחי לאו דאחות אשה:
דבי רבי ישמעאל דבפ' במה מדליקין
ויקרא יד ט
וְטָהֵר:
2. לֹא תַקִּפוּ פְּאַת
ע"ב ד"ה עובר:
אתיא מזקנו ב) דתניא 1 זקנו מה תלמוד לומר
שאין שוה בכל. דנשים אינן בלאו
(שבת כז.) מודו דבלא ריבוי הוו סתם
תוס' ד"ה ואכתי
רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת
לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו שומע
דהקפה בפ"ק דקידושין (דף לה:).
בגדים צמר ופשתים ואר"י דהיינו
איצטריך וכו' ואר"י דלא
3
פְּאַת זְקָנֶךָ:
דמי. עי' מכות דף טו ע"א
ויקרא יט כז
ההיא ברייתא דפ' התכלת (מנחות לט:)
תאמר בלאו דאחות אשה שכשם שהוא
אני אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו ואם אינו
❖
3. לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה
תד"ה אם כהן:
מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו
דאמר רב נחמן התם השיראין פטורה
ענין ללאו שאין שוה בכל תנהו ענין ללאו
בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא
דכתיב הנפשות העושות
מן הציצית איתיביה רבא לרב נחמן
(ויקרא יח)
יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא
השוה בכל ואכתי איצטריך סד"א שאני
שניהם במשמע: ופאת זקנם.
השיראין והכלך והסריקין כולן חייבין
יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:
הגהות הב"ח
כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות
ויקרא כא ה
ג)
בכהנים כתיב: תלמוד לומר זקנו.
בציצית ומשני מדרבנן אבל רבא
(א) תוס' ד"ה דאפילו וכו'
4. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
יתירות אפילו לאו שאין שוה בכל לא דחי
לרבות זקן כהן מצורע דאתי עשה
דפריך התם לרב נחמן לטעמא
הצמר על ידי מגו:
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
קמ"ל דדחי אלא אתיא מראשו דהך תנא
(ב) ד"ה לרבנן וכו' ומאן
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
ודחי לא תעשה ז)(ואע"ג דהאי נמי
דמחייב מדאורייתא וסבר לה כי
נינהו רבנן דפליגי עליה
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער
לאו שאין שוה בכל ילפינן מיניה דכל
ההיא ברייתא ולית ליה שינוייא דרב
ד)
4
וכו' לרב נחמן לטעמיה
שְׂעַר רֹאשׁוֹ:
❖
דמחייב: (ג) ד"ה ואכתי
לא תעשה נמי דחי דאם אינו ענין
נחמן דמשני התם מדרבנן:
לא יעבור על ראשו שומע אני אף מצורע
במדבר ו ה
ה)
מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה
וכו' עיקר פירכא סמיך על
ללאו שאין שוה בכל דאתי עשה ודחי
ונזיר כן ת"ל ראשו איכא למיפרך מה לנזיר
(ל"ת) [ותו] מי דחינן:
בכל. בפ' שני נזירין (נזיר נח.
ליה דהא נפקא לן מראשו תנהו ענין
(ד) ד"ה שכן וכו' מה להצד
מצורע $שכן ישנו בשאלה דאי לא תימא הכי
מוסף רש"י
השוה שבהן שכן יש בהן
כו'): ואכתי איצטריך. לגופיה
ושם) מפרש דהאי תנא דמוקי ראשו
הא דקיימא לן דאין עשה דוחה לא תעשה
ב
איסור גילוח: (ה) בא"ד
זקנו מה תלמוד לומר.
לאשמועינן דלאו דפאת זקן כהנים
לנזיר סבר דהקפת כל הראש לא שמה
גבי מצורע והלא שער
בתר הכי אמר רב וכו' פי'
ועשה ליגמר מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן
מידחי דלא נפקא לן מראשו ואע"ג
הקפה ולהכי לא מצי לאוקמי כשאינו
זקנו בכלל כל שערו
דאיכא כצ"ל ותיבת ומפרש
❖
דאיכא למיפרך שכן
ישנו בשאלה ה"נ איכא
הוא (נזיר נח.). תלמוד
נמחק:
דאין שוה בכל הוא דסד"א שאני לאוי
נזיר והך תנא דמוקי ראשו ללאו
לומר זקנו. דקאתי עשה
למיפרך שכן ישנו
בשאלה אלא לעולם
דכהנים דחמירי שריבה בהן הכתוב
גרידא סבר דשמה הקפה ואיבעית
דמצורע וגלח את כל שערו
מקרא
מצות רבות אכתי לאו השוה בכל
אימא דלכולי עלמא שמיה הקפה
את ראשו ואת זקנו, וקא
הגהות מהר"ב
דחי עשה ולא תעשה דכהן,
רנשבורג מנלן דדחי: ראשו מה ת"ל. בראשו
ותנא מוקי לה לנזיר דהוי לא תעשה
ל"ת ופאת זקנם לא יגלחו,
דמצורע נמי קאי: ת"ל ראשו. אלמא אתי עשה ודחי ל"ת. ואע"ג
ועשה משום דללאו גרידא לא איצטריך לאשמעינן דדחי דמגדילים
א] תוס' ד"ה ואכתי וכו'
עשה קדושים יהיו
דלאו שאינו שוה בכל הוא אם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל דהא
נפקא והאי תנא דמוקי לה לראשו גרידא סבר דמגדילים לא ילפינן
לאלהיהם (שם). אתיא
והא לאו ועשה שאין שוה
מראשו. דכתיב לגבי
בכל. נ"ב גם הראב"ן
נפקא לן מזקנו דאידך תנא תנהו ענין ללאו השוה בכל: מנזיר. בנזיר
משום דאיצטריך לכדרבא לאשמועינן דצמר ופשתים פוטרים בשאר
הקשה כך יעו"ש דף קמא
מצורע יגלח את כל שערו
עשה ולא תעשה איכא תער לא יעבור על ראשו קדוש יהיה גדל פרעח):
מינים ולאו לדחות לאו דכלאים קאתי ומראשו מסייע להאי תנא
ע"א שתירץ דשאני אלמנה
את ראשו (נזיר מא.)
.
שכן ישנו בשאלה. לשאול לחכם ויתיר לו הלכך אתי עשה ודחי ליה:
דעשה דחי לא תעשה בעלמא וקשה היכי יליף מראשו דאיכא למיפרך
ראשו מה ת"ל. והלא
לכה"ג דחמיר איסוריה
דהיא מתחללת וזרעה
כתיב שערו וראשו בכלל
מקרא
כדפרכינן הכא שכן לאו שאין שוה בכל וע"כ פירכא גמורה היא דאם
מתחלל ולכן אע"ג דאינו
שערו הוא, אלא לפי
לא כן נילף מזקנו דלידחי לא תעשה ועשה וי"ל דסוגיא דנזיר סברה דאפילו לא כתיב ראשו הוה מוקמינן זקנו בכהן דזקנו משמע בין
שוה בכל כיון דחמיר
שנאמר גבי נזיר תער לא
כהן בין ישראל אע"ג דראשו לא משמע בין נזיר ובין שאינו נזיר משום דקרא איירי בסתם בני אדם שאינן נזירים ולהכי כיון דכתיב
איסוריה הוי כלאו השוה
יעבור על ראשו, יכול אפילו
בכל אבל מן האירוסין
לנזיר ומצורע כן, שלא
זקנו דדחי לא תעשה ועשה תו לא איצטריך ראשו ללאו שאין שוה בכל ואם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל תנהו לענין ששוה בכל אבל
דליכא אלא ל"ת דהא
יעבור תער על ראשו
(שם)
סוגיא דשמעתין סברה דזקנו לא הוה מוקמינן בכהנים אי לאו דכתיב ראשו ואיצטריך ראשו לגלויי אזקנו דאיירי בכהנים ודחי לא תעשה
פסולה היא לידחי דהא
כשנטהר מצרעתו בתוך ימי
❖
עשה דוחה אפי' ל"ת השוה
נזירותו (שם נח.).
ועשה ולא מצי למילף מראשו מידי א"נ סוגיא דהכא סברה דאיצטריך ראשו לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה אבל ההיא דשני
נזירים (נזיר נז:) סוברת דמסברא ידעינן דשמה הקפה: זקנו מה תלמוד לומר. וא"ת והא איצטריך ראשו וזקנו לכלל ופרט וכלל כדאמרי'
בכל אבל שאר לאוין שאין
שוין בכל כגון דנזיר וכיוצא
בסוטה בפ' היה מביא (דף טז.) מה הפרט מפורש מקום כינוס שער כו' ויש לומר דההיא מילתא מצי למידרש מגבות עיניו:
בו דלא חמיר איסוריה אתי
תוספות ישנים (המשך)
ואכתי איצטריך סד"א שאני כהנים כו'. הוה מצי למימר דאיצטריך זקנו למידחי עשה ולא תעשה דמראשו לא שמעינן אלא
עשה ודחי עשה ול"ת שאין
שוה בכל עכ"ל יעו"ש
למימר דלא דריש הכנף.
לאו גרידא ומהכא לא מצי למילף בעלמא דליתי עשה ולידחי לא תעשה ועשה דשאני הכא דהוי לאו ועשה שאין שוה בכל
❖
היטב:
והראב"ד גריס כהך גי'
כדאמרינן בפרק שני נזירים (נזיר דף נח:) וא"ת ונלמוד מהכא דלידחי לאו ועשה שאין שוה בכל וא"כ מאי פריך בפרק אלו מציאות (ב"מ
בתרא והגיה בספרו כך
וזהו לשונו פי' לתנא דבי ר'
ל. ושם) גבי והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כהן והיא בבית הקברות פשיטא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה א] והא לאו ועשה שאין
ישמעאל האי צמר ופשתים
תוספות ישנים
שוה בכל ואר"י דהתם עיקר פירכא סמיך (ג) אמי דחינן איסורא מקמי ממונא ועוד קשיא דקאמר התם בסוף פירקין (דף לב.) יכול אמר לו
לאו למישרא כלאים בציצית
אביו היטמא או אל תחזיר אבדה יכול ישמע לו ת"ל כו' ופריך תיפוק ליה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה ומאי פריך והא לאו ועשה
אתא דלא צריך אלא לאפוקי
לא צריך א) דועשו
מדרבא דמרבה שאר מינים
להם ציצית חזי מיניה
דטומאה אינו שוה אלא בכהנים ואר"י דלא פריך אלא אאל תחזיר אבדה דלמה לי קרא להכי דלאו ועשה שוה בכל הוא ועוד קשה דלקמן
קמ"ל צמר ופשתים אין
כלאים וכי אצטריך צמר
בפ"ב (דף כ.) גבי אלמנה לכ"ג דחולצת ולא מתייבמת פריך בשלמא מן הנשואין לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה אלא מן האירוסין
מידי אחרינא לא. ואקשינן
ופשתים לכדרבא אצטריך
ליתי עשה ולידחי ל"ת מן הנשואין נמי אמאי ניחא ליה והא לאו ועשה שאין שוה בכל הוא וכן שם גבי פלוגתא י)דר' אחא ור' אלעזר (לקמן כא.)
וכו' דצמר ופשתים פוטרים
והא תנא דבי ר' ישמעאל
לית ליה דרבא כלומר רבא
וכו' וקא מקשי ליה היכי
בביאת כ"ג באלמנה קאמר מן הנשואין כ"ע לא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה $ואר"י דלא דמי דלאו ועשה דגילוח הוה
גופיה דמרבה שאר מינים
מצי למימר דסמוכין אתו
טפי אין שוה בכל שאין שוה בכל נשים אבל גבי אלמנה לכ"ג האשה עושה איסורא כמו כהן הבא עליה דקרי ביה לא יקחו לא תקח
לכדרבא דהא תנא דבי ר'
מהכא מייתי להו משום
דכתיב הכנף ולתנא דבי
ישמעאל לית ליה דרבא
ולא מדחי ליה עשה דיבום אע"ג דאינו שוה אלא בכהנים וי"מ דמזקנו לא ילפינן בעלמא אפילו אין שוה בכל משום דעשה דמצורע עדיף
ר' ישמעאל כיון דאמר
וקא משני כדוקייא דרבא
משאר עשה דגדול השלום דע"י שיטהר מותר בתשמיש כדאמרינן בשילוח הקן (חולין ד' קמא.) דאי לאו שלח תשלח ה"א דמצורע דחי עשה
והשתא קאמר כאידך גיסא
כל בגדים אינן אלא צמר
דשילוח משום דעדיף דגדול השלום ובשמעתין ה"ל למימר דלא ילפינן מעשה דמצורע משום דגדול השלום אלא דבלאו הכי דחי שפיר
ופשתים הכנף גופיה אינו
דלא כדקאמרינן מעיקרא
אלא צמר ופשתים א"כ
דסמוכין לכדרבא אתו דהא
ועוד דהכא דחי דאפילו עשה כי האי לא נגמר מהכא דלידחי ומיהו לא יתיישב טעם זה אלא למאן דאסר במ"ק (דף ז:) מצורע בימי
חלוטו בתשמיש המטה אבל למאן דשרי לא: ליגמר מנזיר. דדחי וא"ת אדרבה נילף מכבוד אב ואם דלא דחי לאו ועשה דהיטמא ואל
צמר ופשתים למעוטי שאר
לא מצינן למימר אלא
מינין לא צריך ע"כ. ומשמע
דלעולם סמוכין ב) דלא מצי
תחזיר אבידה וי"ל דמה לכבוד אב ואם שכן הכשר מצוה כדלקמן וא"ת אכתי אם באת ללמוד מכאן דדחי א"כ איצטריך לן שפיר
נמי לדידיה דכי קאמר
למשרי כלאים מועשו להם
אלא סד"א כדוקייא דרבא
ציצית משום דאנא דייקנא
והתעלמת בפרק אלו מציאות (ב"מ ל. ושם) לכהן והוא בבית הקברות דמתעלם ומאחר דהתם לא דחי אדרבה נילף בעלמא דלא דחי וי"ל
דהתם לא צריך קרא להכי דפשיטא דלא דחי כדקאמר התם ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא: שכן ישנו בשאלה. וא"ת וניגמר
כדרבא דדריש הכנף מין
מתפרש ג) כדפרשי ליה
כנף וכו' אבל כלאים לא
אנן דלעיל הדר. וקי"ל
במה הצד מכהן ונזיר דלידחי בעלמא עשה את לאו ועשה ובפרק ב' נזירים (נזיר דף נח: ושם) בתר דקאמר וכהן ונזיר לא גמרינן מהדדי
חזי מש"ה אצטריכו סמוכין
כר' ישמעאל דמן התורה
דצמר ופשתים דכלאים שרי
לא מחייב בציצית אלא
קאמר ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דאיכא למיפרך כדאמרן פי' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה וכהן אינו שוה בכל ותימה דאמאי לא נגמר
בציצית וא"ת אי לאו סמוכין
של צמר ופשתים ושאר
מינייהו במה הצד וי"ל דעל מה הצד פרכינן כל דהו דאינו לא קולא ולא חומרא ואיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן (ד) שיש בהן איסור גילוח
הכנף למין כנף לא צריך
מינים אינם חייבין אלא
זה בראשו וזה בזקנו ואית דלא גרסי כדאמרן ומפרש דקאי איכא למפרך אהא דאמר בתר הכי אמר רב וכו' פי' ומפרש דאיכא למיפרך
דפשיטא דכלאים בציצית
מדרבנן ומהכא משמע ד)
(ה)
אסור דמסברא אין עשה
מ"ש הרי"ף ז"ל שיכול
דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ומסיק כעין תער וכיון דאיסור דידהו קל אתי עשה ודחי להו אבל קשיא נילף מכהן ונזיר ומילה
דוחה ל"ת וכיון שכן דוקיא
אדם לעשות ציצית מפשתים
דדחיא צרעת דהוי עשה ולא תעשה כדאמר בפרק ר' אליעזר אם לא הביא (שבת קלב:) ונראה דהוו כמו שני כתובים הבאים כאחד דממילה
דרבא לא צריך קרא וי"ל
דקאמר הכא כתב רחמנא
וחד מהני איכא למילף נמצא חד דלא איצטריך ועוד אי ילפינן מינייהו למה לי קרא דכלאים בציצית ללאו גרידא ותירוץ זה יש לדחות
דה"ק סד"א כדוקיא דרבא
צמר ופשתים דאפילו צמר
דבעינן מין כנף כלומר
לפשתים ופשתים לצמר.
כמו שאפרש בסמוך ובפרק שני נזירים היה יכול לומר כן כדפרישית אלא דלא חש לדקדק ולהאריך [וע' היטיב תוס' נזיר נח: סד"ה הר"ף]:
צמר לצמר הוא דצבעיה
וא"ת מה קא בעי לרבנן
גדילים מנא להו לימא דשמא רבנן
בתכלת אבל לפשתים בעינן
נמי ציצית לבן של פשתים ודלא יהא צבוע למראה אחר דמין כנף לגמרי בעינן קמ"ל סמוכין ולא דרשינן יסברו דדרשינן סמוכין אף היכא דלא מוכח ולא מופנה. וי"ל דקא בעי הכא לר' יהודה דלא דרש סמוכין במשנה
הכנף דודאי אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל כיון דלא מחייב בציצית אלא בגד של צמר ופשתים ודאי אין לן תורה אלא היכא דמוכח או מופנה אי ס"ל כרבנן מנא ליה וניחא שפיר: מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל הנשים
א) אולי צ"ל דצמר ופשתים לא צריך לכלאים דמועשו להם ציצית ילפינן מיניה דכלאים בציצית שרי וכי איצטריך וכו'. ב) צ"ל דלעולם סמוכין לכלאים אתא. ג) נראה דצ"ל כדפרשינן ליה אנן לעיל דהדר ביה מהא דאמר מעיקרא. ד) אולי צ"ל ומהכא משמע ראיה למש"כ הרי"ף ז"ל
שיכול אדם לעשות ציצית מפשתים דהא קאמר הכא כו'.