ארבעה אחין פרק
שלישי יבמות
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומקצתו חלוץ. ואתי
למימר בב' יבמות הבאות מבית אחד חדא
מאמר ולא גזרינן לה אטו אשת שני מתים וא"כ מי שעליה זיקת יבם
לד א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לקמן מד.], ב) [לעיל
י:], ג) לקמן נב:, ד) [לעיל
יבום הלכה כט
מתייבמת ואחרת חלצה: נתן גט למאמרו. אמתניתין קאי שאם נתן
אחד כו' לא הויא דרשא גמורה אלא אסמכתא בעלמא וקשה דבפרק
ל.], ה) [לעיל ב: וש"נ],
טוש"ע אה"ע סימן קעד
זה העושה מאמר גט למאמרו ולא לזיקתו ואח"כ מת הותרה אשתו
בתרא דגיטין (דף פב: ושם) אמרי' אלא אשת ב' מתים היכי משכחת
ו) [לעיל ל. וש"נ],
סעיף ה:
לה ב מיי' פ"ז שם הל'
הראשונה שהיא צרתה להתייבם לשלישי
דמאמר דעבד שקליה ולאו
לה משמע דהוי דאורייתא ואפי' בחד דוכתא וי"ל דפלוגתא דתנאי היא
ז) סנהדרין פא. כריתות יד:
[תוספתא סנהדרין פי"ב],
יב טוש"ע אה"ע
צרות נינהו והשתא לא אתי למימר
כדמוכח לקמן בסוף האשה רבה
ח) כריתות יד:, ט) [דברים
סימן קעה סעיף א:
ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ
בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה
(דף צו:) גבי בן תשע שבא על יבמתו
לו ג מיי' פי"ד מהל'
כה], י) [רש"ל], כ) [לדידיה
❖
❖
וחדא מייבמה דהכא לאו מבית אחד
ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת
רש"ש], ל) [דברים כה],
הכי נמי אלא גזירה דילמא חליץ ברישא
סנהדרין הלכה ד:
א)
מיחזי: אבל היא אסורה. ולא משום
השניה חולצת או מתייבמת הראשונה
והדר מייבם וקם ליה באשר לא יבנה ורחמנא
1
שהיא בעלת זיקת שני יבמין חולצת
דקם ליה בלא יבנהט) דפוסלה על אחיו
אמר ב) כיון שלא בנה שוב לא יבנה ג) אמר
תורה אור השלם
תוספות ישנים
ולא מתייבמת ופריך בגמרא ויעשו
הנשאר שהרי לא נתן גט לזיקה אלא
רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל
1. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
ואין להקשות כיון דהך לא
ביאת בן תשע כמאמר בגדול ותדחה
משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט
סבירא אשת שני מתים
היא אסורה דמחלפה בבעלת גט א איכא
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
צרה מיבום פירוש כי הכא ומסיק
היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו
[דאורייתא] מאי האי
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה
דאמרינן יבמה יבא עליה
לרבי יוחנן דעשו ועשו ופליג תנא
דההיא ודאי מידחיא אבל גט למאמרו
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
שיש עליה זיקת יבם אחד
אפי' היא מאי טעמא מאי דעבד בה שקליה:
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
דשמעתין אההוא תנא דהאי תנא
לא דחי אלא מאמר ונשארה זיקה
ולא שיש עליה זיקת שני
מתני' שני אחין נשואין שתי אחיות ומת
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
❖
ראשונה במקומה: הותרה אפילו
דשמעתין גזר משום צרה פירוש הא
ד)ב
יבמין. וי"ל דטעמא
דברים כה ט
כדקאמר הכא וקרא
היא. לשלישי כשימות שני: מאי
דקא אסר בעלת מאמר משום דאיכא
אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי
אסמכתא בעלמא הוא וכן
דעבד שקליה. והויא כמו שלא
צרה בהדה כדגזר בשמעתין דלמא
זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו
פי' לעיל. ותימה דאמרינן
גליון הש"ס
שעה אחת: גמ' פשיטא השתא ומה התם
חליץ והדר מייבם כדפירש בקונטרס
עשה בה מאמר ואתיא ומתייבמת
לעיל א"ר שמעון אם
גמ' ור"ש היכא דנשא
מאמרו של ראשון מאמר
אבל משום זיקת שני יבמין לא
לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון.
דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי אמרת
אשת ראשון בועל וכו'
מת. עיין בספר המקנה
מיתסרא דלאו דאורייתא ומיהו כי
ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו
משמע דאית ליה גופיה
לקידושין דף עז ע"ב בתוס'
לא הכא דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי
❖
ליכא צרה בהדה נמי אסורה אטו
קאמר אבל סתמא קיימא בלא יבנה
אשת שני מתים. לכן נראה
ד"ה פרט לכ"ג:
לא כ"ש תנא הא תנא ברישא והך חזיא
לפרש הכא דודאי ס"ל הכא
היכא דאיכא צרה כדקאמר התם
אכולהו אחין והכי מוכחא מילתא
אשת שני מתים דפרק
להיתירא (א) ושריא והדר חזיא לאיסורא
רבא לעיל דאפי' היכא דליכא צרה
דרבא בפרק רבן גמליאל (לקמן ד' נב:)
המגרש וגזרה דהכא לא
הגהות הב"ח
דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר: פשיטא
בהדה מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמא
ואיידי דחביבה ליה אקדמה ומשנה לא
אצטריכא משום בעלת
ה)
ו)
(א) גמ' חזיא להתירא
מאמר גופה אלא משום
השתא ומה התם דלא אידחיא מהאי
ותנא דהתם לא גזר משום צרה פי'
זזה ממקומה ת"ר בא עליה חייב עליה
ושריא. נ"ב ס"א ושיירא:
צרתה דאי לאו גזרה לא
ביתא. לעיל (דף ל.) גבי שלשה
הא דקא אסר לבעלת ביאת בן תשע
(ב) רש"י ד"ה מיתלא וכו'
חמירא כל כך לאסור גם את
משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי
מן היבום ולא פקע:
לייבומי לאו משום צרה אלא אטו אשת
אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות
הצרה. והשתא נמי האי
רבי יוסי רבי שמעון אומר אינו חייב אלא
(ג) תד"ה (בעמוד הקודם)
דקאמר ר' שמעון אם
שני מתים דהוי בעלמא דאורייתא
ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי
מאמרו של ראשון מאמר
מדרבנן וגזרה כו' ועוד
משום אשת אח בלבד והא תניא ר"ש אומר
ודוקא בדידה גזרו אבל בצרתה לא
אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו
דהתם לעיל מינה קרי
ניחא דטעמייהו משום אשת
אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד לא
רבא: (ד) ד"ה שנשא וכו'
שני מתים:
דלא רצו להחמיר גם בצרתה אטו
ומתה אשתו של שני ואח"כ מת נשוי
ואע"ג דבכי וכו' לעיל
נתן גט למאמרו הותרה
קשיא כאן שנשא חי ואח"כ נשא מת כאן
אשת שני מתים וההיא דריש המגרש
נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית
בפ"ק משום דכיון וכו'
אפילו היא ולא הוי גרושת
❖
שנשא מת ואח"כ נשא חי $ ור' שמעון היכא
משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו
(גיטין פב:) כההוא תנא וריב"ן פירש
חשבי לה שלא במקום:
אחיו כיון שלא נתן גט אלא
להפקיע המאמר ומאמר
שעה אחת בנפילה ראשונה משום
שם דלכולי עלמא אשת שני מתים
דנשא מת ואח"כ נשא חי כיון דאיסור אחות
דעבד שקליה ונמצא כאילו
אחות אשה. ואע"ג דבההיא נפילה
דאורייתא ותנא דהכא גזר אף באשת
אשה לא חייל תתייבם יבומי אמר רב אשי
לא היתה אשתו מעולם.
מוסף רש"י
קמייתא לא אידחיא לה לגמרי דהא
השני משום צרה דהיינו בעלת מאמר
ודוקא שפירש שנתן גט
איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי אי פקע
למאמרו אבל נתן גט סתם
קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום
דקא סבר כיון דבעלמא אשת שני
שייך לעמוד קודם.
איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה
מפיהם. על פי שנים
אסור ליבמה דכיון שלא בנה
וקורא אני בה בשעת נפילה יבמה
מתים דאורייתא מחמירי אפי' באידך
עדים, ולא מפי כתבם.
שוב לא יבנה. תימה
וחייל והילכך לא פקע וסבר רבי יוסי איסור
יבא עליה אפי' הכי חשבינן לה לגבי
ותנא דהתם לא מחמיר כולי האי
דאמרינן לקמן (דף נ:)
יעידו בבית דין, דלא דמי
חל על איסור והא תניא עבר עבירה שיש
בשתי יבמות שנפלו לפני
לשטר שחתמוהו ביומו,
ז) ג
בעל אחותה כאשת אח שיש לה
ולא גזר באשתו של בן תשע אטו
יבם אחד ועשה מאמר בזו
דההוא אורחיה להכי (גיטין
בה שתי מיתות נידון בחמורה רבי יוסי
בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר
בעלת זיקת שני יבמים וקשה דהכא
עא.). הרי אלו. שתי
ומאמר בזו נותן גט לזו וגט
מיתת אחותה: הכא. דבשעת
מסיק דטעמא דהך תנא משום הנך
נשים, חולצות. דאילו
אומר נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו
לזו וחליצה אחת לכולן א"כ
משמע דלא מצי לייבמה
כנסה הוה פקעה זיקה
נפילה אידחיא מהאי ביתא לגמרי
גזירות דמפרש הכא ועוד דהתם (ג)
ותניא כיצד אמר
רבי יוסי נידון בזיקה
ח)
אחר הגט ואמאי לא אמרינן
קמייתא ולא הוה עלה אלא
דאין כאן אלא בעל אחותה ומשעה
קרי רבא לאשתו צרה וקאמר נמי
מה דעבד שקליה. וי"ל
זיקת נשואי האחרון, אבל
הראשונה הבאה
עליו חמותו ונעשית
דלקמן מיירי שנתן הגט
מאמר לא מפקע זיקה
שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה
ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול
אשת איש נידון
בחמותו אשת איש
סתם ולא פירש למאמרו
והויא עלה קצת זיקת
מיבעיא: תנא הא. מתני' דהכא
ותדחה צרה כו' והכא קרי לבעלת
דלכתחלה לא אמרינן ליה
ראשון וקצת זיקת האחרון
ונעשית חמותו
נידון באשת איש
תנא ברישא: והך. דשלשה אחים
מאמר צרה וריב"ן הקשה לעצמו שתי
(לעיל יב.). שנאמר ומת
לתת גט להפקיע המאמר.
אמר
אחד מהם. ולא זו שמתו
ותימה אמאי לא גזרינן
דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי חזיא
קושיות הללו ופר"י עיקר:
שמא לא יפרש להפקיע
ב' בעליה וזיקת שניהם
גט
למאמרו כו'. הקשה ריב"ן דתנן בפר"ג (לקמן דף נ.) דיש מאמר
מעיקרא להיתרא ושריא י)[משום הכי לא תניא]: הדר חזיא לאיסורא.
המאמר כדאמרינן דמחלפא
עליה ושתיהן אסורות
דמ"מ לדידה כ) לא קרינא ביה משעת נפילה יבמה יבא עליה ל):
אחר מאמר ואם עשה מאמר בזו ובזו צריכה ב' גיטין וחליצה
בבעלת הגט. ונראה
מדרבנן וקרא אסמכתא
להריב"ן דדוקא שנפלו שתי
בעלמא, ובחליצה דחדא לא
דחביבה ליה. משום דחידוש הוא: ומשנה הראשונה. שיתירה היא
בין יבם אחד לב' יבמות בין ב' יבמין ליבמה אחת אבל יבומי חד
יבמות גזרינן אפילו פירש
מיפטרא אידך דלאו מבית
משנשנית זו הואיל והיתה שנויה מתחלה: לא זזה ממקומה. לעוקרה
מינייהו לא ולרבא יתן גט למאמרו ולא לזיקתו וליבומי אידך ותירץ
שהגט להפקיע בעלת
אחד קאתו הואיל ולא
לגמרי: בא עליה. בחיי אשתו: משום אשת אח. דהא רחמנא
דלכתחלה אין לעשות כן דגזרינן גט למאמרו אטו גט לזיקתו ודוקא
המאמר אטו האחרת שיתן
כנסה, ואי לא עבד בה
לה סתם. אבל הכא דליכא
מאמר לא הואי עלה אלא
פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים: אלא משום אשת
בדיעבד קאמר הכא רבא דהותרה אפי' היא דכיון דתו ליכא למיגזר
אלא יבמה אחת היכא
זיקת ראשון והוו להו שתי
אח. כדמוקי טעמא לקמן: בנשא מת ואח"כ נשא חי. דאיסור
בהאי מאמר אטו שאר מאמרות דעלמא לא גזרינן דלא שכיחי כולי
שפירש בדיעבד שהגט
יבמות הבאות מב' בתים
אשת אח קדים ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה דקסבר
האי אבל לכתחלה גזרינן משום האי מאמר גופיה:
להפקיע המאמר הותרה
ושתיהן מתייבמות (שם).
דאידחיא מהאי ביתא לגמרי לא כ"ש. אע"ג דמהאי בבא
שעליה זיקת יבם אחד.
לייבם. ולא גזרינן מידי כיון
אין איסור חל על איסור: נשא חי ואח"כ נשא מת. איסור אחות
דליכא אחרת בהדה: כיצד
כגון שלא נפלה אלא פעם
אשה קדים דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור
שמעינן דאסירא אע"ג דאיחזיא בהך נפילה דלא
אחת, או שכנסה שני
א"ר יוסי נדון בזיקה
אחות אשה: מיתלא תלי. דאי הוה פקע איסור אשת אח הוה חייל
ופקעה זיקה ראשונה
(שניה) [הראשונה] הבאה
שמעינן מבבא דלעיל כדאמר לעיל (דף ל.) מ"מ כיון דאידחיא מהאי
וכשמת אין כאן אלא זיקת
עליו חמותו וכו' ומייתי
איסור אחות אשה דהאי דלא חייל מעיקרא משום טעמא דאיסור
ביתא לגמרי פשיטא דאסירא אע"ג דחזיא בהא נפילה ולעיל
ייבום של שני, או לא עשה
מהא דקאמר אשת איש
אשת אח דהוה קאי קמיה הלכך הואיל ואיסור אחות אשה מוכן
דקאמר טעמא דאיחזיא בהך נפילה אהאי מתניתין משום דאכתי
בה מאמר ומת, אין כאן
ונעשית חמותו נדון באשת
איש דאי איסור חל על
אלא זיקת ייבום ראשון,
ועומד לחול עליה פטורה מן היבם לא פקע איסור אשת
לא אסיק אדעתיה טעמא דאידחיא מהאי ביתא:
(ב)
ועכשיו יש כאן זיקת ייבום
איסור היה נידון בחמותו
שנשא
חי ואח"כ נשא מת. (ד) אע"ג דבכי האי גוונא שרו
אח וחייב משום אשת אח: שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש
של שני יבמין, שיש עליה
בחמורה אבל לא מייתי
דאחמותו שריפה ואאשת איש חנק: נידון בחמורה. בשריפה:
ב"ש צרה לייבומי לעיל בפ"ק (דף ח.) דכיון דלא חייל
מחמותו ונעשית אשת איש
קצת זיקה מן הראשון, דכל
זמן שלא נתייבמה לא פקע
דנדון בחמותו דאפי' איסור
חמותו ונעשית אשת איש. שהיתה אלמנה כשנשא בתה: נידון
איסור אשת אח חשבי שלא במקום מצוה ר"ש לית ליה האי סברא
דמכל מקום הרי היא אשת אחיו: לא פקע. ואע"ג דלא חייל
זיקתה מן השני, וצרתה
חל על איסור מ"מ נדון
באשת איש. ואע"ג דקיל הוא. אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל
בחמותו דהא בתרי קטלי
אשת השני אסורה משום
אאשת איש דאי חיילי תרוייהו עליה הוה לן למדייניה בחמורה:
איסור אחות אשה אסורה נמי הצרה לייבומי כיון דלא פקע איסור
דידה (לעיל יח:). ולא
לא קטלן ליה וא"כ נידון
שעליה זיקת ב' יבמין.
בחמותו:
אמר
אשת אח כמו אילונית דאוסרת צרתה אע"ג דאין בה אלא איסור
כגון זו שעדיין לא יצתה
אשת אח לחודה וא"ת לר"ש משכחת לה אשת אח מן האב דפוטרת צרתה וליחשבה בהדי ט"ו נשים בפ"ק (דף ב. ודף י.) למ"ד בפלוגתא
מזיקת יבומי המת הראשון,
קא מיירי וכן האי דלעיל דקתני נאסרה עליו עולמית גם היא פוטרת צרתה וליחשבה וי"ל דהני כיון דמכח אחות אשה אסירא בכלל אחות
דאין יבמה יוצאת מזיקתה
אשה נינהו: ונעשית אשת איש נידון בחמותו. ואין זה מכח זיקה ראשונה דבלאו הכי מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה:
אלא בביאה, ונתוספה עליה
זיקה מחמת מאמרו של שני
איסור
(גיטין פב:). מייבם לאיזו
שירצה. דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים, דאי מאמר קונה הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו, ואם אין קונה הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון, (לעיל יח:). עד כאן שייך לעמוד קודם.
נתן גט למאמרו. ואחר כך מת, הותרה צרתה. הותרה אשתו הראשונה שהיא צרתה, לאחיו השני, דאי לאו גט הוה אסורה עליו משום זיקת שני יבמין (לקמן נב:). שתי מיתות. חמותו ואשת איש איכא שריפה וחנק, ושריפה
חמורה מחנק (כריתות יד:). נדון בזיקה הראשונה. ולא באחרונה, דאין איסור חל על איסור (שם).