לב:
ארבעה אחין פרק שלישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איסור
כולל הוא. וא"ת ודלמא ר' יוסי אית ליה נמי איסור כולל
אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף. שהוא חל על איסור
לז א מיי' פי"ז מהל'
א) [לקמן לג:], ב) שבועות
כו., ג) [זה סוה"ד רש"ל],
איסורי ביאה הלכה ח
ואומר ר"י דקסבר דאשת איש ונעשית חמותו נמי איסור
כגון איסור אשת אח דמוסיף הוא שבתחלה כשנשא זה את אחותה וזו
❖
ד) [במדבר ט],
ופ"ד מהלכות שגגות הלכה
כולל הוא דמגו דאיתסר בשאר קרובות וקתני דנידון באשת איש ומיהו
פנויה נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו נשאת לאחד
א:
לח ב ג מיי' פ"ט אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי
חייא דרבי יוסי מחייב תרתי
מהן נאסרה על כולן משום אשת אח ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי
מהלכות ביאת
באיסור כולל צ"ל דאשת איש ונעשית
שאר אחיו ומגו דחייל שם אשת אח
הגהות הב"ח
מקדש הל' יב:
אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף תינח
חמותו לא חשיב איסור כולל אע"ג
עלה לגבי שאר אחיו שהיתה מותרת
א
לט ד מיי' פי"א מהלכו'
(א) רש"י ד"ה אמר ר'
מעשה קרבנות הל' ט דאיתסר בשאר קרובות כיון שאין
להם חל נמי השם הזה לגבי דידיה
היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת מגו דאתוסף
אבהו וכו' אשת איש הא
ודאי איסור: (ב) ד"ה
סמג לאוין שכו:
ואע"ג דאסירא עליה וקיימא. אבל
(ד) שם אחד כי היכי דלא תקשה דרבי
איסור לגבי אחים אתוסף איסור לגבי דידיה
איסור מוסיף וכו' על מי
אשת איש ונעשית חמותו מתחלה
יוסי אדר' יוסי והא דחשיב איסור כולל
שהיתה מותרת עליו:
אלא היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי מאי
(ג) ד"ה אלא וכו' רשעים
היתה אסורה לכל העולם משום אשת
בעל מום ששימש בטומאה דמעיקרא
איסור מוסיף איכא וכ"ת מגו דאיתסר בכולהו
גמורים. נ"ב ס"א
איש נשא זה את בתה אין איסור זה
שרי באכילה ואסור בעבודה איטמי
חמורים: (ד) תוס' ד"ה
אחוותא האי איסור כולל הוא אלא אמר
ראוי להוסיף עליה עם אחרים דנימא
ליה מגו דאיתסר באכילה איתסר נמי
איסור וכו' שאין זה שם
רבא מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו
אחד: (ה) ד"ה ותו וכו'
בעבודה אכילה ועבודה חשיב נמי
מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה דהאי
אשת איש נידון בחמותו
חייב אלא אחת וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן
שם אחד דשניהם נאסרו בלשון
דחמותו ונעשית אשת איש (א) ודאי
❖
החמורה וליכא:
מעלה אני עליו כאילו עשה ב' ואינו חייב
קריבה דבעבודה כתיב כל איש אשר
איסור מוסיף הוא שמתחלה אסורה לזה
בו מום לא יגש להקריב לחם וגו'
ומותרת לכל העולם נעשית אשת איש
אלא אחת מאי נפקא מינה א) לקברו בין
איתוסף האי שם עלה לגבי כ"ע ומגו מוסף רש"י
(ויקרא כא) ובאכילה בטומאה כתיב
רשעים גמורים ובפלוגתא דאיתמר זר
דחייל עלייהו חייל נמי לגבי דהאי.
איש איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו'
מודה ר' יוסי באיסור
ששימש בשבת רבי חייא אומר ב חייב שתים
מוסיף. הלכך חמותו
(שם כב) דמיירי באכילה כדאמרינן
והאי דקאמר רבי יוסי נידון בחמותו
בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת קפץ
ונעשית אשת איש אף על
ב)
בפ"ב דמעילה (דף י:) ובזבחים (דף
משום דבמיתות עסקינן ואי אתה
גב דאיכא איסור מוסיף,
רבי חייא ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי
מה:) ומיהו איסור מוסיף אומר ר"י
יכול להמיתו בב' מיתות הואיל ושתיהן
דאתוסף איסורא דאשת
שתים קפץ בר קפרא ונשבע העבודה כך
איש אכולי עלמא אפילו
דחשיב אפילו כשאין השמות שוין
עליו ידון בחמורה אבל אם היה שוגג
הכי נידון בחמותו משום
שמעתי מרבי אחת התחיל רבי חייא לדון
היה חייב ב' חטאות: תינח נשא חי.
כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות יד:) גבי
דחמורה היא, אבל אשת
הבא על בת בתו חייב משום כלתו
דאחות אשה קדים ואח"כ נשא מת
שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל
איש ונעשית חמותו ליכא
לא כולל ולא מוסיף
כו' ואין להאריך כאן:
אתי איסור אשת אח חייל כדפרישית
כהנים הותרה לכהנים הותרה ולא לזרים יש
.
ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור
(כריתות יד:)
מגו דאיתוסף איסורא דהאי שם לגבי
כאן משום זרות ויש כאן משום שבת התחיל
מוסיף הוא. בקונטרס לא גרס
אחיו כו': אלא היכא דנשא מת.
בר קפרא לדון שבת לכל נאסרה כשהותרה
ליה דאפילו חייל עליה איסור אשת
דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי
במקדש הותרה אין כאן אלא זרות בעל מום
איש נידון (ה) בחמורה וליכא למימר
ואח"כ נשא אחותה מאי תוספת איכא
ששימש בטומאה רבי חייא אומר ג חייב
דמשמע ליה נידון בחמותו ולא חל כלל
עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא
שתים בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת
מגו: וכי תימא מגו. דבהנך נישואין
איסור אשת איש ואם לא התרו בו
קפץ ר' חייא ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי
משום חמותו אלא משום אשת איש
דבתרייתא מתסר האי גברא בכולהו
פטור דהא בפרק הנשרפים (סנהדרין
אחוותא משום אחות אשה דעד השתא
שתים קפץ בר קפרא ונשבע העבודה כך
דף פא. ושם) פריך רב אדא בר אהבה
הוו שריין ליה איתסר נמי משום האי
שמעתי מרבי אחת התחיל ר"ח לדון טומאה
וליתרו נמי משום איסור אשת איש
שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת
לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים
דהא א"ר אבהו מודה רבי יוסי
אחיו האי לאו איסור מוסיף הוא דהא
תמימים הותרה לכהנים תמימים הותרה
באיסור מוסיף ומשני ליה התם אדא
עלה דקמייתא לא איתוסף איסור
ולא לבעלי מומין יש כאן משום בעלי
ברי אטו בתרי קטלי קטלת ליה משמע
לגבי אחרינא אלא איסור כולל הוא
מומין ויש כאן משום טומאה התחיל בר
דכייל לה לקמייתא בשם אחות אשה
בהדיא דחל איסור אשת איש אלא משום
קפרא לדון טומאה לכל נאסרה כשהותרה
דנידון בחמורה ור"ת אומר דשפיר
מגו דחייל על אחותה: איסור מוסיף
גרס ליה וטעי הכא כדהוה טעי התם
כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה
במקדש הותרה אין כאן אלא משום בעל
רב אדא בר אהבה והוה סבור דנידון
על מי (ב) שמותרת עליו. איסור
מום זר שאכל מליקה ר' חייא אומר חייב
ד
בחמותו משום דלא חייל עליה איסור
כולל שהאיסור חל על חתיכות אחרות
שתים בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת
אשת איש ולא חש לתרץ כיון
ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו:
קפץ רבי חייא ונשבע העבודה כך
ואית דגרסי הכא ותו חמותו ונעשית
דע"כ צריך לשינויא אחרינא משום
שמעתי מרבי שתים קפץ בר קפרא
אשת איש איסור מוסיף הוא. ושיבוש
קושיא קמייתא:
אלא אמר רבא מעלה כו'. לפי
ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי אחת
הוא בידם ואע"ג דודאי איסור מוסיף
התחיל רבי חייא לדון נבלה לכל נאסרה
המסקנא דהכא לא איצטריך
הוא לאו פירכא היא דודאי אית ליה
כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה
לר' אבהו למימר דמודה ר' יוסי
לר' יוסי איסור מוסיף כגון אשת איש
באיסור מוסיף מ"מ בהנשרפים (ג"ז
חל על איסור חמותו ותרוייהו איסורי
לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום
שם) מייתי מדרבי אבהו משום
עליה והא דקאמר ונידון בחמותו משום
זרות ויש כאן משום מליקה התחיל בר
דהאמת הוא דמודה ר' יוסי באיסור
דזו היא החמורה דאי אמרת נידון
קפרא לדון נבלה לכל נאסרה כשהותרה
מוסיף כדמשמע בפ' אמרו לו (כריתות
באשת איש אם כן אין זה איסור
במקדש הותרה אין
כאן אלא משום זרות
גבי א"ר יוסי אם עבר זקן
חל על איסור אלא איסור מבטל
דף יד: ושם)
במאי
איסור: אלא אמר רבא. לעולם
ונשאה חייב עליה משום אשת אב
לאסוקי הכי: בין רשעים
לית ליה לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל [ע"א]
משום הכי איצטריך ליה לרבי אבהו
גמורים. פירוש אצל רשעים כמותו לפי שאין קוברין רשע אצל
חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג לחייבו שתי
צדיק ולא כמו שפירש בקונטרס לקוברו אצל נסקלים ונשרפין ור"ש
חטאות אלא במזיד וליעשות רשע גמור ולקברו בין רשעים (ג) גמורים
סבר דאע"פ שיש בעבירה זו שני איסורין כיון דלא מיחייב אלא
שהרשע נקבר אצל רשעים דתנן בסנהדרין (דף מו.) שתי קברות היו
חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים: בעל מום ששימש
מתוקנין לב"ד א' לנהרגין ולנחנקין וא' לנסקלין ולנשרפין והכא נמי
בטומאה. הא דלא נקט זר כדנקט לעיל היינו משום דאטומאה לא
אע"ג דהאי לאו מחייבי ב"ד הוא הואיל ועבד תרתי קברינן ליה גבי
נסקלין ונשרפין: חייב ב'. ב' איסורי קחשיב דהא משום זרות אין כאן
הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו וגו'
(ויקרא כב) והא דקאמר טומאה לכל נאסרה היינו אפי' בעלי מומין:
חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא ואין חייב חטאת אלא
במאי
על שגגת כרת: מרבי. רבינו הקדוש: כשהותרה במקדש הותרה.
סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות: ששימש בטומאה. בקרבן צבור קאמר שדוחה הטומאה וכן זר ששימש בשבת ג) ויש כאן משום טומאה
ואזהרתיה מוינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו (ויקרא כב): אצל תמימים הותרה. דראוים לעבוד דילפינן מבמועדו ד) אפי' בטומאה (פסחים
דף עז.): זר שאכל. מליקת הכהנים: חייב שתים. משום זרות ומשום נבילה דקרבן הנאכל לכהנים זר האוכלו עובר משום וזר לא יאכל
כי קדש הם (שמות כט) ולאו היינו אזהרה דמעילה דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה [מעילה ב.]: לכהנים הותרה. בחטאת העוף:
באיסור