ארבעה אחין פרק
שלישי יבמות
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במאי
קמיפלגי באיסור כולל. הו"מ לאקשויי בשלמא לבר קפרא
באיסור כולל. לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא: ואליבא דר' יוסי.
מ א ב מיי' פי"ז מהל'
א) [לעיל לב.], ב) [ויקרא
כב], ג) [דף לב:], ד) צ"ל
איסורי ביאה הל' ח
דאמר בשאר איסורי איסור חל על איסור ע"י מגו: באיסור כולל
משתבע לאפוקי ר' יוסי מחזקיה אלא לר' חייא למה ליה
❖
דר"י. יעב"ץ,
ופ"ד מהלכות שגגות הל'
מיחייב תרתי. דקתני חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה אפילו
אשתבועי דכה"ג דייק בסמוך אלא כאן לא חש לדקדק משום דלא
א ופ"ח מהלכות מאכלות
קאי הכי (ה): לא מיחייב
❖
אלא חדא. פי' בקונטרס והא דקתני אסורות הלכה ו:
נשא מת ואח"כ נשא חי דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור
כולל מגו דמיתסר בכולהו אחוותא
ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת
גליון הש"ס
במאי קמיפלגי באיסור כולל ואליבא דר' יוסי
כולל גם את זו עמהן: לא מיחייב
אח בלבד דאוקימנא בנשא מת ואח"כ
גמ' אי נמי שחתך
תוספות ישנים (המשך)
אלא חדא. וכי חייביה רבי יוסי
נשא חי דהוי איסור כולל רבי חייא
רבי חייא סבר רבי יוסי באיסור כולל מיחייב
אצבעו. עיין כתובות דף ל
א
ע"ב תד"ה לא צריכא:
איסור מוסיף דקודם שבת
תני לה ולא בר קפרא ונראה דבר
תרתי בנשא חי ואח"כ נשא מת
תרתי בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא
שם ר' חייא שקורי קא
הותרו כהנים להקריב כי
קפרא נמי תני לה ולקברו בין
דאיסור מוסיף הוא. והא דקתניא) ר"ש
משקר. עיין שבועות דף כו
אתא שבת נאסרו הכהנים
ומאי איסור כולל איכא הכא בשלמא זר
❖
רשעים גמורים:
אומר אינו חייב אלא משום אשת אח
ע"א תד"ה את לבך:
להקריב מגו דאתוסף בזה
מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה אתיא
אלא מליקה בבת אחת הוא
איסורא לגבי כהנים
דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי
שהותרו בו קודם שבת
לה שבת מגו דקא מיתסר במלאכה מיתסר
דמשכחת לה. וא"ת היכי
רבי חייא תני לה בר קפרא לא תני
איתוסף נמי איסורא לגבי
הגהות הב"ח
נמי בעבודה בעל מום מעיקרא שרי באכילה
(זו) [זר] וכן לענין בעל
לה: מעיקרא. קודם שבת זו: מגו
הויא בבת אחת והא מיד כי נמלקה
(א) רש"י ד"ה אלא וכו'
מום ששמש בטומאה אי
ואסור בעבודה איטמי ליה מגו דקא מיתסר
דמתסרא במלאכה. משום שבת כולל
הויא לה נבילה ואיסור זרות לא חייל
איסור דאזהרת מעילה:
בקרבן יחיד הו"ל איסור
את העבודה בכלל האיסור משום
עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים
באכילה מיתסר נמי בעבודה אלא מליקה
(ב) ד"ה מיחייב וכו' כגון
מוסיף דמתחלה (אין) [היו]
דשוו שני אחין שליח
תמימים מותרים בו. אטמי
שבת. והכא לא שייך מוסיף שלא
כדאמר בפרק בתרא דמכות (דף יח:
בבת אחת היא דמשכחת לה באיסור כולל
לקדש וכו' שליח בשליח
נאסרו בו אף תמימים שהיו
ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו
ושם) דכל היכא דקרינן ואכלו אותם
כדלקמן הס"ד: (ג) ד"ה
לא משכחת לה אלא קמיפלגי באיסור בבת
מותרים בו מגו דאתוסף
עבודה והיכי דמי מוסיף כגון אי הוה
אשר כופר בהם קרינן ביה וכל זר
לא מיחייב אלא חדא וכי
איסורא לגבי התמימים
אחת ואליבא דר' יוסי רבי חייא סבר רבי
חייב תרתי באיסור:
איתוסף איסורא לגבי בעל
מצינו למימר הכי עבודה מעיקרא
לא יאכל (ו) קודש וי"ל דאיסור נבילה
(ד) ד"ה בעל מום וכו'
מום וחייב משום בעל מום
יוסי ב באיסור בת אחת מיחייב תרתי ובר
אסורה לזרים ומותרת לכהנים הוה
נמי לא חייל עד אחר הזריקה דנפקא
קודם שהביא ב' שערות:
וטומאה אלא ודאי בקרבן
קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא והכא
ליה שבת מגו דאיתוסף עלה איסור
איסור מעילה דלא חייל איסור נבילה
(ה) תוס' ד"ה במאי וכו'
צבור איירי: א) עוד אומר
דלא קאי הכי. נ"ב ומהר"ר
רבינו נתנאל דאף כי אמרינן
לגבי כהנים משום שבת איתוסף נמי
על איסור מעילה דחמיר מיניה כי
מאי איסור בת אחת איכא הכא זר ששימש
משה תירץ דלהכי הוצרך ר'
היתר זריקה שנינו להוציא
לגבי דידיה משום שבת והכי ליכא
היכי דחמיר איסור מעילה מאיסור
בשבת כגון דאייתי שתי שערות בשבת
חייא לאשתבועי דלא נימא
מידי מעילה היינו דווקא
למימר דהא משום שבת לא מיתסרי
גיד כדאמר בפרק גיד הנשה (חולין
אשת איש ונעשה חמותו
בבהמה דדכוותה בחולין
דהויא להו זרות ושבת בהדי הדדי בעל מום
איסור כולל הוה ודוחק ע"ל
שריא משום השחיטה. אבל
כהנים: שרי באכילה. בקדשים
דף קא. ושם) ואע"ג דבר קפרא
נמי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה
דף לב ע"ב בתוס' ד"ה
מליקת עוף דדכוותה
דכתיב ומן הקדשים יאכל (ויקרא כא):
דשמעתין אית ליה בריש מעילה
איסור: (ו) ד"ה אלא וכו'
בחולין אסירא משום נבלה
דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי $א"נ
מגו דמיתסר באכילה. משום טומאה
(ד' ה.) דהיתר זריקה שנינו ומשנראה
גם הכא לא נפקא מידי
קרינן ביה וכל זר לא יאכל
כי קדש הם וי"ל:
מעילה עד לאחר הזאה (וכן
שחתך אצבעו בסכין טמאה בשלמא לרבי
חייל נמי שם טומאה על העבודה:
לזריקה נפיק מידי מעילה מ"מ
(ז) בא"ד מ"מ איסור
נמי אמרינן הוזה דמה
חייא כי אתנייה לדידיה אליבא דר' יוסי כי
אלא מליקה. כולל לא משכחת לה
איסור (ז) איכא עד שיזרוק הלכך לא
מעילה איכא עד שיזרוק:
חייבין עליה משום פגול
(ח) ד"ה באיסור וכו' דבבת
נותר וטמא ואין בה משום
דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו
חייל איסור נבלה עד אחר זריקה
אתנייה לבר קפרא אליבא דר"ש אלא לבר
אחת הן אשת: (ט) ד"ה
מעילה משמע דעד שעת
דכל זמן שלא נמלקה היה עליה
א) ועוי"ל דבר קפרא סבר דר"ש
קפרא $ ר' חייא שקורי קא משקר אלא
ובר קפרא וכו' אשת אח
הזאה יש בו משום מעילה):
איסור (א) מעילה ולא זהו איסור
דשמעתין לטעמיה דאית ליה איסור
דעלמא דמחייב ר' יוסי:
רבי חייא סבר רבי יוסי
קמיפלגי באיסור בת אחת ואליבא דר"ש
(י) בא"ד ושבת ונבילה
באיסור בת אחת מחייב
זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת
זרות לפני זריקה דאמר התם במכות
בשלמא לר' חייא קא מישתבע לאפוקי לר'
הוא דלא חיילא ההיא
תרתי [פי' בקונטרס] והא
כהנים וכשנמלקה ונראית לכהנים
(דף יז:) דזר שאכל עולה לפני זריקת
❖
דאמרינן לעיל דמחייב ר'
דהותרה בהדי:
שמעון מחזקיה אלא לבר קפרא למה ליה
פקע מינה איסור אזהרת מעילה
דמים לוקה חמש ולא משום זרות
יוסי תרתי באשת אח ואחות
לאשתבועי קשיא בשלמא לבר קפרא
אשה מיירי בבת אחת דשוו
וחייל עליה איסור זרות דזר לא יאכלב)
דכתיב גבי ואכלו אותם אשר כופר
אינהו ואינהי שליח ופגעו
תוספות ישנים
כי אתנייה רבי לדידיה אליבא דר' שמעון
ואיסור מליקה באיסור בת אחת:
בהם דמשום ההוא לא לקי אפי' לר"ש
שליח בשליח ואין צריך לומר
מיחייב תרתי. דהא דקאמר לעיל
כדאיתא בהדיא התם אלא מההוא
כן. [אלא] ונראה דהא
במאי קמיפלגי. דמאי
כי אתנייה לרבי חייא אליבא דרבי
דאמרי' לעיל דר' יוסי
דקאמר כשהותרה וכו' אין
חייב שתים כגון שבא עליו איסור
קרא דלא תוכל לאכול בשעריך (דברים
יוסי אלא לרבי חייא בר קפרא שקורי
מחייב שתים היינו לקברו
זה עיקר טעם דהא אפשר
יב): באיסור בת אחת מיחייב
דאשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת
בין רשעים חמורים. וא"ת
לומר בשני צדדין: באיסור
קא משקר אמר לך ר' חייא כי אתנייה
תרתי. פי' בקונטרס דהא דקאמר
לה כגון דשווינהו שליח שני אחין
הלא גבי עבר זקן ונשאה
כולל מחייב תרתי. וא"כ הא
(ב)
רבי לדידיה תרתי לפטור אתנייה
(כריתות יד:) משמע דר'
דר' יוסי דלעיל דמחייב
לקדש שתי אחיות והן עשו שליח לקבל
לעיל חייב שתים כגון שבא עליו
יוסי מחייב שתים באיסור
באשת אח ובאחות אשה
ואיסור
קידושיהן ופגע שליח בשליח: לא
איסור אשת אח ואחות אשה כאחד
מוסיף וא"כ כ"ש באיסור
מיירי בין נשא חי ואח"כ
בת אחת והכא קאמר בר
נשא מת בין נשא מת
מיחייב אלא חדא. וכי חייב באיסור מוסיף בנשא חי ואח"כ נשא
ומשכחת לה ע"י שליח כדלקמן (דף לד.) והשתא הא דפליג עליה ר"ש
(ג)
קפרא דלא מחייב ר' יוסי
ואח"כ נשא חי. וא"ת והא
מת כדמפרש לעילג): כגון דאייתי שתי שערות. היום בשבת זו דהשתא
דאמר אין חייב אלא משום אשת אח בלבד אע"ג דבבת אחת (ח)
אלא חדא. וי"ל דשאני התם
קאמר אשת איש ונעשית
ליכא למימר כדלעיל מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה דהא לא
אשת אח דחמור חייל דאין לה היתר אחר מיתה אלא במקום יבום
דאיסור חמור הוא דאיכא
חמותו נדון באשת איש
סקילה. והכא בזר ששימש
ואמאי איסור כולל הוא
חל שום איסור עליו עד היום דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו
אבל אחות אשה שרי לאחר מיתת אשתו וברייתא דקתני אינו חייב
בשבת לא מחייב רק משום
וא"כ ליחייב בחמותו
אבל הביא שתי שערות בחול קדים זרות עליה: בעל מום נמי
אלא משום אחות אשה לא איירי בבת אחת דא"כ היה חייב משום
זרות ולא משום שבת אע"ג
החמורה. וי"ל דלאו כר'
כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה. כלומר דאיטמי קודם
אשת אח אלא בנשא חי ואח"כ נשא מת איירי והא דקאמר ר' חייא
דאיכא סקילה משום
חייא אתיא כי אם לבר
דהותרה מכללה בקרבן
קפרא. א"נ י"ל דהא
(ד) ב' שערות ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות ובשעת הבאה
דר' יוסי בבת אחת מחייב תרתי לאו דוקא באיסור בת אחת אלא
צבור. וכן בעל מום ששימש
דמחייב ר' יוסי באיסור
חלו שניהן שהרי שניהן היו תלוין עליו: שחתך אצבעו. והוא המום
אפילו באיסור מוסיף כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות דף יד:):
בטומאה מחייב משום בעל
כולל תרתי היינו (כשהיו)
בר
(ט) קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא. וההיא דקתני
ונטמא בחתיכתו בסכין: בשלמא לר' חייא. מצי לאוקמי גמריה ודבר
מום ולא משום טומאה
[כשהם] משם אחד כמו
דהותרה מכללה בצבור. וכן
אשת אח ואחות אשה שהכל
קפרא הכי: כי אתנייה. [רבי] לדידיה כרבי יוסי ולבר קפרא כר"ש
ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אחיו בלבד דמשמע
מליקה מחייב משום זרות
משום אחוה הוא. אבל בשני
ובר קפרא הוא דטעה וסבר דר' אליבא דר' יוסי אתנייה: אלא לבר
דמחייב ר' יוסי תרתי היינו לקוברו בין רשעים גמורים ובאידך
אבל לא משום נבלה
שמות כמו חמותו ואשת
קפרא. דאמר רבי אליבא דר' יוסי אתנייה קולא א"כ אליבא דמאן
ברייתא דמיירי בנשא חי ואח"כ נשא מת מודה בה בר קפרא דלר'
שהותרה מכללה: שחתך
איש לא מחייב ר' יוסי.
וא"ת והלא קאמר ר' יוסי
אצבעו בסכין טמאה. וא"ת
אתנייה לר' חייא חומרא וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא
יוסי חייב שתים דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כמו שפירש בקונטרס
גבי עבר זקן ונשאה
מ"מ לא הוי בת אחת דמיד
דלא אתנייה רבי ד)[לר"י] מחייב שתים: ואליבא דר"ש. וה"ק רבי חייא
כדמוכח ממתני' דפ' אמרו לו וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף
(כריתות יד:) חייב שתים
שנגע לסכין אטמי. ובעל
אע"ג דשתי שמות הן וי"ל
מום לא הוי עד שחתך. וי"ל
אע"ג דפליג ר' שמעון ופטר הנ"מ בכולל אבל בבת אחת מודה
חל טפי איסור על איסור מבאיסור בת אחת וכי מסקינן דמיפלגו
דהיינו דווקא גבי איסור
כיון דליכא רק זמן מועט
הואיל ולא קדים חד לחבריה ובר קפרא אמר בבת אחת נמי פליג
באיסור בת אחת ואליבא דר"ש וחייב לר' חייא שתים באיסור בת
מוסיף דאין חילוק באיסור
בינתים חשבינן ליה בבת
ר"ש: לאפוקי לר"ש מחזקיה. דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא
אחת לר"ש ואפ"ה לית ליה איסור מוסיף דקתני לעיל אין חייב אלא
מוסיף בין שם אחד לשתי
אחת. וכן מפורש גבי דמצי
שמות אבל באיסור כולל
לאהדורי ע"י הדחק א) עוד
ואישתבע לן ר' חייא דבבת אחת מודי: בשלמא לבר קפרא. מצי
משום אחות אשה ואר"י דבודאי איסור בת אחת עדיף אלא דסבר
דגרע מיניה אין חייב שתים
י"מ דמיירי שחתך אצבעו
לתרוצי לגמריה וגמריה דרבי חייא ולמימר כי אתניין רבי פטור אליבא
בר קפרא דדוקא באיסור בת אחת דהכא כגון אחות אשה וטומאה
רק כשהם משם אחד: מגו
סמוך לעצם הרבה ועתה
דר"ש וכי אתנייה לר' חייא חיובא אליבא דר' יוסי ורבי חייא הוא
ושבת ונבילה (י) דלא חיילא היינו משום דהותרה בהדי ההיא דלא
שחתך העצם בסכין טמאה
דמתסר באכילה אתסר נמי
בעבודה. ולפי' שפי' צ"ל
מיד אטמי ונעשה בעל
דטעה וסבר דרבי אליבא דר"ש אתנייה: אלא לר' חייא. דאמר אליבא
הותרה שכן משמע לישנא דקאמר בר קפרא שבת לכל הותרה טומאה
דשם אחד הוא דעבודה
מום: באיסור בת אחת
דר"ש אתנייה רבי חיובא אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן
לכל הותרה משמע משום דהותרו לא חיילי ורבי חייא לית ליה האי
אקרי קריבה דכתיב (ויקרא
ואליבא דר' שמעון דר'
וכי שקורי משקר בר קפרא דלא אתנייה ר' פטורא כלל: אמר לך רבי
סברא כדקאמר לכהנים הותרה ולא לזרים הלכך קאמר בסמוך דבבת
ז ח) המקריב ואכילה אקרי
חייא סבר דר' שמעון
קריבה דכתיב (ויקרא כב ג)
מחייב תרתי בבת אחת והא
חייא. ודאי בר קפרא לא משקר אלא טעי דרבי ודאי פטורא אתנייה
אחת מחייב ר"ש שתים אע"ג דבאיסור מוסיף לא מחייב אלא אחת
איש [איש] אשר יקרב אל
דאמר ר' שמעון לעיל אינו
ולא בכולהו אלא בתרתי בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש
וכן משמע קצת לקמן דאיסור בת אחת עדיף טפי דקאמר השתא משום
הקדשים והיינו אכילה ואי
חייב אלא אחת ב) אף
בטומאה דמשתכח בין ע"י כולל בין ע"י בת אחת כדאמר לעיל:
כולל מיחייב משום בת אחת מיבעיא ומאן דמחייב באיסור כולל היינו
נמי כיון דאיסורא דאית
באיסור בת אחת ולעולם
בהו משום טומאה שם אחד
סבר דמחייב על
ואיסור
משום דמידי דהוה אאיסור מוסיף כדאמר בפ"ג דשבועות (דף כד:
הוא [ועי' בתוס' לעיל
אצבעו
בסכין טמאה. שהיתה אצבעו חתוכה עד משהו אחרון דכשנגע בו הסכין נטמא ונעשה בעל מום:
ושם) וא"כ עדיף נמי מאיסור מוסיף:
עמוד ב' ד"ה איסור]
א) בכתובות דף ל' ע"ב וע"ש
ואיסור בתוס' ד"ה לא צריכא בשם
ומיירי הכי בקרבן צבור
דהותרה בו טומאה ושבת ולהכי הוי איסור כולל ולא איסור מוסיף דלא נוסף בו איסור בדבר שהי' בו היתר אבל בקרבן יחיד היה
הריצב"א. ב) נראה דחסר כאן וצ"ל אינו חייב אלא אחת מיירי בזה אחר זה ובר קפרא סובר דאף באיסור בת אחת לעולם סבר וכו'.