לג:
ארבעה אחין פרק שלישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיסור
כולל אתניין ואליבא דר"ש. אבל לר' יוסי מחייב תרתי
ואיסור כולל אתניין. כלומר היכי דאיתרמי על
ידי כולל אתניין רבי
מא א מיי' פ"ד מהל'
א) [תוספתא פ"ה],
ב) שבת ע. סנהדרין לה:
שגגות הלכה א:
באיסור כולל דלא מצי למימר דאליבא דרבי יוסי נמי
פטורא ואליבא דר"ש והיכא דאיתרמו בבת אחת אתניין חיובא אבל
מב ב מיי' פי"א מהל'
סב. לעיל ו:, ג) [לעיל לב:],
אתנייה לפטורא דא"כ לא הוה טעי בר קפרא לערב מליקה בהדייהו
מליקה לא אתניי' לפטור כלל דלא משכחת לה בכולל אלא בבת אחת
ד) לקמן סט:, ה) [לקמן
גירושין הלכה יח
והתם ר' שמעון מודי: וחזיא בר קפרא לזר שאכל מליקה. דדמיא
דבבת אחת פשיטא ליה לבר קפרא דלר' יוסי מיחייב תרתי ולהכי
לה.], ו) מן הכהונה רש"ל,
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
ז) [יומא ו. כתובות קה.
סימן יג סעיף א:
פשיטא ליה בסמוך דלר' יוסי מיחייב
להו דהוו נמי כקדשים חדא דמיחייב
מג ג מיי' פי"ח מהל'
קדושין לג. גיטין ל:],
ואיסור כולל אתנייה
ואליבא דר' שמעון
תרתי באיסור כולל שעל כרחו צ"ל
עליה תרתי וערבה בהדייהו לפטורא
ח) [לקמן סא:], ט) רש"י
איסורי ביאה הל' ז
דאליבא דר"ש אתנייה ולא אליבא דר'
וכי ערבה לא אסיק אדעתיה דהא
וחזיא לבר קפרא לזר שאכל מליקה ואיידי
ד"ה טלטול בעלמא הוא
סמג לאוין קכא ועשין מה
ואין כאן שבת כצ"ל. מהר"י
טוש"ע שם סימן ו סעיף
לא משתכחת בכולל: ועיין בה. לאחר
יוסי ופליג רבי יוחנן ארבי חייא ובר
דדמיא לה ערבה בהדייהו ועיין בה ולא
❖
לנדא, י) [במדבר ה], כ) גי'
יא:
אמר
ר' יוסי הבערה
קפרא: (ג)
זמן כשנתקיימה בידו והיה שונה
❖
אשכח אלא בבת אחת וסבר מדהא בבת
רש"ל בר קפרא,
ללאו יצאה. תימה דאטו מי לא
שלשתן ביחד ואשכח דלא מיתוקמא
אחת הא נמי בבת אחת ומדהנך לפטור
אלא בבת אחת ושכח דהוא ערבה
מני לאוי גרידי והרי זר שאכל מליקה
תוספות ישנים
הנך נמי לפטור מיתיבי א) זר ששימש בשבת
גליון הש"ס
וסבר דר' אתנייה ואמר מדהא בבת
דליכא אלא לאו דנבלה וי"ל דאע"ג
החמור. וא"ת מאי טעמא
ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן משום
גמ' טלטול בעלמא הוא.
דאית תנא דתני דקאמר ר'
אחת ופטורא הנך נמי דאתנייה רבי
דבאיסור מוסיף לר' יוסי חייל איסור
שמעון אינו חייב אלא משום
עיין סוכה דף מב ע"ב
זרות ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום
לפטורא אפי' היכא דמיתרמו בבת
קל על איסור חמור כדפריך רב אדא
תד"ה טלטול: שם
אשת אח ואית תנא דתני
טומאה דברי רבי יוסי ר"ש אומר אין כאן
אחת אתניין: למאן שיירא. כלומר
בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פא. ושם)
דר' שמעון אמר אינו חייב
והאמר ר"י הבערה ללאו
אלא משום אחות אשה.
יצאתה. עיין ירושל' פ"ב
למאן מינייהו מודה בה דלא בעי
ולידון נמי באיסור אשת איש דהא מודה
אלא משום זרות ובעל מום בלבד ואילו
(ב)
דליכא לתרץ כדמתרץ לעיל
דשבת סוף הל' ה דמשני
לאיפלוגי: אילימא ר' יוסי. מודה
רבי יוסי כו' אע"ג דאיסור אשת איש
מליקה שיירה למאן שיירה אילימא לרבי
כאן שנשא מת וכו' דהא לא
כיון דהוא רוצה בעיכולם
קל מאיסור חמותו ובפרק אמרו לו
בה השתא באיסור כולל דחד מינייהו
כמבשל הוא: שם פיתוי
מיירי כלל באיסור מוסיף
יוסי השתא ר' יוסי באיסור כולל מיחייב
ובאיסור כולל אלא באיסור
קטנה אונס. עי' כתובות ט
(כריתות יד: ושם) גבי הא דאמר ר'
קדים א"ר יוסי אחרון חל בבת אחת
❖
שתים באיסור בת אחת מיבעיא אלא לאו
בת אחת. וא"כ בבת אחת
ע"א תד"ה ואב"א:
מיבעיא: אלא לאו לר"ש. ומדמודה
יוסי אם (א) זקן נשאה כו' משמע
היכי נתרץ הקושיא. וי"ל
לר' שמעון ובאיסור כולל הוא דפטר אבל
דמודה ר' יוסי דאיסור כרת חייל על
במליקה ש"מ דהא דפליג בהנך היכא
דלעולם סבר דמחייב על
באיסור בבת אחת מיחייב תיובתא דבר
החמורה. ובהא פליגי דחד
חייבי מיתות ב"ד משום איסור מוסיף
דאיתרמו בכולל הוא דפליג אבל
הגהות הב"ח
אמר דאשת אח חמירא
קפרא תיובתא זר ששימש בשבת במאי אי
מ"מ באיסור כולל סבירא ליה לגמרא
באיסור בת אחת מיחייב תרתי
(א) גמ' בין רשעים גמורים.
משום דאסירא אף לאחר
ותיובתא דבר קפרא תיובתא: שחיטה
דלא חייל קל על חמור כדאמר בסוף
בשחיטה שחיטה בזר כשרה א] ואי בקבלה
נ"ב ס"א חמורים:
מיתה משא"כ באחות אשה
(ב) רש"י ד"ה למאן
דהא שריא לאחר מיתה וחד
בזר כשרה. ואין כאן זרות: טלטול
גיד הנשה (חולין קא. ושם) מאן האי
והולכה $
טלטול בעלמא הוא אי בהקטרה
שיירא כלומר מאן
סבר דאחות אשה חמירא
בעלמא הוא. ואין כאן ט) שבות: אי
תנא דאיסור כולל באיסור חמור אית
מינייהו: (ג) תוס' ד"ה
משום דאחות אשה לא
$ ב) והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאתה אמר רב
בהקטרה. רבי יוסי היכי מיחייב
האמר ר' יוסי וכו'
ליה כו' ולהכי פריך והאמר רבי
הותרה אף בשאין (לה) [לו]
אחא בר יעקב בשחיטת פרו של כהן גדול
בפ' הנשרפין וליתרו
בנים ואשת אח הותרה באין
יוסי הבערה ללאו יצאה ואם כן
חטאת משום שבת דקס"ד חטאת
נמי משום איסור אשת
(לה) [לו] בנים: באיסור
וכדברי האומר שחיטת פרו של כהן גדול
מיחייב ליה: האמר ר' יוסי. בפ"ק
היכי חיילא אאיסור זרות הקשה ה"ר
איש: (ד) בא"ד ר' יוסי
בת אחת מיבעיא. ואין לומר
בזר פסולה אי הכי מאי איריא זר אפילו כהן
אם עבר זקן ונשאה:
דלמא באיסור כולל דאיכא
הבערה ללאו יצאה: בשחיטת פרו
יעקב דאורליינ"ש דאמאי לא מוקי לה
(ה) בא"ד משום דטמא
תרתי היינו לקברו בין
הדיוט נמי שזר אצלו קאמר מתקיף לה רב
של כ"ג. ביום הכפורים דשחיטה אב
בהצתת האליתא דעבודה היא ובעיא
❖
רשעים חמורים אבל
ששימש במיתה:
אשי מידי חטאות קתני או לאוי קתני
כהונה ואין בה מיתה אלא לאו גרידא
מלאכה היא ומשום זרות נמי איכא
באיסור בת אחת ר"ל חיוב
גמור דלא מסתבר ליה
לפי שאין עבודה תמה כדאמר בפ"ב
כדברי האומר ביומא בפרק טרף
אלא איסורי בעלמא קא חשיב למאי נפקא
לחלק. וכן לקמן דקאמר
הגהות מהר"ב
דיומא (דף כד:) דהשתא לא הוי קל
בקלפי (דף מב.) שחיטת פרו בזר
מינה לקוברו בין רשעים (א) גמורים:
אלמא ר' שמעון באיסור בת
ג)
רנשבורג
מתני' א שנים שקידשו שתי נשים ובשעת
פסולה: אפי' כהן הדיוט נמי. דהא
על חמור דתרוייהו לאוי נינהו ואר"י
אחת מחייב תרתי לא משני
א] גמ' ואי בקבלה והולכה
לקוברן בין רשעים חמורים.
דמ"מ איסור שבת קיל לפי שהותרה
מאן דפסיל יליף טעמא מאהרן וחוקה
כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת
דלא מיסתבר לר' שמעון
טלטול בעלמא הוא. נ"ב
במקדש אבל אי הוה מיתה בהבערה
דכתיב והקריב אהרן (ויקרא טז)
וכתיב
הך מילתא דאי לקברו בין
עי' שער המלך פ"ז
של זה לזה הרי אלו חייבין משום אשת איש
הוה חשיב איסור חמור אע"ג דהותר
בסוף הפרשה לחקת עולם וכל היכא
רשעים חמורים אפי'
מהלכות לולב סוף הלכה
ואם היו אחין משום אשת אח ואם היו אחיות
באיסור כולל יהיה כן: מידי
כ"ה ד"ה ומצאתי וכו'
במקדש ואיסור טומאה נמי אע"ג
דכתיב חוקה עיכובא הוא אלמא
❖
יעוש"ה דף צא ע"ד:
חטאות קתני או לאוי קתני
משום אשה אל אחותה ואם היו נדות משום
אהרן דוקא: הכי גרסי' מידי חטאות
דהותר חל על איסור בעל מום
איסורי קתני פ"ה לעולם
קתני או לאוי קתני. איסורי הוא
משום טמא ששימש במיתה ובעל
נדה ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא
בקבלה והולכה. ואי פרכת
(ה)
ד) ב
טלטול בעלמא הוא. הא לא
דקחשיב: מתני' ומפרישין אותן
מום ששימש באזהרה לרבנן דרבי
מוסף רש"י
מעוברות הן ה) ואם היו קטנות שאינן ראויות
קשה מידי דהא לא קתני
ג' חדשים. שלא לחזור לבעליהן שמא
בסוף אלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.)
הבערה ללאו יצאת.
אלא חייב שתים ואיכא
לילד מחזירים אותן מיד ואם היו כהנות
למימר איסורי קתני. ולא
מכלל שאר המלאכות לומר
אע"ג דכולה שמעתין בר קפרא ורבי
מעוברות הן ובניהם ממזרים ובעינן
נפסלו מן התרומה: גמ' החליפו מידי
ו)
נהירא דהא אין זה איסורא
לך שאין בה כרת וסקילה
חייא אליבא דרבי פליגי מודה רבי
הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא
כיון דאינו אלא טלטול
אלא לאו בעלמא (סנהדרין
ז) ברשיעי עסקינן ותו הא דתני רבי חייא
יתלו העוברים בבעליהן: אם היו
דלר' יוסי בעל מום ששימש באזהרה
דאסור מדרבנן. לכן נראה
לה: וכעי"ז שם סב. ולעיל
הרי כאן שש עשרה חטאות אי במזיד
כהנות. בגמ' [לה.] מפרש: גמ' שש
דקאי אהא דאמרינן לעיל
ו:) שאין בה כרת וסקילה
כרבנן דידיה ואם תאמר דאמר בחולין
אי בהבערה הא אמר ר'
כשאר מלאכות אלא מה
מי איכא קרבן אמר רב יהודה תני
עשרה חטאות. לכל אחד ארבע וכן
(דף קג.) התורה אמרה יבא איסור
יוסי ללאו יצאת. ועל זה
שאמור בה (שבת ע.)
.
הוחלפו הכי נמי מסתברא דקתני
סיפא
נבלה ויחול על איסור חלב והיינו קל
לנשים דעל שניהם הוא אומר
לקוברו בין רשעים
מקשה מידי חטאות קתני
גמורים. שהרשע נקבר
או לאוי קתני איסורי קא
על חמור באיסור כולל ואר"י דחלב
ונכרתו הנפשות העושות (ויקרא יח):
אם היו קטנות שאינן ראויות לילד
חשיב. וא"כ נהי נמי דללאו
אצל רשעים (לעיל לב:
ואונס בישראל מישרא שרי. לבעלה
קל דהותר מכללו אצל חיה כדאמר
❖
מחזירין אותן מיד ואי במזיד מי
שריא
יצאת נימא דאיסורא
עי"ש).
❖
בס"פ גיד הנשה (שם) ואע"ג דנבלה
דילפינן (כתובות דף נא:) מוהיא לא
דמדאוריית' הוא:
הא לא קשיא $ ח) פיתוי קטנה אונס נינהו
נתפשהי) הא נתפשה מותרת: מפרישין
נמי הותר במליקה שאני קדשים
ג ואונס בישראל מישרא שרי אלא
דקתני
אותן שמא מעוברות הן. ולאחר שלשה
דכהנים משולחן גבוה קזכו כדאמר
תוס' חד מקמאי (המשך)
מפרישין אותן שלשה חדשים
שמא
תוס' חד מקמאי
בהעור והרוטב (שם דף קכ.) ועוד
חדשים מותרות אע"ג שגדולות הן:
בי רב בשופעות מתוך
מתניתין שנים שקדשו
מעוברות הן הא לאו מעוברות
שריין
י"ב לאחר י"ב ליחיובי
ומאן
דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה
אינהי ומתוך י"ג לאחר
שתי נשים ובשעת כניסתן
ואי במזיד מי שרי אלא לאו
שמע
מינה הוחלפו שמע מינה
ואע"ג דיש חומרא בחלב דליכא
י"ג לחיובי אינהו וכ"ת אם
לחופה החליפו את של
ומאן
בנבלה אין לחוש בכך כדאמרינן
קדשו בתוך י"ג או ביום
זה בזה ואת של זה בזה
סוף י"ג קדושי קטן הוא
חייבין משום א"א ואם היו
בפרק גיד הנשה (שם דף קא.) מאי חזית דטומאת הגוף חמירא שכן כרת דלמא טומאת בשר חמירא דלית לה טהרה במקוה וא"ת דאמר לקמן
ואין קדושיו קדושין אפי'
אחים חייבים אף משום
מאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ומשמע דאיסור אחות אשה חייל באיסור כולל אאיסור אשת איש דחמיר
גט לא צריכה איכא למימר
אשת אח ואם היו אחיות
מיניה וי"ל דאיסור אשת איש קיל דיש לה היתר בחיי אוסרה דחשבינן ליה קולא בהבא על יבמתו (לקמן דף נד.) ואע"ג דבפ' גיד הנשה
משכחת לה כגון שקדש
חייבים אף משום אשה
לסוף י"ג שהיא מקודשת
אל אחותה. ואם היו נדות
(חולין דף קג. ושם) איכא מאן דאמר דאיסור טריפה חל על איסור אבר מן החי אע"ג דחמיר מיניה דחשיב משהו בשר גידים ועצמות אע"ג דלית ביה
לאחר י"ג ואליבא דר"מ
חייבין משום נדה וכולן
כזית ונוהג בבני נח וחייל עלייהו איסור טריפה דקיל אפי' בלא כולל ואור"י דיש חומרא בטריפה דכשנטרפה שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל
היא דאמר אדם מקנה דבר
מפרישין אותן ג' חדשים
איסור אבר מן החי אתיא שחיטה ומפקע ליה: מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי בעלמא קחשיב. וכן גרס ר"ח דאין כאן לא
שלא בא לעולם ואית דגרס
שמא מעוברות הן אוקימ'
חטאת ולא לאו כיון דלא חייל איסור קל על חמור: לקוברו בין רשעים כו'. ומ"מ פריך שפיר לעיל לבר קפרא דמשייר מליקה
בשופעת מתוך שלשה
הוחלפו אבל בהחליפו
לאחר שלשה לחיובי
אפילו אינן מעוברות
מכלל דמודה בה ר"ש דאין לומר דשיירא לרבי יוסי משום דבההיא חייב תרתי ולא חשיב אלא הנהו דמעלה עליו כאילו עשה שתים
אינהו ומתוך י"ב לאחר
אסורות שהרי זינתה ברצון
י"ב לחיובי אינהי פירוש
ואם היו קטנות אפי' ברצון
ולקברו בין רשעים גמורים דהא חשיב בעל מום ששימש אע"ג דחייב לגמרי שתים כיון דקסבר כ)רבי חייא דרבי יוסי אית ליה איסור כולל:
כגון שהיו גדולים וקדשו
שרו לגברייהו דקטנה היא
אם בנות קטנות פחותות מבת
ואוקימנא שמתני' כר"מ
שלשה ונתנו קדושין לאביהן שהן קדושי תורה ושפעו הבנות מתוך שלש [לאחר שלש] דפחותות מבנות שלש אין חייבין עליהן
דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת א"נ כר"ש ובאיסור בת אחת ואקשי' בשלמא כולהו משכחת ליה
לא משום אשת אח ולא משום חיוב א) וכשהיו אחר ג' הן עליהן חיובן בבת א' וכשהיו הן לאחר י"ג חייבין ז' חטאות הן:
דשוו אינהו שליח ושוו (עלייהו) [אינהי] שליח ופגעו שליח בשליח אלא נדות היכי משכחת לה אמר רב עמרם אמרי
א) נראה דצ"ל ולא משום אחות אשה וא"א ונדה וכשהיו אחר שלש חלו עליהן כולן בבת אחת וכשהיו הן לאחר י"ג חייבין הן ט"ז חטאות.