ארבעה אחין פרק
שלישי יבמות
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
היתה שבת והוציאו כו'. בפרק אמרו לו (כריתות דף יד.) רצה
ומאן האי תנא. דמתני' דאית ליה איסור חל על איסור בין על ידי
מד א מיי' פ"ד מהל'
א) [צ"ל דתנן], ב) שבת קב.
שבועות כד: כריתות יג:,
שגגות הלכה א:
כולל בין באיסור מוסיף בין על ידי בת אחת כגון אלו שחייבין ארבע
לדקדק מכאן דאין עירוב והוצאה ליום הכפורים מדאיצטריך
מה ב מיי' פ"ו שם הלכה
ג) תרומות פ"ח מ"א
למנקט אם היתה שבת כו' דהוה ליה למיתני ואם הוציאו חייב ומסיק
חטאות (א) וכשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום
פסחים עב: מכות יא:,
ד:
מו ג ד מיי' שם פ"ב
דיש עירוב והוצאה ליוה"כ ולאפושי חיובי נקט שבת וחייב משום שבת
אשת אח ואשת איש והיינו בת אחת וקמחייב ליה תנא דידן אתרוייהו
ד) [פסחים עב:], ה) [עי'
תוספות ב"מ עא: ד"ה
הלכה ח:
ויוה"כ וא"ת והיכי חשיב רבי מאיר
חזר שמעון וקידש לאה מיגו דאסרי
מז ה מיי' פ"י מהל'
ומאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור
כגון], ו) [דף יד.], ז) [ליתא
א
חיובי הוצאה בהדי חיובי דאכילה מה
ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא
❖
שם] וע"ש פ"ב מ"ה בפי'
תרומות הלכה יב:
מוסיף ואיסור בת אחת אמר רב יהודה אמר
ענין זה אצל זה דכמו כן היה יכול
משום אחות אשה אסרי ליה נמי באשת
המשניות
להרמב"ם,
ח) [ועי' תוספות כריתות
רב ר"מ היא א)דתניא ב)ביש אוכל אכילה אחת
לומר אם עשה מלאכה בשבת חייב
אחיו משום אחות אשה ואע"ג דאסורה
יד. ד"ה אם ותוספות שבת
וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא
ואר"י משום דבשעת בליעה אתי נמי מוסף רש"י
עליה וקיימא והיינו איסור כולל ועדיין
יא. ד"ה לא יעמוד ותוס'
❖
חיוב הוצאה אע"ג דאכתי לא נח משום
רחל זו מותרת לראובן בעלה פירסה
יש אוכל אכילה אחת.
ערובין כ. ד"ה לא],
שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין ביוה"כ
זית אחד (שבת קב.).
דבליעתן זו היא הנחתן כדאמר רבא
נדה מיגו דאיתוסף איסור עלה לגבי
ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו בפיו
וחייב עליה ארבע
בעלה משום נדה איתוסף בה נמי
בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) הוציא
חטאות ואשם אחד.
חייב אמרו לו אינו מן השם ור"מ אליבא
הגהות הב"ח
חייב משום חלב ומשום
איסור לגבי שמעון הרי איסור מוסיף:
ב' אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב
דמאן אי אליבא דרבי יהושע האמר טעה דכתיבתן זו היא הנחתן ח):
(א) רש"י ד"ה ומאן וכו'
ג
נותר ומשום יום הכפורים
ארבע חטאות. משום טומאה דאוכל
דכשקידש
ראובן:
ומשום טמא שאכל את
בדבר מצוה פטור אלא אליבא דרבי אליעזר
והוציאו בפיו חייב. והא דאמר
קדשים בטומאת הגוף בכרת ומשום
(ב) ד"ה על כל כח וכו'
הקדש, הרי ארבע חטאות
איבעית אימא לעולם אליבא דרבי יהושע כי
ובמסכת כריתות היה
ואשם אחד מעילה, ואפילו
חלב ומשום נותר ומשום יוה"כ ואשם
בהמצניע (שם דף צב.)
משמש: (ג) תוספות ד"ה
הוא כהן, גבי חלב דקדש
קאמר רבי יהושע טעה בדבר מצוה פטור
מעילות דאפילו כהן לגבי אימורים זר
המוציא בפיו ובמרפקו פטור שלא
מועל הוא, דאמר מר כל
בערב וכו' משום דכתיב
❖
הנ"מ גבי תינוקות דזמנו בהול אבל האי כיון
הוא: אם היתה שבת כו'. אבל משום
הוציא כדרך המוציאים במידי דבר
ברך ה' חילו ופועל ידיו:
חלב לה' לרבות אימורי
ד
קדשים קלים למעילה,
יוה"כ לא הוי מחייב אהוצאה דקסבר
אכילה הוי שפיר דרך הוצאה בכך פי'
דאין זמנו בהול לא והרי תרומה דאין זמנו
והנהו כולהו איסור חל על
אין עירוב והוצאה ליוה"כ והכי מפרש
הקונטרס דאיכא הכא איסור בת אחת
בהול וקפטר דתנן היה אוכל בתרומה
איסור נינהו, או על ידי
ג) ה
הגהות הגר"א
בכריתותו). אלמא אית ליה לרבי מאיר
דכשקידש היום חל עליו איסור אכילת
כולל או על ידי מוסיף,
ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי
[א] גמ' (ואלא הא כו' עד
שהרי משנולדה הבהמה
כולהו דהא הכא משנוצרה בהמה זו
יוה"כ ואיסור הוצאת שבת וקשיא
אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר
נאסר חלבה, אקדשה מיגו
דביאה ראשונה קחשיב)
והיא חולין נאסרה חלבה באכילה
לרבינו יצחק דמה ענין זה לאיסור חל
❖
דחל איסור מוקדשים אבשר
תא"מ:
הא איתמר עלה אמר רב ביבי בר אביי
ד)
ומותר בהנאה הוקדשה מיגו דאתוסף
על איסור דאפילו למ"ד אין איסור חל
ועור חל נמי אחלב, הרי
הכא בתרומה בערב הפסח עסקינן דזמנה
כולל, הוה ליה נותר, מיגו
איסור הנאה על החלב משום [קדשים]
על איסור אפילו בבת אחת הכא חל
דאיתוסף בה איסורא לגבי
תוספות ישנים
בהול ואי בעית אימא באיסור בת אחת
איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום
לכולי עלמא אפילו בזה אחר זה ואפי'
מזבח על חתיכה זו משום
זרות ואע"ג דאסור וקאי באכילה הוה
יעשה אכילה והוצאה בזה אחר זה
נותר איתוסף נמי לגבי
ומאן האי תנא דאית ליה
ואליבא דר' שמעון בשלמא כולהו משכחת
ה)
גברא משום נותר, הרי
איסור כולל ואיסור מוסיף
ליה נותר מיגו דאיתוסף איסור למזבח
ואפילו חלו שבת ויום הכפורים בזה
להו דשוינהו שליח ושוו אינהו שליח ופגע
מוסיף, איטמא גברא, מיגו
ואיסור בת אחת א"ר יהודה
משום נותר איתוסף נמי לכהן משום
אחר זה שבשביל איסור מלאכת שבת
דאיתסר האי גברא
אמר רב ר"מ היא. ה"נ הוי
שליח בשליח אלא נדות היכי משכחת לה
בקדשים הנאכלים משום
מצי למימר רבי יוסי היא
אם הוא תחלה לא ימנע איסור אכילת
נותר הרי הנך תרי משום איסור מוסיף
אמר רב עמרם אמר רב בשופעות מתוך י"ג
טומאה, איתסר נמי בהאי
דאית ליה איסור כולל וכ"ש
נטמא זה שעד עכשיו היה מותר
יום הכפורים לחול אחריו שעדיין לא
חלב משום טומאה, הרי
דאית ליה איסור מוסיף
לאחר שלשה עשר לאחיובי אינהו מתוך
בחתיכות בשר קדש ועכשיו נאסר בהן
נאסר זה מחמת השבת וכן איפכא
כולל, הוה ליה יוה"כ מיגו
ואיסור בת אחת אלא נקט
שנים עשר לאחר שנים עשר לחיובי אינהי:
דאיתסר אף בחולין משום
רבי מאיר משום דאית ליה
מיגו דמיתסר בשאר חתיכות משום
ואמר רבי יצחק דאיסור בבת אחת
יוה"כ, איתסר נמי בהאי
בהדיא כל הני יחד כולל
מפרישים אותן: והא אין אשה מתעברת
טומאה נאסר נמי בזו משום טומאה
היינו איסור הוצאה דשבת ואיסור
ומוסיף ובת אחת:
משום יוה"כ (שבועות כד:).
בביאה ראשונה אמר ר"נ אמר רבה בר
והיינו איסור כולל ה"ל יוה"כ מיגו
הוצאה דיוה"כ כדפרישית דנקט שבת
בן גרושה. כהן חלל, זר
לאפושי חיובי: טעה בדבר מצוה
גמור הוא דכתיב בכהן
דמיתסר בחולין משום יוה"כ אסור נמי
אבוה שבעלו ושנו ואלא הא דתנא ר' חייא
[א]
הנושא גרושה לא יחלל
פטור. וא"ת והא בפסחים בפרק אלו
בקדשים משום יוה"כ והיינו נמי איסור
הרי כאן ט"ז חטאות תלתין ותרתין הויין
זרעו, שמחללו מדין כהונה
כולל ומדמחייב ליה רבי מאיר משום
דברים (דף עב. ושם) מוקי רבי מאיר
(פסחים עב:). רבי
וליטעמיך לר' אליעזר דמחייב על כל כח וכח
אליעזר מחייב קרן
הוצאת שבת אלמא אית ליה איסור בת
פלוגתייהו בשתי תינוקות אחד למול
טובא הויין אלא דבכח ראשון קחשיב ה"נ
וחומש. שהרי אכלה
אחת חייל דכשקידש היום חלו עליו
בשבת ואחד למול באחד בשבת דפטר
שוגג, ור' יהושע פוטר.
דביאה ראשונה קחשיב א"ל רבא לרב נחמן
איסור אכילת יוה"כ ואיסור שבת:
ר' יהושע כשקדם ומל של אחד בשבת
שטעה בדבר מצוה (פסחים
עב:).
והא בשבת אע"ג דלא עשה מצוה משום
ור"מ אליבא דמאן. כלומר נהי דסבר
רבי מאיר איהו כה"ג איסור חל על איסור מיהו היכא דקא מתכוין
דנתנה שבת לדחות אצל תינוק אחד אבל בשתי תינוקות אחד למול
לדבר מצוה לישא אשה כמאן מרבותיו סבירא ליה לרבי מאיר בטעה
בשבת ואחד למול בע"ש וקדם ומל של שבת בע"ש ושל ע"ש מל בשבת
בדבר מצוה ולא עשה מצוה אי אליבא דר' יהושע האמר פטור במס'
חייב אע"ג דעשה מצוה משום דלא נתנה לדחות וה"נ גבי שתי
שבת בפרק ר' אליעזר דמילה (דף קלז.) דתניא התם בגמ' מי שהיו לו
נשים לחייב דלא ניתנה ערוה לדחות וי"ל דהתם לא בדחיה תליא
שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בא' בשבת ושכח ומל את של
מילתא אלא משום דטריד בתינוק שיש לו למול בשבת וטועה בו וה"נ
הרי טועה באשתו: בערב הפסח כו'. המ"ל משום דאכילת
אחד בשבת בשבת דהיינו נמי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה
שעדיין לא הגיע זמנו פוטר ר' יהושע: דזמנו בהול. שהיה טרוד
תרומה איקרי עבודה וטעמא דרבי יהושע משום דכתיב (ג) ופועל
למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו: אבל הכא. גבי נשואין אין
ידיו תרצה אפילו חללים כדאמר פרק אלו דברים (פסחים דף עב: ושם):
באיסור בת אחת ואליבא דרבי שמעון. ואתי שפיר אפילו
זמנו בהול. דאין זמן קבוע למצוה וה"ל למידק: תרומה בערב הפסח
זמנו בהול. שלא תשרף: ואיבעית אימא. כולה מתני' לאו ר' מאיר
כרבי יהושע דרבי שמעון אית ליה בפרק אלו
היא אלא אפילו לר"ש דמיקל הכא מודי וכגון דחלו כולהו בבת אחת:
דברים (שם) דלרבי יהושע טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב:
מתוך שלשה עשר לאחר שלשה עשר לאיחיובי אינהו.
דשוו אינהו. שני האחין שליח אחד להוליך את הקדושין לשתי אחיות
והן עשו שליח אחד לקבל קדושין: ופגע שליח בשליח. וחלו יחד זה
כן גירסת הקונטרס וקשה דלא הוי בבת אחת דנדות
חל
על זה וזה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה: אלא
נדות היכי מצי משכחת לה. בב"א עם קדושין אי קדושין קדמו לנדות זה הרי אשת איש ואחות אשה ואשת אח קדמו ותו לא אתי נדות וחייל ואי
נדות קדים תו לא אתי איסור אחרינא וחייל: אמר רב עמרם אמרי בי רב. משכחת לה ט"ז חטאות באיסור בת אחת בשופעות מתוך י"ג שנה
ללידת הבעלים לאחר י"ג: לאיחיובי אינהו. כלומר טעם זה כדי לחייב הזכרים שחלו כולן עליהן בב"א דבהך יומא אתו לכלל עונשין: ומתוך י"ב
לאחר י"ב לאיחיובי אינהי. שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום אחד והזכר לי"ג ויום אחד ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי
והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה וביום אחד מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים ומסרו קדושין שיחולו ליום המחרת כשהן נעשין גדולים דיום
אחד בשנת י"ג בעינן לנקבות ויום אחד בשנת י"ד לזכרים והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר ואע"ג שהנדות קדם לא היו הן אסורות
לאלו לפי שאינן בכלל מצות ולא אלו אסורים בהן לפי שאינן בני מצות נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהם כשחשכה ר"ה של י"ג לנקבות
שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדלותן ותלוין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן. ולהכי נקט שופעות דאי אפשר
לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אא"כ קדמו שעה אחת בקטנותן: תלתין ותרתין הויין. דהא מתניתין כר' אליעזר אוקמינן
לעיל ושמעינן ליה דאמר חייב על כל ביאה וביאה לקמן (דף צב.) ובמסכת כריתות (דף טו.): על כל כח וכח. של ביאה לקמן בפרק האשה
(דף צב.) והתם הכי תניא בא עליה חזר ובא עליה חייב על כל אחת דברי רבי אליעזר וכיון דשמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב אשתי ביאות
בהעלם אחת על כרחך שמעת ליה נמי בביאה אחת כמה חיובין דכל כח וכח הנאה של ביאה בפני עצמה היא ולרבנן הוא דלא מיחייב אלא אחת
משום דכולן בהעלם אחת הן ובשתי ביאות נמי לא הוו מיחייבי אלא חדא אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מיחייב אכל חד וחד כדתנן
בשבועות (דף יד:) ובמסכת (ב) הוריות ז)(דף ו) היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ולר'
אליעזר דאמר ביאות מחלקות אית ליה
נמי כוחות מחלקין ומתני'
כרבי אליעזר אוקימנא לעיל והיכי תני רבי חייא
שש עשרה ותו לא:
והא