לד:
ארבעה אחין פרק שלישי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא תמר איעברא בביאה ראשונה. מיהודה כדאמר לקמן דער ואונן
חל עליו
תחלה שאין
יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל דאין
מח א מיי' פכ"א מהל'
א) [עי' תוס' סוטה כד.
ד"ה שאינה], ב) [כתובות
איסורי ביאה הלכה
שלא כדרכן שמשו: באצבע מיעכה. קודם ביאה ופתחה פתוח והוו
מעשה קטן כלום ואר"ת דבכל ספרים קדמונים כן אבל בספר
(א)
ק:], ג) [לקמן נה:], ד) [דף
יח סמג לאוין קכו טור
ליה כב' ביאות: כל מועכות של בית רבי. המשירות בתוליהן
בשר על גבי גחלים גרס בשופעות מתוך ג' לאחר ג' לאיחיובי אינהו
❖
מב: ד"ה רבי יוסי],
ש"ע אה"ע סימן כג סעיף
באצבעותיהן תמר שמן: כל
כ"ד חדש. שתינוק יונק: דש מבפנים
דלאחר ג' שנים ויום אחד חזיא לביאה
ואתו כולהו איסורי וחיילי
א:
מט ב מיי' פ"ה מהל'
וזורה מבחוץ. כדי שלא תתעבר
ומתוך י"ב לאחר י"ב לאיחיובי אינהו
אבות הטומאה
תורה אור השלם
$והא תמר בביאה ראשונה איעברא א"ל תמר
ותגמול את בנה וימות: אלא כמעשה
ואם בעלו כשכולן בגדלות איכא ט"ז
הלכה ט:
נ ג מיי' שם הלכה י:
ער ואונן. אלמא תמר פתח פתוח היה
חטאות ובין לגירסת הקונטרס ובין
$באצבע מעכה דאמר רבי יצחק כל מועכות
1. וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי øא לוֹ
נא ד מיי' פי"א מהל'
יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא
לה: אותה. ואשה (כי) [אשר] ישכב איש
לגירסא זו שופעות לאו דוקא אלא
של בית רבי תמר שמן ולמה נקרא שמן תמר
גירושין הלכה כב
אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת
שראתה ולא טבלה בינתים ולגירסת
אותה שכבת זרע ורחצו במים. אותה
סמג עשין נ טור ש"ע
ע"ש תמר שמעכה באצבעה והא הוו ער ואונן
אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע
מיעוטא הוא: פרט לכלה. דלא בעיא
ר"ת שראתה בתוך ג' ולא טבלה עד
אה"ע סימן יג סעיף ו:
לְאָחִיו: בראשית לח ט
ער ואונן שמשו שלא כדרכן מיתיבי כל עשרים
לאחר י"ב: ולא כמעשה ער ואונן
נב ה מיי' שם והלכה כ
2. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר
טבילה משום טומאת ביאה ראשונה
טוש"ע אה"ע שם
וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ
עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ:
❖
דאילו התם שלא כדרכה. משמע
כדמפרש טעמא לקמן: הון. שם חכם:
סעיף א:
בראשית לח י
דברי ר' אליעזר א"ל הללו אינו אלא כמעשה
3. וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב
על תכשיטי כלה. כחל ושרק שנותנת
דאסור לשמש שלא כדרכה ותימה
א
אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע
ער ואונן כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער
דבפ"ב דנדרים (דף כ:) אמר ההיא
על פניה ואם תטבול יעבירום המים:
וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד
תוס' חד מקמאי
❖
לפי שאין אשה מתעברת מביאה
דאתיא לקמיה דרבי ואמרה ליה שולחן
ואונן כמעשה ער ואונן דכתיב והיה אם בא
הָעָרֶב: ויקרא טו יח
1
ראשונה. ולא שכבת זרע קרינן ביה
אמר רב נחמן אמר שמואל
ערכתי לו והפכו אמר לה בתי התורה
אל אשת אחיו ושחת ארצה ולא כמעשה ער
כל שנשתהה עשר שנים
התירתך לו ומסיק דהלכתא הכי והפכו
דאין ראוי להזריע ומיהו מיעוטא
ואונן דאילו התם שלא כדרכה והכא כדרכה
אחר בעלה ונשאת שוב
גליון הש"ס
היינו שלא כדרכה לפי שמצטערת
משכבת זרע לא נפקא הואיל והאי
אין נתעברת. ולא אמרן
בשלמא אונן דכתיב ביה ושחת ארצה אלא
גמ' והא תמר. עיין פי'
אלא שאין דעתה להנשא
בכך שנא' (בראשית לד) וישכב אותה
מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה
רש"י בחומש בראשית יט לז
ער מנלן אמר רב נחמן בר יצחק דכתיב
אבל דעתה להנשא
ויענה שעינה אותה שלא כדרכה וכן
ומשום נוגע בשכבת זרע נמי לא
❖
וברא"ם שם בשם מדרש
מתעברת:
וימת גם אותו אף הוא באותו מיתה מת
אם תענה את בנותי (שם לא) שלא
מיטמיא דטומאת בית הסתרים לא
רבה: שם באצבע מיעכה.
2
עיין לקמן עו ע"א תד"ה
בשלמא אונן משום לא לו יהיה הזרע אלא
כדרכן דאי הפכו היא למעלה והוא
מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא
שלא ראה: שם אבל
מוסף רש"י
למטה לא היתה קובלת על כך וכן בפ'
בביאה וכן הוא במסכת נדה (דף מא:):
ער מ"ט עבד הכי כדי שלא תתעבר ויכחיש
דעתה להנשא. עיין
להעראה. שלא הזריע אי למ"ד נשיקה
ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) אמר
מיאנה בו אינה צריכה
כתובות דף סב ע"ב ברש"י
יפיה ת"ר 3 אותה פרט לכלה דברי רבי
❖
להמתין
שלשה
ד"ה איעקרה:
אי למ"ד הכנסת עטרהג): שלא כדרכה
עובד כוכבים הבא על אשתו שלא
יהודה וחכ"א פרט לשלא כדרכה אמר ליה
חדשים. לאחר מיאונה,
ב
והעראה מש"ז נפקא. שלא כדרכה
כדרכה חייב מיתה ופריך מי איכא
דעקרתינהו לנשואין ואינה
הון בריה דרב נחמן לרב נחמן לימא קא סבר
מידי דישראל לא מיחייב ועובד כוכבי'
אינו מקום זרע העראה לאו שכבת זרע
בכלל שאר תקנות שגזרו
הגהות הב"ח
רבי יהודה התורה חסה על תכשיטי כלה
חכמים לכל שאר הנשואות
מיחייב (ב) והיינו האי לא מחייב היינו
הוא דאין כאן זרע הלכך תרוייהו
(א) תוס' ד"ה (בע"א)
שצריכות להמתין אחר
אמר ליה לפי שאין אשה מתעברת מביאה
משכבת זרע מימעטי: לבת רב חסדא.
דבישראל שרי דאי איכא איסור
יציאתן מבעליהן ג' חדשים
מתוך וכו' דבכל ספרים
(כתובות ק:). נתן לה גט
קדמונים כן אבל בספר.
אשתו דרבא: אבתריך. ששהית עשר
ראשונה במאי קמיפלגי רבנן סברי שכבת
בישראל ניחא דמחייב בעובד כוכבים
צריכה להמתין שלשה
נ"ב ס"א וכן בספר כו':
מיתה דאזהרתן זו היא מיתתן כמו
שנים אחר בעליך הראשון ורמי בר
זרע פרט גלהעראה אותה פרט לשלא כדרכה
(ב) ד"ה ולא וכו' ועובד
חדשים. ואע"ג דליכא
חמא הוה: אמר שמואל וכולן. הנשים
בגזל ושאר דברים ואר"י דהתם מיירי
כוכבים מיחייב ועל כרחך
לספוקי קטנה במעוברת,
ורבי יהודה סבר שלא כדרכה והעראה
לא חילקו חכמים בתקנתן
האי לא מיחייב:
שנבעלו: צריכות להמתין. מלהנשא
בלא הוצאת זרע דשרי דכיון דליכא
משכבת זרע נפקא אותה פרט לכלה כי אתא
בנשואות (שם).
השחתת זרע לא הוי כמעשה ער
שלשה חדשים אחר ביאתן חוץ מגיורת
א)רבין א"ר יוחנן כל ששהתה אחר בעלה עשר
ואונן עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה
ומשוחררת קטנה ואע"ג דסתם עובד'
שנים ונשאת שוב אינה יולדת אמר רב נחמן
ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע
כוכבים ושפחה זונות הן לא גזרו רבנן
לא שנו אלא שאין דעתה להנשא $ אבל
ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי
בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת
בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא
ומשוחררת כלום. ומדקאמר שמואל חוץ
דעתה להנשא מתעברת אמר ליה רבא לבת
כדרכה שרי כדאמרי' בנדרים (דף כ:)
מגיורת קטנה מכלל דכולן דקאמר
רב חסדא קא מרנני רבנן אבתריך אמרה ליה
כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו
אקטנות נמי קאי דקטנה בת ישראל
אנא דעתאי עלך הואי ההיא דאתיא לקמיה
יעשה משל לבשר הבא מן הטבח ודג
צריכה להמתין ואע"ג דלאו בת בנים
דרב יוסף אמרה לו ר' אנא שהיתי אחר בעלי
מן הציד רצה אוכלו צלי רצה אוכלו
היא ואין כאן הבחנה בין זרעו של
מבושל רצה שלוק: התורה חסה
עשר שנים וילדתי א"ל בתי אל תוציאי לעז
ראשון לזרעו של שני גזור בה רבנן
על דברי חכמים אמרה ליה לנכרי נבעלתי
על תכשיטי כלה. שלא יפול שרק מעל
משום גדולה: ובמאי. נפקא מבעלה
אמר שמואל וכולן צריכות להמתין שלשה
קמא: אי במיאון האמר שמואל דלא
פניה אע"ג דמיד שתעמוד תפלוט
בעיא. אמתוני דליכא למיגזר משום
ותצטרך לטבול מ"מ נימא שהתורה
חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה אבל
חסה כל זמן שלא תעמוד או שתתן
גדולה דאין גדולה יוצאת במיאון:
קטנה בת ישראל צריכה להמתין ג' חדשים
וגזרו
מוך קודם שתעמוד כדי שלא תפלוט:
ובמאי אי במיאון והאמר שמואל דלא בעיא
דעתאי עלך הואי. אמר רבינו
ואי בגט האמרה שמואל חדא זימנא דאמר שמואל ב)ד מיאנה בו אינה צריכה
תם משום ההיא עובדא
להמתין שלשה חדשים ה נתן לה גט צריכה להמתין שלשה חדשים אלא בזנות
דפ"ק דב"ב (דף יב:) דאמרה בת רב
וגזרו
חסדא תרווייהו קבעינא והיתה מצפה
שתתקיים נבואתה לפי שהיה לרבא אשה אחרת איחרה לינשא לו ואפ"ה היתה מצפה לו: אמר שמואל וכולן צריכות כו'. אכל נשים דתנן
בהחולץ (לקמן דף מא.) ובברייתא התם בגמר' (דף מב:) קאי: אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין. דגזרינן זנות דקטנה בת ישראל אטו
גדולה אבל בגיורת קטנה לא שייך למגזר אטו גיורת גדולה דגדולה גופה כיון דדעתה לאיגיורי מינטרא נפשה כדאמר לקמן ולא אסירא אלא
אטו בת ישראל וא"ת ושמואל דאמר כמאן בשלמא בקטנה בת ישראל סבר לה כר"מ דגזר בהחולץ (שם דף מב:) בברייתא דרדופה קטנה בנישואין
אטו גדולה וקסבר שמואל דה"ה בזנות אלא בגיורת כמאן סבר לה אי כר' יהודה אפילו גיורת קטנה לגזור כדתניא בסמוך הגיורת והשפחה כו'
יתירות על בנות שלש שנים צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר"י ואע"פ דהכא ברוב ספרים לא גרסי' יתירות על בנות שלש שנים בפרק
אלו נערות (כתובות דף לז.) גרסינן לה בכל הספרים ואי כרבי יוסי אפילו גדולה נמי תשתרי דר' יוסי שרי אפילו בגיורת גדולה לינשא מיד
דהא באידך לישנא דשמואל דשרי גדולה אמרי' הוא דאמר כרבי יוסי ועוד דסברת שמואל הפוכה מדר' יהודה דהא בברייתא דרדופה לא גזר
ר"י בקטנה בת ישראל אפילו בנישואין ובגיורת גזר אפילו בקטנה כדקתני יתירות על בנות ג' ושמואל איפכא דבקטנה בת ישראל גזר ובגיורת
לא גזר ומיהו לספרים דגרסי בברייתא דרדופה רבי יוסי ולא רבי יהודה אתי שפיר ולקמןד) נמי נפרש בע"ה ואר"י דל"ג בשמעתין יתירות
ובתוספתא ליתיה ובגדולה דוקא אסר ר"י אבל בקטנה שרי ושמואל כרבי יהודה סבירא ליה בגיורת:
נתן לה גט צריכה להמתין. הקשה ה"ר משה כהן הא אמרה שמואל חדא זימנא בפרק אע"פ (כתובות דף ס: ושם) דפסיק שמואל הלכה
כרבי מאיר בגזירותיו אברייתא דרדופה ואר"י דעיקר מילתיה דשמואל לא איצטריך הכא אלא משום ממאנת ועיקר מילתיה
דשמואל
דהכא בסוף אלמנה בכתובות (דף ק: ושם) והא דפריך עלה התם כולהו תנינא ומשני צריכה להמתין שלשה חדשים איצטריך
ליה דלא
תנן הכי
פירושו דין דשלשה
חדשים איצטריך ליה אבל היא גופה לא איצטריך אלא משום
ממאנת דאין צריכה להמתין כדפרישית:
חוץ