ארבעה אחין פרק שלישי יבמות
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ
מגיורת ושפחה משוחררת גדולה. והא דתניא בהחולץ (לקמן
וגזרו רבנן קטנה וכו'. וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא:
נג א מיי' פי"א מהל'
א) [לעיל לג:], ב) כתובות
לז. כל הסוגיא ע"ש, ג) [צ"ל
גירושין הלכ"ג סמג
מכלל דהואי. בתמיה. וכי מעשה כזה אירע בימי חכמים והא שנים
דף מב.) לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים כר'
והתניא], ד) [שם איתא רבה
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
שקידשו קתני ולא תני מעשה: אלא כהוראת שעה היתה. (א) ולא
יהודה אתיא דחייש שמא לא נתהפכה יפה יפה א"נ אפילו כרבי יוסי
וברב אלפס דהכא איתא
יג סעיף ח:
היתה דלא גזרינן בה מ"ט חילוף לא שכיח: חוץ מגיורת ומשוחררת
נד ב מיי' שם הלכה כא
וה"ק לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין אם ידוע שנבעלה ולא נתהפכה
רבא], ה) [לקמן נו.],
❖
ו) [ויקרא כב], ז) [שם],
טוש"ע אה"ע שם
גדולה. מדקתני בהאי חוץ גדולה מכלל
ועוד אר"י דיש לחלק דלא מינטרא
וגזרו רבנן קטנה משום גדולה ומי גזרינן
נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון
דצריכות להמתין דקאמר בגדולות
נה ג מסייע'יףשםה:הלכה כב
קמיירי: גיורת ומשוחררת גדולה
שכל הזרע מאותו איש ואין חוששת
קטנה משום גדולה והתנן אם היו קטנות
טוש"ע שם סעיף ו:
א)א
גליון הש"ס
נו ד מיי' פי"ח מהלכות
דשכיחא בהו זנות לגזור. שימתינו כדי
להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה
שאינן ראויות לילד מחזירין אותן מיד אמר
גמ' והאמר רב עמרם. הא
איסורי ביאה הלכה ז
בקדושה לשלא נזרע בקדושה:
להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה
רב גידל אמר רב הוראת שעה היתה מכלל
מילתא כעין זה לקמן דף נח
סמג לאוין קכח טוש"ע
גיורת ומשוחררת דשכיחא
לזרע שנזרע בקדושה: הוא דאמר
ע"א ב"ב דף יג ע"ב:
אה"ע סימן ו סעיף יא:
(ב)
דהואי אלא כהוראת שעה היתה וחילוף לא
נז ה מיי' פ"ו מהלכות
שם ואנהרינהו לעיינין.
לגזור. פירוש לגזור שיהיו
כרבי יוסי. דלא גזר כדמפרש טעמא
❖
עיין לקמן דף צ ע"ב תד"ה
תרומות הל' ז והל' י:
שכיח לישנא אחרינא אמרי לה אמר שמואל
❖
צריכות להמתין ולא לגזור אטו בת
דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר.
היתה בת ישראל:
כולן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ
ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו
ישראל קאמר דמהא לא הוה משני
מידי: אשה מזנה מתהפכת. וכן
מגיורת ומשוחררת גדולה [אבל] קטנה בת
תוספות ישנים
נשואין שמתעברת ולא סבר כר' יוסי
הגהות הב"ח
ישראל אינה צריכה להמתין ג' חדשים במאי
דלא גזר בהו כדאמר לקמן באנוסה
גיורת ומשוחררת כיון דדעתה לאיגיורי
אבל קטנה בת ישראל אינה
(א) רש"י ד"ה אלא
צריכה להמתין. פ"ה
ומפותה אבל בגיורת לא גזור זנות
אבל יוצאה בשן ועין מודה בה רבי
אי במיאון האמרה שמואל חדא זימנא אי
יוסי: כהנות אין ישראלית לא.
וכו' היתה (ולא היתה)
מדקאמר חוץ מגיורת
שבנכרית משום נשואין דבנכרית
בגט הא קאמר שמואל דבעיא דאמר שמואל
תא"מ ונ"ב ס"א אין זה:
ומשוחררת גדולה משמע
דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה
ובכתובות (דף נא.) גבי הא דתנן
(ב) תוס' ד"ה גיורת
דהאי דקאמר דבת ישראל
מיאנה בו אינה צריכה להמתין שלשה חדשים
ומשוחררת דשכיחא בה
צריכה להמתין מיירי
לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין
ובכהנת אהדרינתיך למדינתיך לא
נתן לה גט
צריכה להמתין שלשה חדשים
זנות לגזור: (ג) ד"ה אע"פ
בגדולה (מכלל) אבל קטנה
זרע קדושה לזרע שלא בקדושה
דייק הכי אלא דוקא הכא משום דכי
וכו' אלא נראה לר"י:
אינה צריכה להמתין ולא
אלא בזנות וזנות בקטנה לא שכיח גיורת
כדלקמן: מנטרא נפשה. וממטיא
משני אימא נשי כהנים אכתי אית ליה
(ד) בא"ד ומיהו קשה
נהירא דדלמא ה"ק וכולן
ומשוחררת
דשכיח בהו זנות ליגזור הוא
לר"י בר אברהם כיון
צריכות להמתין אפילו
מוך בהדה ומזומן לה: אלא יוצאה בשן
פירכא אחריתי נשי כהנים אין נשי
❖
קטנה חוץ מגיורת
דלא כתיב:
אע"פ
דאמר כרבי יוסי דתניא הגיורת והשבויה
שמותרת
ועין. דלא הות ידעת מעיקרא דעתידה
ישראלים לא:
ב) ב
ומשוחררת ואף גדולה אינה
לבעלה פסולה לכהונה. פי' בקונט'
להשתחרר לא מיטרחא ומזדהרא
והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
צריכה להמתין י"ל דאי הכי
הו"ל למימר אף גדולה אי
לאתויי מוך בהדה: אנוסה ומפותה.
טעמא דשמעתין משום ובת כהן כי
מוסף רש"י
צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה
הוה מיירי קודם לכן
ישראלית והרי אונס ממילא הוא ואין
תהיה לאיש זר ולר"י נראה דמבת איש
הגיורת כו' צריכות
בקטנה א"נ מפרש הר"ם
רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבה
לה מוך: מתהפכת. ואף יוצאה בשן
להמתין ג' חדשים.
כהן לא שמעינן אשת איש וכל חייבי
דכולה מלתא דשמואל היא
מ"ט דרבי יוסי קסבר אשה מזנה משמשת
ואיהו נמי קאמר ואזיל
ואף על פי שקטנה
ועין נמי ליכא השתא למפרך דכיון
כריתות הנאסרות ע"י קדושין משום
וקטנה בת ישראל א"צ
אינה מתעברת, גזירה
במוך כדי שלא תתעבר א"ל אביי בשלמא
דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח
דלא הוי זר אצלה מעיקרא והכי
להמתין משום דסבר לה
קטנה אטו גדולה (כתובות
גיורת כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה
לז.). משמשת במוך.
כר' יוסי. ולא הוי מכל וכל
מתהפכת היא דכל אשה מזנה אינה
משמע בהבא על יבמתו (לקמן דף נו:)
כר' יוסי דאי סבר לה כר'
נותנת מוך לאחר בעילה
כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע
רוצה להתעבר: כהנות. בנות כהנים:
דקאמר רבא אשת כהן שנאנסה ובא
יוסי היכי אסור הגדולה
ושואבת הזרע (שם)
.
שנזרע שלא בקדושה שבויה ושפחה נמי
ישראלית לא. בתמיה. הואיל ואשת
עליה לוקה משום זונה ומשום
מנטרה נפשה. ומזמנת
בזנות וקאמר דצריכה
לה מוך (שם). אלא
להמתין הא רבי יוסי מתיר
כהן היא אפילו בת ישראל נמי אסורה
טומאה ואי מבת כהן כי תהיה לאיש
דשמעי ממרייהו ומנטרי נפשייהו אלא יוצאת
יוצאת בשן ועין. שפחה
לקמן באנוסה ומפותה מיד
לבעלה כהן: נשי כהנים. אם בעליהן
זר שמעינן נמי אשת איש א"כ יהא
בשן ועין היכי משכחת לה וכי תימא כל
לכן נ"ל דודאי בהא לא סבר
שסימא אדוניה את עינה
כהנים נפסלו להן דאשת כהן שנאנסה
לוקה נמי מהאי קרא דלכהונה נמי
לה כר' יוסי והוי טעמיה
ויצאה לחירות, מנא הות
דממילא מודה ר' יוסי ג) והתנן אנוסה ומפותה
משום דגזר זנות אטו
ידעה מעיקרא דתיפוק
אסורה לבעלה: נשי ישראלים לא.
אסורות מק"ו דלקמן בפרק אלמנה
צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה רבי
נשואין ואין להקשות
לחירות דמנטרא נפשה
בתמיה. וכי אם בעליהם של אלו
דלא חשיב לה התם
(דף סח: ושם)
בגיורת נמי נגזר זנות אטו
לזמן מוך לשימושה (שם).
יוסי ג מתיר ליארס ולינשא מיד אלא אמר
ישראלים מי לא מיפסלו נמי לכהונה
אזהרה מן הדין אלא גילוי מלתא
כל דממילא. מידי דליכא
נשואין דהא אפילו נשואין
אביי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר
נמי שרי משום דמנטרא
לאיזדהורי ביה מעיקרא
ד)
שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים:
בעלמא הוא וה"נ משמע כן קצת
נפשה ומתהפכה כדמשמע
דתיפוק לחירות מודה ר'
ואידך חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה:
והאמר רב עמרם כו' ואנהרינהו
מדקאמר אף על פי שמותרת לבעלה
יוסי (שם). מתהפכת.
לקמן וא"ת ולגזור זנות
לעיינין ממתניתין. כלומר הביא לנו
פסולה לכהונה ואי פסולה מקרא דבת
ואם היו כהנות כו': כהנות אין ישראלית לא
דשבויה וגיורת אטו זנות
שיצא הזרע ולא יקלוט
דיוצאה בשן ועין דצריכה
והא אפילו במידי דממילא
ראיה ממשנתנו. ואותה משנה לקמן
כהן פשיטא דאין לחלק בין אונס לרצון
אימא אם היו נשי כהנים נשי כהנים אין נשי
להמתין כדמשמע לקמן
מצו למיעבד וכולן עושות
בהבא על יבמתו (דף נו.): אשת
ואי היא גופה אתא לאשמועינן דשייך
כן (שם). ואנהרינהו
וי"ל דטעמא דשרי הוי
ישראלים לא $והאמר ה)רב עמרם הא מילתא
לעיינין ממתניתין.
משום דאשה מזנה משמשת
ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת
קרא דבת כהן בחייבי כריתות דע"י
אמר לן רב ששת $ ואנהרינהו לעיינין
במוך ולהכי שרי בגיורת
ממשנתנו הביא ראיה
לבעלה. מוהיא לא נתפשה (במדבר ה)
קדושין כיון דשייך בהו ממזרות אע"ג
ושבויה שמזמנת מוך
לדבריו והאיר עינינו בה
ממתניתין ד אשת ישראל שנאנסה אף על פי
הא נתפשה מותרת אפ"ה פסולה
דלא הוי זר אצלה מעיקרא אם כן
(לקמן נו:). אף על פי
וביוצאה בשן ועין לא שייך
שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רבא
שמותרת לבעלה. דכתיב
לומר כן וצריכה להמתין
לכהונה אם ימות בעלה: אם היו
לישמעינן הכי בהדיא וממילא ידענו
כמו שאפרש לקמן ובזנות
והיא לא נתפשה אסורה,
הכי קאמר האם היו כהנות נשואות לישראל
כהנות. בנות כהנים ואפילו נשואות
דלא שייך בהאי קרא לפלוגי בין אונס
הא נתפשה מותרת, פסולה
דבת ישראל אסר דכיון דבת
נפסלו מן התרומה דבי נשייהו:
לישראל דלא מהני האי זנות לאסרן
לרצון באשת איש טפי מבשאר פסולי
לכהונה. אם מת בעלה
ישראל מזנה ודאי אינה
מזמנת מוך והשתא לא הוי
לא תנשא לכהן (שם).
לבעליהן: נפסלו מתרומה דבי נשייהו.
כהונה אלא (ג) לר"י נראה דפסולה
הדרן עלך ארבעה אחין
❖
הדרן עלך ארבעה אחין
טעמא דשמואל משום דגזר
שאם ימות בעלה וזרע אין לה אינה
מן הכהונה מטעם טומאה וזונה
זנות אטו נשואין וגם אינו
שבה אל בית אביה כנעוריה דפסיל
כדאמר בהבא על יבמתו (לקמן דף נו:
סובר טעם של היפוך ואינו
רק אלא לר' יוסי: אשה
לה האי זנות כדתניא לקמן באלמנה לכהן גדול (דף סח.) כהנת לויה
ושם) וללישנא דאמר התם דכל באונס לא מיקריא זונה פסולה לכהונה
תוס' חד מקמאי
מזנה מתהפכת שלא
וישראלית שבא עליה גר עמוני כו' ויליף טעמא מובת כהן כי תהיה
משום טומאה גרידא ומיהו קשה לר"י (ד) כיון דלא כתיב טומאה
תתעבר. ופ"ה יוצאה בשן
אמר שמואל כולן צריכות
לאיש זר ו) כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואע"ג דמותבינן ואימא
אאשת ישראל שנבעלה באונס דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה
ועין מאי איכא למימר וי"ל
להמתין שלשה חדשים
שאני היפוך דקיל ואם כן
חוץ מגיורת ומשוחררת
נבעלה לפסול חייבי כריתות ומשנינן כי תהיה כתיב הנך דאית בהו
מותרת אם כן אמאי פסולה לכהונה דבכלל איסור טומאה הוי
אף היא מתהפכת ול"נ
גדולה וקטנה בת ישראל
הוייה אלמא זנות דחייבי כריתות לא פסיל מאכילת תרומה הא הדר
בעל ובועל ותרומה וגם כהונה וכי שרי לבעלה תשתרי נמי לכהונה
דא"כ עיקר התירוץ חסר
בזנות דזנות בקטנה [לא
מן הספר. ועוד קשה שהרי
מייתינא התם קרא אחרינא כי תהיה אלמנה וגרושה למעוטי כותי
ואמר ר"י דההוא קרא דלא נתפשה לא מיירי אלא בטומאה דבעל
שכיח] אבל קטנה יוצאה
ז)
ודאי אינה מתהפכת שהיא
בגט או במיתת הבעל
ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה ומההוא קרא נמי נפקא לן חייבי
גרידא דנטמאה קמא אית לן לאוקמי לבעל ולענין בעל שרי אונס
רוצה להוליד עבדים כיון
צריכה להמתין שלשה
כריתות דהא אין לו אלמנות וגירושין בה ומעיקרא
פרכינן הכי
בישראל אבל ונטמאה בתרא דנפקא לן מינה איסור תרומה וכהונה
שאינה יודעת כלום מתחלה
חדשים יוצאה במיאון
שתצא לחירות כי ממילא בא
ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין:
לא מפליג בה בין אונס לרצון בין אשת כהן לאשת ישראל ויש לאסור
אין צריכה להמתין ג'
אליה זה החירות לכן נ"ל
חדשים ואף על גב
בכל ענין דכיון דאשכחן באשת כהן דאפילו באונס אסורה אין לנו
הדרן עלך ארבעה אחין
דאי תקשי לך יוצאה בשן
דר"י ס"ל אנוסה ומפותה
לחלק בין אונס לרצון לענין תרומה וכהונה אפילו באשת ישראל ומיהו
ועין מאי איכא למימר
אינה צריכה להמתין
נאמר דביוצאה בשן ועין
ג' חדשים דאשה מזנה
גבי בועל אע"ג דלא כתיב ביה לא נתפשה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל
דממילא מודי ר' יוסי
מתהפכת כדי שלא תתעבר
ולפי פר"י אין פסולה זונה לתרומה מקרא דבת כהן אלא שמא מטעם דכלליה קרא בהדי חללה פסולה לתרומה כמו חללה ובפרק החולץ (לקמן
דצריכה להמתין דשמא
וקי"ל דר' יהודה ור"י
דף מד: ד"ה הכא) כתב ר"י מזה: הדרן עלך ארבעה אחין
מעוברת היא כי שמא לא
הלכה כר"י הכא כיון
נתהפכה ואי תקשי לך
דקאי שמואל באנוסה
מאנוסה ומפותה נימא
ומפותה כוותיה דר' יהודה
כדמתרץ תלמודא דודאי מתהפכת היא שלא תתעבר ואין טורח גדול בדבר: אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה דכתיב (ויקרא
מסתברא דהלכה כותיה בהא ואע"ג דאמרינן בשלהי פרק אלמנה לכהן גדול בנשואין חששו לזנות לא חששו דמשמע
כב יב) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ואע"ג דאמרינן לקמן (סח:) ואימא בחייבי כריתות אמר
[דהלכה] כר' יוסי לתרומה קא' אבל לא ליוחסין אבל הגיורת ומשוחררת גדולה ס"ל לשמואל דכיון דדעתה לאגיורי
קרא כי תהיה בהנך דאית הויה ולא למעט חייבי כריתות אתא כדגלי קרא בתר הכא ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש
מנטרא נפשה בין זרע כשר לזרע פסול כך פרש"י ז"ל והראב"ד פי' דבגיורת ומשוחררת איכא תרי ספיקא ספק זינתה
לו אלמנות וגירושין בה ומחייבי כריתות לית בהו אלמנות וגירושין אלא ה"ק ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין אמר קרא כי
ספק לא זינתה ואת"ל זינתה שמא נתהפכה יפה יפה אבל באנוסה ומפותה ליכא למימר אלא חד ספק ולפום האי טעמא
תהיה וגו' לרבות חייבי לאוין:
יוצאה במיאון צריכה להמתין ג' חדשים ומאי דאמר שמואל דאמר כר' יוסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ס"ל
כוותיה בחדא בגיורת ומשוחררת גדולה ופליג עליה בחדא בבת ישראל ומסתברא דלית הלכתא לא כר' יהודה ולא כר"י
אלא כשמואל וזה שלא כדברי הרב ז"ל ואף לדברי הרב אלפס בזנות הוא הלכה כר"א כל מן הנשואין כל הנשים אפי' קטנות ואפילו עקרות ואפילו איילונית לא ינשאו ולא יתארסו דגזרינן הא אטו הא. הא דתנן כהנות פסולות מן התרומה ה"ה
לישראלית וה"ה לנשי ישראל דאשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אלא ה"ק אם היו כהניות נשואות לישראל פסולין לתרומה דבי נשייהו: