לה:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
החולץ
החולץ.
ליבמתו ונמצאת מעוברת. הא דלא נקט החולץ
הוא מותר בקרובותיה. דלאו חליצה היא דהא לא בעיא:
א א מיי' פ"א מהלכות
א) [כריתות יז:], ב) [לקמן
מא:], ג) [ברכות ד: קדושין
יבום הלכה כ סמג
למעוברת כדנקט בגמ' משום דרבותא היא דאע"ג דלא
קרובותיה וקרוביו מפרש לקמן במתני' [מ:] הנך דנאסרות
עשין נא טוש"ע אה"ע
לה: ב"ב ח: ט. ע"ז
היה עוברה ניכר בשעת חליצה ונראית חליצה מעולה אפילו הכי לא
על האיש מחמת אשתו וקרוביו שנאסרים על האשה מחמת בעלה:
סימן קסד סעיף ב:
לד: סנהדרין ל. שבועות
אם אין הולד של קיימא. שהיה נפל: וחייבין בקרבן. שבעל אשת
ב ב מיי' שם הלכה כב
פסלה בזמן שהולד של קיימא ובגמ'
נקט נמי למעוברת לרבותא
כב: וע"ש בתוס' ד"ה
טור ש"ע שם סעי"ה:
אב"א זבחים ב. ז: מנחות
אח שלא במקום מצוה: הולד כשר.
דאע"פ שהוכר עוברה כיון שהפילה
ג ג מיי' פ"א מהלכות
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה
ב. יג: עג: חולין קיח:
גמ'
ממה נפשך: אינה צריכה חליצה
חליצה מעלייתא הויא א"נ נקט נמצאת
א
תמורה ל:], ד) [לעיל כב:
שגגות הלכה א:
ד ד מיי' פ"א מהלכות
מן האחין. דהך חליצה מעלייתא היא:
משום סיפא דהתם לא מצי למיתני
בזמן שהולד של קיימא הוא
וש"נ ועי' מ"ש שם בשם
יבום הלכה כג סמג
הערוך והסמ"ע והתי"ט],
שמה חליצה. היכא דהפילה דאיגלאי
הכונס ליבמתו מעוברת דא"כ מזיד
מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא
ה) בדפו"י תנא נמי, ו) סגי
עשין נא טוש"ע אה"ע
מילתא דבת חליצה הואי: מדרבנן
הוא ולא מיחייב קרבן דלא שב
בלאו הכי. יעב"ץ, ז) [עי'
פסלה מן הכהונה אין הולד של קיימא הוא
סימן קסד סעיף ו:
ה ה מיי' פ"ח מהלכות
ולחומרא. דלמא אתי למישרי חלוצה
מידיעתו הוא:
תוס' ב"ב קנד: ד"ה ברם
אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו
ונמצאת מעוברת. בחולץ תוך
שגגות הלכה ב:
ותוס' בכורות ד: ד"ה
לכהונה דלא ידעי דהואי מעוברת:
❖
ו ו מיי' פ"א מהלכות
אלא],
ופסלה מן הכהונה ב הכונס את יבמתו
היינו דקתני פסולה ולחומרא. ולא קתני
ג' חדשים איירי דומיא
יבום הלכה כ סמג שם
ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של
טוש"ע אה"ע סימן קסד
דסיפא דהכונס יבמתו דאיירי תוך ג'
בהדיא אין צריכה חליצה מן האחין:
סעיף ב:
קיימא יוציא ג וחייבין בקרבן ואם אין ולד של
אלא לדידך. דאמרת חליצה מעלייתא
תורה אור השלם
דאי לאחר ג' אמאי חייב קרבן כיון
ז ז מיי' שם טור ש"ע שם
❖
קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון ספק
דרוב נשים עוברן ניכר לשליש וזו
היא לישמעינן הא דאינה צריכה חליצה
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
א) ד
סעיף ג:
הואיל ולא הוכר עוברה מאי הוה ליה
ואנא ידענא דאסורה בקרוביו ופסלה
בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר ה וחייבין
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
באשם תלוי: גמ' איתמר החולץ למעוברת
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
מן הכהונה: ואיידי דתנא רישא לא
למיעבד וכה"ג אמרינן בשבועות (דף
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
תוספות ישנים
פסלה. ולא תנא חליצה דהתם לא מצי
יח. ושם) פרט לאנוס גבי שלא בשעת
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
והפילה רבי יוחנן אמר אינה צריכה חליצה
החולץ ליבמתו ונמצאת
וסתה וא"ת אם כן אם אין הולד של
למימר וצריכה חליצה תנא נמי סיפא
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
מן האחין ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין
מעוברת. ומיירי שחלץ לה
דברים כה ה
ו
פסלה ולא איירי בחליצה: אין הולד
קיימא אמאי אסור בקרובותיה דתוך
תוך שלשה חדשים דאי
ב) ר' יוחנן אמר א"צ חליצה מן האחין חליצת
של קיימא יקיים. הכונס יבמתו ונמצאת
שלשה חדשים לאו חליצה היא דהא תנן
לאחר ג' חדשים לא מצי
מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה
למימר לקמן בזמן שהולד
מעוברת: היינו דקתני יקיים. דלא
לקמן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם
גליון הש"ס
של קיימא חייבין בקרבן
ביאה ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין
עד שיהיו לה ג' חדשים ומפרש בגמ'
מצריך ביאה לאחר שהפילה ואם בא
תוס' ד"ה תגלי מילתא
שהרי אנוס הוא אחרי
טעמא דכיון דאינה עולה ליבום אינה
לגרשה בגט מגרשה דאיפטרה לה
חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת
שעשה כתקנת חכמים אלא
וכו' דאמר לקמן דף לט
ז
❖
מיירי תוך שלשה חדשים
וכו'. צ"ל דף קיא ע"ב:
עולה לחליצה ואר"י דנהי דלאו חליצה
בביאה קמייתא וביאת מעוברת שמה
מעוברת לא שמה ביאה במאי קמפלגי
ומזיד לא הוי דסבור הוא
היא מ"מ אסור בקרובותיה כיון
ביאה דקס"ד יקיים דקתני מתני' לאו
שאינה מעוברת ואע"ג
איבעית אימא קרא ואיבעית אימא
ג)
חובה היא אלא התירא משום דתנא
דאמרינן היבמה לא תחלוץ
דמדאוריי' הויא חליצה ועוד דדיעבד
[א]
הגהות הב"ח
סברא (א) איבעית אימא סברא רבי יוחנן סבר
ולא תתייבם עד שיעברו
רישא אם הולד של קיימא יוציא: דלא
אם חלצה אפילו מדרבנן אינה צריכה
(א) גמרא איבעית אימא
ג' חדשים מ"מ דיעבד
אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי
סגי בלא"ה. דלא מיפטרה בלא ביאה
חליצה אחרת דאמר לקמן יבמה שחלצו
שפיר דמי [ולהכי לא נקט
קרא ואיבעית אימא סברא
מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא
איבעית אימא קרא ר'
ברישא החולץ למעוברת
לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג'
לאחר שהפילה דאם לא יחזור ויבעול
יוחנן סבר ובן אין וכו'
משום דבעי למתני הכונס
נמי תגלי מילתא למפרע ור"ל אמר תגלי
חדשים משמע דלא בעיא חליצה:
לא מצי למפטרה בגט דאין אדם יכול
עיין עליו ואיבעית
ליבמתו ונמצאת מעוברת
צריכה
מילתא למפרע לא אמרינן ואיבעית אימא
חליצה מן האחין. לאו
להוציא את יבמתו בגט אא"כ כנסה
אימא סברא ר' יוחנן
והתם לא מצי למימר הכונס
סבר אם יבא וכו' לא
למעוברת דא"כ לא אמרינן
דוקא מן האחין דה"ה
תחלה וביאת מעוברת לאו שמה ביאה
קרא רבי יוחנן סבר 1 ובן אין לו אמר רחמנא
אמרי' איתיביה רבי יוחנן
דחייבין בקרבן שהרי מזיד
דלא פקעה זיקת החולץ [ב] אי נמי מן
ובחליצה נמי לא אפשר למפטרה הואיל
❖
והא לית ליה ור"ל סבר ובן אין לו ד) עיין עליו
הוא: אינה צריכה חליצה
כצ"ל:
לית
ומ"מ בא עליה: רצה יוציא. בגט רצה
האחין של מת קאמר:
מן האחין.] ולהכי נקט
והא איתיביה ר' יוחנן לר"ל אין הולד של קיימא
החולץ למעוברת משום
ליה. כיון דהפילה לבסוף אבל בר
יקיים מיבעי ליה: אלא שמא לא יהא
הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו
דאשמעינן דאע"ג דידע
הגהות הגר"א
ולד של קיימא. ונמצאת זקוקה ליבם
קיימא לא א"נ כשהוא בר קיימא נפקא
שפיר שהיא מעוברת קאמר
ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא
לן מלהקים שם ומלא ימחה פרט
וביאת מעוברת לא שמה ביאה:
[א] תוס' ד"ה ונמצאת.
ר' יוחנן דאינה צריכה
❖
לזה שאין שמו מחוי: וריש לקיש
חליצת מעוברת שמה חליצה משום הכי
חליצה [שהחליצה] מעולה:
ועוד דדיעבד כו'. נ"ב וג"ח
דכל
הכל לכתחלה דדיעבד אף
פסלה אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה מן
סבר בן אין לו עיין עליו. הואיל
יבום מהני (עמ"ש רבינו
ובאותה שעה היה ראוי להתקיים
הכהונה א"ל מדרבנן ולחומרא בעלמא א"ד איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן אין
באה"ע סי' קסד ס"ק ב')
תוס' חד מקמאי
אלא דבירושלמי אמר
וא"ת א"כ תפטר לשוק בלא חליצה
הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן
פ"ד איתמר החולץ
בהדיא דצריך חליצה אחרת
כמו בזרע פסול דנפקא לן (לעיל דף
אבל גמרא דידן פליגא
הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה היינו דקתני
למעוברת והפילה ר"י
כמ"ש תוס' ועמש"ש בדברי
כב:) נמי מאין לו ואמאי נמי אמרינן
אומר אינה צריכה חליצה
פסלה מן הכהונה לחומרא ולא קתני אינה צריכה חליצה מן האחין אלא
הירושלמי (ע"ש בס"ק ה):
מן האחין ר"ל אמר צריכה
לקמן דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר
[ב] שם ד"ה צריכה. א"נ
חליצה מן האחים חליצת
לדידך אינה צריכה חליצה מן האחין מיבעי ליה א"ל אין הכי נמי ואיידי דתנא
העולם ויש לומר דאמרינן נמי עיין
מן האחין כו'. נ"ב וע"ל
מעוברת לאו שמה חליצת
רישא לא פסלה תנא סיפא פסלה איתיביה רבי יוחנן לר"ל אין הולד של
ה)
עט ב' במתני' (איילונית
והלכתא כר"ל ומודה
עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן
שעומדת בספק: תגלי מילתא
שחלצו לה אחין. כ"כ רבינו
ר"ל דפסולה לכהונה
קיימא יקיים בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת
להדיא באה"ע שם ס"ק ח'
לחומרא ופסלה מן האחים
❖
מעוברת שמה ביאה משום הכי קתני יקיים אלא לדידך דאמרת חליצת
למפרע לא אמרינן. אע"ג דלקמן (דף
בכי"ק ונשמט בדפוס):
וצרתה פסולה לו ולאחין
ולחומרא כללא דמילתא
מא:) גבי ספקות שקידש אחת משתי
מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה יחזור ויבעול
חליצת מעוברת שהפילה
אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום
ויקיים מיבעי ליה מאי יקיים יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי איכא דאמרי
לאו שמה חליצה לחומרא
ו)
מוסף רש"י
כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קדיש
אבל החולץ למעוברת
איתיביה ר"ל לרבי יוחנן אין הולד של קיימא יקיים בשלמא לדידי דאמינא
ספק בן תשעה
והולד בן קיימא תרוייהו
לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי
חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה היינו דקתני
לראשון.
היבמה
מודו דלאו שמה חליצה
להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות
שנתייבמה בתוך שלשה
כלל ולא פסלה מן הכהונה
יקיים יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי בלאו הכי אלא לדידך רצה יוציא רצה
אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה
חדשים (כריתות יז:).
תניא הכונס את יבמתו
יקיים מיבעי ליה אה"נ איידי דתנא רישא יוציא תנא נמי סיפא יקיים מיתיבי
וחייבין באשם תלוי.
ונמצאת מעוברת הרי זו
שעה וא"ת לריש לקיש הכונס יבמתו
שמא בן הראשון הוא
לא תנשא צרתה [שמא]
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד
מעוברת והפילה אמאי פטור מן
ונמצא שבא על אשת אח
לא יהיה הולד בן קיימא
שיש לה בנים שהוא בכרת
הקרבן כיון דביאת מעוברת לא שמה
בן קיימא אדרבה כי הוי הולד בן קיימא מיפטרה צרתה אלא אימא שמא
וביאת מעוברת לאו שמה
(שם). ובן אין לו עיין
ביאה וא"ת הלך אחר רוב
ביאה א"כ אשת אח שלא במקום מצוה
לא יהא הולד בן קיימא ואי ס"ד ביאת מעוברת שמה ביאה אמאי לא
עליו. מצי למכתב ובן אן
נשים ורוב נשים וולד של
היא ואר"י דאפ"ה לא מחייב מידי
לו, כדאמרינן בקדושין (ד.)
תנשא צרתה תיפטר בביאה של חבירתה אמר אביי בביאה כולי עלמא לא
קיימא ילדן ולד אינו פוטר
אן כסף, וכמו מאן יבמי
דהוה אקטן שבא על יבמתו גדולה
עד שיצא לאויר העולם
פליגי דלא פטרה כי פליגי בחליצה רבי יוחנן סבר חליצת מעוברת שמה
(דברים כה) מאן בלעם
והא דקתני רישא שמא
דאמר לקמן $ (דף לט) דתגדלנו:
ולהכי כתב
לא יהא ולד של קיימא
חליצה ביאת מעוברת לא שמה ביאה ר"ל סבר ביאת מעוברת לא שמה
(במדבר כב)
רצה
יוציא רצה יקיים מיבעיא ליה.
אין למדרש עיין עליו דאם
לאו דוקא שמא דבין יהא
ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה אמר ליה רבא מה נפשך אי
יש
לו בן בעולם פוטר
ולד של קיימא ובין לא
והא דקתני לעיל גבי ד' אחין
(לעיל כב:).
יהא ולד של קיימא לא
ביאת מעוברת שמה ביאה חליצת מעוברת שמה חליצה ואי ביאת
ב"ש אומרים יקיימו ולא קתני רצו
תנשא צרתה:
משום דהתם ליכא למיטעי: הרי זו
מעוברת לא שמה ביאה חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה דהא קי"ל
לא תנשא צרתה. כ"ש היא שלא תנשא
דכל
ושלא תבעל אלא צרתה איצטריך שלא תאמר תנשא ממה נפשך: כולי עלמא לא פליגי. הא דקאמר לעיל איתיביה הכונס יבמתו
כי
להד"מ וכה"ג איכא בפרק המפלת (נדה דף כד.) גבי פניו ממוסמסין ובכמה דוכתיןז): פליגי בחליצה. ובביאה מודה שלא יבא לידי איסור:
בשלמא