החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא
בתוך ג' חדשים כו'. אין
דכל העולה לייבום
כו'. דביאתה פוטרתה: עולה לחליצה. דכתיב
גירסא
זו נכונה כדפירש
ח
א) [לעיל ג. וש"נ], ב) לקמן
א מיי' פ"א מהלכות
קיט., ג) [לקמן קיט:],
יבום הלכה יט:
(דברים כה) אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו': שמא
בקונטרס ועוד דאי אפשר כלל לדקדק מדאינה
(א)
ט
ד) צ"ל אבין, ה) צ"ל אבין,
ב מיי' פ"א שם הלכה
יהא הולד של קיימא וביאת מעוברת. בולד של קיימא לדברי הכל
חולצת תוך ג' לינשא אחר ג' דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דהא
ו) [לקמן מא:], ז) ב"ב
כא סמג עשין נ טוש"ע
ודאי תוך ג' מודה ר' יוחנן
דאין חולצת כדתנן היבמה לא תחלוץ
לא שמה ביאה דטעמא דרבי יוחנן משום שמא יבא אליהו ויאמר
קכט: חולין עז., ח) [עי'
אה"ע סימן קסד סעיף ג:
י ג מיי' שם הלכה כ
תוס' שבת ע: סוף ד"ה
עד שיהיו לה ג' חדשים וטעמא משום
נפל הואי והכא ליכא למימר הכי
נודע לו], ט) ב"ב קכו:,
טוש"ע שם סעיף ב:
דכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל
דאינה עולה לייבום דאפי' יבא אליהו
והולד אין פוטר עד שיצא לאויר
א) א
יא ד מיי' פ"ו מהלכות
י) [לקמן קיט.], כ) [וע"ע
העולם: הא לא יהא ולד של קיימא.
ויאמר דלא מיעברא לאו בת ייבום
שאין עולה ליבום אינו עולה לחליצה אלא
תוס' ב"מ מח. ד"ה נתנה
נחלות הלכה ה סמג
וכו' ותוס' ע"ז עא.
עשין נו טוש"ע ח"מ סימן
היא ולכך אינה עולה לחליצה אבל
דלמפרע בת יבום היא הוה מיפטרא
אמר רבא הכי קאמר הכונס יבמתו ונמצאת
❖
❖
ב
ובכורות יג: ד"ה רב אשי],
רפא סעיף ז:
בתוך ט' בת ייבום היא אם יבא
צרתה ואין צריך לחזור ולבעול לאחר
מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא
שהפילה: אמר לך ר"ל הכי קתני.
אליהו ויאמר דלא מיעברא או אפילו
ולד בן קיימא וביאת מעוברת לא שמה
הפילה לכך דייק שפיר אלא ה"ג
כלומר לא קתני שמא יהא אלא שמא
הגהות הב"ח
תוספות ישנים
ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה
תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט':
לא יהא. והאי דקתני סיפא ולד אינו
(א) רש"י ד"ה עולה
א) ועוד דהו"ל לאתויי
ותנשא לאחר ט'. תימה דלא
והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם
לחליצה וכו' לקחת יבמתו
בהדיא הא דתנן לקמן
פוטר כו' דמשמע דבשל קיימא
ועלתה וגו' הא חפץ
(מא.) לא תחלוץ עד
תניא כוותיה דרבא הכונס יבמתו ונמצאת
מיירי הכי קאמר וא"ת הלך אחר רוב
מסיק אדעתיה האי ולטעמיך דפריך:
מייבם הס"ד: (ב) ד"ה לא
שיעברו עליה ג' חדשים
ונמצא
מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא
נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ונהי
אתה מצריכה כרוז לכהונה.
אפשר וכו' ב' ימים בסוף
ולפרוך לר' יוחנן תחלוץ
ג' חדשים: (ג) תוס' ד"ה
בתוך שלשה ותנשא לאחר
דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום
ודוקא בשאר נשים דלאו גרושות איירי
ולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת
משום וכו' טעמא דמתני'
שלשה. ונהי נמי דלקמן
הולד הולד אין פוטר עד שיצא לאויר
וכן מוקי לה בהדיא בפרק בתרא
❖
אלא ולד פוטר והולד אין פוטרה עד שיצא
מפרש התם לפי:
פריך לה הכי הכא הו"ל
העולם: שהלך בעלה. ואין לו בנים:
(לקמן קיט: ושם) והא דפריך לקמן (דף
לאתויי ועוד מאי קאמר
לאויר העולם טעמא דשמא יהא ולד בן
ולטעמיך תחלוץ לאחר ג'
לא תנשא. קס"ד אפילו ע"י חליצה
מא:) גבי והיבמה לא תחלוץ עד שיהא
קיימא הוא הא לא הוי ולד בן קיימא מיפטר
ותנשא וכו' היכי מצי
מוסף רש"י
קאמר דלא תנשא לשוק לעולם:
לה ג' חדשים ומפרש בגמרא מעיקרא
להנשא לאחר ג' הא שמא
צרתה לימא תיהוי תיובתא דר"ל אמר לך
היא צרתה. אותה צרתה שהלכה עמו.
טעמא שמא יהא ולד של קיימא ונמצא
דכל העולה ליבום.
צרתה מעוברת מולד בן
ר"ל הכי קתני הכונס יבמתו ונמצאת
לזיקת יבום עולה
קיימא ואין החליצה כלום
אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת
מצריכה כרוז לכהונה תינח אלמנה
לחליצה. לזיקת חליצה
ומשום ולד לא מפטר דולד
מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא לא
תתייבם ולא חיישינן שמא נשא בעלה
גרושה מאי איכא למימר אר"י משום
(לעיל ג.). וכל שאינה
אינו פוטר עד שיצא לאויר
❖
אחרת במדינת הים ולהכי תנן היא
דהתם בא להשמיענו דין כל הנשים
יהא הולד בן קיימא וחליצת מעוברת לא
עולה. לבית דין, ליבום.
העולם:
שאינה זקוקה להתייבם
צרתה והכי מפרש בפ' האשהי): אלא
שנופלות לייבום ואם היה דין אחר
שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה
(לקמן מד.) אינה עולה.
לא תחלוץ. ותנשא לשוק: אמאי.
לגרושה ה"ל לפרושי אבל הכא דאיירי
השערה לפני הזקנים
ביאה וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים
תוס' חד מקמאי
לחליצה (לקמן מא:).
אי חליצת מעוברת שמה חליצה תחלוץ
אם אירע בו מעשה באשה שהלך
ולד מעליא ילדן ולד אין פוטר עד שיצא
תנן האשה שהלך בעלה
האשה שהלך בעלה
ממה נפשך דבין צרתה מעוברת ובין
בעלה וצרתה למדינת הים איירי שפיר
כו' לא תנשא. הואיל
למ"ה ובאו ואמרו לה מת
לאויר העולם א"ר אלעזר אפשר איתא להא
אינה מעוברת הרי חליצה פוטרתה:
דוקא בשאר נשים דלאו גרושות
ובלא בנים יצא בעלה, ולא
בעלך ה"ז לא תנשא ולא
דריש לקיש ולא תנן לה במתניתין נפק דק
תתייבם. שמא ילדה צרתה
בשלמא תחלוץ בתוך ג' ותנשא בתוך
ועדיפא מינה בפרק בתרא דמוקי
תתיבם עד שתדע שמא
(לקמן קיט.). אתה
מעוברת היא צרתה.
ואשכח דתנן ב) האשה שהלך בעלה וצרתה
ג'. שמת: לא. אפשר דהיינו ספק דבן
ההיא דהאשה שלום דוקא בגרושה
מצריכה כרוז לכהונה.
בשלמא מייבם לא דלמא
למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך הרי
ט' לראשון או בן ז' לאחרון דאפילו
דפריך מינה אההיא דמייתי הכא:
להכריז שלא היתה חלוצה
מעברא וקא פגע באיסור
הלכתא
ומותרת לכהונה (לקמן
כר"ל בהני תלת. הא
אשת אח דאורייתא אלא
נשאת ב' ימים (ב) בתוך ג' חדשים
זו לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא
קיט:). המחלק נכסיו על
לא תנשא אמאי בשלמא
וילדה בסוף ט' לבעל הראשון אכתי
דפליגי בפרק ב' דחולין (דף כט: ושם)
מעוברת היא צרתה בשלמא יבומי לא שמא
פיו. דצוואת שכיב מרע
חליצה בתוך ט' חדשים
איכא למימר שמא בן ז' לאחרון הוא
גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף
אינה צריכה קנין ולא שטר
ונשואין בתוך ט' חדשים
יהא ולד בן קיימא ויפגע באיסור אשת אח
ולא משיכה אלא בדבור פיו
לא דהיינו ספיקא שמא
ואע"פ שאין אלא ו' חדשים וב' ימים
לא חשיב הכא אע"ג דסבירא ליה
דאורייתא אלא לא תחלוץ אמאי בשלמא
בעלמא וכגון שמצוה
יהיה הולד של קיימא ולד
דקי"ל (ר"ה דף יא.) יולדת לז' יולדת
כוותיה בפ' ב' דזבחים (דף ל. ושם)
מחמת מיתה (רשב"ם ב"ב
אינו פוטר עד שיצא לאויר
תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא היינו
למקוטעין ואע"ג דהיא לאו ודאי
היינו משום דר"ל משמיה דלוי סבא
קכו:). ריבה לאחד. נתן
העולם ותחלוץ בתוך ט'
ספק אלא תחלוץ בתוך תשעה ותנשא לאחר
לו במתנה כפליים או
ותנשא לאחר ט' ואסיקנן
מעוברת דהא מדקתני שמא מעוברת
אמרה ותימה דלא חשיב הא דפ"ק
שהשוה להן הבכור בלשון
שמא יהיה ולד של קיימא
תשעה ולטעמיך תחלוץ ותנשא לאחר ט'
צרתה מכלל דאחר זמן מרובה שהלך
דמסכת ע"ז (דף ו: ושם) דתניא כותיה
מתנה (שם). דבריו
ונמצאת מצריכה כרוז
בעלה למדינת הים קמיירי לא פלוג
דר"ל דנשא ונתן מותר כיון דחשיב
קיימין. שיש כח באדם
אלא בר מינה דההיא דאביי בר אבא ורב
לכהונה. ולפום האי טעמא
ג)
ד)
ליתן ממונו במתנה לכל מי
אם היתה גרושה שפסולה
רבנן בנשים אלא כולן צריכות להמתין:
הכא מידי דתניא כוותיה ואור"י דמ"מ
חיננא בר ה) אביי דאמרי תרוייהו ו)שמא יהא
שירצה ואין כאן מתנה על
לכהונה תחלץ ותנשא
א) אלא תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר
התם הלכתא כר' יוחנן דהתם גבי
מה שכתוב בתורה, שהרי
ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז
לאחר ט' חדשים ודוקא
לא נשאר לו אחר מיתתו
כו'. וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי נהי
הא דתנן וחכ"א לפניהם אסור
לכתחלה הוא דחיישינן
לכהונה ולצרכה דלמא איכא איניש דהוי
כלום להוריש לבניו בתורת
לכרוז אבל דיעבד לא דהא
נמי דחליצת מעוברת שמה חליצה הני
לאחריהם מותר פריך חכמים היינו
ירושה שיטלו הפשוטים
תנן החולץ ליבמתו
בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למימר
מילי בנפל אבל הכא הא איכא למיחש
ת"ק ומשני נשא ונתן איכא בינייהו
בשוה והבכור פי שנים
ונמצאת מעוברת וילדה
קשרי חלוצה לכהן א"ל אביי מידי לא תחלוץ
(שם). ואם אמר משום
בזמן שהולד של קיימא
שמא צרתה מעוברת בולד בן קיימא
ובפרק קמא דסנהדרין (דף טו: ושם)
ירושה. אם ריבה לאחד
הוא מותר בקרובותיה
ולא תתייבם קתני לא תנשא ולא תתייבם
ואין ביאה וחליצה פוטרת בה לדברי
גבי זאב וארי דתניא כוותיה דר"ל
ומיעט לאחד בלשון ירושה,
והיא מותרת בקרוביו ולא
קתני בלא חליצה אבל אי חליץ לה הכי נמי
הכל אלא ולד והולד אין פוטר עד
התם פליגי אליבא דר"א ולא סבירא
שאמר פלוני בני יירש אותו
פסלה מן הכהונה אמר
משום
שדה בית כור ופלוני בני
רבא הלכתא כותיה דר"ל
ירושה לא
להו כוותיה כ):
שיצא לאויר העולם. ונראה בעיני דה"ג
דשריא תניא כוותיה דריש לקיש החולץ
ג
יירש שדה לתך ועל בנו
בהני תלת ואיכא נמי
אמר כלום. טעמא (ג) מפרש התם
בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך
למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין
בכורו אמר פלוני בני יירש
אחריני בפ"ק דע"ז בנשא
ט' לא דהיינו ספק שמא יהא ולד
במתניתין לפי שהתנה על מה שכתוב
שדה פלוני ופלוני בני יירש
ונתן לפני אידיהם ר"י אמר
ז)אמר רבא ח)הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת
שדה פלוני, הגדול כשל
אסור ר"ל אמר מותר
צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה
בתורה ורבי יוחנן בן ברוקא פליג
חדא הא דאמרן אידך דתנן המחלק נכסיו
חברו, לא אמר כלום.
ותניא כותיה דר"ל אלא
ט) ד
פוטרת אלא ולד והולד אין פוטר עד
בפרק יש נוחלין (ב"ב קל.)
ואמר דאם
דמתנה על מה שכתוב
באסור [לא] קמיירי אבל
על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם
שיצא לאויר העולם ול"ג אי בן ט'
אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים
בתורה, שאינו יכול לעשותו
החולץ למעוברת מאי
את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום
יורש אלא כמשפט הכתוב
איסורא איכא בחליצה:
וטעמא מפרש התם משום דכתיב
לראשון ופירושו היה בספרים משובשים.
(שם). כתב כו' משום
ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין
אלא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט'
והיה ביום הנחילו את בניו התורה
מתנה דבריו קיימין.
דכיון דאיכא לשון מתנה
ממה נפשך אי מיעברא צרתה והפילה
נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי
בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין
בהדה מהני ליה, דאף לשון
או לאו מעוברת הואי הרי חלצה זו
שירצה והא דכתיב לא יוכל לבכר היינו
ואמר
ירושה קונה .
(שם)
ואי ולד של קיימא הוה הרי יצא לאויר העולם אלא לאו משום שמא
דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות יכול ורבנן ביום הנחילו את
מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא וההיא
בניו מוקמי לדרשא אחריתי ולא יוכל לבכר איצטריך משום דהורע
חליצה לא פטרה כר"ל הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה
כחו שאין נוטל בראוי כבמוחזק וס"ד דהורע כחו נמי בהא א"נ
ההיא שעתא דאמרינן עיין עליו: ולטעמיך. אי טעמא דלא תחלוץ
איצטריך דס"ד כיון דשנואה שנואה בנישואיה דיכול לבכר:
ואמר
משום ספק מעוברת צרתה בשעת חליצה היא תחלוץ לאחר ט' דהשתא
ודאי לאו מעוברת היא ותנשא ומ"ט קתני עד שתדע ואפי' לסוף כמה שנים: אלא בר מינה דההיא. כלומר מההיא לא תידוק סייעתא
לר"ל דהא דקתני לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' התם טעמא לאו משום ספק יבמה לשוק הוא אלא כדאביי בר אבין כו': שמא
יהא ולד. צרתה: בן קיימא. ונמצא חליצתה שלא לצורך וכשרה לכהונה
ומי שראה בחליצה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז
דעו שזו לא פסלתה חליצתה: [א"ל] אביי מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתני. דתידוק מינה סייעתא לר"ל: לא תנשא קתני. דלא תנשא
לשוק בלא חליצה לסמוך ולומר צרתי ילדה לבעלי אע"פ שרוב נשים יולדות אבל אי חלצה אפי' בתוך ט' ה"נ דמשתריא לאחר ט'
דביאת מעוברת וחליצתה שמה ביאה וחליצה: על פיו. אחרי דברי פיו ולא בסתם ירושה בשתיקה: ריבה לאחד ומיעט לאחד או שהשוה
לו את הבכור דבריו קיימים. דלכולן נתן בחייו ואין כאן ירושה ליטול בכורה ולא הפשוטים ליטול בשוה אלא מה שריבה ריבה ומה שמיעט
מיעט: ואם אמר משום ירושה. פלוני יירש שדה פלונית ופלוני שדה פלונית: לא אמר כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הואיל ולא
חילק לפשוטים בשוה ולבכור פי שנים: בתחלה. תנתן שדה פלונית לפלוני
וירשנה: באמצע. ירשה ותנתן לו וירשה: בסוף. ירשה ותנתן לו:
לעולם