לו:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמר
ריש לקיש לעולם לא קנה כו'. אע"ג דרבא גופיה קאמר
לעולם לא קנה כו'. לא אמתניתין פליג אלא התם ביש נוחלין כ) פליגי
יב א מיי' פ"ו מהלכות
א) ב"ב קכט., ב) ב"ק פח:
ב"ב קלו., ג) [ב"ק שם ב"ב
נחלות הלכה ו סמג
ביש נוחלין (ב"ב דף קל.) דהלכה כרבי יוחנן בן ברוקה
אמוראי בדיוקא דמתני' דכי אתא רבין אמר ירש פלוני שדה פלוני
שם], ד) [שם: שבת קלה:
עשין נו טוש"ע ח"מ סי' רפא
מ"מ נפקא מינה דהלכה כר"ל לענין (ג) אחר שאין ראוי ליורשו:
ותנתן שדה פלוני לפלוני רבי יוחנן אמר קנה אפילו האי דירושה
גיטין מז:], ה) לקמן מב.
סעיף ז:
ורבי
יוחנן אמר לא קנה לוקח. וא"ת לרבי יוחנן אפי' לא מת
יג ב מיי' פי"ב מהל' זכיה
דמדאדכר לשון מתנה בהאי שטר צואה לחד מינייהו כולהו נמי מתנה
סוטה כו., ו) [עירובין עז. פה:
הלכה יג סמג עשין כב
כתובות נו. פג: פד. ב"מ נה:
נינהו ור"ל אמר לעולם לא קנה ההוא
הבן בחיי האב נמי לא ליקני
זבחים קא.], ז) [צ"ל תניא ועי'
טוש"ע שם סי' רנז סעיף א:
ואמר ר"ל לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני
דירושה דאמרינן להאי הוה מתנה
דהוי כמו (ב"מ טז.) מה שאירש מאבא
א)א
יד ג מיי' שם טוש"ע שם
תוספות חולין פז: ד"ה תנן וכן
ולהאי ירושה עד שיאמר כו' דתיקו
מכור לך כיון דאלים קנין פירות כקנין
ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם
סעיף ג:
העתיקו תוס' בכורות מט.
טו ד ה מיי' שם טוש"ע שם
ד"ה מת וכו' את הסוגיא
לשון מתנה אתרוייהו: לאחר מותו.
הגוף וי"ל דלגבי הכי לא אלים קנין
במתנה וירשום ואידך דתנן הכותב כל נכסיו
ב)ב
סעיף ה:
דהכא בזה"ל התם תניא רשב"ג
פירות לבטל לגמרי קנין הגוף דבן
שכתב מהיום ולאחר מיתה ואין לאב
טז ו מיי' פי"א מהל' גירושין
אומר וכו'], ח) שבת קלה:
לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני
בהן אלא אכילת פירות בחייו: מכר
וכיון דלבסוף אתיא שדה לידי דבן חשיב
הלכה כה סמג עשין נ
לקמן פ: נדה מד: [תוספתא
שנתנן לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן
מכר: קנין פירות כקנין הגוף
דשבת פט"ז], ט) שבת קלו.,
טוש"ע אה"ע סי' יג סעיף
האב מכורין. לאכול הלוקח פירות
י) [בשבת איתא שרביא],
יא:
ברשות האב ג מכר האב מכורין עד שימות
דמי. מה שהתקינו באושא דאשה
כל ימי חיי האב שזכה בזכות שהיה
יז ז ח מיי' שם הלכה כח
כ) [ב"ב קכט.], ל) [וע"ע
הוא מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב
טוש"ע שם סעי' יב:
היטב תוס' ב"ק פח: ד"ה
לו לזה בהן: ומת הבן בחיי האב רבי
שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה
יח ט מיי' פ"א מהלכות
באושא ותוס' כתובות נ. ד"ה
ג) ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי
יוחנן אמר לא קנה לוקח. אפילו
דהבעל מוציא מיד הלקוחות לרבי יוחנן
מילה הל' יג (ופכ"ה
הבעל ותוס' ב"ב קלו: ד"ה
האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח וריש לקיש
לכשימות האב דקנין פירות שהיה לו
לא איצטריך א) וכן משמע בהחובל (ב"ק
ר"י], מ) עי' בהרא"ש, נ) [עי'
מהל' שבת) ופ"א מהל' יבום
הלכה ה ופ"ב מהל' רוצח
תוס' לקמן קכא. ד"ה ולא
לאב בנכסים הללו כקנין הגוף דמי
דף פח: ושם) דמסיק תקנת אושא לר"ל
אמר ד קנה לוקח ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח
היא], ס) [פ"ד ה"ז],
הלכה ו ופ"א מהל' אבל הלכ'
ואין מכירת הבן מכירה ומתניתין
א"נ קנין הגוף דאשה עדיף שאין לבעל
קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר קנה
ע) [ברש"י שלפנינו שם איתא
ו סמג עשין נא ועשין מד"ס
ד)
דקתני אין ללוקח בהן כלום עד שימות
פירות אלא מכחה ועוד דאין לבעל
ב טוש"ע י"ד סי' שמ סעי' ל
בתוך ועי' היטב תוס' בכורות
לוקח ה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי:
❖
וסי' שעג סעי' ד וסי' שעח
מט. ד"ה לאחר],
האב הא כשימות האב יש לו התם
פירות אלא בתקנתא דרבנן וה"ר יעקב
אין הולד של קיימא כו': תנא משום רבי
סעיף ו וטוש"ע אה"ע סימן
דאורליינ"ש תירץ דאיצטריך תקנתא
דמית האב בחיי הבן ונתקיימה המתנה
קנו סעיף ד:
אליעזר אמרו יוציא בגט אמר רבא ר' מאיר
יט י מיי' פ"ב מהלכות יבום
ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא
דאושא להיכא דכתב לה דין ודברים אין לי
תוספות ישנים
חיזוק
ור' אליעזר אמרו דבר אחד רבי אליעזר הא
וחליצה הלכה כא סמג
לדבריהם
לידו אבל מת הבן לא בא זכות לידו:
בפירות נכסייךל):
א) וי"מ דרבי יוחנן יליף
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
דאמרן ר"מ דתניא לא ישא אדם מעוברת
תנא משום ר"א כו'. ר' אליעזר פליג
יותר משל תורה. וההיא דהזהב (ב"מ נה:)
❖
ה) ו
קסד סעי' ז:
מהתם דכקנין הגוף דמי.
גבי חמשה חומשין דלא עשו אלא
אסיפא דמתני' וקאי אאין הולד של
חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא
ואינו נראה דא"כ היכא פליג
ריש לקיש עליה הא הוא ודאי
כשל תורה משום דלא איצטריך לחיזוק
קיימא יקיים וקאמר איהו אע"פ שאין
יחזיר עולמית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים
לא פליג אתקנת אושא לכן
גליון הש"ס
והכא גבי איסורא הוא דקניס ר"מ
הולד של קיימא קנסינן ליה דיוציא
נראה כדפרישית: יוציא בגט.
ז יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס א"ל אביי
גמ' התם תנן. עיין בבאר
פ"ה דקנסינן ליה אבל חליצה
אבל גבי ממונא כגון כתובה לא עשו
בגט משום דנכנס לספק איסור
(א)
ממאי דלמא לא היא עד כאן לא קאמר
שבע פ"א דהוריות סימן לז:
לא צריך ותימה דהא פסקינן
חיזוק אפי' כשל תורה דקאמר ר"מ
אשת אח ואע"ג דהשתא איגלאי
שם ואם אשת כהן היא
הלכה כריש לקיש דאמר ביאת
ר' אליעזר הכא אלא משום דקפגע באיסור
בפ' אע"פ (כתובות נו: ושם) כל המתנה
מילתא דייבום מעליא הואי ומיהו
מעוברת לא שמה ביאה וא"כ
אינה חולצת. עיין לעיל כד
❖
אשת אח דאורייתא אבל התם דרבנן כרבנן
גם חליצה (לא) צריך שהביאה
ע"א תד"ה וספק חלוצה:
בגט בלא חליצה סגי: דבר אחד.
על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא
לא פטרה דלא הועילה שום
סבירא ליה אי נמי עד כאן לא קאמר רבי
בדרבנן תנאו קיים וקצת תימה אי
דר"מ נמי קניס את הנושא מעוברת
דבר. לכן צ"ל יוציא בגט
מאיר התם אלא משום דרבנן וחכמים עשו
רבנן דהכא היינו ר' יהודה הא סבירא
חברו ומינקת חברו (ב) לגרשה. אשה
וחליצה עמו. ועי"ל יוציא בגט
ו)
הגהות הב"ח
אחר ביאה ראשונה ואע"ג
ליה גבי כתובה דעשו חיזוק לדבריהם
שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה
חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הכא
(א) רש"י ד"ה תנא וכו'
דאשתו גמורה היא קנסינן לה
אסורה להנשא עד עשרים וארבעה
יותר משל תורה וי"ל דבמילתא דשכיחא
מדאורייתא מפרש פרשי מינה אמר רבא
דיוציא בגט. נ"ב ס"א כדי
כדפ"ה: הא לא שהה ספיקא
חדש שכן תינוק יונק: ולכשיגיע זמנו
עבדו חיזוק אבל הכא מילתא דלא
שלא יחזירנה עולמית:
הוא. ומיירי דלא קים לן שלא
ולדברי חכמים ח יוציאה בגט אמר מר זוטרא
(ב) ד"ה דבר אחד וכו' חבירו
כלו לו חדשיו. דאי קים לן
לכנוס. לסוף כ"ד חדש יכנוס: באיסור
שכיחא היא שישא אדם מעוברת חברו
דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ
לגרשה. נ"ב ס"א ולא
אפי' בן יום א' פוטר מיבום
ולא
ומינקת חברו: קתני יפריש.
אשת אח. כלומר שהיקל להכנס
יחזירנה עולמית: (ג) תוס'
אלא פליגי בסתם [וולדות]
א"ל רב אשי לרב הושעיא בריה דרב אידי
והא דתני בסוטה בפ' ארוסה (דף כד.
לספק אשת אח שיש לו בנים דדלמא
ד"ה ואמר וכו' לענין אדם
דלרבנן הלך אחר רוב נשים
$התם תנן רשב"ג אומר כל ששהא באדם
דולד מעליא ילדן: ב) והא
אחר שאין ראוי ליורשו:
ז) ח)
ט
ושם) גבי מעוברת חברו ומינקת חברו
הוי ולד של קיימא הלכך קנסינן ליה:
(ד) ד"ה ולא קתני וכו'
דפליגי הכא ר"ג ורבנן בתרתי
ל' יום אינו נפל הא לא שהא ספיקא הוי
אלא [משום] דרבנן. דמעוברת חברו
יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר
דתרוייהו מדרבנן. ועוד
פליגי. פליגי בספק אם כלו לו
זמן לשון הפרשה משמע הכי ומשמע
מדרבנן היא וקא מזלזלי בה ומשום
הביא ר' יוסף ראיה
ואיתמר מת בתוך ל' יום ועמדה ונתקדשה
חדשיו אם לא. דר"ג סבר
ט)
מההיא דפ' אע"פ דף ס'
דספק הוא כי לא שהה ורבנן
הכי אבל יוציא לא משמע אלא בגט
הכי קנסוהו דלא ליתי אחרינא למיעבד
רבינא משמיה דרבא אמר יאם אשת ישראל
ע"ב מאריסיה דאביי
סברי דולד מעליא הוא. גם
הכי: אבל הכא. יבמה מעוברת
א"נ התם שקינא לה ונסתרה לא
שהתיר לו ליארס בתוך
פליגי בשידענו בבירור שלא
היא חולצת $ואם אשת כהן היא אינה חולצת
כ"ד חודש ושוב חזר בו
כלו לו חדשיו דר"ג סבר אינו
חיישינן שיבא עליה כיון דאסירא ליה
דאורייתא היא ובדילי מינה ולא בעי
רב משרשיא משמיה דרבא אמר אחת זו
י)
ומנעו מלישאנה ולא
נפל כיון ששהה שלשים יום
למיקנסיה להאי אטו אחריני: ולדברי
מדאורייתא ולא בעיא גט והר"ר יוסף
מצינו שהצריכו ליתן גט
באדם ורבנן סברי דנפל הוי
ואחת זו חולצת אמר ליה רבינא לרב משרשיא
חכמים. דאמרי לכשיגיע זמנו לכנוס
מאורליינ"ש הורה מטעם זה באחד
וגם זו אינה ראיה דיש
כיון שלא כלו לו חדשיו אע"ג
באורתא
לומר שהצריכו ליתן גט
דשהה והכי משמע דפליגי
שקידש מינקת חברו שלא להצריך גט
יכנוס מיהו עד שיגיע הזמן יוציא בגט
ולפי שאותה שמועה לא
בתרתי מדקאמר כל ששהה
ולא סגי ליה בהפרשה בעלמא: דקתני יוציא. וחכמים אומרים יוציא:
אלא הפרשה בעלמא מ)(אפילו לרבי מאיר) כיון דבלאו הכי אסורה
איירי בגט לא הזכירו
וכו' משמע דפליגי רבנן
❖
התם תנן וכו'. משום דקבעי למבעי הכא מאי: כל ששהה שלשים
ליה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ודוקא בנשא הוא דאמר
במילתא דכל ששהה דקאמר
וקצת היה מדקדק ר"י:
ר"ג אינו נפל ואינהו קאמרי
יום. משנולד חי שלשים יום: באדם אין נפל. להכי נקט באדם דתני
הכא דבעיא גיטא אע"ג דבקדש תוך ג' וברח אי לאו דערוקיה
(אינו) [דהוי] נפל בשידענו
סיפא ובבהמה ח' ימים: אינו נפל. ופוטר את אמו מן החליצה:
מסתייה היה צריך ליתן גט במעוברת ומינקת חבירו לא החמירו
בודאי דלא כלו לו חדשיו דאי
תוס' חד מקמאי
ספיקא הוא. וחולצת ולא מתייבמת. ודוקא אי מספקא לן אי כלו לו
ואין נראה דמאי חומרא דכלה בלא ברכה ממינקת חבירו דתרוייהו
לא פליגי כי אם בלא שהה היה
לו לומר אם שהה וכו' אבל
איתמר מת בתוך שלשים יום
מדרבנן (ד) וקצת היה מדקדק ר"י מהא דתניא התם (כתובות דף ס.)
חדשיו אי לא אבל אי קים לן דכלו לו חדשיו תנן במסכת נדה (דף
מדתנא כל ששהה ודאי
או ביום ל' ועמדה ונתקדשה
מג:) תינוק בן יומו פוטר מן הייבום: מת בתוך שלשים. בן היבמה בתרווייהו פליגי:
מינקת שמת בעלה הרי זו לא תארס ולא תנשא ואם כשאירס צריך
❖
אמר רבינא משמיה דרבא
אם אשת ישראל
ליתן גט לא איצטריך תו למימר לא תנשא ומיהו י"ס דגרסי לא תנשא
ונתקדשה לשוק בחזקת שפטורה משום בנה:
אם אשת ישראל חולצת
אם אשת כהן אינה חולצת
היא. אם זה שקדשה ישראל הוא שאם תחלוץ
מן היבם לאחר
ולא תארס ואיכא למימר דזו אף זו קתני ואפילו גרסינן לא תארס
ושריא לבעלה דכיון דאיכא
מוסף רש"י (המשך)
קדושין לא תיאסר על בעלה חולצת: ואם זה שקדשה כהן
ולא תנשא מצי למימר דנקט ולא תנשא משום רבי יהודה דאפילו
רבנן דפליגי עליה דרשב"ג
הוא. שאם תחלוץ תיאסר עליו אינה חולצת
היו ראויין לבא לידי הבן, אלא
וסמכינן אולד:
לינשא שרי בתר י"ח חדש ובשאלתות דרבי אחאי בפרשה וירא (סימן
(קאי) [דאמרי דהוי] ולד
יחזרו לשאר יורשי האב, ומיהו
מעלי' אע"ג דלא שהא גבי
באורתא
יג) כתוב גבי מעוברת ומינקת חברו דהיכא דעבר וקדיש מפקיע
אם לא מכרן הבן בחיי האב
אשת כהן עבדינן (לחומרא)
הא
לה בגט מיניה ואפילו אי הוה כהן מפסדינן לה מיניה: לא שהא ספיקא הויא. ב) לא כמו שפי' הקונטרס דבפיהק ומת ולד איירי
היה מודה ר' יוחנן שאף על פי
[לקולא] כרבנן. ודוקא בנפל
שמת הבן ואחר כך מת האב
דבהא אפילו רבנן מודו בפיהק ומת דנפל הוא אלא כשנפל מן הגג או אכלו ארי איירי כדאמר בס"פ ר' אליעזר דמילה (שבת דף
מן הגג או אכלו ארי
אפילו הכי יורשי הבן יורשין
אבל פיהק ומת אף אשת
קלו. ושם) והתם פסקינן כרשב"ג וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן ואר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה כמו במים
את מתנתו ולא יורשי האב,
כהן חולצת ואסרינן לה
❖
שאין להם סוף (לקמן קכא.) דאשתו אסורה וגוסס נ) שאין מעידים עליו להשיא אשתו אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו מ"מ כיון
אבל גבי מכירה הרי סילק
אגברא דקי"ל בפר"א דמילה
נפשו משעת מכירה וגם לא
דמיעוט של נפלים מצוי מחמירים ביה ומחמירים נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים כדאמרינן בס"פ ר' אליעזר דמילה (ג"ז שם)
בא לידו שיוכל הלוקח לזכות
ומיהו לענין אבילות לא החמירו שיש להקל באבלות כדאמר בפ' יש בכור (בכורות מט.) הכל מודים לענין אבלות שאין מתאבלים דאמר שמואל
מכחו (שם). קנין פירות.
מוסף רש"י
הלכה כדברי המיקל באבל והא דתנן במסכת שמחות הספקות אוננים ומתאבלים עליהם נראה דבספק בן ט' לראשון או ז' לאחרון
ס)
שהיו קנוין לאב לפירות (ב"ק
איירי דגנאי הדבר שלא יתאבלו לא זה ולא זה מאחר שודאי קרוב לאחד: מת בתוך שלשים יום כו'. נראה דהכי גרסי' ולא כרש"י
הכותב כל נכסיו לבנו. הוא
שם), כקנין הגוף דמי. קנין
פירות שיש לו לאב כאילו הגוף
הדין לאחר (רשב"ם ב"ב קלו.).
ע) דגריס בפ' ר"א דמילה (שבת קלו. ושם) מת בסוף שלשים יום כיון דבפרק יש בכור (בכורות מט. ושם) אמרינן דיום ל' כשלפניו מה לי ביום
לאחר מותו. מהיום ולאחר
קנוי לו דמי ולא היה הבן
שלשים מה לי תוך שלשים ולמה ליה למינקט ביום שלשים טפי ומיהו בה"ג כתב דביום שלשים אפי' פיהק ומת לרבנן לא הוי נפל דדוקא תוך
יכול למכור אלא על מנת דאתו
מותו, שהגוף קנוי לבן מהיום
אלא שהאב אוכל הפירות עד
לידיה, וכיון דלא אתו לידיה לא
שלשים הוא דאמר בשבת (ג"ז שם) פיהק ומת לד"ה מת הוא משמע דגרסינן הכא מת ביום שלשים דאי לאו הכי מנין היה להם חילוק זה ועוד
יום מותו (ב"ק פח:). האב
קני לוקח, ומיהו אם לא מכרן
יש מקיים גירסא זאת אפילו בנפל מן הגג או אכלו ארי וביום שלשים דוקא סמכי ארבנן ושמא לענין אבילות נמי חשיב בר קיימא:
אינו יכול למכור. לאחר
הבן ולא סילק נפשו מהם ומת
מי הבן בחיי האב, לכשימות האב
הגוף והפירות לגמרי מפני
שכתובין לבן, הגוף מעכשיו ופירות לאחר מיתה (רשב"ם ב"ב שם), והבן אינו יכול למכור. לגמרי בחיי האב, מפני שהן ברשות
יירש בן הבן את זכות אביו שהיה לו בקרקע (רשב"ם ב"ב שם). ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית. קנסא קנסוהו רבנן
האב. לאכול פירות, אלא בין שניהן יכולין למכרן לגמרי מעכשיו, שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף (שם). מכר האב מכורין
(סוטה כו.). ולכשיגיע זמנו. לאחר כ"ד חודש ללידת הולד (שם). יותר משל תורה. יותר ממה שעשתה תורה לדבריה
עד שימות. לוקח אוכל פירות עד שימות האב וכשימות האב הולך הבן ומוציא מיד הלקוחות (ב"ק פח:) סתמא מכורין לפירותיהן
(זבחים קא.). כל ששהא באדם ל' יום. שחיה שלשים יום (לקמן פ:). אינו נפל. ואפילו לא כלו לו חדשי עיבור, דאמרינן
לשבעה נגמרה צורתו ואשתהי עד שמיני (שם). מת. הולד, בתוך ל'. ללידתו ולא היה לאביו בן אלא הוא ונולד לאחר
ללוקח עד שימות האב, אבל לכשימות האב יטול הבן גם גוף גם פירות, או הוא או הבא מכחו, לא שנא מת האב בחיי הבן ולא
מיתת אביו ועל ידו היו פוטרין אמו מן החליצה אם היה בר קיימא, ועמדה ונתקדשה. לאחר זמן לפי שסבורה שאינה
שנא מת הבן בחיי האב, שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב וכשמת הבן ואח"כ האב ויש לו בנים
לאותו הבן הן יורשין את כחו (רשב"ם ב"ב שם). מכר הבן. בחיי האב, אין ללוקח. פירות עד שימות האב. שהרי הוא כבן, אבל
זקוקה ליבם (שבת קלו.). אם אשת ישראל היא. אם אינו כהן זה שנתקדשה לו ומותר בחלוצה, חולצת. מן הספק ואחר
כשימות האב יש לו מיהת ללוקח גוף ופירות (שם). ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח. אפילו לכשימות האב אחר כך, שמעולם לא
כך תנשא, ואם אשת כהן היא.
שאם
תחלוץ תהא אסורה לו
סמכינן אדרבנן ואמרינן לאו
נפל הוא ואינה חולצת (שם).