לז:
החולץ
ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יחודי
בעלמא הוו מיחדי. ויש כאן פת בסלו כיון שאם היה רוצה
הלכתא אהלכתא. דקיימא לן משנת ר"א ב"י קב
ונקי במסכת גיטין
כד א מיי' פט"ו מהל'
א) [תוספתא דקידושין
פ"א], ב) [נדרים נא.],
איסורי ביאה הלכה
(דף סז.): קבלה. נתעברה: ונתמלא כל העולם כולו ממזרים.
היה בא עליה וכיון שפעמים לא היה בא עליה לא
(ב)
ג) [יומא יח: ע"ש], ד) שם,
כט:
מספק קרו להו ממזרים: זו מה היא. לשון ספק: יתר על כן.
מיחמדא ולא חזיא דאי לא תימא הכי גם להתיחד הוה אסור כדאמר
כה ב ג מיי' פכ"א שם
ה) ג"ז שם נדה סו., ו) יומא
בפ"ק דכתובות (דף ד. ושם) גבי חתן
אם פרסה אשתו נדה הוא
דאפי' הכא דע"י נישואין הוה והדבר מפורסם גזר ר"א בן יעקב:
הלכה כט סמג לאוין
יח: סז. עד: כתובות סב:
סג., ז) צ"ל אשה, ח) [גיטין
קכו טוש"ע אה"ע סימן ב
מאן הויא ליומי. מי חפצה לינשא
ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין
צ. ע"ש היטיב], ט) לקמן
סעיף יא:
הלכתא אהלכתא אמר אביי מנא אמינא לה
לימים שאתעכב כאן: דפקיעי.
הנשים ומשום נושא אשה במדינה
כו ד מיי' פי"א שם הלכה
ק:, י) כתובות קט: כה"ע,
אחרת נמי ליכא למיחש שאם היה
כ"ע בשמייהו וקוראין לבתו על שמו
כ) [לקמן ק:], ל) בס"א:
דכל ספיקא לר' אליעזר בן יעקב כודאי משוי
ט סמג לאוין קיא
ואחיו, מ) [ועי' תוס' יומא
ועשין רמג טוש"ע י"ד סימן
אירע שבא עליה ונתעברה ממנו
ואם יבא בנו ממקום אחר ישמע שהיא
ליה דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי
❖
א)
א
קצב סעיף א:
יח: ד"ה יחודי],
בת אביו ויפרוש: שבעה נקיים. שמא
כז ה מיי' פ"י מהל' היה מוליכה עמו לעירו מ):
שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן
וממון המוטל בספק חולקים.
מחמת חימוד פרסה נדה בשעה
גרושין הלכה כא
בא וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה
סמג עשין כ טוש"ע אה"ע
שנתפייסה: שלוחייהו הוו משדרי.
אפילו רבנן דסומכוס
הגהות הב"ח
סימן ב סעיף י וסימן קיט
ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה נמצא אב
שבעה יומי קודם ביאתן: ממון המוטל
(ב"ק לה:) מודו הכא דלא שייך כאן
(א) רש"י ד"ה ממון וכו'
סעיף א:
נושא את בתו ואח נושא את אחותו ונתמלא
כח ו מיי' פ"ה מהל'
מוחזק בנכסי יותר מזה:
בספק. שאין זה מוחזק בזה יותר
המוציא מחבירו עליו הראיה שאין זה
(א)
(ב) תוס' ד"ה יחודי וכו'
נחלות הלכה ד סמג
כל העולם כולו ממזרין ועל זה נאמר 1ומלאה
מזה דאם זה בן המת אין ליבם בהן
מוחזק יותר מזה והוי כמו הללו באין לירש
עשין צ טוש"ע שם סימן
היה בא עליה. נ"ב ועיין
הארץ זמה ורבא אמר לך הכי קאמר זו מה
כלום ואם בן היבם הוא אין לו בהן
והללו באין לירש דאמר במי שמת (ב"ב
ב)
קסג סעי' ג:
ביאור דיבור זה בתשובות
דף קנח:) דיחלוקו: אמר רבי אבא
❖
כט ז מיי' שם טוש"ע שם
ב"ח סימן פ':
כלום הלכך אין כאן מוציא מחברו
היא יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב ג)בלא
קם דינא. דוקא בתר דפלג אבל מקמי
להטיל עליו הראיה: ספק ובני יבם.
ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה
ל ח מסייע' יףשםד: הלכה ה
דאמר
ליה אי שתקת
הספק מוחזק בהן ביותר דממה נפשך
דפלג לא:
טוש"ע שם סעי' ה:
במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא
תוספות ישנים
לא ט מיי' פט"ו מהל'
שתקת. פי' ולא תטול כלום ולא כמו
אית ליה זכיה בגווייהו אבל בני
אח נושא את אחותו איני והא רב כי
טוען ונטען הלכה יא
כי פליגי בחד דאתי מכח
ד)
שפירש בקונט' אי שתקת ומוזילנא לך
יבם שמא אין להם חלק בהם שזה בן
טוש"ע ח"מ סימן קמח
ארבעה ולא קאמר א)
איקלע לדרדשיר [מכריז] ואמר מאן הויא
דהא קתני יקח לו דרך במאה מנה
ראשון הוא וכולה שלו ומשום הכי
סעיף ב:
משום דמצי למוכרם
לב י כ ל מיי' שם טוש"ע
ליומא ורב נחמן כי איקלע לשכנציב [מכריז]
לארבעה דאין לנו להעמיד
ובפ"ק דב"ק (דף ח.) גבי מכרן לאחד
סבור רבנן למימר היינו מתניתין
❖
שם וסעיף א:
הדבר אלא במה שהוא או
ואמר מאן הויא ליומא שאני רבנן דפקיע
כולן נכנסו תחת הבעלים והויא אשה
בפ' נושאין על האנוסהכ) דקתני ספק
ג
במה שהיה: אי צייתת
בן תשעה לראשון ספק בן שבעה
בזיבורית אע"פ שלקח עידית באחרונה
שמייהו והאמר רבא תבעוה לינשא
פ"ה ב) ותקח דרך במאה
ה) ד
מנה. ותימה דאיכא למימר
משום אי שתקת כו' ולא מצי אמרה
לאחרון הוא לא יורש אותן לא זה ולא
תורה אור השלם
ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים רבנן
לכשתהדר שהרי מה יכול
ליה לכי תהדר כיון שאין בא להפקיע
זה דבני ראשון מדחו ליה אצל בני
1. אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ
להפסידו יותר וא"ל דמוזיל
שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו ואיבעית
מדינא ובחד דאתי מכח חד לא מצי
אחרון ובני אחרון אצל בני ראשון
גביה דהא קאמר לעיל יקח
לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה
אימא לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו
לו דרך במאה מנה ואין זה
הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ
והם יורשים אותו בין שניהם: והכא
למימר ואי לא מזבנינא לארבעה דהא
זול. וצ"ל דכיון שלקח
ויקרא יט כט
דאמר מר ו) אינו דומה מי שיש לו פת בסלו
זִמָּה:
אמרינן איפכא. דהוא מוחזק יותר
פשיטא כיון דלא אתי מכח ארבעה
2. אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ
מהארבעה חשבינן כאילו
למי שאין לו פת בסלו תנא רבי אליעזר בן
מוחזר המקח כבר ולא שייך
לא שבקינן ליה ואם תאמר וארבעה
דהתם להכי מדחו ליה דאמרי ליה
רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח
❖
לכשתהדר וא"כ קאמר ליה
משלי ג כט
יעקב אומר הלא ישא אדם ז) אשתו ח) ודעתו
אִתָּךְ:
דאתו מכח חד ליהדר ההוא חד דמי
אייתי ראיה דאחונא את ושקול והכא
אי שתקת שתקת ותקנה
לגרשה משום שנאמר אל תחרש על רעך
קצרה וי"ל דמצי אמר ליה לא מכרתי
נמי אמר להו האי אייתו ראיה ממני ביוקר:
2
דאחוכון אנא ושקולו: מי דמי התם
אלא מה שיש לי בה:
רעה והוא יושב לבטח אתך: ספק ויבם
תוס' חד מקמאי
א) חסר כאן וצ"ל ולא
הוי
אינהו ודאי. שהן יודעין מכח מי הן
שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא
ספק ובני יבם שבאו
קאמר בחד דאתי מכח חד
באין לירש: אידי ואידי ספיקא נינהו.
משום דמצי למוכרם וכו'
לחלוק בנכסי מיתנא ספק
בר מיתנא הוא ונכסי דידי הוא ויבם אמר את בראי דידי את ולית לך ולא
וכ"ה בתוס' כאן בד"ה דאמר
אמר בר מיתנא אנא ונכסי
שאפילו הספק אין טוען טענת ודאי
מידי בנכסי הוי ממון המוטל בספק וממון המוטל בספק חולקין ספק
ובחד דאתי מכח חד לא מצי
דידי הוו. ובני יבם אמרי
ו
ז
ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש:
למימר וכו'. ב) לפנינו איתא
ליה את אחינו את ומנתא
ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר ההוא גברא בר מיתנא הוא
❖
בנכסי יבם גופיה. התם מיתוקמא
כן בתוס'.
הוא דאית לך. כתב ר"ש
ונכסי דידי הוא בני יבם אמרי את אחינו את ומנתא הוא דאית לך בהדן
ז"ל דמאי דמודו ליה
מתניתין דהוא לא יורש אותן דאמרי
שקיל והשאר הוי ממון
סבור רבנן קמיה דרב משרשיא למימר מתניתין היא דתנן הוא אינו יורש
ליה אייתי ראיה ושקול אבל בההיא
ט)
המוטל בספק ויחלוקו
מוסף רש"י
דלעיל שניהם ספק. ונראה בעיני
אותם והם יורשין אותו והכא איפכא התם אמרי ליה אייתי ראיה ושקול
והכי משמע במסקנא
זו מה היא. שאין אדם
דשמעתתא. ספק ובני יבם
דההיא מנתא דקמודו ליה שקיל ואידך
הכא אמר להו אייתו ראיה ושקולו אמר להו רב משרשיא מי דמי התם אינהו
יודע אותה אשה שהוא
שבאו לחלוק בנכסי יבם
הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא
נושא אם מותרת לו אם
ודאי ואיהו ספק הכא אידי ואידי ספק אלא אי דמיא למתני' [להא] דמיא לספק
בתר דפלג יבם בנכסי
לאו (נדרים נא.). שמא
נוטל החצי ובין כולן החצי: לבתר דפלג
(אלמנה) מיתנא. אמר להו
ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה דהתם אמרי ליה אייתי ראיה דאחונא
יזדווגו זה לזה. בן
ספק אי אחוכון אנא
יבם. עם ספק בנכסי מיתנא כדאמרן
שיוליד במדינה זו עם
הבו לי א) נכסי דפליג
את ושקול ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר דפלג יבם בנכסי מיתנא
לעיל דחולקין: אי אחוכון אנא הבו לי
בת שיוליד במדינה אחרת
אבוכון בנכסי. ר' אבא
בני יבם אמרי אייתי ראיה דאחונא את ושקול אמר להו ספק מה נפשייכו אי
(יומא יח:). כי איקלע
מנתא גבייכו. ואי משום דשקלי אנא
אמר קם דינא. ר' ירמיה
לדרדשיר. שם היה רגיל
אמר הדר דינא. משמע
אחוכון אנא הבו לי מנתא בהדייכו ואי בר מיתנא אנא הבו לי פלגא דפלג
פלגא בנכסי מיתנא מהדרנא לכו
לילך (שם). מאן הויא
לכאורה מדקאמר לבתר
אבוכון בהדאי ר' אבא אמר רב קם דינא ר' ירמיה אמר הדר דינא לימא
ההוא פלגא ונחלוק הכל בשוה בין
ליומא. יש אשה שתנשא
ח
דפלג יבם בנכסי מיתנא
לי ליומא שאתעכב כאן
הא מקמי דפליג בנכסי
נכסי הראשון בין נכסי האחרון וכגון
בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי דתנן י) מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך
ותצא לאחר מכאן (שם).
מיתנא דכ"ע אמר להו
שהיו נכסי היבם מרובין ואביול) מועטין:
שדהו אדמון אמר ילך בקצרה וחכ"א יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר
דפקיע שמייהו. ושמם
מ"נ דלא שייך למימר קם
קם דינא. אחר שנעשה דין בנכסי
קרוי על בניהם (שם).
דינא כיון דלא פלג בנכסי
והוינן בה לרבנן ט שפיר קאמר אדמון ואמר רב יהודה אמר רב הכא במאי
צריכה לישב שבעה
ומיהו בפלוגתא דאדמון
המת אין זה יכול לחזור ולערער
עסקינן כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחות א"ה מ"ט דאדמון
נקיים. מיום שנתרצית,
ורבנן איכא לעיוני בהא
י
עליהם ומה שהוא שואל בנכסי היבם
שמא מחמת חימוד ראתה
מילתא דהא לא קם דינא
ואמר רבא בארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כולי עלמא
כ
אמרי ליה אייתי ראיה: הדר דינא.
דם . יחודי בעלמא.
בהדיה ואפ"ה אמרו רבנן
(שם)
לא פליגי דמצו מדחי ליה כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה אדמון סבר מצי
ואין נזקקין להן, אלא
קם דינא. ופסק הרב
ומהדרי ליה פלגא דנכסי מיתנא או
שהנשוי אשה אין מתאוה
אלפס כר' אבא דאמר קם
א"ל מכל מקום דרכי גבך הוא ורבנן סברי דא"ל אי שתקת שתקת ואי לא
פלג כולהו נכסי בשוה: ואבדה דרך
ל
כמי שאין לו אשה (שם).
דינא כיון דקאי כרבנן.
אין לו פת בסלו. אוכל
שדהו. שהיתה שדהו מוקפת משדות
מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו לימא ר' אבא
ואע"ג דאמרי' אמר לך ר'
היום ודואג על מחר (שם
ירמיה אנא דאמרי אפילו
אחרים והיה לו דרך על אחת מן
דאמר כרבנן ור' ירמיה דאמר כאדמון אמר לך ר' אבא אנא דאמרי אפילו
עד:). הוא אינו יורש
לרבנן שנויא דחיקא היא.
הרוחות ואבדה ששכחו על איזה מן
אותם. דיורשיו מדחין
כאדמון עד כאן לא קאמר אדמון התם אלא
משום דא"ל ממה נפשך
ואע"ג דאיתא בפ' בית
אותו אלו אצל אלו, והם
הרוחות היתה: ילך בקצרה. יתנו
כור שני אחים שחלקו
דרכי
יורשים אותו. דמי מעכב
ובא להן אח ממדינת הים
ביניהם דרך קצרה ולקמן מפרש לה:
על ידן והוי ממון המוטל
רב אמר בטלה מחלוקת
שפיר קאמר אדמון. דקסלקא דעתא שהקיפו אדם אחד
הוא: ארבעה בני אדם. דכל חד
מכל רוחותיו דאמר אורחיה גביה
בספק וחולקין בין שניהם
וקי"ל כוותיה אלמא הדר
(לקמן ק:). ואבדה לו
דינא שאני התם דחלוקה
וחד מדחי ליה: דאתו מכח ארבעה. שארבעה אנשים
מכרום לאלו: אי שתקת שתקת.
ולא אעלה עליך בדמים יקרים:
דרך שדהו. שהחזיקו
בטעות הוא והרב ר'
דרכי בה בעלי השדות שבמצריו
אפרים (מה') פסק כר'
(כתובות קט:). ילך בקצרה. על כרחם יטול דרך לשדהו אבל דרך קצרה יברור לו, שלא ירבה ליטול (שם). שפיר קאמר
ירמיה: ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא
ספק א' אנא בר מיתנא ופלגא דידי ויבם אמר את ברי
אדמון. דקס"ד כשארבעת השדות שסביבותיו של אדם אחד הן, דממה נפשך אורחיה גביה הוא (שם). שהקיפוה ארבעה
ולית ליך ולא מידי הוה יבם ודאי וספק ספק
ואין ספק מוציא מידי ודאי. סבא
ויבם
שבאו לחלוק
בנכסי
בני אדם. דכל חד וחד מדחי ליה דרכך לאו גבאי הוא (שם). וארבעה דאתו מכח חד. שלקחוה מאיש אחד אחר שהלך
זה (שם). אי שתקת שתקת. ואוזיל גבך כשתקנה הדרך ממני (שם).
א) מנתא בהדייכו ואי בר מיתנא אנא הבו לי נכסי.