החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוי
יבם ודאי וספק ספק. פי' בקונטרס ודאי
דרכי חד אית לי
גבך. וטענת ברי הוא דידע מאי קתבע מיניה:
שיודע מאיזה כח
לג
א) לעיל יט: פסחים ט.
א מיי' פ"ה מהלכות
וש"נ, ב) כתובות פ:,
נחלות הלכה ד ה סמג
מי איכא למימר הכי. הא לא ידע מאי קא תבע מיניה אי פלגא
הוא בא ומוחזק בנכסים ולא דמי לההוא דרב משרשיא דלעיל
ג) [לעיל יט: כתובות פ:],
עשין צו טוש"ע אה"ע סימן
דהתם אע"ג דספק אית ליה בנכסים זכיה ממה נפשך אפ"ה לא
בנכסי מיתנא (א) אי פלגא מנתא בנכסי יבם ומכח שתי טענות הוא
ד) לקמן נב. [פה. כתובות
קסג סעיף ו:
❖
הבא ראיה: סבא. אבי המת
לד ב מיי' שם טוש"ע שם
חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא עליהם משמע מתוך פירושו
בא עליהם בכל אחת ואחת אומרים לו
נג: פ:],
והיבם: הוי יבם ודאי. יורש ויודע
דקרי ודאי מה שודאי נוטל חלק
לה ג מיסי'עשיףם זט:וש"ע שם
דרכי חד גבך הוא אבל הכא מי איכא
בנכסים ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנח:
מכח מי הוא בא ומוחזק בנכסים. ולא
סעיף ח:
הגהות הב"ח
לו ד מיי' פכ"ב מהל'
דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל
ושם) גבי הא דתנן נפל הבית עליו ועל
למימר הכי ורבי ירמיה אמר לך אנא דאמרי
(א) רש"י ד"ה מי איכא
אישות הלכה י ופ"ג
דהתם אע"ג דספק אית ליה זכיה
אמו (ב) אלו ואלו מודים שיחלוקו
אפי' לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא
וכו' פלגא בנכסי מיתנא אי
מהלכות נחלות הלכה י
בנכסים ממה נפשך אפילו הכי לא
פירש רבינו שמואל שיחלוקו יורשי
מנתא כצ"ל ותיבת פלגא
סמג עשין נא טוש"ע
משום דא"ל אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא
נמחק: (ב) תוס' ד"ה הוי
חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא
האם דהיינו אחי האם מאביה עם
אה"ע סימן קס סעיף ה:
שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא
לז ה טוש"ע שם ס"ו:
יבם וכו' עליו ועל אמו
לירש מכח מה הוא בא עליהן: פלגא
יורשי הבן היינו אחי הבן מן האב
לח ו מיי' שם טוש"ע
כגון יוסף ורחל אלו
בהדייהו אבל הכא מי איכא למימר הכי
דקא מודה להו שקלי. מששה זהובים
ראובן ולא רצה לפרש יורשי האם
ואלו מודים שיחלוקו פי'
אה"ע סי' קסח
ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק
א
רבינו שמואל שיחלוקו יורשי
ס"א:
נוטלין שלשה: תילתא דקא מודו ליה.
בני האם דהיינו אחי הבן מן האם
לט ז מיי' שם ופ"א
האם והיינו אחי האם מן
אמר האי גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי
דהיינו בנימין דא"כ ה"ל בנימין ודאי
שני זהובים תילתא דכולהו נכסי:
האב »ל»בן עם יורשי הבן:
מהלכות יבום הל' א
הוא יבם אמר את בראי דידי את ולית לך
שקיל. דהא אמרו ליה אחונא את
וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי
(ג) ד"ה ובית הלל וכו' היכי
טוש"ע אה"ע שם סעיף ג
❖
וסימן קסו סעיף ד:
גבו כתובה. נ"ב כלומר
ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי: פש
ודאי ואין נראה כלל דאטו מפני
ולא מידי הוי יבם ודאי וספק ספק א) ואין
הלא מחוייבת שבועה היתה
דנקא. דקמינצו עליה האי אמר כולה
שהוא ודאי במקצת הנכסים יהא ודאי
ספק מוציא מידי ודאי ספק ובני יבם שבאו
וכיון שמתה ולא נשבעה
ב
בכולן ועוד דאמר התם ומייתי ליה
דידי והני אמרי כולה דידן הוא נוטל
הוי מוריש שבועה לבניו
לחלוק בנכסי סבא ספק אמר ההוא גברא
תוס' חד מקמאי (המשך)
[והשאר חסר]: (ד) בא"ד
חצי ובין שניהם חצי: סבא ויבם
לקמן גבי נפל הבית עליו ועל אביו
בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא ובני יבם
לרב ושמואל בשבועות וקא
אשתו נצ"ב יחלוקו יורשי
בנכסי ספק. סבא אמר האי בר
עליו ועל מורישיו והיתה עליו
משני התם. נ"ב כלומר
הבעל עם יורשי האב
אמרי אחונא את ומנתא אית לך בהדן פלגא
כתובת אשה וב"ח כו' ומסיק דיורשי
מיתנא הוא וכיון דאין לו יורש אני
על חדא ברייתא מהנך
שאני הכא כיון דשומרת
דקמודי להו שקלי תילתא דקא מודו ליה
ברייתות קא משני הא
יבם היא יבם במקום
האב אחי הבן אלמא אע"ג דיש
קודם דתנן (ב"ב דף קטו.) האב קודם
מני ב"ש היא דאמר שטר
בעל קאי וכשם שהוא
שקל פש להו דנקא הוי ממון המוטל בספק
לאב בנים אחרים לא חשבינן להו
לכל יוצאי ירכו ויבם אמר בני הוא
העומד לגבות כגבוי דמי
מוחזק בכתובה כך הוא
ואני יורשו דהאב קודם: או סבא
ודאי וכן בפ"ק דב"ק (דף ט. ושם) גבי
וחולקין סבא ויבם בנכסי ספק או סבא
אלמא דלב"ש ניחא דיכולה
מוחזק בנצ"ב והרמב"ם
ג
להוריש שבועה כיון דהוי
כתב גבי שומרת יבם נמי
וספק בנכסי יבם. שאין ליבם בן
אחים שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו
וספק בנכסי יבם הוי ממון המוטל בספק
כמו שמוחזקין בממון:
יחלוקו מסקנא דשמעתתא
וחולקין: מתני' ב)ד שומרת יבם שנפלו לה
אחר סבא אמר את בר מיתנא ואני
של אחד מהן דאמר רב אסי נוטל
(ה) בא"ד בחזקת הבעל
אליבא דהלכתא שומרת
לכך אינה מורשת שאם היו
יורש את בני מקום שאין לו בן וספק
רביע בקרקע או רביע במעות משום
יבם מן הארוסין כל
נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת
בחזקת וכו' דאין דרך
הנכסים בחזקתן ל"ש נפלו
אמר בנו אני ואני יורשו: חולקין.
דמספקא ליה אי כיורשים דמו אי
❖
בעלה למכרן:
לה בחיי ארוס ל"ש נפלו
וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים
דדלמא כולהו דהאי ודלמא כולהו
כלקוחות ולא אמרי' שלא יטול כלום
לה כשהיא שומרת יבם
הנכנסים ויוצאין עמה ב"ש אומרים יחלוקו
דהאי. ואין לומר האב ודאי מוחזק
שהרי זה המוחזק הוא ודאי במקצת
ל"ש עבד בה מאמר ול"ש
לא עבד בה מאמר ל"ש
יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה אומרים
מוסף רש"י
דאם זה בנו אין כאן לאב כלום:
נכסים וכן זה אומר כולה שלי וזה
בחייה ולפירות ול"ש מתה
מתני'
נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל
שומרת יבם. ממתנת
אומר חציה שלי גבי שנים אוחזים
שומרת יבם שנפלו
ה
ולגוף הנכסים ואם היתה
לה נכסים. כשהיא
שומרת יבם מן הנשואין
ומצפה ליבם. כמו עניה זו לשוא
בטלית (ב"מ דף ב.) אלא הא דקרי
נכסים הנכנסים ויוצאין עמה בחזקת יורשי
שומרת יבם (כתובות פ:).
ונפלו לה נכסים כשהיא
שמרה באף על פי בכתובות (דף סב:):
הכא יבם ודאי היינו משום שהיבם הוא
האב כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר
מה יעשה בכתובתה.
ג) ו
שומרת יבם מוכרת ונותנת
שנפלו לה נכסים. מאביה וסלקא
ודאי יורשו של סבא אבל ספק הוא
בנדוניא שהכניסה לו
נכסים הנכנסין והיוצאים
ד) ז ובלבד שתהא כתובה על נכסי בעלה
ושמאתן לו בכתובתה
עמה וקיים ואפלו עשה
דעתן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם:
ספק אם הוא יורשו כלל אבל התם
הראשון: גמ' מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש
וקיבל עליו אחריותן ורשאי
בה מאמר ואם מתה נכסים
ובנכסים הנכנסים ויוצאים עמה.
בנפל עליו ועל אמו לא הוי בנימין
להוציאם (שם). ובנכסים
בחזקתן כתובה ונצ"ב
סיפא דפליגי אמר עולא רישא דנפלה כשהיא
היינו נכסי מלוג שהקרן שלה קיים
ודאי יורש בכל חצי האחר דאם מתה
הנכנסים ויוצאין עמה.
בחזקת יורשי הבעל. נ"מ
ארוסה וסיפא דנפלה
כשהיא נשואה וקסבר
הן נכסי מלוג שאין שמין
בחזקת יורשי האב ואפי'
וכשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא
רחל קודם יוסף הוי ראובן נמי יורשו
אותם עליו ואינו רשאי
עשה בה מאמר ואם
עולא זיקת ארוסה
עושה ספק ארוסה
יוצאת יוצאין עמה: ה"ג ב"ש אומרים
וכן בנפל הבית עליו ועל אביו אם
להוציאן, אלא משנכנסה
היתה שומרת יבם מן
יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב.
זיקת
מת האב קודם הוי בעל חוב יורש ולא
לרשותו נכנסין עמה
הנשואין ונפלו לה נכסים
בן האחר: ובית הלל אומרים
וכשהיא יוצאה יוצאין עמה
כשהיא תחת בעלה קי"ל
דספק נשואה היא וזכה היבם בחצי
(שם). וב"ה אומרים
כרבא דאמר ידו עדיפא
הנכסים בחזקתן. בפרק מי שמת (ב"ב קנח. ושם) פליגי בכהאי גוונא
ירושתו מספק שהבעל יורש את אשתו וזו שספק נשואה היא אצלו זכי
נכסים דצאן ברזל,
מידה ל"ש עבד בה
בחזקתן. ובב"ב בפרק
בפלגא אבל בכתובתה מודים ב"ש דבחזקת הבעל היא ולא פלגי בה
ב"ש וב"ה גבי נפל הבית עליו ועל אשתו וקאמר בגמ' בחזקת מי
מאמר ל"ש לא עביד
מי שמת (קנח:) מפרש
יורשי האב. וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמ': גמ' מאי שנא
בה מאמר והשתא כשמת
פירוש בית הלל דקאמרי נכסים בחזקתן דהיינו נכסי צאן ברזל
בחזקת מי הם מוחזקין,
הבעל קלישא ליה וידו
רישא דל"פ ומ"ש סיפא דפליגי ב"ש. מאי שנא רישא כשהיא קיימת
בחזקת מי ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי האשה רבי יוחנן אמר
אי בחזקת יורשי הבעל
כידה ויחלוקו הנכסים
הואיל ואחריותן עליו, או
הנכנסים והיוצאין עמה.
דלא פליגי ב"ש אלא בכח דילה מחזקינן לנכסי דקאמרי מוכרת
בחזקת יורשי הבעל וריש לקיש אמר יחלוקו ופי' בקונטרס בפרק
בחזקת יורשי האשה שהיו
אבל לאביי דאמר אליבא
ונותנת לכתחלה ומאי שנא סיפא דפליגי כשמתה לא מוקמי נכסי
האשה שנפלו (כתובות דף פ: ושם) דכי היכי דפליגי התם הכי נמי פליגי
. כתובה. מנה
שלה (שם)
דב"ה דידו כידה השתא
מלוג בחזקת יורשיה: ה"ג אמר עולא רישא דנפלה כשהיא ארוסה.
אמתניתין דהכא ורבינו תם אומר דלא דמיא הך לדהתם דהכא לא
מאתים ותוספת שראויין
כשמת הבעל קלישא ליה
לבא לה משל בעל, בחזקת
ידו ונכסים בחזקת יורשי
שנפלה לייבום מאירוסין ונפלו הנכסים לה כשהיא שומרת יבם:
פליגי ב"ש בכתובה אלא בנכסי מלוג כדאמר בגמ' דכתובה שיירה
יורשי הבעל (שם). ובלבד
האב. מיהו קי"ל כרבא
סיפא דנפלה. לפניו לייבום: כשהיא נשואה. הלכך רישא דלגבי
מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי אב כו' אבל התם קתני
שתהא כתובתה על
ויחלוקו ואע"ג דאמר רב
ארוסה ממש קי"ל לב"ש תמכור כדתנן לקמן כ"ש זו שאינה
סתמא יחלוקו משמע דבכתובה נמי פליגי והיינו טעמא דהתם אם
נכסי בעלה הראשון.
פפא דייקא מתני' כותיה
ולא על של יבם (לקמן נב.
דאביי הלכתא כותיה דרבא
אלא זקוקה בעלמא ולב"ה דאמרי בארוסה ודאי לא תמכור לכתחלה
הבעל מת תחלה הויא האשה כמו שגבתה כתובתה אבל הכא שהיא
❖
וכתובות נג:).
דקי"ל כל היכא דפליגי
אבל אם מכרה ונתנה קיים הכא משום דספק ארוסה היא דאגידא
זקוקה ליבם אין לאשה כלום בנכסי הבעל עד אחר החליצה דלא
אביי ורבא הלכה כרבא
ביה ולאו אשתו ממש היא מודו ב"ה דמוכרת ונותנת לכתחלה:
ניתנה כתובה לגבות מחיים ואפשר דכולהו אמוראי מודו הכא
בר מיע"ל קג"ם הלכך
הלכתא כרבא ויחלוקו.
סיפא
דנכסי צאן ברזל הוי בחזקת יורשי הבעל והא דלא ערבינהו עם
תוס' חד מקמאי
וי"מ אליבא דרבא דאמר
כתובה כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה דהיינו בחזקת הבעל אבל בכתובה דבר פשוט הוא יותר שהיא בחזקת
ידו עדיפא מידה נכסים
ספק או סבא וספק בנכסי
הבעל מנכסי צאן ברזל שהיא הביאה מבית אביה ושמה אותם לבעל וכן צ"ל למאן דאמר התם בחזקת יורשי הבעל ואם תאמר ולמאן
בחזקת יבם. ורש"י כתב
יבם חולקין:
מתניתין שומרת יבם
ויחלוקו והא דאמר ואע"ג
דאמר בחזקת יורשי האשה מ"ש מנפל הבית עליו ועל אמו דמודים בית הלל שיחלוקו ולא מוקמינן להו בחזקת יורשי האם ויש
דקשיא מתה לאביי ה"ה
שנפלו לה נכסים מודים
לומר דשמא קסבר ההוא תנא דירושת יורשי הבעל דרבנן א"נ אפילו קסבר דהוי דאורייתא כיון דלאו מכח קורבה קאתין מוקמינן
לרבא נמי קשיא אדמפלגי
ב"ש וב"ה שמוכרת
להו בחזקת האשה טפי א"נ משום הכי לא מוקמינן להו התם בחזקת יורשי האם משום דרגילות הוא שהאם היא מתה קודם דקא חשיב
לאחר מיתה לפלגו בחייה
ונותנת וקיים מתה מה
ולפירות דאליבא דב"ש
יעשו בכתובתה ובנכסים
בריש יש נוחלין (ב"ב דף קח.) פורענות כשהבן מת תחלה לפיכך לא החזיקום בחזקת האם ואם תאמר ויורשי האשה היכי גבו כתובה (ג)
יחלוקו. וי"מ דלרבא לא
הנכנסין והיוצאין עמהם
הא קי"ל כרב ושמואל דאמרי בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מז.) דאין אדם מוריש שבועה לבניו ומיהו לב"ש ניחא דאית להו שטר העומד
קשיא מתה א) דבמתה ה"ה
ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה
יחלוקו לכ"ע הואיל והללו
אומרים נכסים בחזקתן
לגבות כגבוי דמי והוו כמוחזקין בממון דכמה ברייתות דפריך מינייהו לרב ושמואל בשבועות (ד) משני התם דאתא כב"ש ולר"א דאמר
באים ליירש אבל בחייה
וכתובתה בחזקת יורשי
בחזקת יורשי האשה ניחא דאיהו פליג בהדיא בשבועות (דף מח.) אדרב ושמואל אבל ר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי הבעל ופי' דנכסים בחזקתם
נכסים בחזקתן אפי' לב"ש
הבעל נכסים הנכנסים
הוא טעם לדבר למה לי תיפוק ליה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ויש לומר דהיא הנותנת דלפי שהנכסים בחזקת הבעל אינה
(ה)
אפי' עבד לה מאמר ב)
והיוצאים עמהן בחזקת
ולפי הפירוש הזה לא הוה
יורשי האב וה"ה לנצ"ב
מורשת שאם היו בחזקת האשה היתה מורשת כמו לבית שמאי דאמרי כגבוי דמי אי נמי אר"י דאיכא לאוקמי במטלטלי ואיתנהו בעינייהו
צריך לאוקמי רישא בדלא
שהן בחזקת יורשי הבעל
שנוטל בלא שבועה והא דלא משני הכי בשבועות אלא דוחק להעמידה כב"ש משום דהתם בכתובה איירי אבל הכא דאיירי בנכסי צאן ברזל שהביא'
עבד לה מאמר. וה"ל
כדין כתובתה ואע"ג דגבי
מבית אביה דרגילין להיות בעינייהו דאין דרך לבעלה למכרן ואיכא למ"ד לקמן (דף סו:) המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור:
לאוקומי רישא וסיפא בחד
נפל הבית עליו ועל
טעמא בדעבד לה מאמר:
זיקת
א) ר"ל בנפלו לה נכסים תחתיו דבעל ול"ש נפלו לה כשהיא שומרת יבם לב"ש יחלוקו. ב) עי' תוס' לקמן לט ד"ה אע"ג.