לח:
החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זיקת
נשואה עושה ספק נשואה. ואפ"ה לב"ה הוו בחזקת יורשי
סיפא. דגבי נשואה בעלמא אמרי' לקמן דברי הכל מכרה ונתנה אפי'
מ א ב מיי' פכ"ב מהל'
א) כתובות עח., ב) ג"ז שם,
ג) [לעיל יט: פסחים ט.
אישות הל' ז סמג לאוין
האב דחזקה עדיפא שיש לנו להחזיק נחלה בחזקת אותו
בדיעבד הבעל מוציא מיד הלקוחות הכא לגבי זיקת נשואה דספק
וש"נ], ד) ב"ב קנז.,
השבט: דאי ס"ד ודאי נשואה והתנן נפלו לה כו'. מכמה משניות
סא טור ש"ע אה"ע סי' צ
היא ולא כנשואה ממש קיימי נכסי בספק הלכך לב"ש חלוקה עדיפא
ה) [סוטה כה. וש"נ],
סעיף יא וסימן קס סעיף
[ולב"ה חזקה עדיפא]: זיקת ארוסה. זיקת יבמה שנפלה מן האירוסין
דתנן פרק יש נוחלין (ב"ב דף קח.) שהבעל יורש את אשתו הוה מצי
ו) סוטה כד. כתובות פא.,
ה:
מא ג מיי' שם טוש"ע
ז) גיטין לז. כתובות פא.
למיפרך אלא מסיפא דההוא דאייתי
ספק ארוסה ולא ודאי ארוסה. ואע"ג
שם סימן צ סעיף ט:
שבועות מח: סוטה כה.
הויא
זיקת נשואה עושה ספק נשואה זיקת ארוסה
לה איהי
לעיל מ)נ"ל לאיתויי:
דלגבי נכסים אין לו שום כח בהן
מב ד מיי' פ"ה מהל'
[ב"מ סב.], ח) [פירוש
ודאי. שהגוף (ה) שלה:
ונמצא שזיקת ארוסה אינה כלום קרי
עושה ספק ארוסה דאי ס"ד ודאי ארוסה
נחלות הלכה ח סמג
דכיון שיודעת שאפי' מספק
קסברי ב"ש שטר העומד לגבות
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
נוטלת כתובתה משמשת
לה ספק ארוסה דלא מצי למימר
מודים ב"ה שמוכרת ונותנת וקיים והתנן
רפ סעיף יב:
לבעלה ויעלת חן בעיני
כגבוי דמי. אביי גופיה
קסבר עולא זיקת ארוסה אינה כלום
מג ה מיי' פ"ב מהל'
נפלו לה נכסים משנתארסה ב"ש אומרים
בעלה ערוך ערך חן ב וע'
א)
דהא בעיא חליצה: מודים ב"ה כו'.
אית ליה הכי בפרק האשה שנפלו
סוטה הל' ז סמג
תוס' כתובות פד. ד"ה
תמכור וב"ה אומרים לא תמכור אלו ואלו
א
לכתובת וכו'], ט) כתובות
עשין מח טור אה"ע סימן
(כתובות דף פא. ושם) דלבתר דשמע
בתמיה. אלא ש"מ כספק ארוסה היא
❖
פ:, י) [בתו' ישנים יומא
קטו וסימן קעח:
מודים ב שאם מכרה ונתנה קיים אלא ש"מ
בש"א
נוטלות
הלכך תמכור לכתחלה: עושה ספק
מרבה סברה:
פה: ד"ה תשובה בעיא
זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה זיקת נשואה
יה"כ וכו' האריכו קצת
נשואה. כדפרישית לעיל דכיון דודאי
כתובה ולא שותות. והא דתנן בריש פ'
בפירושא של סוגיא דהכא],
עושה ספק נשואה דאי ס"ד ודאי נשואה
תורה אור השלם
ארוסה (סוטה דף כג:) ארוסה ושומרת
נשואה הבעל מוציא מיד הלקוחות
כ) בס"א ליתא: דמי,
ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי
יבם לא שותות ולא נוטלות כתובתן
הכא דספק נשואה היא הוו נכסים
ל) [ודאי הא הוה ליה
1. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת
רש"ל], מ) [ניחא ליה],
ולא פליגי ב"ש אור"י דהתם היא
בספק ולב"ש חלוקה עדיפא דאין לה
האב והתנן ב) נפלו לה נכסים משנישאת אלו
אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא
נ) דבארוסה ושומרת יבם
אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת
נתנה אצבע בין שיניה שנסתרה ואסרה
בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה
ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל
יש לחושבה כצ"ל מהר"ם,
ג
הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא
❖
עצמה על בעלה אבל הכא בשעה
ולב"ה חזקה עדיפא דאין ידו כידה
ס) לפנינו ליתא האי גירסא,
יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
מוציא מיד הלקוחות אלא שמע מינה זיקת
שנסתרה היתה יכולה ליבדק בשתיה
הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת
עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת
נשואה עושה ספק נשואה אמר ליה רבה
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
הבעל: אמר ליה רבה. לעולא אי
ועוד נ) דבארוסה ושומרת יבם אין
מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה לפלגו
גליון הש"ס
❖
לחושבה כעוברת על דת כיון שאינה
טעמא משום חלוקה עדיפא הוא
במדבר ה טו
בחייה ולפירות אלא אמר רבה אידי ואידי
גמ' ולא קתני יורשי האב
יכולה ליבדק כדקאמר התם בגמ':
אדמיפלגי בגופה של קרקע ולאחר
עם יורשי הבעל. ע' יומא
בה"א או שותות או לא נוטלות
דנפלה כשהיא נשואה וזיקת נשואה עושה
מיתה ליפלגו בחייה ולפירות דלב"ש
דף פה ע"ב בתוס' ישנים
מוסף רש"י
כו'. הא דגרס במסכת
פליג יבם פירי בהדה דספק נשואה
ספק נשואה רישא דאיהי קיימא הוה לה
ד"ה תשובה ובר"ש פ"ז
❖
ב"ש אומרים תמכור.
מ"ב דטהרות:
סוטה (דף כד.) לא שותות ולא נוטלות
היא דאילו ודאי נשואה הואי הוה
איהי ודאי ואינהו ספק ג) ואין ספק מוציא
בעודה ארוסה אבל
כתובהס) כתבו שם כמו שמגיה הש"ס
שקיל להו בעל כרחה (א) ולב"ה
משתנשא לא (כתובות עח.).
מידי ודאי סיפא דמתה הללו באין לירש
כאן: ואביי לותביה מהא. וא"ת
נפל הבית עליו ועל
נכסים בחזקתה ולא שקיל מידי
הגהות הב"ח
והללו באין לירש ויחלוקו איתיביה אביי
אביו. על ראובן ועל יעקב
אדרבה תקשי ליה למה נוטלת כל
ומדנקט מתני' מיתה בסיפא ש"מ
(א) רש"י ד"ה אמר לי'
אביו ואין ידוע מי מת
ולב"ש אין ספק מוציא מידי ודאי והתנן
הכתובה מספק וי"ל לפי שהיא באה
טעמייהו דב"ש ברישא דאלמוה לחזקה
וכו' בעל כרחה כולהו
קודם (רשב"ם ב"ב קנז.).
נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל
ולב"ה: (ב) ד"ה יורשי האב
ד)
עליו ועל מורישיו. על
דילה משום דהיא קיימא: אלא אמר
בטענת ברי והיורשין בטענת ספק:
וכו' שאפי' אם האב:
ראובן ועל מורישיו, כגון
מורישיו והיו עליו כתובת אשה וב"ח יורשי
וספק
רבה אידי ואידי דנפלה. ליבום כשהיא
(ג) ד"ה כגבוי וכו' בנכסים
אחי ראובן או אחי יעקב
האב אומרים הבן מת ראשון
ואחר כך מת האב וב"ח אומר האב מת ראשון
נשואה כו': איהי ודאי. שהקרן שלה
דמי והרי הן: (ד) ד"ה
אביו, שאין להם קרוב יותר
מראובן וראובן ראוי ליורשן
ולותביה מכתובה וכו'
ממה נפשך הלכך אלימא חזקה דילה:
ואח"כ מת הבן ב"ש אומרים
יחלוקו וב"ה אומרים ד נכסים בחזקתן והא הכא
יורשין דידה דספק הן
(שם). והיה עליו. על
סיפא. הואיל ומתה הללו באים
יורשי האב ודאי וב"ח ספק וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי קסברי ב"ש שטר
וגבו: (ה) תוס' ד"ה הויא
ראובן, כתובת אשה
ה)
וטוענים מכח ירושה והיבם טוען
ובעל חוב. ואין לו ממה
לה איהי ודאי שהגוף שלה.
העומד לגבות כגבוי דמי ומנא תימרא דתנן ו) מתו בעליהן עד שלא שתו ב"ש
לפרוע (שם). המשך בעמוד
נ"ב וצריך לומר דספק אינה
מכח ירושה הלכך שניהם ספק לב"ש
❖
אומרים נוטלות כתובתן ואינן שותות וב"ה אומרים או שותות או לא נוטלות
נשואה היא ואפי' ארוסה
הבא.
דאי זיקה ככנוסה אין כאן ליורשי
לא הויא דאי ודאי ארוסה
כתובתן או שותות 1 והביא האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא המתוך
האב כלום שהבעל יורש שלה ואי לאו
הויא אמאי תמכור לכתחלה
שלא שותות לא נוטלות כתובתן והא הכא דספק הוא ספק זנאי ספק לא
לב"ה אלא ספק נשואה היא
ככנוסה אין כאן ליבם כלום לפיכך
תוספות ישנים
וספק דאפילו ארוסה לא
זנאי וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי אלא ש"מ שטר העומד לגבות כגבוי דמי
❖
ספק וספק הוא ויחלוקו ולב"ה הואיל
ז)
הויא ע"כ:
ליפלגו מחיים ולפירות.
ואלו קרובין ודאין הם והוחזקה נחלה
ואביי לותביה מהא דלמא כתובת אשה שאני משום חינא ולותביה כתובה
פי' וכשנפלו לה כשהיא
ח)
נשואה: סיפא דמתה הללו
זו כבר בחזקת משפחתן אמרינן אוקי
דמתניתין לא פליגי ולא והא ט) קתני מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים
באין לירש והללו באין לירש
הגהות מהר"ב
אחזקתה אבל בחייה ולפירות אפי'
ויחלוקו. ומכל מקום אמרי
הנכנסים ויוצאין עמה ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה
רנשבורג
ב"ה דחזקה עדיפא כיון
ב"ש מודו דנכסים בחזקתייהו ולא
אומרים נכסים בחזקתן הכי קאמר מתה מה יעשה בכתובתה ושבקה נכסים
א] אמר רב אשי מתני' נמי
שהוחזקה נחלה באותו
שקיל בעל מידי: עליו ועל יורשיו
השבט: אלא ש"מ קסברי
דיקא דקתני יחלוקו יורשי
הנכנסים והיוצאים עמה ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב
ל"ג: נפל הבית כו'. לו אין נכסים
ב"ש שטר העומד לגבות
הבעל עם יורשי האב. נ"ב
וב"ה אומרים נכסים בחזקתן אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני יחלוקו יורשי
א]
כגבוי דמי. וא"ת ומנלן
עי' יומא פה ע"ב בתוס'
ולמורישים יש נכסים: הבן מת
דלמא טעמא משום דספק
ישנים ד"ה תשובה בעיא
הבעל עם יורשי האב $ י) ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל ש"מ אביי אמר
ראשון. ולא זכה בנכסי האב ואין
מוציא מידי ודאי. וי"ל
יוה"כ וכו' ובתוי"ט פ"ב
רישא דנפלו
לה כשהיא שומרת יבם סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל
לב"ח מה לגבות: יורשי האב ודאי.
דא"כ לא הוה לן למימר רק
דאבות מ"ב בד"ה יפה
❖
יחלוקו דאין לספק להועיל
ת"ת עם ד"א וכו':
מוחזקים שבאין מכח ירושה ודאית
וקסבר
יותר מן הודאי. וא"ת וכי
שאפי' (ב) האב מת ראשון נכסי הבן
נמי אמרינן שטר העומד
לפני יורשין דאילו ב"ח מיחסר גוביינא עד שיחזיקוהו ב"ד בהם: ובעל חוב ספק.
מסתמא נופלים
דלא הוחזק שטרו עליהן וקאתי ספק
לגבות כגבוי דמי אמאי
תוספות ישנים (המשך)
אמרי' נוטלות כל כתובתן
ומוציא את החצי מידי ודאי: כגבוי דמי. כלומר גדול כח השטר וכמו שמוחזק בנכסים (ג) והרי הן קמו במקום הבן ומוחזקים בנכסים
והוי כולם ספק. אבל הכא
הוה לן למימר יחלוקו עם
דמיכ) הלכך ספק וספק הוא ואין כאן חזקה לזה יותר מזה אם האב מת ראשון הוחזק ב"ח מיד ולא אמרינן הא מחוסר גוביינא ואם בן מת
שהאשה ודאי שהיא
יורשי הבעל כדאמרינן לעיל
ראשון הוחזקו יורשים: מתו בעליהן. כל אשה שקנא לה בעלה ונסתרה ומת עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ואע"פ ששמא זינתה ואין
מוחזקת בנכסים מכבר
נפל הבית עליו ועל מורישיו
משום דשטר העומד לגבות
דבש"א יחלוקו משום דשטר
לה כתובה: לא שותות. דבעינן והביא האיש את אשתו וליכא: מידי ודאי. מידי יורשי הבעל שהן מוחזקין ודאי מוציאה זו כתובה מספק:
כגבוי דמי א"כ נוטלות כל
העומד לגבות כגבוי דמי.
אלא. לאו ש"מ קסברי ב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכיון שמת עמדו הנכסים מיד בחזקת האשה ויורשים קאתו לאפוקי מינה משום
וי"ל דלא דמי דלעיל אף אי
כתובתן: ואביי לותביה
הוי כגבוי אין זה אלא
מהא. פ"ה למה ליה לעיל
ספק זנאי ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי. דאי לא כגבוי דמי וטעמא משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הוא הוה להו למימר יחלוקו
ל)
כשמת הבן אחריו אבל אם
למפרך מההיא דנפל הבית
ונשווי ספק כודאי אבל לעלויי מינה ליכא למ"ד. וגבי נפל הבית קאמר יחלוקו דכי נמי אמרי' כגבוי דמי לא מצינו לב"ח לשוויי ודאי
מת האב אחריו אין לזה
דמתנייא בבבא בתרא בסדר
טפי מיורשין שהרי לא הוחזק בו זה בנכסים והשטר זה יוצא עליו ולא על האב הלכך ספק וספק הוא אם האב מת ראשון נמצא
בעל חוב כלום ואינו כגבוי
ישועות לותביה מהא
שהרי אינו עומד לגבות מן
דמתנייא בסדר נשים דספק
ב"ח ודאי דהאי שטר כגבוי דמי ויורשים אינם כלום ואם הבן מת ראשון נמצאו יורשין ודאין וב"ח אין כלום: ואביי דלא אסיק
האב כי האב לא נתחייב לו
מוציא מידי ודאי מן ההיא
אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות: לותביה
שום דבר והבן לא נשאר לו
דמתו בעליהן לא שותות
מהא. דמתני' היא בסדר נשים דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי: ואביי להכי לא אותביה מכתובה דקסבר שאני כתובה משום חינא
שום דבר ולהכי אמרינן
וכו' ונוטלות כתובה. ואינו
יחלוקו אבל הכא שהאשה
נראה דהא לא מצי לאותביה
שיהיו נושאין חן בעיני הנשים ויתרצו להנשא לפיכך החזיקוה מספק: ולותביה מכתובה דמתני'. דאמרי ב"ש יחלוקו דקס"ד השתא
ודאי מוחזקת בנכסים מכבר
מהא לומר דספק מוציא
דב"ש נמי אכתובה אמרי יחלוקו וקאתו יורשין דידה (ד) מספק וגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי. והתם ליכא למימר משום חינא
אי אמרינן דשטר העומד
מידי ודאי דא"כ הל"ל
דהתם מתה וגבי יורשין לא חיישינן לחינא כדאמר באלמנה ניזונת (כתובות צז:) אא"כ היו יורשיה נקבות: לא פליגי. דמודו ב"ש שהיא
לגבות כגבוי דמי כי הכל
יחלוקו כדפ"ה לעיל. אלא
יודעין כי האשה יש לה דין
נראה דה"פ לותביה מהא
בחזקת יורשי הבעל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכל שהיא מתה בחייו של יבם לא גבו יורשים דילה כתובה דיבם במקום בעל
בכתובה מקודם לכך ואי
מאי טעמא נוטלות כתובה
קאי. ואע"ג דשמעינן ליה לאביי בכתובות פרק האשה (דף פא.) ניתנה כתובה לגבות מחיים לב"ש הני מילי להתחייב יבם בקבורתה דאמר
אמרינן שטר העומד לגבות
כיון דלא ידע דשטר העומד
מינה קא ירית כתובה ולא מאחיו אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה: דיקא נמי כו'. וטעמא לא משום דשטר
כגבוי דמי היא מוחזקת
לגבות כגבוי דמי: ואביי
מכבר ולכך אמרינן דנוטלת
לותביה מכתובה דמתני'
העומד לגבות הוא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים: יורשי הבעל עם יורשי האב. נכסי מלוג: אביי. מהדר ארישא דשמעתין [ע"א]
כל כתובתה כי היא ודאית
דהא ליכא למימר משעבד
לתרוצי מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי ותרציה לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום דליתא דודאי סיפא
בנכסים שהיא מוחזקת
משום חינא אי לאו אם היו
נמי אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב"ש דיורשי האב ודאין ונכסים בחזקתן אלא רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם לפיכך מוכרת
מקודם לכן ואין ספק
היורשים נקבות (עי'
מוציא מידי ודאי וכפ"ה וזה
כתובות צז:): בכתובה
מתה יורשיה יורשין אותה דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא: סיפא דנפלו לה כשהיא. תחת בעלה הראשון:
לכתחלה וה"ה
אם
לשונו דלא דמי דלעיל הללו
דמתני' לא פליגי. דלא נתנה
וקסבר כתובה לגבות מחיים מחיי
באין לירש והללו באין לירש
הבעל וה"ה מחיי היבם דיבם במקום בעל קאי ואף למ"ד נתנה כתובה לגבות מחיים ה"מ להתחייב בקבורה דחשבינן ליה כאילו ירית כתובה מינה וצריך לקוברה אבל במידי אחרינא אמרי' לא נתנה