החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וספק
נשואה לחלוק בנכסים. לעיל פ' ד'
וקסבר אביי ידו כידה. מדאוקי פלוגתייהו בנפלו לה (ב) תחתיו ואפי'
אחין (דף כט: ושם)
מד א מיי' פ"ג מהלכות
א) [כתובות פג.], ב) לעיל
כט. [נדרים עד.], ג) [סוכה
נחלות הלכה ז טוש"ע
הכי לבית הלל נכסים בחזקתן קסבר אביי נשואה ידו כידה ולא יותר
גרס רבה גבי מאמר לב"ש נישואין עושה או אירוסין עושה
דמתוך תשובתו משמע דמודה דאין יורשה: אע"ג דקשיא מתה.
לו. וש"נ], ד) לעיל ח: יט:
אה"ע סימן קס סעיף ה:
הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה ידו גריעא מידה ונכסים בחזקתה
מה ב מיי' פ"א מהל'
כתובות פב., ה) נ"א עברה,
ובית שמאי פליגי ואמרי נשואה ידו עדיפא מידה וכשמת יד היבם
לרבא ניחא דדוקא לאחר מיתה מהני מאמר לחלוק בנכסים אבל יבום הלכה טו סמג
ו) לקמן פה. כתובות פב:,
ז) ביצה לז. לעיל כד.,
עשין כא טוש"ע שם סימן
כידה ויחלוקו. ובכתובות בהכותב (דף
מחיים לא דהויא לה איהי ודאי
ח) [צ"ל ומייבם], ט) [לקמן
קסח סע"א:
וקסבר אביי ידו כידה א"ל רבא אי דנפלי לה
פג.) נמי פליגי אביי ורבא דקאמר
ואינהו ספק ומ"מ לא בעי רישא
א)
[א]
מו ג מיי' פכ"ב מהל'
מז:], י) [דומה לזה כתבו
אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא
לאוקמי בעבד בה מאמר דמשום אישות הלכה יד סמג
כשהיא
תחתיו דבעל דכ"ע לא פליגי דידו
תוס' מגילה כט: ד"ה
❖
והלכתא],
שם טוש"ע סעיף ח וסעיף
מידה ואמרינן התם נפקא מינה
דהויא איהי ודאי אין נראה לרבא
עדיפא מידה אלא אידי ואידי דנפלו לה
ט בהגה"ה:
לשומרת יבם: דידו עדיפא מידה.
דתמכור לכתחלה להכי מוקי לה בלא
מז ד מיי' פ"ב מהלכו'
כשהיא
שומרת יבם רישא דלא עבד בה
עבד בה מאמר אע"ג דלרבה דלעיל
ואפילו בית הלל מודו דשקלי יורשי
יבום הלכה ו סמג
תורה אור השלם
מאמר סיפא דעבד בה מאמר וקסבר
א
עשין נא טוש"ע שם סימן
הבעל בנכסים: הכי גרסינן אלא
מוכרת לכתחלה משום האי טעמא
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
קסא סעיף ד:
רבא מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה וספק
אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת
משום דהויא איהי ודאי רבא לית ליה
מח ה מיי' שם הל' ח
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק
טוש"ע שם סעיף ה:
יבם רישא דלא עבד בה מאמר. קודם
האי סברא. בהלכות פסוקות דרב
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
מט ו מיי' שם הל' יג
נשואה לחלוק בנכסים איתמר משמיה דר'
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
יודאי גאון פסיק כאביי $ דרב פפא
שנפלו לה הנכסים הלכך זיקה לא
טוש"ע שם סעיף ו:
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
אלעזר כוותיה דרבא ואיתמר משמיה דרבי
מהניא ולא מידי בנכסים: וסיפא
בתראה קאי כוותיה והא דלא חשיב
נ ז מיי' שם הלכה ז
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
אשה ❖
טוש"ע שם סעיף ד:
דעבד בה מאמר. ובית שמאי
דברים כה ה
ביע"ל קג"ם משום דאיירי בה
יוסי ברבי חנינא כוותיה דאביי ומי אמר
הקנו לו מן
אמוראי י):
לטעמייהו דאמרי מאמר קני בפרק
רבי אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר
השמים. וא"ת ומה מרויח בכך
ארבעה אחין (לעיל כט.) בית שמאי
מאמר לב"ש אינה קונה אלא לדחות
גליון הש"ס
מוסף רש"י
ב)
היבם כיון דאי לית לה מראשון תקינו
אומרים אשתו עמו כו' וב"ה לטעמייהו
בצרה בלבד איפוך ואי בעית אימא לעולם
תוס' ד"ה אע"ג. דרב
שייך לעמוד קודם. הבן
דאמרי לא קני: וקסבר רבא. קנין
לה רבנן משני וכ"ת שאם מכר
מת ראשון. בנפל הבית
פפא בתראה. ע' מס' ע"ז
לא תיפוך אמר לך רבי אלעזר כי אמרי
מאמר לב"ש קני כודאי ארוסה
הראשון נכסיו טרפא מלקוחות אע"פ
נט ע"ב תד"ה אר"פ
עליו ועל אביו קאי, שיורשי
❖
אנא דלא סגי לה בגט אלא דבעי נמי
וברא"ש שם:
יעקב, כגון בני יעקב
וכספק נשואה. כלומר אע"ג דב"ש
שיש בני חורין לשני א"כ תהא קלה
שמעון ולוי אחי ראובן או
חליצה לחלוק בנכסים דלא קני מי אמרי
(ג) ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצרת
בעיניו להוציאה א) ואר"י דנפקא מינה
אפילו חנוך ופלוא בני
אחותה משום אחות אשה כדקתני
שיכול היבם למכור שדותיו ואפילו
אמר רב פפא דיוקא דמתניתין כוותיה
ראובן שגם הם יורשי
הגהות הב"ח
יעקב, אומרים הבן מת
אשתו עמו מיהו לא כודאי נשואה
אשתדוף אחר כך שדות של מת לא
דאביי ואע"ג דקשיא מתה דקתני נכסים
(א) במשנה עד שיגדיל
ראשון דהיינו ראובן מת
משוי לה למיקני יבם כולה ירושה
טרפא ממשעבדי ואם היתה אשתו
ובגדול כצ"ל ותיבת או
ראשון ומכח אבוה דאב
הנכנסים ויוצאים עמה מאי נכנסין ומאי
נמחק: (ב) רש"י ד"ה
דילה אלא כספק נשואה ויחלוקו:
טורפת מהן ומיהו למאי דבעי למימר
קאתינא כדאמרינן בגמרא
יוצאין לאו נכנסין לרשות הבעל ויוצאים
ולא זכה ראובן בהני נכסי
וקסבר וכו' בנפלו לה
כוותיה דאביי. דסיפא בדנפלו לה
בס"פ מי שהיה נשוי (כתובות צה. ושם)
כשהיא תחתיו: (ג) ד"ה
כלל ונירש אנו כל נכסי
מרשות הבעל לרשות האב ואע"ג דקשיא
כשהיא תחת הבעל: דקשיא מתה.
דאי אשתדוף בני חרי לא טרפא
וקסבר רבא וכו' כודאי
יעקב, ולענין נפל הבית
מתה אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה לפלגו
ארוסה משוי לה לענין
עליו ועל מורישיו שייך
לקמן מפרש: ויוצאין מרשות הבעל.
ממשעבדי קשה וי"ל דנפקא מינה
לדחות: (ד) ד"ה ובגדול או
למיתני יורשי מורישיו
בחייה ולפירות ג) ותו לא מידי: כנסה הרי
כשמתה. אלמא דנפלו לה תחת
אם גירשה ואח"כ אשתדוף שדותיו של
אומרים הבן מת ראשון
שהיה וכו' שמא ייבם
❖
היא כו': למאי הלכתא א"ר יוסי בר חנינא
בעלה: אדמיפלגי בגופה. של קרקע
מת דלא גביא מבני חרי דשני:
אותה והכי מוכח:
(שם). וב"ה אומרים
ובחרש ושוטה. מדלא קאמר
נכסים בחזקתן. בחזקת
ולאחר מיתה: ליפלגו בחייה ולפירות.
ד)ב לומר שמגרשה בגט ומחזירה מגרשה בגט
יורשי האב, שהרי הם
הואיל וטעמא משום דידו כידה: ותו
עד שיתרפא משמע
פשיטא סד"א הואיל וכתיב ולקחה לו לאשה
יורשים ודאי או מיעקב או
1
הגהות הגר"א
לא מידי. אין להשיב על כך דודאי
דאפי' תלה לייבם לאלתר אין שומעין
מראובן וכמוחזקין דמו
ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי הראשון
[א] גמ' א"ל רבא אי כו'.
שהרי יעקב מוחזק בנכסיו
דיקא כוותיה וקשיא ליה מתה:
לפי שאין חוסמין אותה וה"ה דה"מ
עליה בחליצה אין בגט לא קמ"ל מחזירה
היה ואלו באים מכחו ובעל
נ"ב לדברי רש"י לרבא אף
שמגרשה בגט. ולא בעי חליצה:
למינקט מוכה שחין:
חוב ספק ואין ספק מוציא
ב"ה מודי דיחלוקו. ורי"ף
פשיטא סד"א מצוה דרמיא רחמנא עליה
גבי
ומחזירה. אם רצה ולא מיתסרא עליה:
אחין לא רצו לא לייבם ולא לחלוץ
מידי ודאי (שם). שטר
מפרש דהכל לבעל. ורמב"ם
עבדה השתא תיקום עליה באיסור אשת
העומד לגבות כגבוי
מפרש דכל האוקימתות
אמאי חוזרין כו'. אפילו לא
ה)
ויבמה. אע"פ שלקחה קרי ליה ויבמה:
דמי. מי שיש לו שטר חוב
הכל לב"ש אבל לב"ה לעולם
אח קמ"ל ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה
ואימא הכי נמי. אכולה מילתא קאי:
רצו לייבם אלא לחלוץ ה"מ למיפרך:
לאשה ועמש"ש ועי' רמב"ן
על חבירו ושיעבד לו בו
אמר
ולקחה לו. ויבמה מצי למכתב למה לי
לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל
וכתב דה"ה למכירה ולפירי
נכסיו, מוחזק בעל השטר
בנכסים יותר מן הלוה
אבל הרמב"ם פסק דל"ל
דכתיב לאשה ש"מ הרי היא כאשתו.
דבר: ובלבד שתהא כתובתה כו': מ"ט ו) אשה הקנו לו מן השמים ג ואי
ליבם פירות ועי' ברא"ש
ותרוייהו ודאי
(סוטה כה.)
ויבמה אי לכדרבי בפ"ק (לעיל דף ח.)
פ"ד דכתובות סי' כב וכ"ד
חשיבי (רשב"ם ב"ב קנז.).
לית לה מן הראשון תקינו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:
מתו בעליהן עד שלא
הרשב"א (ועמ"ש רבינו
לאסור צרות ועריות אי לכדרבנן ויבמה
מתני' מצוה בגדול לייבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו
❖
ז) ד
שתו. אכל הנשים שבעולם
באה"ע סי' ק"ס):
בעל כרחה: אשה הקנו לו. לייבם: מן
קאי, שקינאו להן בעליהן
חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם ה תלה בקטן
השמים. ולא שיעבד נכסיו לכתובתה
ונסתרו ולא הספיק
עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים או חרש או שוטה אין
(א)
להשקותה עד שמת
ויכול למוכרן בכל עת שירצה: ואי
תוספות ישנים
שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם: גמ'
(כתובות פא. וכעי"ז סוטה
לית לה מראשון. דלית ליה נכסים:
. ואינן שותות.
כתובה לגבות מחיים:
כד.)
מתני'
איתמר ביאת קטן וחליצת גדול פליגי בה ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד
מצוה בגדול. מוהיה הבכור
וקסבר אביי ידו כידה.
דבעינן והביא האיש את
אשתו (שם ושם). או
ובהלכות פסוקות דרב
(דברים כה): לא רצה כו'. מפרש
אמר ביאת קטן עדיפא וחד אמר חליצת גדול עדיפא מאן דאמר ביאת
ו
שותות או לא נוטלות
יהודאי פסק כאביי ולא
בגמ': תלה בקטן. קטן ממש:
קטן עדיפא דהא מצוה בייבום ומאן דאמר חליצת גדול עדיפא במקום גדול
כתובתן. כלומר מתוך
נמנו ביע"ל קג"ם משום
ובגדול. (ד) שהיה גדול האחים במדינת
דאמוראי בתראי סברי
שלא שותות לא נוטלות
ביאת קטן לאו כלום היא תנן לא רצה מחזירין על כל האחין מאי לאו לא
כתובה (סוטה שם). ספק
כוותיה וא"צ לפסוק
הים ויש לו אח כאן הגדול מן האחין
רצה לייבם אלא לחלוץ וקתני מהלכין אצל האחין שמע מינה ביאת קטן
כוותיה: א) אומר השר
זנאי. והפסידה כתובתה
שלפנינו ותלה גדול האחין שלפנינו בו
(כתובות שם). ומוציא
דהא דקאמר אשה הקנו לו
עדיפא לא לא רצה לחלוץ ולא לייבם דכוותה גבי האחין לא רצו לא
לומר המתינו לו שהוא גדול ממני
מידי ודאי. מידי יורשי
מן השמים זהו ליתן טעם
לחלוץ ולא לייבם אמאי חוזרים אצל הגדול למיכפייה לכפייה לדידהו כיון
למה אין לה שתי כתובות
הבעל שהן ודאי בירושה
ז
שמא ייבם אותך. והכי מוכח בגמ'
(שם). כגבוי דמי. והיא
אחת מהיבם שהיא אשתו
דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן תנן תלה בקטן עד שיגדיל אין
דאמרי' ת"ש ובגדול עד שיבא ממדינת
ואין אשה בלא כתובה ואחת
מוחזקת בנכסיה יותר מהן
מבעלה הראשון שנשתעבדו
ואין כאן מוציא מידי ודאי
הים אין שומעין לו ואי ס"ד חליצת
שומעין לו ואי ביאת קטן עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא גדיל
לה נכסיו. ומשני [אשה]
(שם) והלכך כיון דנכסי
גדול עדיפא אמאי אין שומעין לו
ומייבם
וליטעמיך ובגדול עד שיבא
ממדינת
הים אין שומעין לו אמאי
הקנו לו מן השמים בלא
ברשותה קיימי הוו להו
נינטר דלמא אתי וחליץ אלמא אותו
כתובה ואין לה כי אם
יורשי הבעל תובעין
נינטר דלמא אתי ח) וחליץ אלא כל ט) שהויי מצוה לא משהינן
כתובה ראשונה ואי לית לה
והמוציא מחברו עליו
שבמדינת הים גדול שבכל האחין
אית הראיה ועליהן להביא ראיה
מראשון אף הכתובה
הוא: עליך מצוה. שאע"פ שאחיך
ראשונה תקנו לה וכו' שלא
שזינתה בסתירה זו ואבדה
גמ'
שבמדינת הים גדול ממך כיון דאתה גדול האחין שלפנינו עליך מצוה דשהויי מצוה לא משהינן והכי מפרש בגמרא:
תהא קלה וכו' והרבה יש
כתובתה (סוטה כה. וכעי"ז
תירוצים ודחוקים: ובגדול
שבועות מו:). עד כאן שייך
ביאת קטן וחליצת גדול. גדול רוצה לחלוץ וקטן [ממנו] רוצה לייבם. והאי קטן לאו קטן ממש הוא דקטן לאו בר חליצה וייבום
עד שיבא ממדינת הים. פי'
לעמוד קודם.
הוא שמא ימצא סריס ואפי' מאן דלא חייש למיעוט וקטן מותר לייבם הכא ודאי סוגיא דשמעתין מוכחא דלאו קטן ממש הוא
וקסבר אביי ידו כידה.
שיש גדול ממנו במדה"י
מדקפריך לקמן תלה בקטן עד שיגדיל ושני ליה שהויי מצוה לא משהינן אלמא בקטן ממש כולהו מודו: במקום גדול ביאת קטן
ואומר לנו להמתין ואין
לפיכך כשמת ונפלה לפני
שומעין לו משום דאת
יבם ומתה עד שלא
לאו כלום הוא. דהא מצוה אגדול רמיא: אלא לחלוץ וקתני מהלכין על כל האחין. אולי ייבמה:
ואמאי חוזרין אצל גדול. אי אמרת
שהוא עומד לפנינו מוטלת
נתיבמה, יורשיה ויורשי
בשלמא דכל לא רצה ורצו דמתניתין אייבום קאי להכי חוזרין אצל גדול דכיון דכולהו בעו למיחלץ ואיהו נמי בעי למיחלץ איהו קדים
עליו המצוה וכן משמע
הבעל שניהם באים לירש,
אלא אי אמרת אפילו מיחלץ לא בעי אמאי חוזרין אצל גדול פשיטא דלמכפייה למיחלץ ונכפינן לדידהו ולא נטרח ב"ד כולי האי:
זה מכח אחותו וזה מכח
בגמ': ננטר דלמא אתי
אחיו, לבית שמאי חלוקה
וחליץ. ואין להקשות אפי'
התם
עדיפא ולבית הלל חזקה
לדידיה תקשי דלמא אתי
קמייתא עדיפא, לפיכך נכסי מלוג בחזקת יורשי האב (כתובות פג.). דידו עדיפא מידה. וכשמת עמד אחיו ליבמה במקומו והרי הוא כמותו ואם מתה כשהיא שומרת יבם אין ליורשיה בהן כלום (שם). אלא לדחות בצרה
ומייבם דהא כ"ע מודים
בלבד. כלומר לדחות אחותה שלא תאסרנה לזו משום אחות זקוקה (לעיל כט.). ותו לא מידי. אין לדון אחר דבר זה (סוכה לו:) תו ליכא לאקשויי מידי (ערובין קג:) אין להקשות על דבר זה (ע"ז כג. סד.) ליכא לשנויי מידי
דביאת גדול עדיפא דאיכא
(סנהדרין סב.) אין להקניט בדבר זה (שם סו:). לומר שמגרשה בגט ומחזירה. תרי מילי אשמעינן, מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה, ואשמעינן שאם רצה להחזירה מחזירה כשאר אשה (כתובות פב. וכעי"ז לעיל ח: כ.) ולא
למימר ששמענו ממנו שלא
אמרינן מצוה רמא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח (לעיל ח:). מצוה בגדול. האחים לייבם, ונפקא לן מוהיה הבכור (ביצה לז.) המייבם יהיה הבכור (לעיל כד.).
היה רוצה לייבם: