לט:
החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רב אין כופין. פירש בקונטרס כי ניחא לתרוייהו לייבם אין
התם תנן. במסכת בכורות: אמר רב אין כופין.
ואי ניחא לתרוייהו
נא א טוש"ע אה"ע סי'
א) ס"א ל"ג, ב) [לקמן
מז:], ג) כתובות סד.
קסא סעיף ו:
כופין לחלוץ משום מצוה דנימא דלאו למצוה מכווני אבל
לייבומי אין כופין אותו לחלוץ דנימא לאו למצוה מכווני ופגע באיסור
(ב)
נב ב מיי' פ"א מהלכות
בכורות יג., ד) [לקמן קו.],
אם לא תרצה לייבם מחמת שתתן אמתלא לדבריה אם אין יכולין
אשת אח אלא אי בעי מייבם. ומיהו היכא דהוא צבי לייבומי ואיהי
ה) [גירסת הערוך ערך
יבום הל' ב ופ"ב
להטעותו כפינן ליה וחליץ וממוכה שחין ובורסי שהביא בקונט' נראה
אמרה לא בעינא ליה ואמרה דברים ניכרים אי מצינו לאטעוייה ולומר
הלכה ז סמג עשין נב
טלע ואם לאו איטלע לך
טוש"ע שם סימן קסה
ריגלא דימינא ואטלע ליה
דאין ראיה שהן מאותם שכופין להוציא
לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז
סעיף א:
ריגלא דימינא שלף איש נעלו
אית דאמרי בביאה כולי עלמא לא פליגי
מן הבעל אבל בשאר אמתלא אין נראה
מטעינן ליה ואי לא כפינן ליה וחליץ
נג ג שם סעיף א בהג"ה
תרגום טלע גבר ית נרתיק
לומר דכופין דאל"כ למה היו טורחין
דאמר רב ששת (לעיל ד.) מנין ליבמה
ימיניה וכו'], ו) [חולין צג:],
דביאת קטן עדיפא כי פליגי בחליצת קטן
וסימן קסא סעיף ו
ז) לקמן קט. [לעיל ג.],
בהג"ה:
לקמן בפרק מצות חליצה (דף קו.)
שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין
והכי איתמר חליצת קטן וחליצת גדול פליגי
נד ד טוש"ע שם סימן
ח) [תוספתא פ"ו ע"ש],
אותה ולא תימא מוכה שחין דוקא
להטעותו יכפוהו לחלוץ ומאגרת מרד
ט) [לקמן נד.], י) ס"א
בה ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר
קסה סעיף א
אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמר
אין ראיה דא"כ בלא אמתלא נמי
בהג"ה:
סיפא [אבל דע שבת"כ
חליצת גדול עדיפא וחד אמר כי הדדי נינהו
נה ה ו מיי' פ"ד מהלכו'
א
היא רישא ע"ש וכן בילקוט
והתם הוי טעמא משום דמצות חליצה
בהמדיר (כתובות עז.) מעשה בציידן
איתא אימא רישא], כ) צ"ל
יבום הלכה ל סמג
מאן דאמר חליצת גדול עדיפא דהא מצוה
קודמת כדמסיק ועוד דקאמר
בבורסי שמת ולו אח בורסי ואמרו
(ג)
דבריש מכילתין דף ג.
עשין כב טור אה"ע סימן
בגדול ואידך כי אמרינן מצוה בגדול לענין
אוקי מתניתין דפ"ק כאבא
קסט:
התם רבי יוחנן תבע לייבם אין נזקקין
חכמים יכולה שתאמר לאחיך הייתי
נו ז מיי' שם הל' לא
שאול וכו', ל) [וע' תוס'
יבום אבל לענין חליצה כהדדי נינהו תנן
יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל ועוד
לו השתא לחלוץ כופין ואין נזקקין לייבם
טוש"ע אה"ע סי'
לקמן קו: ד"ה עד דמטי],
לא רצו חוזרין אצל גדול מאי לאו לא רצו
פסקינן הלכתא באע"פ (שם סד.)
מבעיא ועוד מדקאמר בדידך תלה
מ) [תורת כהנים סוף פ"ב],
קסט ס"ח וקנז ס"ב
❖
נ) [דף נד.],
ובפירוש סדר חליצה סעיף
כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין
רחמנא משמע אפי' בזמן הזה דמצות
לייבם אלא לחלוץ וקתני חוזרין אצל גדול
כותבין אגרת מרד על שומרת יבם
חליצה קודמת ור"ת גריס מצות יבום
וש"מ חליצת גדול עדיפא לא לא רצו לא
נז ח מיי'לחפ:"א מהלכות
ומכל הלין טעמי כפינן ליה דחליץ
קודמת למצות חליצה אמר רב אין
יבום הלכה ב סמג
לחלוץ ולא לייבם דכוותיה גבי גדול לא רצה
תורה אור השלם
עשין נא טוש"ע שם סימן
ושקלה כתובה. וכל הני אין כופין
כופין וקאי אבראשונה שהיו מתכוונין
❖
לא לחלוץ ולא לייבם אלא אמאי חוזרין אצל
1. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
קנו סעיף א:
דהכא היכא דתרוייהו ניחא להו:
לשם מצוה וקאמר דאין כופין לייבם
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
גדול למכפייה לכפייהו לדידהו כיון דמצוה
איקרבת. הקריבה: אטלע. צדד
וכי הוו אתו לקמיה דרב אותן שהיו
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן ת"ש תלה
לה רגל ימין: דאיתחזי לנא. דבעינן
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
מתכוונים לשם מצוה ורב יהודה נמי
תוס' חד מקמאי
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו
רוק הנראה לעיני דיינין בפרק
דאתקין אי צבית לייבומי באותן שבאין
כתב הרב אלפס
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
מצות חליצה (לקמן דף קו:): ואקרינהו.
לפנינו לחלוץ איירי שאותן אם היו
ואי ס"ד חליצת גדול עדיפא אמאי אין
ואשתמודעינן דאחוה
דברים כה ז
2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
[דמיתנא] מאבא הוא אפי'
לא חפצתי לקחתה: בעדים. שצריך
מייבמין היו מכוונים לשם מצוה שהרי
שומעין לו נינטר דלמא אתי וחליץ ולטעמיך
מפי אשה ואפי' מפי
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
להביא שני עדים שהוא אחי המת
לא היו מתכוונים לשם נוי ולשם אישות
בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו אמאי נינטר
קרוב וכיון דמודעי ליה
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
מאביו: אכשור דרי. בתמיה וכי
שלא היו חוששים לייבם אלא לחלוץ אבל
הכי איתחזק גבי [ההוא]
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
דלמא גדיל ומייבם (אי נמי אתי איהו
א)
(א)
סהדא מפומא דהאי קרוב
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
נתכשרו הדורות: יבמה יבא עליה מצוה
אחריני אין מניחין לייבם אלא אדרבה
או מפומא דהאי איתתא
ומייבמה) אלא כל ב) שהויי מצוה לא שהינן
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
כופין לחלוץ ואר"ת דהלכה כאבא
גרסינן. ולא גרס הכא למצוה אלא
[א]
דברים כה ה
דהאי ניהו פלניא והא ניהי
תנן התם מצות יבום קודמת למצות
ג) ב
3. וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה
שאול כסתם מתני' דבכורות (דף יג.)
לקמן בתירוצא דרב יצחק בר אבדימי:
פלניתא הלכך שרי ליה
לסהדא למסמך אפומיה
חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה
יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת
שבתחלה. עד שלא קדשה אחיו:
ולא כרמי בר חמא דאמר חזרו לומר
ולמסהד עלוי דההוא
תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ
עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו
נאסרה. כשקדשה אחיו: וחזרה
דמצות ייבום קודמת כרבנן ועוד
ג
[גברא]. או עלוי הך
בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד
❖
אתתא בין לענין ממונא
ויקרא ו ט
והותרה. כשמת בלא בנים: יכול
כ)דבריש מכילתין אוקי מתניתין דפ"ק
יֹאכְלוּהָ:
מצות חליצה קודמת למצות יבום אמר רב
בין לענין איסורא והוא
תחזור להיתירה הראשון. מפרש לקמן:
(דף ג. ושם) כאבא שאול ובפרק בית
אין כופין כי אתו לקמיה דרב אמר להו אי
ד
א) כמ"ש הה"ל ברבי
מאן תנא. ומאי קאמר: אבא שאול
שמאי (לקמן דף קט. ושם) תני בר קפרא
מדבריו שאם היו קרוב או
בעית חלוץ אי בעית ייבם בדידך תלא
הגהות הב"ח
אשה מעידין עכשיו בשעת
היא וה"ק יבמה יבא עליה למצוה.
לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול
רחמנא ואם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ אי
(א) גמ' אי נמי דלמא
חליצה דאחוה דמיתנא
1
וסתמא דגמרא בפרק אע"פ (כתובות
משמע לשם מצות יבום דכתב ויבמה:
אתי איהו ומייבם:
הוא לא סמכינן עלייהו.
בעי חליץ אי בעי ייבם ואף רב יהודה סבר
רבא אמר אפי' תימא רבנן. ולא
דף סד. ושם) כאבא שאול ולעיל
(ב) תוס' ד"ה אמר וכו'
וכי סמיכנא עלייהו כגון
אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא
אין כופין אותו לחלוץ:
שכבר קודם מעשה אמרו
ה
תיתני למצוה אלא מצוה: יבמה יבא
בשמעתין דמשמע דביאה עדיפא
(ג) בא"ד כדמסיק התם
קמיה דהך סהדי שלא ע"י
דחליצה איך פלונית בת פלוני אקרבת
עליה מצוה. מצוה עליו ליבמה יותר
❖
במתכוין לשם מצוה איירי ור"ח פסק
ועוד:
מעשה דאחוה דהאי הוא
מן החליצה: יכול תחזור להיתירה
כאן דמצות יבום קודמת וחזר בו בפ'
ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא
ולפיכך כתב הרב שאותו
העד יש לסמוך ולהעיד
הראשון. ותו לא דאי בעי לא כניס
מצות חליצה ופסק דמצות חליצה
ואשתמודעינהו ד) דאחוה דמיתנא מאבא
בב"ד על אותו קרוב או
קודמת: דמתחזיא לן בבי דינא
הגהות הגר"א
לה ת"ל יבמה יבא עליה מצוה: בכדי
ניהו ואמרי ליה אי צבית ליבם יבם ה) ואי לא
אותה אשה שאמרו לו
[א] תוס' ד"ה אמר כו'
על ארעא. נראה דל"ג על ארעא
תיפוק. בתמיה: מצות תאכל. קרא
שלא ע"י מעשה דהוא
איטלע לה רגליך דימינא ואיטלע לה רגלא
אלא אדרבה כופין. נ"ב ר"ל
אחוה דהאי גברא ב).
דלא צריך כדאמר בפרק מצות חליצה
יתירא הוא דכתיב ברישא דקרא
במילי. תוס' בכתובות (ס"ד
ומיהו עיקר הדבר ג) שע"י
דימינא ושרת סיניה מעל רגלוהי וירקת
(לקמן דף קו: ושם) גבי הוא ארוך
והנותרת מן המנחה יאכלו:
א' סד"ה ודיני ועמ"ש
מעשה קרוב או אשה נאמן
והיא גוצא וקלטתו הרוח : באנפוהי רוקא דמתחזיא לבי דינא על ארעא
רבינו באה"ע סי' קס"ה
שבתחלה
דגלויי מלתא בעלמא הוא.
ל)
❖
ולשום אישות. דתיפוק ליה
ס"ק ט'):
והלשון שכתב הרב ז"ל
ו ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינהו מה דכתיב
[דלא] שרי לסהדא למסמך
בספר אורייתא דמשה אשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר
עליה שם אישות אר"י
אפומייהו ד) משום עובדא
דרבה בר חנן דאייתיה
כי אין פירושו כההיא דבסמוך רצה
בעדים וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה והלכתא גלויי מילתא בעלמא
מוסף רש"י
ז
מיניה ראיה הוא דכתב
לשם נוי כונסה רצה לשם אישות
הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה: בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה מצות
עכשיו שאין מתכוונין
עד לפי דברי הרב שכך
כונסה דההוא לשם אישות היינו לשם
לשם מצוה אמרו
פירש אמר לה אף אנא.
יבום קודמת למצות חליצה ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו
מצות חליצה קודמת.
ומיהו אמרי להו דלאו
מצות יבום וכה"ג איכא בפרק הבא
מצות חליצה קודמת למצות יבום אמר רמי בר חמא א"ר יצחק חזרו לומר
שהמייבם את יבמתו שלא
איהי היא ואמרו לי קרובים
על יבמתו (לקמן דף נג: ושם)
אפילו
לשם מצוה פוגע באיסור
מקשא הוא דאקשו לה
מצות יבום קודמת למצות חליצה א"ל רב נחמן בר יצחק ו) אכשור דרי
❖
שניהם שוגגין או מזידים דההוא מזיד
אשת אח (בכורות יג.).
קלא ועתה אני מכיר כי
מעיקרא סברי לה כאבא שאול ולבסוף סברי לה כרבנן דתניא אבא
האמת אתך והמניה אביי
ז)
מ)לשם זנות ולא הוי כההוא דקאמר
(לרבא) [לרבה] בר חנן
שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר
התם נ)דרבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד
ח)
ואילו היו שם עדים כשרים
תוספות ישנים
דההוא מזיד במתכוין לשם מצוה
כאילו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים
בודאי לא היה נאמן רבה
למה חוזרין אצל גדול
בר חנן. אלמא במקום
וכן אפילו הוא שוגג והיא מזידה:
2יבמה יבא עליה מכל מקום מאן תנא להא דתנו רבנן ט)יבמה יבא עליה מצוה
למכפייה וכו'. פי' אא"ב
חשדא אין קרוב [נאמן]
רצה
דר"ל לא רצה לייבם אלא
שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה
אבל לעולם בודאי קרוב
לחלוץ וכן האחים לא רצו
או אשה בשעת מעשה
הראשון ת"ל יבמה יבא עליה מצוה מאן תנא אמר רבי יצחק בר אבדימי אבא שאול היא וה"ק יבמה יבא עליה
לייבם אלא לחלוץ ניחא
נאמן אפי' לדעת הרב
שחוזרין אצל גדול לחלוץ כי
אלפס ז"ל:
מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה לשם נוי כונסה רצה לשום אישות כונסה נאסרה חזרה והותרה
חליצתו טובה מהם. אא"א
יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל יבמה יבא עליה למצוה רבא אמר אפי' תימא רבנן והכי קאמר יבמה יבא
שלא רצה לייבם ולא לחלוץ
א) נראה דצ"ל כמש"כ הרב
ודכוותה גבי אחין. א"כ
ז"ל דמדבריו נראה שאם כו'.
עליה מצוה שבתחלה היתה בכלל היתר רצה כונסה רצה אינו כונסה נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור
אמאי חוזרין אצל גדול היינו
ב) וכ"כ בריב"ש סימן קפ"ב
להתירה הראשון רצה כונסה רצה אינו כונסה רצה אינו כונסה
הא אגידה ביה בכדי תיפוק אלא אימא
ודאי למכפייה וכן נמי
שדעת הרי"ף דבעת מעשה
נכפייה לדידהו:
אין נאמן אשה או קרוב ע"ש.
ח מצוה
אימא י)
רישא 3 מצות תאכל
במקום קדוש מצוה
רצה כונסה רצה חולץ לה ת"ל יבמה יבא עליה
ג) צ"ל נראה שגם בעת מעשה
שבתחלה
כו'. ד) צ"ל במקום דאיכא
חששא דחשדא משום כו'
דמייתי מיניה ראיה לפי דברי הרב כך פירושו שאמר לה.