החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רצה
כהן אחר אוכלה. והא דדרשינן בפ"ב דקדושין (דף נג.) לכל
שבתחלה. קודם שהוקדשה מנחה זו היתה עליו בכלל היתר: ונאסרה.
נח א מיי' פ"י מהלכות
א) לקמן צ. פסחים נט:
[יומא סח:], ב) יומא פ:,
מעשה קרבנות הל' ב
כשהוקדשה וחזרה והותרה בהקטרת הקומץ: יכול תחזור וכו'.
בני אהרן תהיה איש כאחיו היינו של אותו משמר או של אותו
ג) שבועות טו: סוטה טו.
סמג עשין קפד קפה:
כדמפרש: בשלמא לרבא דאמר רבנן היא. ומצוה קתני ולא קתני
בית אב א"נ הכא מרבוי ילפינן דכהן המקריב צריך שיאכל ממנה
נט ב מיי' שם הלכה א:
[מנחות נה.], ד) [מנחות
מאי
ולא כולה: תרי גווני איכא. דליכא למימר רצה לשם סעודה
למצוה: ה"ק כו' ואכלו אותם. את הקדשים אשר כופר בהם כי היכי
ס ג מיי' פ"ב מהלכות
יט: וש"נ], ה) ב"ב קטו.,
ו) [עי' לעיל יז: כ: כד.],
שביתת עשור הלכה ז
דתהוי כפרה שלימה: רצה הוא. כהן
אוכלה רצה לשם מצוה דאין צריך
ז) [ברכות ל: כתובות נו.],
סמג לאוין סט טוש"ע א"ח
שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה
שעבד עבודתה: אלא לרב יצחק. דתני
שיתכוין לשם מצוה אלא שלא יהא
ח) [ברכות ט. וש"נ],
סימן תריב סעיף ו:
סא ד מיי' פי"ב מהל'
למצוה ואבא שאול היא: הכא מאי תרי
אוכלה אכילה גסה:
ט) [ויקרא כג], י) [צ"ל הא
וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון
אכילה גסה ביוה"כ פטור. וא"ת
מצה], כ) [ויקרא י],
מעשה קרבנות הל'
גווני איכא. דקא ממעט תנא יכול
ת"ל מצות תאכל במקום קדוש מצוה
א
ל) [רש"ל], מ) [וע"ע תוס'
יד סמג לאוין של:
תחזור להיתירה הראשון ת"ל דלא והא
דאמר בפרק מי שאמר
סב ה מיי' פ"ו מהל' חמץ
בשלמא לרבא דאמר הא מני רבנן היא הכא
פסחים קז: ד"ה דלמא
ליכא למימר תחזור להיתירה הראשון
הריני נזיר (נזיר דף כג. ושם) כי ישרים
ותוספות נזיר כג. ד"ה פסח
ומצה הלכה ו סמג
הכי קאמר מצות תאכל במקום קדוש מצוה
ותוספות ב"ק קי. ד"ה
עשין מ טוש"ע א"ח סימן
רצה לשם מצוה אוכלה רצה שלא לשם
דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים
אכילה], נ) [ועי' היטב תוס'
תנד סעיף ג:
שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה
❖
מצוה אוכלה ת"ל דלא דהא כל כמה
יכשלו בם (הושע יד) משל לב' בני אדם
סג ו טוש"ע אה"ע סימן
מנחות נג. ד"ה ת"ל תהיה],
אוכלה רצה אינו אוכלה נאסרה חזרה
קסג סעיף ב:
דבעי ליכלה דהתם הוא כי בעיל שלא
שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם פסחו
סד ז מיי' פ"ג מהלכות
והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה
לשם מצוה פגע בערוה אבל הכא מאי
ואחד אכלו אכילה גסה ומשמע התם
נחלות הלכה ז סמג
הגהות הב"ח
אוכלה רצה אינו אוכלה רצה אינו אוכלה
קעביד וע"כ בתרי גווני בעיא לאוקמי
דתרוייהו נפקי אלמא הויא אכילה וי"ל
עשין נא טוש"ע שם
(א) רש"י ד"ה ואי לאו וכו'
סע"א:
דומיא דרישא: אכילה גסה מי מקריא
דתרי עניני אכילה גסה הם :
והכתיב 1 ואכלו אותם אשר כופר בהם
מ) א)
סה ח מיי' שם פ"א הל'
מצות אמר רחמנא. פי' בקונט'
דכתיב בסדר שמיני
אכילה והאמר ר"ל כו'. וכיון דלאו
❖
מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין
ואכלוה מצות:
ב סמג עשין צו טור
א)ב
אכילה היא מואכלו אהרן ובניו דרישא
ואכלוה מצות אצל המזבח
ש"ע ח"מ סי' רעו סע"א:
אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה
סו ט מיי' פ"א מהלכות
נפקא: פטור. דלא עבר על אשר לא
וגו' ובשמיני של מלואים כתיב ואפילו
ת"ל מצות תאכל במקום קדוש מצוה אלא
יבום הלכה יג סמג
תוספות ישנים
תעונהט) שאף זה עינוי הוא שמזיק את
לשמואל דאמר בריש הקומץ רבה
עשין נב ולאוין קי טור
לרב יצחק בר אבדימי דאמר אבא שאול היא
עצמו: אלא. תרי גווני הכי תיבעי
(מנחות דף יט:) דלא ילפינן דורות
א) וי"ל א) דתרי עניני הוו
ש"ע אה"ע סימן קסב
❖
הכא מאי תרי גווני איכא וכי תימא רצה
מאכילה גסה היכא שאכל
סעיף ג:
למימר רצה מצה אוכלה רצה חמץ
משעה שמא הכא איכא שום יתור:
כל צרכו והסיח דעתו
שנה בה קרא לעכב. הך דהכא
לתאבון אוכלה רצה אכילה גסה אוכלה
אוכלה ת"ל מצות תאכל ולא חמץ: לא
מלאכול עוד כשאכל יותר
תאפה חמץ חלקם נתתי אותה. להכי
לא הוי כמו שנה עליו הכתוב
אכילה גסה מי שמה אכילה והאמר ר"ל
לא מקרייא אותה אכילה
תורה אור השלם
אכילה גסה אבל היכא דלא
סמיך חלקם ללא תאפה חמץ לומר
לעכב דעלמא דמהיכא תיתי לעכב
ב) ג האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור 2 מלא
1. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר
הסיח דעתו אכן אוכל הוא
דדלמא למצוה הוא דאמר רחמנא דלא
אפי' שירי מנחה שהם חלקם של כהנים
יותר מדאי שהיה שבע
תעונה אלא רצה מצה אוכלה רצה חמץ
כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם
לא תאפה חמץ ומהתם נפקא: חלוט.
ליעבד חלוט אלא לעכב כלומר דבעינן
בפחות מקרי אותה אכילה
לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא
אוכלה והכתיב לא תאפה חמץ חלקם
3
אכילה גסה עוד י"ל דשאני
יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם:
ברותחים: רצה חלוט אוכלה. ת"ל
מצה מעלייתא ולא חלוט :
נ)
אכילת פסחים דלא מיעכבא
שמות כט לג
ג) ואמר ריש לקיש ד ואפילו חלקם לא תאפה
כיון
דהדר אפייה בתנור. או
מצות ולא חלוט: אי מצה היא מצה
י)
2. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא
דהא לא ממעטינן מקרא
חמץ אלא רצה מצה אוכלה רצה חלוט
דלפי אוכלו (שמות יב ד) כי
היא. והיכי מימעיט ממשמעות
באילפס לחם איקרי ואדם יוצא
תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
אם חולה וזקן (פסחים
אוכלה האי חלוט היכי דמי אי מצה היא הא
וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
דמצות תאכל: ואי לאו מצה היא מצות
בה ידי חובתו בפסח והא דאמר בפ'
סא.) שאינו ראוי כלל
ויקרא כג כט
מצה היא ואי לא מצה היא מצות אמר
אמר רחמנא. בשירי מנחת חובה
כל שעה (פסחים דף לו:) לחם עוני פרט
3. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ
לאכילה אבל אפילו אכילה
גסה גמורה מותרת דפסח
לחלוט ואשישה אר"ת דהתם בלא הדר
דכתיב בצו את אהרן ואכלוה מצות
חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי
רחמנא לא לעולם אימא לך מצה היא ולהכי
(א)
כ)
מיהא קעביד אבל בכל
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא
וה"ה לשאר מנחות ולמה לי מצות
אפייה בתנור ועוד אר"ת דהתם
תנא ביה קרא לעכב אלא חלוט מצה היא
מקום אכילה גסה לא שמה
ד)
כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:
מתני'
הרי הוא כאחד כו'.
תאכל:
בחלוט גדול דומיא דאשישה ולא חשיב
אכילה ואין חילוק באכילה
ויקרא ו י
דקאמרינן למאי הלכתא לומר השאדם יוצא
4. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
גסה: מצות אמרה רחמנא
ולא הפסיד חלקו בנכסי אחיו: זכה
לחם עוני לפי שהוא גדול ולא משום
בה ידי חובתו בפסח אע"פ דחלטיה מעיקרא
פ"ה דכתיב ואכלוה מצות.
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
בנכסי האח. ואפילו גירשה למחר:
דחלוט א"נ התם בבלילתו קשה והכא
ולא נהירא דהא בשמיני של
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי
כיון דהדר אפייה בתנור לחם עוני קרינא ביה
גמ' פשיטא. דלא איבד זכותו:
בבלילתו רכה כגון סופגנין או חלת
מילואים כתיב ודורות
בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ
ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח: מתני' החולץ
משעה לא ילפינן אלא נראה
מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת
מהו דתימא. כלומר לאו לאשמועינן
ו
המשרת דמפרש התם דהיינו חלוט
מצות אמר רחמנא דכתיב
יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה ואם
דלא איבד זכותו תניא לה אלא
של בעלי בתים דלא מחייב בחלה ולא
(ויקרא ו י) לא תאפה חמץ
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
לאשמועינן דלא שקיל כולהו נכסי:
חשיב לחם אלא על ידי אפיה ולהכי
יש שם אב נכסים של אב הכונס את יבמתו
חלקם א"נ משום דכתיב
דברים טז ג
ז
5. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר
(ויקרא ב ה) מצה תהיה
אי הכי. דלגרועי אתא הוה ליה למיתני
חשיב שפיר לחם עוני אע"ג דחלטיה
זכה בנכסים של אחיו ר' יהודה אומר בין כך
ובזה ניחא דקאמר להכי
תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו
ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב: גמ'
אינו אלא כאחד כו': ה"ג אלא סלקא
אבל בלילתו עבה מיפסל לעשות דחשיב
תנא ביה קרא לעכב וקשה
הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ
❖
דאין זה לעכב ממש שהרי
דעתך אמינא ליקנסיה הואיל ואפסדה
לחם עשירות אפי' לא הדר אפייה ובפ'
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כה ו
פשיטא סד"א חליצה במקום יבום קיימא
קרא אחרינא לא כתיב
מייבום. שפסלה על האחין: אף האי
כל שעה (שם ד"ה פרט) הארכתי:
למעוטי חלוט דהא אמרי'
ונשקול כולהו נכסי קמ"ל אי הכי הרי הוא
אבל
נמי. לאחר מיתת האב אם מת האב
לעולם מצה היא ולא חזינן
מוסף רש"י
כאחד מן האחים אינו אלא כאחד מן האחים מיבעי ליה אלא סד"א הואיל
בשום מקום לעכב אם לא
לאחר יבומו של זה מודה ר"י דנוטל
ואכלו אותם. במלואים
כתיבי תרי קראי דמשמע
ואפסדה מיבום לקנסיה קמ"ל: אם יש שם אב: ה)דאמר מר ח אב קודם לכל
זה חלקו וחלק אחיו: על שם אחיו
כתיב, אשר כופר בהם.
ששנה הכתוב לעכב וצ"ל
יוצאי ירכו: הכונס את יבמתו וכו': מ"ט יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי
כתיב ולא על שם אביו. כתיב וכיון
לעכב לאו דוקא אלא ר"ל
כתב כפרה גבי אכילה,
4
לעכב שלא יביא חלוט אבל
למימרא דאף באכילה
דבשעה שקם על שם אחיו לא שקל
קם: ר' יהודה אומר וכו': אמר עולא הלכה כר' יהודה וכן א"ר יצחק נפחא
זה אינו לעכב ממש כי אם
תלויה כפרה (פסחים נט:).
תו לא שקיל ל) [דאי שקיל השתא לא
הלכה כר' יהודה ואמר עולא ואיתימא ר' יצחק נפחא מ"ט דר' יהודה דכתיב
האוכל אכילה גסה
למצוה ולמאי דפרישית
מנכסי אחיו שקיל אלא מנכסי אביו
ביוה"כ. שאכל לילי יום
ניחא דודאי לעכב הוי
5והיה הבכור אשר תלד כבכור מה בכור אין לו בחיי האב אף האי נמי אין לו
מקרא דמצות תאכל דכבר
הכפורים על השובע, שהיה
דהא ירתינהו]: היכא דאיכא אב
בחיי האב אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב אף האי נוטל פי שנים
כתיב קרא אחרינא למעוטי
שבע מסעודה שהפסיק בה
דלא שקיל. יבם נחלה לא תתקיים
חלוט דכתיב מצה תהיה
וכל מה שאכל משחשיכה
לאחר מיתת האב מידי יקום על שם אביו כתיב יקום על שם אחיו כתיב ולא
מצות יבום: איסמייה. לכולה מתני'
דהכי איתא במנחות בריש
אכילה גסה היתה ושלא
על שם אביו אימא היכא דליכא אב דלשקול נחלה תתקיים מצות יבום היכא
להנאה (יומא פ:). ואפילו
פ' כל המנחות דף נג ע"א:
דמשנה שאינה צריכה היא: אמר ליה
חלקם. שירים, לא
מידי יבום בנחלה תלה
דאיכא אב [דלא] שקיל נחלה לא תתקיים מצות יבום מידי יבום בנחלה
לא. תסמייה דאת הלכה כרבי יהודה
ו)
תאפה חמץ. דדרשינן
רחמנא והא דאמרינן [דף
אתנייך ומשנה צריכה הואי: ומיקשה
יז] יבום בנחלה תלה רחמנא
ליה האי חלקם דקרא נמי
תלה רחמנא יבומי מיבמי ואי איכא נחלה שקולי ואי לא לא שקיל יתיב ר'
ר"ל הכי, דמי שראוי לנחל
לפניו אלא תאפה (סוטה
הוא דקשיא לך. היכי שביק רבנן
חנינא קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה א"ל ז)פוק קרי קרייך
. אב קודם. לירש
מייבם אידך לא אבל אם אין
טו.)
ועביד כרבי יהודה ואפכת לה ושפיר
בנו או בתו שמתו, לכל
נחלה משום הכי לא פקע
לברא אין הלכה כר' יהודה תני תנא קמיה דרב נחמן אין הלכה כר' יהודה א"ל
עבדת דאפכת לה: מתני' אסור
יוצאי יריכו. דהיינו אחי
מצות יבום:
אלא כמאן כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים א"ל אסמייה א"ל לא את
ח)
המת (רשב"ם ב"ב קטו.).
בקרובותיה. כאילו היא אשתו וכל
אסמייה. אסיר ברייתא זו
א) נראה דצ"ל וי"ל דתרי
הלכה אתנייך ומוקשה הוא דאקשי לך ואפכת ולמאי דאפכת שפיר אפכת:
קרובות הנאסרות מחמת אשה
מגירסתו (ב"מ כז.)
.
ענייני אכילה גסה הוו היכא
מתני' ט החולץ
ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו
וכו'.
גמורה אסורות
מדרבנן בחלוצה:
הוא
הוא