מ:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
אמה ואם אמה לא. והא דתנן בפרק ב' (לעיל כג:) אחד חולץ
הוא אסור כו'. כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו וגזרינהו רבנן
סז א מיי' פ"א מהל' יבום
א) [לעיל כז.], ב) שם,
ג) לעיל כא:, ד) [לעיל י:],
הלכה יג וסמג עשין
בחלוצתו: בזמן שהיא קיימת. אאחותה קאי ולא אשאר עריות:
ואחד מייבם אלמא שרי באחותה שאני התם משום דאימור
ה) לקמן מא. מד. קדושין
נ"ב וטוש"ע אה"ע סי'
באביו. משום כלתו: ובאבי אביו. משום כלת בנו. אע"ג דבאשתו
דידיה איתרמי ליה והא נמי דתנן לקמן בפרקין (דף מא.) החולץ
מה., ו) [ובן רש"ל], ז) ס"א
קסב סעיף ד:
וליתני
❖
אחין מותרין
סח ב מיי' שם פ"ו הל'
ליבמתו ונשא אחיו את אחותה היינו דיעבד:
גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו אחות חלוצה,
כ סמג שם טוש"ע
בכולן קשיא. הא דלא קאמר אלא
משניות דרבנן היא ואפילו הכי גזרוה
שם סעיף ה:
הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה
רבנן נמי בחלוצה: בבנו. משום
שמע מינה דלא גזרו שניות בחלוצה
סט ג מיי' שם פ"א הל'
הגהות הב"ח
אשת אב: בבן בנו. משום אשת אבי
היינו משום דלקמן מסיק דגזרו ולא
ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה
יב סמג שם טוש"ע
❖
(א) רש"י ד"ה וקתני אחיו
שם סעיף ג:
אביו שהיא מן השניות: באחיו. משום
שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא
בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין והיא
וכו' וכגון שהיו המת
אשת אח: בבן אחיו. משום אשת אחי
שום שניה אלא הני דאורייתא לחוד:
❖
והחולץ אחים מן האב:
אסורה באביו ובאבי אביו ובבנו ובבן בנו
אמימר מוקי לה כו'. כל סוגיא
אביו: מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו.
תוס' חד מקמאי
באחיו ובבן אחיו מותר אדם בקרובת צרת
א)א
ולא אמרינן צרה כחלוצה ואסור
דשמעתין דלא כאמימר כדפרשתי לעיל
בבן חלוצתו ב) ב ואסור בצרת קרובת חלוצתו:
מתני' א) אסור בקרובת
תוספות ישנים
בתו
בקרובותיה: ואסור בצרת קרובת
(דף כא: ד"ה אמימר):
גמ' איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה או
חלוצתו ומותר בקרובת
לאו משום חולץ. לא בעי לאוקמי בבן
תנא אחיו מן האב ותנא
חלוצתו. ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה
חלוצתו פירוש אי חליץ
אחיו מן האם. פי' הא
לצרת לאה מותר אף ברחל
לא בערוה דאורייתא גזרו בהו רבנן שניות
בתו דסבא דומיא דבן בנו דלא מיירי
לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה
דקאמר ובן אחיו ר"ל אחיו
אי חליץ ללאה אסור
בחלוצה לא גזרו רבנן שניות או דלמא לא
בבן בנו דסבא דא"כ הויא ליה אשת
הצרה לראובן וטעמא מפרש בגמרא:
מן האם וא"ת א"כ לפשוט
בצרת רחל ופי' רש"י
אחי אביו דאורייתא: שמע מינה
גמ' גזרו שניות בחלוצה או לא. כגון
דגזרו שניות בחלוצה דהא
ז"ל אע"פ שרחל נשואה
שנא ת"ש הוא אסור באמה ובאם אמה
אשת אחי האב מן האם
לנכרי ולה צרה ומת הנכרי
גזרו שניות בחלוצה. והא דלא תני
אם אם אמה ואם אם אביה דגבי
ואילו אם אם אמה לא קתני דלמא היינו
היינו שניה (לעיל כא.) וי"ל
אסורה הצרה לראובן
אשתו מיתסרו עליה משום שניות
במתניתין אבי אמו ובן בתו משום
דזהו משום מיתנא דמיירי
החולץ ומפורש טעמא
טעמא דלא תני משום דקבעי למיתני סיפא
שאותו בן אחיו דמיירי בה
בגמ' הך דאזלא לב"ד
כדתני רבי חייא בפרק כיצד (לעיל דף
דתנא ושייר ומיהו רבי חייא דקתני
והאחין מותרין ואי תנא אם אם אמה ה"א רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה
מתני' שהוא אח מן האם
גזרו בהו רבנן כלומר
מנינא קשה דלא תנא בן אחותו ובן
כב.)
למיתנא ולחולץ אבל החולץ
כשלאה חולצת מוליכה
האחין מותרין דוקא באם אם אמה אבל
הכא מאי: בערוה דאורייתא. כלומר
אחיו מן האם ויש לומר דלא תנא אלא
והמיתנא אחין מן האב ומן
רחל אחותה עמה לב"ד
באם אמה ובאמה לא וליתני אם אם אמה
האם וזה בן אחיו ר"ל
וכ"ע לא ידעי הי מינייהו
באשתו דאמה ואם אמה הוה ערוה
ארבע כנגד ארבע של דברי תורה:
שהוא בן אחי האב מן האם
יבמתו ואיכא דסברי ב)
הך וליתני האחין מותרין בכולן קשיא ת"ש היא
דאורייתא גזרו רבנן שניות אבל
לשניהם וא"כ לא תפשוט
דרחל חלץ ואנסיב צרת
בחלוצה דאפילו עריות דידה דרבנן לא
אסורה באביו ובאבי אביו קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ דהויא
שניות בחלוצה דהיינו משום
רחל דהיינו צרת אחות
מיתנא: אמימר מוקים לה
חלוצתו אמרי צרת אחות
גזרו שניות בהן: או דלמא לא שנא.
לה כלת בנו לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו ת"ש ובבן בנו מאי לאו
בבר ברא דחולץ וקסבר כו'
חלוצתו נסיב ואינהו סברי
וממתני' לא דייק דקתני היא אסורה
אבל לא קאמר בבר ברא
משום חולץ דהויא לה (משום) אשת אבי אביו לא משום מיתנא והויא לה
דרחל וצרת האחין הוו.
באבי אביו משום כלת בנו דהוי שניה
דסבא כדלעיל וא"כ לא
הך דלא אזלא לב"ד לא
אשת אחי אבי אביו הא אמימר מכשר באשת אחי אבי אביו אמימר מוקי
ג)
תפשוט דגזרו שניה בחלוצה
גזרו בהו רבנן כשהיבמה
הא קמייתינן לה לקמן עלה דהא מילתא
דדוקא לעיל מצינן למימר
חולצת אין צרתה הולכת
לה בבר ברא דסבא אי הכי היינו אחיו ובן אחיו תנא אחיו מן האב וקתני
ומדחי ליה למימר לאו משום חולץ
הכי דהא קאי אהיא אסורה
עמה דמסתפק דלמא
אחיו מן האם ת"ש דתני ר' חייא ארבע מדברי תורה וארבע מדברי סופרים
באביו ור"ל בן בנו של אותו
אלא בשביל המת שהיתה זו אשתו
חליץ לה הלכך כי נסיב
אב אבל ר' חייא דהכא לא
אחות הצרה לא אמרי
אב ובנו אחיו ובן אחיו מדברי תורה אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו
גמורה לפיכך אבי אביו אסור בה משום
קתני אביו ועוד נלע"ד דלא
אחות חלוצתו נסיב כך
מד"ס קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ והויא לה כלת בנו לא משום
כלת בנו: ה"א האחין מותרין. לא
מצי מוקי לה בבר ברא
פירש"י ז"ל ולפי דבריו
דסבא כדלעיל דא"כ בן בנו
מצינו חלוצה שהיא מדברי
קאי אלא אאם אם אמה דלא גזרו
מיתנא דהויא לה כלת בנו ת"ש אבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת
הוי מן התורה דהיינו לכל
סופרים חמורה מערוה
שניות בזיקה אבל אמה ואם אמה
בתו לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו ת"ש ובן בנו מאי לאו משום חולץ
הפחות אשת אחי אביו ור'
שהיא מד"ת דאילו צרת
דהוו להו עריות דאורייתא לגבי אשה
חייא תני ליה בן בנו עם
ערוה שלא במקום מצוה
דהויא לה אשת אבי אביו לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אביו
הארבעה שמדברי סופרים:
היא שריה וצרת אחות
גמורה לא משתרו אחין דגזרו עריות
והא אמימר מכשיר באשת אחי אבי אביו אמימר מוקים לה משום חולץ
ותסברא אחות חלוצה
חלוצה שלא במקום מצוה
בזיקה ואפי' לאחר חליצה נימא דאיהו
דאורייתא היא. פי' אלא
אסורה וי"מ שלא אסרו
וקסבר גזרו שניות בחלוצה ת"ש ובבן בתו מאי לאו משום חולץ דהויא לה
שליחותייהו עבד משום הכי לא תנייה:
ודאי לאו סיועא היא
צרת קרובת חלוצתו אלא
אשת אבי אמו לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אמו והא גבי
דלעולם מצינן למימר דצרה
במקום יבום כגון שלאה
ת"ש מבן בנו מאי לאו משום חולץ
כחלוצה וליכא להקשות
ורחל נשואים לראובן
שניות דערוה לא גזרו אלא לאו משום חולץ ושמע מינה גזרו שניות
דהוי ליה אשת אבי אביו. והיא מן
ג
אמאי מותר כי יש טעם
ושמעון ומתו שניהם
השניות: לא משום מיתנא. שהיתה
בחלוצה שמע מינה: מותר אדם וכו': אמר רב טובי בר קיסנא אמר
גדול בדבר דהא אפי' אי
וכההיא דאמר בפרק ד'
הוי הצרה עצמה חלוצה
אחין התחיל באחיות לא
זו אשתו גמורה ואסורה על בן בנו של
שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מאי טעמא באיסורה קיימא אמר
אחותה אינה אסורה אלא
יגמור אפילו בצרות דתנן
חולץ דהויא לה אשת אחי אבי אביו
מדרבנן וא"כ לא גזור רבנן
רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת
אסור אדם בצרת קרובת
באחות הצרה דכי גזור רבנן
וקס"ד דהא נמי משניות היא: והא
חלוצתו התחיל בצרות
בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה אלא אי אמרת צרה כחלוצה
באחות חלוצה עצמה אבל
יגמור אף באחיות דתנן
אמימר מכשר כו'. בפרק כיצד (לעיל
❖
באחות צרת חלוצה לא גזור:
מותר אדם בקרובת צרת
דמיא אמאי מותר לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן דאמר ד) בין הוא בין אחין
דף כא:): אמימר מוקי לה. להאי בן
חלוצתו ועל הפירוש הזה
אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת אמר לך רבי יוחנן
איכא לעיוני כיון דרחל
בנו דמתני' אסבא אביהן של מת וחולץ
אזלא בתרה (דינא) לב"ד
ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והאמר ר"ל כאן שנה רבי אחות גרושה
מוסף רש"י
דתנא ברישא דקתני היא אסורה
ה)
וכי חליץ לאה סברי חליץ
מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים מאי שנא האי ומאי שנא האי
באביו והדר תני ובבנו של אביו שהוא
ואסור בצרת קרובת
רחל אלא מעתה תפסול
חלוצתו. ואפילו לא היתה
רחל לכהונה ותפסלה
אחי המת והחולץ וקמה עליה בלא
הך
צרתה מאחיו אלא מנכרי
רחל לאחי החולץ אלמא
יבנה [דברים כה] משחלץ לה האחד ולבןו) בנו של אביהם דהויא ליה אשת אחי אביו: וקתני אחיו מן האם. שהיה זה אחיו מן האם או בן אחיו מן האם ולאו
. כאן שנה
תנן החולץ ליבמתו אסור
(לעיל כז.)
משום חולץ דא"כ הויא לה שניות בחלוצה דהא ליתא אלא אשת אחי האב מן האם והא בשניות תנינן לה אלא משום מיתנא דהוי שניה משום
רבי. ממשנה זו אנו
הוא בקרובותיה והאחין
למדים, אחות גרושה
מותרים ונפסלת רחל
ערוה דאורייתא דאשתו מעלייתא הוה וכגון שהיו (א) היבם והחולץ אחין מן האב ומן האם ולשניהם אח מן האם שלא מן האב: דתני רבי
מדברי תורה. הויא ערוה
לאחר מיתת לאה אלמה
חייא. בחלוצה: ארבעה מדברי תורה. כלומר דלגבי אשתו הויין דאורייתא: אב. של חולץ אסור בה מן התורה מפני המת דהויא ליה כלתו
מן התורה, אבל אחות
תנן מתה מותר באחותה
של אב: ובנו. של חולץ שהיה המת אחי אביו וערוה היא לגביה: ואחיו. של חולץ דהוה נמי אחי המת וקם ליה בלא יבנה: ובן אחיו. של
חלוצה אינה אלא מדברי
אלא כיון דאחות חלוצה
סופרים (קדושין מה.).
אינה אסורה אלא מדברי
חולץ שהיה המת אחי אביו: אבי אביו. משום כלת בנו: ואבי אמו. משום כלת בתו: ובן בנו. קס"ד משום חולץ דהויא ליה אשת אבי אביו:
סופרים לא גזרו בה רבנן
ובן בתו. דהויא ליה אשת אבי אמו. וכל הנך שניות נינהו: הכי גרסינן ת"ש ובאבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא ליה כלת בתו לא משום
כולי האי אע"פ שגזרו
מיתנא דהויא ליה כלת בתו. וכגון שהיו אחין אף מן האם: אמימר מוקי לה. ודאי כדקאמרת משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה. אבל מאן
בצרתה: הא דאמר נפלה
לפני יבם קטן לית לה
דאסר באשת אחי אבי האב מצי לאוקמי משום מיתנא ותיבעי לך אי גזרו שניות בחלוצה או לא: באיסורה קיימא. חלוצה היא דקיימא בלא
מזוני מבעל מסתברא הני
יבנה ותו לא אבל צרתה קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת והולד ממזר: אי אמרת בשלמא צרה אבראי קיימא. באיסורא קמא ולא
מילי לאחר שלשה חדשים
אמרינן חלוצה שליחותא דידה עבדא: משום הכי שרי באחותה. דלאו אחות חלוצה היא ולגבי דידה נמי כיון דחלוצה לאו שליחות דידה עבדא
אבל תוך שלשה חדשים
אית לה מזוני מבעל:
לא משויא ליה בלא יבנה אלא באיסורא קמא קיימא: אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא. דחלוצה שליחותא דידה עבדא ומשוי לה בלא יבנה
א"כ הויא לה צרה כחלוצה ואמאי שרי באחותה: דר' יוחנן. בפרק קמא (לעיל י:): ולא על צרתה כרת. החולץ ליבמתו וחזר ובא הוא או
א) צ"ל אסור אדם בצרת
קרובת חלוצתו ומותר בקרובת
אחד מן האחין על צרתה: ותסברא. דהא ראיה דרב יוסף דאייתי ממתניתין ראיה היא וכי ז) חלוצה גופא דאורייתא (דרבנן היא)
צרת חלוצתו. ב) צ"ל ואיכא
דכי אמרינן צרה כחלוצה יאסר באחות הצרה: והאמר ר"ל. לקמן [מא.] אמתניתין דלקמן: כאן שנה רבי. במשנה זו למדנו רבי אחות
דסברי דלרחל חלץ ואי נסיב
גרושה מדברי תורה וכו' ולקמן מפרש לה. וכיון דאחות חלוצה גופה דרבנן בחלוצה גזור באחותה בצרה לא גזור: מאי שנא. רישא
צרת רחל דהיינו צרת אחות
חלוצתו אמרי צרת חלוצתו
קרובת צרת חלוצה דשריא ומאי שנא סיפא
צרת קרובת חלוצתו ששתיהן נכריות היא
וצרתה נשואות לנכרי וקתני אסור:
נסיב דאינהו סברי דרחל
הך
חלוצת האחין הוואי.