החולץ
ליבמתו פרק רביעי יבמות
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הך
דאזלא בהדה לבי דינא. פי' בקונטרס כשלאה חולצת מוליכה
הך דאזלא בהדה
לבי דינא. כשלאה חולצת
מוליכה אחותה עמה
ע
א) לעיל יח: מגילה יח:,
א מיי' פ"ו מהלכות
ב) [לעיל מ: לקמן מד.]
יבום הלכה כ טוש"ע
לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מנייהו יבמתו ואיכא דסבר דלרחל חלץ וכי
רחל אחותה עמה לב"ד ואיכא דסברי שרחל חלצה ולהכי אסורה
קדושין מה., ג) [לעיל יח:
אה"ע סימן קעד סע"ג:
נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב
גם צרתה אפילו שתיהן נשואות לנכרי דאינהו סברי שרחל וצרתה
עא ב מיי' שם הלכה ט
מגילה יח:], ד) לעיל כט.,
דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו שהרי חלץ לרחל: האי דלא
נשי אחיו היו שהרי חלץ לרחל ותימה גדולה פירש דהא תנן במתניתין
ה) [לעיל כח.] לקמן קט.,
סמג עשין נא נב
ו) עירובין מז., ז) [עי'
טוש"ע אה"ע סימן קעג
אזלא בהדה לבי דינא. כשהיבמה
ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה
הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן
תוספות לקמן מב: ד"ה ר'
סעיף א:
שריא ותנן נמי לקמן
חולצת אין צרתה הולכת עמה הלכך
חלץ
(דף מט.)
עב ג מיי' פ"א מהלכות
יוסי], ח) [לעיל ח:],
האי דלא אזלא בהדה לבי דינא לא גזרו בהו
כי נסיב אחות צרה לא אמרינן אחות
לה ומתה מותר באחותה ואמאי והא
ט) [לעיל כט.], י) [לקמן
יבום הלכה יד ופ"ז
רבנן: מתני' החולץ ליבמתו ונשא אחיו
קח:], כ) [צ"ל קאמר לר'
חלוצתו נסיב: מתני' ולא
הלכה ח סמג עשין נא
א
סברי שלאחותה חלץ ועוד דתנן האחין
❖
יהודה],
טוש"ע אה"ע סימן קנט
את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת וכן
מתייבמת. דהויא לה אחות חלוצתו.
מותרין אע"ג דאזלי בהדיה לבי דינא
ב
סעיף ה:
עג ד מיי' שם טוש"ע
ועוד דלא מיתסר צרה אלא דוקא
ומיהו מחליצה לא מפטרא דמדאוריית'
המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה
אה"ע שם סעיף ז:
במצוה כדאמרינן בפ' קמא (לעיל ח.)
רמיא קמיה ואע"ג דאחותה קיימת
מוסף רש"י
ומת הרי זו פטורה שומרת יבם שקידש
עד ה מיי' פ"ב מהלכות
א) ג
דאחות חלוצה אינה אלא מדברי
ולעיל בריש ארבעה אחין (דף כז. ושם)
שומרת יבם. ממתנת
איסורי ביאה הלכה ז
אחיו את אחותה משום רבי יהודה בן בתירא
לייבום יבמה (לעיל יח:)
סמג לאוין קח טוש"ע
סופרים: וכן המגרש. בגמרא בעי
גבי התחיל באחיות מייתי לה למתני'
אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך
מצפה ליבמה ומצוה
אה"ע סימן טו סעיף כו:
מאי וכן: פטורה. אף מן החליצה
דהכא דהיינו ששניהן נשואות לאחיו
עה ו מיי' פ"א מהלכות
בגדול לייבם (מגילה יח:).
מעשה חלץ לה אחיו או כנסה יכנוס את
ופ"ה יש לישב קצת בנשואה לאחיו ולא
דיוצאה משום אחות אשה הואיל ואשתו
שקידש אחיו. של יבם
יבום הלכה יג סמג
אשתו מתה היבמה יכנוס את אשתו מת
את אחותה. אחר שנפלה
עשין נב ולאוין קי טוש"ע
ד
קיימת ואחות גרושה מדברי תורה
לנכרי ונרא' לר"י דגרסי' הא דאזלא
א)
אה"ע סימן קעד סע"ג:
זו לפניו (לעיל יח:) בא
יבם יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו
בהדיה לבי דינא פי' שהולכת לחלוץ
דכתיב (ויקרא יח) עליה בחייה כל
עו ז מיי' פ"ז שם הלכה
אחד מן האחין וקידש
בחליצה: גמ' מאי וכן אימא אבל המגרש
שבחייה ח): שומרת יבם שקדש. אחד
וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ואסרו
את אחותה של יבמה
ח סמג עשין נא
אחר שנפלה היבמה לפניהן
טוש"ע אה"ע סימן קנט
מן האחין את אחותה לאחר שנפלה זו
גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין
אמר ריש לקיש ב)כאן שנה רבי האחות גרושה
סעיף ז:
(מגילה יח:) ותלה היבום
לפניהם והוזקקה לכולן: המתן.
דדמיא לצרת ערוה אבל כשחולצת צרת
עז ח מיי' פ"א מהלכות
מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים:
באחיו (לעיל יז:). אומרים
ו
מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקה:
לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה
לו. לזה שקידש אחות
יבום הלכה יט סמג
שומרת יבם שקידש וכו': ג) אמר שמואל
יבמתו, המתן. מלכנוס,
עשין נג טוש"ע אה"ע
עד שיעשה מעשה. שיכנסו האחין
ואפילו רחל שהיא קרובת צרת חלוצה
הלכה כדברי רבי יהודה בן בתירא איבעיא
לפי שאחות זקוקתו היא,
סימן קסד סעיף א:
את היבמה או יחלצו ותעקר זיקתה
שריא ויש ספרים דלא גרסי לא
עח ט מיי' פי"א מהל'
הואיל ולאחר שנזקקה
להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא
ממך: מתה היבמה יכנוס את אשתו.
בהדיה ולא בהדה אלא הא דאזלא לבי
אחותה לו קידש את זו,
גירושין הלכה יח
דינא והא דלא אזלא: יוציא את
דאמרי תרוייהו מתה אשתו מותר ביבמתו
צריך להמתין עד שתתייבם
סמג עשין כ טור ש"ע
ז
דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה:
❖
היבמה לאחיו דפקעה זיקה
אה"ע סי' יג סעיף א:
שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו מתה אשתו
אשתו בגט. בפ' ארבעה אחין (לעיל
מת היבם. ולא נותר לו אח אלא זה:
(שם). עד שיעשה אחיך
מעשה. ביבמתו או לחלוץ
ואת אשת אחיו בחליצה. אבל יבומי
כט.) לא בעי למימר דזו היא למעוטי
אסור ביבמתו אמר רבא מאי טעמא דרב
או לייבם, אבל בעוד היבמה
לא דאחות גרושתו היא: גמ' הלכה
הך דהכא דפשע כדפרישית לעיל (א):
הגהות הב"ח
משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה
לפני כולן לחלוץ או לייבם
מתה
כרבי יהודה. דיש זיקה ואלימא
אשתו מותר ביבמתו. ומתני'
(א) תוס' ד"ה יוציא וכו'
הרי היא לכל אחד כאשתו
והותרה תחזור להיתירה הראשון מתיב רב
על ידי זיקת יבום ואסור
כדפרישית לעיל. דף כ"ט.
למיסרא עליו: מהו ביבמתו. מי
דקתני מתה יבמתו ולא נקט
❖
המנונא ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות ואחד
ד)
באחותה משום אחות אשה,
ד"ה אוי לו:
אמרינן כיון דמתה פקע איסור אחות
מתה אשתו דהוי רבותא טפי איידי
דקסבר יש זיקה אפילו
מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה
אשה ושריא או דלמא אע"ג דפקע
דבעי למיתני מת היבם תנא נמי מתה
בתרי וכל שכן בחד, ופליגי
היבמה: מאי טעמא דרב משום
מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני ואחר
רבנן עליה ואמרי הואיל
איסור אחות אשה קם עליה באיסור
תוספות ישנים
ושני אחים הן אין זיקתו
כך מתה אשתו אחריו אותה יבמה חולצת
דהוי יבמה שהותרה. ואע"פ דבפ'
אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה
א) ועוד קשה דלפ"ה
מיוחדת להיות מוטלת על
ולא מתיבמת ואמאי תיהוי כיבמה שהותרה
אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם ואין
ארבעה אחין (שם דף כז:) שרי רב
אחד מהן להיות כאשתו
היכא דנולדה לאחר חליצת
ומותר באחותה (מגילה
אחותה תשתרי צרתה דהא
אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי
אפילו לא הותרה לכתחלה דקאמר
ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה
יח:). כאן שנה רבי.
לא אתיא בהדה לב"ד וא"כ
היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה
מתה הראשונה מותר בשניה היינו
הראשון אישתיק לבתר דנפק אמר אמאי לא
במשנה זו למדנו רבי (לעיל
מתני' לא מיירי בכל ענין
עולמית עליו: מ"ט דרב. דשרי הרי
דוקא בזיקה דרבנן אבל הכא אחות
מ:) ממשנה זו אנו למדים,
ועוד קשה דפ"ה דאף
אמרת ליה רבי אלעזר היא דאמר כיון
ה)
אחות גרושה מדברי
בנשואות לנכרי אסירן ליה
נאסרה עליו שעה אחת: שהותרה.
אשה דאורייתא דוקא משום דהותרה:
שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה
תורה. הויא ערוה מן
ואמאי הלא אף אם היתה
עשה בה מופנה מאמר. לא
בשעת נפילתה: נאסרה. כשקידש
צרה עמה ממש שריא ליה
התורה, אבל אחות חלוצה
עליו עולמית הדר אמר אימור דא"ר אלעזר
זה אחותה: ואח"כ מת אחיו הב'.
אצטריך אלא לאפוקי מב"ש
כיון דאינה מאחין דאין צרה
אינה אלא מדברי סופרים
(קדושין מה.). היבמה לא
אלא מאח וגם לפ"ה קשה
היכא דלא חזיא בשעת נפילה אבל היכא
ונפלה אחותה ואסרתה לראשונה עליו
דאמר (לעיל דף כט.) מאמר קונה קנין
תחלוץ. בתוך ג' חדשים
הלשון דנקט במתני' דצרת
דחזיא בשעת נפילה מי אמר הדר אמר אין
משום אחות זקוקה ואע"ג דעבד בה
גמור אי נמי נקט עשה בה מאמר
קרובת חלוצה דהא לא
למיתת בעלה, מפרש
מקרייא צרה אלא מאח
טעמא ביבמות (לקמן)
מאמר כדתנן בפ' ארבעה אחין ב"ה
לאשמועינן דאע"ג דאין זיקת השניה
והתניא רבי אלעזר אומר מתה יבמתו מותר
ט)
ונראה לפרש דה"ק הך
שמא מעוברת היא וחליצת
אומרים אוי לו על אשתו ואוי לו על
גמורה אפילו הכי אוסרת את זו:
באשתו מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא
דאזלא בהדיה לבי דינא
מעוברת אינה חליצה, ואם
ואמאי
אשת אחיו: ואח"כ מתה אשתו של שני
תיהוי יבמה שהותרה כו'.
כלומר שהולכת עם האיש
תאמר תחלוץ בתוך ג'
מתיבמת לימא שמואל ורב אסי דאמרי כר'
לב"ד לחלוץ ולייבם גזרו בה
ותמתין עד לאחר ג',
אחריו. ונשארה בעלת מאמר זו: ר'
תימה דלא פריך מהך
אלעזר אפי' תימא כרבנן עד כאן לא קמיפלגי
רבנן לאסור קרובותיה כמו
שאם תמצא מעוברת אינה
אלעזר היא. בפרק ב"שי) המגרש את
ברייתא לרב בריש פרק ארבעה אחין
צריכה חליצה אם תלד
קרובי גרושתו ואם כן אסור
רבנן עליה דרבי אלעזר אלא משום דמנפילה
האשה והחזירה מותרת ליבם רבי
(לעיל דף כח.) ולישני דרבי אלעזר היא
בצרתה כמו בצרת גרושתו
ולד של קיימא, ואם לא
כדמשני הכא: הדר אמר אימור
ואילך לא מיתסר עלייהו אבל הכא דאיתסר
ובשנשואות [לנכרי] לא
תמצא מעוברת אינה צריכה
אלעזר אוסר הואיל ועמדה עליו שעה
אפילו רבנן מודו: מתני' היבמה לא
חליצה אחרת, ואם תלד
מיירי אבל הך דלא אזלא
דאמר רבי אלעזר כו'. אכתי הוה מצי
אחת באיסור גרושת אח: דבשעת
ו) ח
לב"ד בהדיה דהיינו הצרה
וולד שאינו של קיימא
תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה
נפילה לא איתחזאי. דמקמי נפילה
למימר דטעמא דר' אלעזר כדמפרש
שאינה הולכת עמו לב"ד
תחלוץ פעם שניה, שמא
יהא וולד של קיימא
שהרי לא עשה בה מעשה
איתסרא עליה: מתה יבמתו. אמקדש
לקמן בפרק ב"ש (דף קט. ושם) אבל
חדשים וכן כל שאר הנשים לא יתארסו
ט
לא גזור רבנן לאסור
ואינה חליצה לאוסרה
אחות יבמתו קאי: חולצת. כשמואל
בהך ברייתא דלמא לא פליגי:
ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד
קרובותיה ולכך מותר
לכהונה, ונמצא מצריכה
ורב אסי: עד כאן לא פליגי רבנן עליה
כרוז לכהונה, וליצרכה
בקרובת צרת חלוצתו:
בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד נשואות ואחד ארוסות
דלמא איכא דהוי בחליצה
היכא דחזיא בשעת נפילה
דרבי אלעזר. בפרק בית שמאי אלא
רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות
ולא הוי בהכרזה וסבר
מי אמר. תימה א"כ לא מצי
גבי מגרש אשה והחזירה משום
שרו חלוצה לכהן (ערובין
אתיא אפילו כרבנן ודלא
שביהודה מפני שלבו גס בה ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה
ז)
מז.). ולא תתייבם. שמא
כרבי אליעזר כדמפרש ואם
דמנפילה ואילך לא איתסרא עליה
מעוברת היא ונמצא בא
כן מאי קאמר הדר אמר
מפני
ואיסור שבחיי אחיו לא מהני השתא
על אשת אחיו שיש לה
דמשמע דעדיין קשה ליה
דליכא למימר אין אני קורא בה בשעת נפילה דלאו בשעת נפילה הואי אבל בברייתא דמקדש אחות יבמתו דמנפילה ואילך איתסרא עליה והרי
בנים והרי היא עליו בכרת,
הך דמייתי רב המנונא
אין אני קורא בה בשעת זיקת יבום יבמה יבא עליה לא פליגי: מתני' לא תחלוץ. מפרש טעמא בגמרא [ע"ב]: בתולות ובעולות ארוסות
אבל לאחר שלשה דניכר
ומשום הכי אשתיק הא
בה שאינה מעוברת, או
ודאי לא קשיא ליה דהא
ונשואות. בגמרא [מב:] בעי מאי הפרש איכא בין בתולות לארוסות בין נשואות לבעולות: הנשואות יתארסו. דטעמא משום להבחין בין זרע
תחלוץ או תתייבם (שם).
משבשתא היא שהיה רוצה
ראשון לזרע שני הוא שלא תלד ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון ובאירוסין ליכא למימר הכי: והארוסות ינשאו. מיד דהא לא איעברא
וכן כל שאר הנשים
לומר דלא אתיא כרבי
כו'. שמא תלד בתוך
אליעזר וא"כ הך ברייתא
מן הראשון: חוץ מארוסה שביהודה. דתנן פרק קמא דכתובות (דף יב.) ביהודה היו מייחדים החתן והכלה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא
ליתא כמאן דכיון דלא אתיא
תשעה למיתת בעלה, ספק
לבו גס בה כלומר רגיל ומצחק עמה שלא יהיו בושין זה מזה בבעילת מצוה הלכך חיישינן דלמא בעיל: כל הנשים יתארסו. רבי יוסי אנשואות
אפי' לר' אליעזר וכ"ש
בן שבעה לאחרון ספק
קאי והכי כ)(קא"ל ר' יהודה) כל הנשים נשואות יתארסו כדקאמרת
ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין ומיהו בהא פליגנא עלך שלא חלקת
אליבא דרבנן לא מצי אתיא
בן תשעה לראשון, ובעינן
דהא רבנן שרו לה לגמרי
הבחנה כדאמרינן (לקמן
בין אלמנה לגרושה והתרת אלמנה ליארס בתוך ימי אבלה ואנא
סבירא לי אלמנה מן הנשואין לא תארס כל שלשים ימי אבלה:
וי"ל דידע שפיר שנויא
מב.) שמא ייבם אשת אחיו
מפני דלקמן דעד כאן קא שרו
מאמו ועוד יש איסורין
הרבה (ערובין שם). ולא יתארסו. גזור רבנן אירוסין אטו נשואין (שם). אחד בתולות כו'. מפרש התם (לקמן מב:) אחת
רבנן אלא דמשום דמנפילה ואילך לא מתסר עלויה אבל היכא דמנפילה ואילך אתסר אפילו רבנן מודו דאסירא ומש"ה ניחא הא
דקאמר ולא מתייבמת וא"כ שפיר קאמר הדר אמר דודאי היה מתחרט ממה שאמר דאתיא אליבא דרבי אליעזר דודאי אתיא כרבנן
שנישאו לזה כשהן בתולות ואחת שנישאו לזה כשהן בעולות, שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה זה בין מן האירוסין בין מן
הנשואין, צריכות להמתין אחר הגט או אחר המיתה ג' חדשים (ערובין שם). ואחד ארוסות. אף על גב דארוסה לאו בת
כדפי' וא"כ אשתיק בדין שהרי לא ידע מה (היה) לתרץ ממה שאמר תחזור להתירה הראשון דהכא חזינן דאינה מתייבמת ולא
עיבורי היא, גזור רבנן ארוסה אטו נשואה. דברי ר"מ לא גרסינן אלא סתמא היא (שם). הנשואות יתארסו. מיד דהא לא
אמרינן תחזור להתירה הראשון:
מיעברא משני תוך ג' ואם תלד בתוך ט' ודאי דראשון הוא, דאי מאחרון בן ששה הוא ולא חיי, והארוסות. שנתאלמנו או
שנתגרשו מן האירוסין, ינשאו. מיד דהא לא מיעברא מראשון (שם). חוץ מן הארוסות שביהודה. שהיו רגילין ליחד חתן וכלה קודם כניסתן לחופה כדאמרינן בכתובות (יב.), מפני שלבו גס בה. רגיל בה ומכירה ומרוצה לו (ערובין שם). כל הנשים
יתארסו. אתנא קמא פליג דאסר אפילו ליארס, ואדרבי יהודה פליג דשרי ארוסה לינשא (שם).