מא:
החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמאי
לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן. וא"ת דלמא לא תחלוץ
מפני האיבול. אבילות. והאי כל הנשים יתארסו לאו למעוטי ארוסה
עט א מיי' פ"א מהל'
א) [לעיל לה:], ב) לקמן
יבום הלכה יט:
קיט: [לעיל לו.],
משום שמא תסמוך על אותה חליצה לינשא לשוק וחיישינן
לינשא דהתם כר' יהודה סבירא ליה דגבי הבחנה רבי יוסי מקיל טפי
פ ב מיי' פ"ו מהלכות
ג) [תוספתא פ"ו], ד) [לעיל
שמא תמצא מעוברת ולד של קיימא וולד אינו פוטר עד שיצא לאויר
מרבי יהודה כדאמר בשלהי
גמ' דארבעה אחין (לעיל דף לה.) אלא
יבום הלכה ז סמג
ג. כ. לו. לקמן מד.],
גמ'
❖
באבילות אתי לפלוגי עליה: אלא לא תחלוץ אמאי. ולאחר ג'
העולם וי"ל דלהא ליכא למיחש דתוך שלשה ודאי לא תנשא ולאחר ג'
ה) כתובות קז:, ו) [ע"א],
עשין כא טוש"ע אה"ע
סימן קעג סעיף טו:
נמי אם תמצא מעוברת לא יבא
אם אינה מעוברת תנשא או אם
פא ג מיי' פי"א מהל'
מפני האיבול: גמ'
הפילה תנשא דהא חלצה: לימא תיהוי
לטעות ועוד שלא ישא אדם מעוברת
בשלמא לא תתייבם
גרושין הלכה כ סמג
תורה אור השלם
משום
דמפסיד לה מזוני.
תיובתיה דר' יוחנן. ומשום הכי לא
חברו:
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
שמא יהיה הולד בן קיימא וקא פגע באיסור
1. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
יג סעיף א:
לפי טעם זה לא תחלוץ דמתני' עצה
תחלוץ שמא תפיל ותנשא בחליצה זו
אשת אח דאורייתא אלא לא תחלוץ אמאי
פב ד מיי' פי"ח מהל'
טובה קמ"ל: אלא ארוסה גרושה
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
וחליצת מעוברת לא שמה חליצה:
אישות הלכה טו סמג
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
לימא תיהוי תיובתא דר"י דאמר א) חליצת
מאי איכא למימר. וא"ת לריש לקיש
ולאו מי אותביניה. בריש פירקין (דף
עשין נא טור ש"ע אה"ע
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
מעוברת שמה חליצה ולאו מי אותביניה לר'
סימן קס סעיף א:
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
לה:): לימא מהא נמי תיהוי תיובתא.
ארוסה כיון דלא מיעברא אמאי לא
פג ה מיי' שם הלכה יז
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
יוחנן חדא זימנא לימא מהא נמי תיהוי
❖
תחלוץ וי"ל דלר"ל גזרו ארוסה אטו
ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא
וטוש"ע שם סע"ג:
דברים כה ז
פד ו מיי' פ"א מהלכות
תיובתא לא הכא היינו טעמא שמא יהא
תיקום הך: גרושה מאי איכא למימר.
נשואה אבל לר' יוחנן דנשואה גופה
ב)
יבום הלכה יט סמג
ולד בן קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז
משום כרוז בעלמא ליכא למגזר ותימה
אמאי לא תחלוץ. אם היתה גרושה
עשין נב טוש"ע אה"ע
גליון הש"ס
❖
דאמאי נקט גרושה דמארוסה גרידא
מאחר קודם שנשאה אחיו של זה דהא
לכהונה ונצרכה דלמא איכא דהואי בחליצה
סימן קסד סעיף א:
הוה מצי למיפרך: קרא עליו
גמ' הכי השתא התם אם
פסולה היא לכהונה וקיימא מאי איכא
ולא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה תינח
יבא אליהו. עיין לקמן דף
המקרא הזה. וא"ת לר"ל תקשי ליה
למימר אמאי לא תחלוץ: משום מזוני.
אלמנה גרושה מאי איכא למימר משום
ס"ז ע"ב תוס' ד"ה אין
מוסף רש"י
❖
דאית לה כל שלשה מנכסי בעלה
מרבי יוסי וי"ל דלר"ל נמי אינה חולצת
חוששין:
דמפסיד לה מזונות תינח נשואה ארוסה
מפני האיבול. שאסורה
כדתניא בברייתא בשמעתין ואי חלצה
תוך ג' משום דאינה עולה ליבום:
ליארס כל ימי אבלה, אבל
גרושה מאי איכא למימר אלא משום דרבי
הספקות
חולצות ולא מתיבמות.
לית לה מזוני ואיהי לא מצי מינסבא
גרושה תיארס מיד (ערובין
הגהות הב"ח
יוסי דתניא מעשה באדם אחד שבא לפני
עד לאחר שלשה ומפסיד לה: ארוסה
מההיא דבפ' שני (לעיל
ג)
. חליצת מעוברת
מז.)
(א) רש"י ד"ה אלא משום
שמה חליצה. היכא
רבי יוסי א"ל מהו לחלוץ בתוך ג' א"ל לא
וגרושה. גרושה שנתארסה ומת בעלה
כג:) מי שקידש אחת מב' אחיות ואינו
וכו' חליצה היא דהאי
דהפילה, דאיגלאי מילתא
יודע איזו קידש ה"מ למיפרך אלא
ונפלה ליבום מן האירוסין תחלוץ בתוך
תחלוץ ותחלוץ ומה בכך קרא עליו מקרא
אינה: (ב) ד"ה הרי קטנה
דבת חליצה הואי (לעיל
שהיה צריך להאריך אבל מההיא דריש
שלשה דהכא לאו משום מזוני איכא
לה:). מצריכה כרוז
וכו' משום דלא אפשר. נ"ב
זה 1 אם לא יחפוץ הא אם חפץ יבם ד)א כל
❖
לכהונה. להכריז שלא
ע"ל דף ג ע"א:
ארבעה אחין (לעיל דף כו.) דחולצות
דארוסה לית לה מזוני מבעל ולא
העולה לייבום עולה לחליצה כו' מתיב רב
היתה חלוצה ומותרת
ולא מתיבמות לא ה"מ למיפרך
משום כרוז לכהונה דהא פסולה היא
לכהונה (לקמן קיט:). כל
חיננא הספקות חולצות ולא מתיבמות מאי
משום גרושין קמאי: אלא משום דרבי
העולה ליבום. לזיקת
דלעולם אין לה לישב ולהתעגן אבל
תוספות ישנים
ספקות אילימא ספק קדושין אמאי לא
יבום, עולה לחליצה.
יוסי. כל העולה ליבום כו' וזו הואיל
הכא יכולה להמתין עד שיתברר הספק
לזיקת חליצה (לעיל
כל שאינה עולה לייבום
מתיבמות ב תתייבם ואין בכך כלום אלא לאו
כההיא דלעיל שיכולה להמתין עד אחר
ואינה עולה ליבום בתוך ג' כדאמרן
ג.). שלשה חדשים
[אינה] עולה לחליצה. ואין
ספק שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע
הראשונים. שאינה יכולה
להקשות א"כ איך קאמר ר'
לעיל שמא יפגע באשת אח אינה עולה
הג' ומיהו מההיא דספק קידושין דבפ"ד
ו)
לא להנשא ולא להתייבם,
יוחנן חליצת מעוברת שמה
איזו מהן קידש וקתני חולצת $ הכי השתא
אחין (לעיל דף ל:) הוה מצי למפרך:
השערה לפני הזקנים לחליצה. ולרבי
נזונת משל בעלה (כתובות
חליצה הא אינה עולה
אילימא
ספק קדושין תתייבם
יוחנן לא תיקשי דאי חלצה ודאי
התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת
קז:). עמד בדין. ואמרה
לייבום משום שמא יהא ולד
לו כנוס או חלוץ (שם).
בן קיימא וא"כ לא תהא
ואין בכך כלום. ולא
חליצה דהאי אינה עולה לחליצה
(א)
חליצה וייבום היא הכא אם יבא אליהו
עולה לחליצה וי"ל דדוקא
בעי למימר שנולד ספק קידושין
לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה
לכתחלה אין לחלוץ מעוברת
ויאמר דהא לא איעברה מי משגח ביה
בערוה דהוי ספק אם היא צרת ערוה
נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות
משום דלא מצי לייבמה אבל
ויבמינן לה הא קטנה דלאו בת איעבורי היא
ג
דיעבד מהניא החליצה כי
או לא דא"כ הוה ליה למימר הספיקות
היכא דלא אפשר אלמא חליצה היא
חזינן שהפילה דאז חזיא
ואפ"ה צריכה להמתין ג' חדשים ה)ת"ר דיבמה
צרותיהן חולצות ולא מתיבמות ובספק
ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד
לייבום:
שלשה חדשים הראשונים נזונת משל בעל
שתראה ליבום משהינן: אילימא ספק
גירושין ה"מ לאוקמי דלא מתיבמות
שמא היא גרושת אחיו: הא קטנה
מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא
קידושין. כגון זרק לה אחיו קידושין
דלאו בת איעבורי. ואפילו למאן דלא
ספק קרוב לו ספק קרוב לה: אמאי
משל יבם עמד בדין וברח נזונת משל יבם
לא מתייבמת תתייבם. ממ"נ אי היא
גזר לקמן (דף מב:) קטנה אטו גדולה
נפלה לפני יבם קטן (מאי) מיבם לית לה
ה"מ לענין הבחנה בשאר נשים אבל
יבמתו שפיר מייבם ואי לאו קידושין
מבעל מאי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר
לענין יבמה מודה: עמד בדין
הוו נכרית בעלמא נסיב: שקידש
אית לה וחד אמר לית לה ה והלכתא לית לה
וברח. לאו בברח בשבילה איירי
אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה
משמיא קנסוה ת"ר ו יבמה שחלצו לה אחים
מהן קידש. ומת שתיהן חולצות ולא
שרוצה לעגנה ואין רוצה לא לייבם ולא
בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים
לחלוץ דהא בפרק בתרא דכתובות (דף
מתייבמות דלא מצי לייבומי דלמא
לאחר
קז:) פריך מינה לשמואל דחייש לצררי
פגע באחות זקוקה. והא הכא דאינה
ואם בשבילה ברח אמאי אית לן למיחש לצררי אלא בברח מחמת
עולה לייבום ועולה לחליצה ולא אמרי' תמתין עד שיבואו עדים ויבררו
את יבמתו: הכי השתא התם. עולה לייבום היא אי הוה ידעינן לה אבל
מרדין או מחמת ממון איירי ולאו דוקא ברח דהוא הדין חלה דכיון
דלא בשבילה ברח אלא מחמת אונס שאירע לו מה לי ברח מה לי
הכא אם יבא אליהו ויאמר לא מיעברא מי משגחינן ביה ותתיבם:
הרי קטנה דלאו בת איעבורי היא כו'. הלכך לא חלצה. וכל הנך דאמרו
חלה ובהדיא אמר בירושלמי בפרק אע"פ דה"ה חלה ולא כמו שפירש
בקונטרס התם דוקא ברח אבל חלה לא והא דבעיא בריש כתובות
רבנן חולצות ולא מתייבמות כגון אחות חלוצתו ואחות זקוקתו וספק
(דף ב.) חלה מאי היינו שחלה מיד בהגעת זמן אבל הכא שחלה אחר
צרת ערוה התם (ב) משום דלא אפשר הוא דאם כן לעולם תאסר
שעמד בדין דהוה לו לכונסה לאלתר קודם שאירע לו אונס ונראה לר"י
הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא חלצה אבל הכא דאפשר
לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר: שלשה חדשים הראשונים.
דוקא בנתרצה ליבום וברח אבל אם לא נתרצה אלא לחלוץ אין נראה
שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה: נזונת משל בעלה. שכן כתב לה
שיתקנו לה חכמים מזונות מיבם כיון דאין סופו לייבם אלא לחלוץ
ודוקא ברח תקנו לה מזונות משלו אבל לא ברח לא משום דלא שכיח
[כתובות נב:] את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותיך:
מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם. ואינה
שיאחר מליבם כיון דאיתיה קמן ונתרצה דמשום זמן מועט שרגיל
דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת
לאחר לא תקנו לה מזונות ומיהו בפרק ד' אחין (לעיל דף כט: ושם)
משמע קצת דכי לא ברח נמי חייב במזונות דקאמר כשעמד בדין
פלוני בעלי שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידא ביבם לפיכך
ופסקו לה מזונות משלו ואינו מזכיר כלל ברח אף על גב דהתם איירי
אין לה על נכסי בעל מזונות ולא משל יבם עד שתכנס לחופה:
עמד בדין. שתבעתו בדין או כנוס או פטור וברח: נזונת משל יבם.
בעבד בה מאמר כדפרישית לעיל לענין זה אין שום סברא לחלק בין
דקנסינן ליה: צריכה להמתין. עד שיהיו לה ג' חדשים מיום מיתה:
עשה בה מאמר ללא עשה אלא כשיש שני יבמין דאי לא עשה מאמר
הוי
לא זה ולא זה לא מחייב במזונות לא זה ולא זה אפילו נתרצה אחד
מהם ליבם וברח ואצטריך התם לאוקמי בעבד בה מאמר משום דבענין אחר לא הוה מצי מיפר וקצת נראה דמחמת קנס שקנסוהו חכמים
שלא כנסה תקנו לה מזונות דהא אין מעשה ידיה שלו כדאמר בפרק בתרא דכתובות (דף קז: ושם) אי משום מעשה ידיה לא משעבדא
ליה ולמאי דפרישית דבשלא ברח אין לה מזונות אינו ראיה דמעשה ידיה אינו שלו דאין
לחוש שמא אמר לה צאי מעשה ידיך
למזונותיך דאכתי
לא
משעבדא ליה עד
שיברח ויפסקו לה מזונות
ומיהו אר"י דלפירוש זה טפי
הוי ליה למימר דלא
מיחייב במזונותיה:
לאחר