חמש
עשרה
נשים
פרק ראשון
יבמות
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו דמחמר. אחר
בהמה שהוא בלאו
דלא תעשה כל
מלאכה אתה
לידחי כדאמר בסוף אלו
מציאות (ב"מ דף לב.)
דה"א אי לאו קרא
כב א מיי' פ"א מהל' בית
א) [ב"מ לב.], ב) [צ"ל אני
❖
ה' כולכם כו'], ג) [ויקרא
הבחירה הלכה יב:
ובהמתך (שמות כ) ובהאי לאו ליכא כרת דלא עביד מעשה בגופיה
לידחי ל"ת ועשה מהאי טעמא וי"ל דעשה ול"ת דקיל ה"א דלידחי
כא], ד) [דברים כב],
אבל ל"ת שיש בו כרת לא ה"א דדחי (ב) ולהכי ל"ת ועשה ליכא
וכמ"ד בפ' מי שהחשיך (שבת דף קנד.) המחמר אחר בהמתו בשבת
ה) [ויקרא יח], ו) [שמות
פטור: ואפ"ה לא דחי. בתמיה: וליגמר
מהכא. דלא דחי אפילו לאו
למידק הא בעלמא דחי כדדייק אלא תעשה שיש בו כרת דדוקא
כה], ז) [ויקרא כו], ח) [צ"ל
תוספות ישנים
וביום השביעי תשבות למען
גרידא: וכי תימא שאני לאוי דשבת
ל"ת שיש בו כרת דבלאו קרא ה"א
דחי דאדרבה מסברא אית
ינוח שורך וחמורך],
לאו דמחמר ואפי' הכי לא דחי אלא דקיימא
דחמירי. דקי"ל (עירובין דף סט:) מחלל
דלא דחי איכא למידק הא בעלמא
❖
ט) רש"ל מ"ז,
לן למימר דאין עשה דוחה
שבת כעובד עבודת כוכבים ומשום
דחי וא"ת וכיון דהשתא בעי למימר
לן דאתי עשה ודחי לא תעשה ליגמר מהכא
ל"ת שיש בו כרת אלא ה"ק
ואת שבתותי תשמורו
הכי אפי' לאו גרידא לא דחי ומנייהו
דבעלמא דחי ל"ת שיש בו כרת כ"ש
דלא לידחי וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי
מיותר להשמיענו הא
תורה אור השלם
לא גמרינן: והא תנא בעלמא קאי
דלידחי בעלמא ל"ת ועשה וא"ל
והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך דתניא
בעלמא דחי דאי אמרינן
ולא פריך. והא אשכחן תנא בעלמא
דאה"נ דא"כ ה"ל למיפרך אלא הא
1. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו
בעלמא לא דחי לשתוק קרא
יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל
א)
משבתותי תשמורו ואנא
תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי
דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה
דיליף שאר לאוי כגון לאו דלא יטמא
ידענא דלא דחי מסברא
תחזיר יכול ישמע לו ת"ל 1 איש אמו ואביו
תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
נגמר מהכא דדחי כדפרי' לעיל (דף ה.)
דכהן ולאו דלא תוכל להתעלם מלאו
ג)
ד)
אלא ודאי מייתר קרא
ויקרא יט ג
תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין
ב)
2. אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ
לאשמעינן דבעלמא דחי.
דשבת לחומרא ולא פרכינן שאני
וי"ל דהשתא דילפינן דבעלמא דוחה
ואין להקשו' מאי שנא לעיל
בכבודי אלא משום דאיכא למיפרך מה להנך
וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְיָ:
לאוי דשבת דחמירי: אמר לו אביו.
ל"ת שיש בו כרת ע"כ גרע מל"ת
❖
דאמרינן תיתי מפסח ומילה
ויקרא יט ל
שכן הכשר מצוה אלא סד"א תיתי מבנין בית
לכהן: היטמא. בבית הקברות
ועשה דאי אפשר שידחה עשה ל"ת
ולא אמרינן מדאצטריך
והכא אמרינן מדאצטריך.
ועשה דמאי אולמיה דהאי עשה מהאי
להשיב אבידה או שהיתה עומדת
המקדש דתניא $ א יכול יהא בנין בית המקדש
וי"ל דשאני לעיל דפסח
גליון הש"ס
עשה והא דהוה בעי למימר בסוף
בחוץ ואמר לו אל תחזיר יכול ישמע
דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו
ומילה היתירא הוא וזה לא
2
אלו מציאות (ב"מ דף לב.) דעשה
לו ת"ל איש אמו ואביו וילפינן לאו
גמ' יכול יהא בנין בית
ידעינן מסברא אבל הכא
ומקדשי תיראו כולכם חייבין בכבודי מאי לאו
דאתא קרא לאיסורא אין
המקדש דוחה שבת. עיין
דכיבוד לידחי ל"ת ועשה היינו משום
דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי
בבונה וסותר וטעמא דכתב רחמנא את
לומר נילף מיניה דא"כ
שבועות דף טו ע"ב רש"י
דשבת: אלא. לעולם דאמר ליה
דעדיף דהוקש כבודם לכבוד המקום
❖
לשתוק קרא מיניה דלעולם
ד"ה אין בנין:
שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי לא לאו
שחוט לי בשל לי ואפ"ה לא איצטריך
וא"ת אי בעלמא דחי א"כ קרא
נימא מסברא דאין עשה
דמחמר ואפילו הכי לא דחי ואלא דקיימא לן
דוחה ל"ת שיש בו כרת.
דכלאים בציצית למה לי ויש לומר
עליהה) דאיכא למיפרך מה להנך שחוט
וא"ת א"כ מאי האי דקאמר
הגהות הב"ח
דאתי עשה ודחי ל"ת ליגמר מהכא דלא דחי
לי בשל לי שכן הכשר מצוה בחילול
דאיצטריך לכדרבא ולתנא דבי רבי
לעיל יכול יהא כבוד אב ואם
(א) רש"י ד"ה והא תנא
שבת בעקירת לא תעשה הוא מקיים
ישמעאל נמי איצטריך דלא נדרוש
וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי והא תנא
דוחה שבת מנין לומר כן
בעלמא קאי ולא פריך.
כיון דלא ידעינן קרא דאת
עשה דכיבוד וזהו הכשר קיומו ואי
הכנף מין כנף דוקא צמר לצמר
בעלמא קאי ולא קא פריך דתניא יכול אמר
והא תנא בעלמא גמר
שבתותי תשמורו הא לעולם
אפשר לקיימו בלא עקירת לאו הלכך
ופשתים לפשתים ועוד ס"ד דלא
לאוי וכו': (ב) תוס' ד"ה
בלא פסוק יש לנו לומר דלא
לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר
אי לא כתב את שבתותי תשמורו
לידחי עשה דציצית לאו דכלאים שאין
דחי. ופי' הר' יוסף קאנון
(בדף הקודם) טעמא וכו'
יכול ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו
ה"א דדחי דלהכי אל"ת
א) דנימא הכי יכול יהא
ה"א לידחי אבל ייבום לא זה בלבד
שוה בנשים למ"ד נשים פטורות
❖
כבוד אב ואם דוחה את
ועשה ליכא כו':
תיראו וגו' כולכם חייבים בכבודי אלא
הכשר קיום העשה שהרי יכול לחלוץ
מציצית ולעיל דהוה בעי למילף
השבת דנימא עליה
משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן
להיתירא מה להלן יבום אף
ולא יעקור לאו של ערוה ולא איצטריך
מעשה דמצורע דלידחי עשה את ל"ת
כאן יבום. ונימא הכי נאמר
הכשר מצוה הכשר מצוה תיפוק לי מהתם
מוסף רש"י
עליה: מאי לאו בבונה וסותר.
(ועשה) משמע דבעי למילף מהתם
כאן עליה ונאמר להלן עליה
אין הכי נמי ואת שבתותי תשמורו ומקדשי
איצטריך למיסר אף על גב דאב
אפילו כלאים בציצית ע"כ אכתי לא
אני ה' כולכם חייבים
מה להלן ערוה אף כאן
בכבודי. אע"פ שאמרתי
ערוה וקאמר רחמנא
מלאכה הוא ואיכא כרת אי לאו
אסיק אדעתיה שיש חילוק בין שוה
תיראו למה לי מיבעי ליה לכדתניא יכול
(דברים כה ה) יבמה יבא
לך ירא את אביך, אני
דאשמועינן ה"א אתי עשה דועשו לי
בכל עד דפריך ליה ובפ' שני נזירים
יתיירא אדם ממקדש תלמוד לומר את
עליה ונילף מיניה בעלמא
אדון לשניכם, ואם אמר
מקדש ו) ודחי לאו דשבת: והא
(נזיר ד' נח. ושם) דיליף לגמרי בעלמא
[דדחי ל"ת שיש בו כרת]
לך אביך עבור על דברי
שבתותי
תשמורו ואת מקדשי תיראו
ת"ל את שבתותי תשמורו
לחלל שבת, אל תשמע
תנא בעלמא (א) גמר. לאוי דטומאה
מראשו איכא למימר סבר דנשים
נאמרה
שמירה בשבת ונאמרה מורא
לו (ב"מ לב.). ומקדשי
וא"כ לא מצינו למימר עליה
והעלם אבדה מלאוי דשבת ולא פריך:
חייבות בציצית וא"ת ראשו למה לי
תיראו כולכם חייבין
להיתירא דא"כ לשתוק קרא
במקדש
מה שמירה האמורה בשבת
תיפוק לי מהתם. מאיש אמו ואביו
כיון דדחי אפילו לאו שיש בו כרת
בכבודי. אתם והמקדש
מעליה ואנן הוי ידעינן
לא
מאת שבתותי תשמורו
חייבים בכבודי שהזהרתי
תיראו דהכשר מצוה הוא ולא דחי
וי"ל דאיצטריך לאשמעינן דהקפת כל
דמשמע הא בעלמא דחי
על השבת (שבועות טו:).
למה ליה למיהדר למכתב הכא את שבתותי
תשמורו אלא
הראש שמה הקפה ומפסח ומילה ותמיד לא קשיא מידי אמאי
ומדאצטריך עליה ודאי
לאו דתילף מיניה דאפילו בלא הכשר מצוה אי לא כתיב קרא
איצטריך קרא כיון דבעלמא דחי דס"ד למילף לענין שבת מכיבוד
דעליה לאיסורא: אלא לאו
דמחמר. וא"ת למה ס"ד
בהדיא דלא דחי אמרינן דדחי אם כן איצטריך עליה: נאמר
אב ואם דלא דחי וה"א דבשבת לא דחי אע"ג דבעלמא דחי:
למימר בשחוט לי ובשל לי
ניגמר
מהכא דלא דחי. משמע דאי איירי בשחיטה ובישול
שמירה בשבת ומורא במקדש. והקישן הכתוב בפסוק אחד ז):
מעיקרא יותר מבלאו
לא
דמחמר. וי"ל משום דכתיב
ניחא ותימה דמנא ליה לתנא לאוקמי קרא בשחיטה
שבתותי תשמורו דמשמע
ובישול לאשמועינן דבעלמא דחי אדרבה נוקמה בלאו דמחמר ונגמר מהכא דבעלמא לא דחי אפילו לאו גרידא וי"ל דדייק תנא מדלא אשמועי'
דבעיקר שמירה איירי
קרא בשאר דברים דליכא אלא לאו גרידא דלא הוה אתי למיטעי וא"ת והיכי נגמר מהכא דלא דחי דלמא שאני הכא דהוי עשה ולא
והיינו במלאכה שבגופו
דהיינו שחוט לי בשל לי אבל
תעשה דהא כתיב (למען ינוח שורך וחמורך וביום השביעי תשבות) (שמות כג) ומש"ה הוא דלא דחי אבל לאו גרידא לעולם נילף
ח)
לאו דמחמר אינו אלא
מכלאים בציצית דדחי ואר"י דעשה דכיבוד הואיל ועדיף כולי האי דהוקש כבודם לכבוד המקום חשיב עשה דשבת כמאן דליתיה לגמרי
מלאכה בנחלתו: ותו היכא
והוי כמאן דליכא אלא לאו גרידא וכמו כן עשה דמקדש ועשה דבת כהן עדיפי מעשה דשבת משום מורא ומשום כפרה דבת כהן וא"ת
פריך למה לי עליה הא
שמא בא לומר דאף מחליצה
מנלן דלא דחי עשה דכיבוד אפי' לאו גרידא דהא שבת וטומאה והשבת אבדה כולהו עשה ולא תעשה נינהו וי"ל כיון דגלי לן קרא דלא אלימא
פטורה:
לן טעמא דהוקש כבודם לכבוד המקום דלידחי א"כ אפילו לאו גרידא לא דחי דמכלאים לא מצי גמיר משום דכיבוד הוי הכשר מצוה:
והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך.
קשה דמשמע דאי איירי בשחיטה ובישול ניחא ליה ואדרבה כ"ש דקשה טפי דהיכי יליף דהיטמא
א) נראה דצ"ל דהכי קאמר
יכול יהא וכו'.
ולא תחזיר דליכא כרת משבת דאיכא כרת וסקילה דנהי דהתם לא דחי הכא דחי אע"ג דאיכא לאו ועשה משום דהוקש כבודם ויש
לומר כיון דגלי קרא דגרע מעשה דעלמא דבעלמא דחי לאו שיש בו כרת והאי לא דחי תו לא מהני טעמא דהוקש כבודם לכבוד
המקום: שכן הכשר מצוה. פירוש בקונטרס לעולם בשחוט לי בשל לי והא בעלמא דחי מ"מ לא נילף מהכא דלידחי עשה
דייבום לאו דאחות אשה משום דאיכא למיפרך שכן הכשר מצוה דאי אפשר לקיים הכיבוד בלא דחיית הלאו אבל גבי ייבום יכול
לקיים המצוה בלא דחיית הלאו דאפשר בחליצה וקשה לר"י דאין זה אפשר דאי אסור לייבם משום כרת חליצה נמי לא בעי דכל
שאין עולה לייבום אין עולה לחליצה ולקמן בפ"ב (דף כ. ושם) ילפי' מקרא ועוד אמרי' בההיא שמעתא (דף כא.) דלא חשבינן גבי יבום
אפשר לקיים שניהם ע"י חליצה משום דחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא ט)(ועוד דלקמן לפי האמת דאיכא קרא בכלאים ל"ל קרא כיון
דהכשר מצוה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת) ועוד דמסקינן דבשום מקום אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת משמע אפילו בהכשר מצוה
ולקמן דפריך הכשר מצוה תיפוק לי מהתם דפי' הקונט' תיפוק לי מהתם מכיבוד אב דלא דחי אלא ודאי ההוא דמקדש אתא למימר הא בעלמא
דחי אפי' בלא הכשר מצוה ואין זה דיוק דדלמא לגופיה איצטריך משום דמכיבוד ילפינן דבעלמא דחי איצטריך למיכתב גבי מקדש דלא דחי
ומיהו הא איכא למימר אף על גב דבעלמא דחי גבי מקדש ה"א דלא דחי כמו בכיבוד דבכל מילי דשבת ה"א דלא דחי ולהכי
איצטריך מילה ופסח ותמיד וכן אומר מהרר"י ונראה לר"י וכן פירש רבינו חננאל דבלאו דמחמר מוקי לה ומהכא לא נילף בעלמא
דלא לידחי לאו גרידא דמה לכיבוד שכן הכשר מצוה כשמחמר ומטמא ומניח מלהחזיר אבדה כדי להביא גוזלות לאביו בשעת דחיית
הלאו אין מאכילו ומלבישו אבל בעלמא דעביד גוף המצוה ילפינן מכלאים בציצית דדחי ואר"י דכיבוד אב אפי' עוסק בגוף מצוה לא
דחי דבכל ענין קא פסיק שלא ישמע לו והיינו משום דברוב ענייני
כיבוד רגילים להיות
על ידי הכשר מצוה קאמר רחמנא דלא דחי
בכל ענין והשתא
לקמן פריך שפיר
הכשר מצוה
תיפוק לי מהתם
דלא דחי ואם אינו
ענין
להכשר מצוה תניהו
ענין לגוף מצוה:
יכול