החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאחר
שלשה חדשים אין צריכה להמתין. אמר ר"ת דוקא חלץ
הוי. כלומר הוי לומד מכאן שלשה חדשים שאמרו כו': ומ"ש מגט דרב
פה א מיי' פי"א מהל'
א) גיטין יח., ב) [לקמן צד.
קח:], ג) בשאלתות פ' וירא
גירושין הל' יט סמג
אמר משעת נתינה. ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה
שהחליצה מוכחת שלא בא עליה כדאמר בממאנת דמיאונה
סי' יב איתא אר"י אמר רב,
עשין נב טוש"ע אה"ע סי'
דאם כן הוה ליה גט ישן ואפילו הכי משעת נתינה מנינן ה"נ נמני
מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם לאחר ג' צריכה להמתין יג סעיף א:
ד) [עי' תוספות לעיל לה.
משעת חליצה: לאיסור כרת. ליבם התרת לאחר ג' חדשים מיד:
פו ב ג ד מיי' שם וטור
שלשה חדשים דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה
ד"ה חוץ], ה) ר"ה יא. נדה
לח:, ו) [נדה כז.], ז) [עמ"ש
ש"ע שם סעיף ה:
לאיסור לאו. לשוק לא כ"ש דמותרת
אע"ג דאמר לקמן בפ' ב"ש (דף קיב.)
פז ה מיי' שם הל' כה
על גליון בנדה לח:],
לאחר חליצה מיד הואיל ועברו שלשה
ובפסחים פרק אלו דברים (דף עב:)
לאחר ג' אין צריכה להמתין ג' חדשים הוי
ח) [לעיל לו:] סוטה כו.,
טוש"ע שם סעיף יא:
❖
פח ו מיי' שם הל' כה:
חדשים מיום מיתה: ולזרעך אחריך.
יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה
ט) [עי' כ"מ פ' י"א מהל'
הג' חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא
גירושין דין כה דהרמב"ם
שאין השכינה שורה אלא על הוודאים
היינו לענין לאוקמי אנפשיה עד שלשים
משעת חליצת היבם מ"ש מגט דרב אמר
לא גרס אלא], י) [יחזקאל
א)
שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קיימא
אבל לענין גזרה שמא ישא אחותו כו'
כ], כ) [בס"א: בגיות],
משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה
תוספות ישנים
❖
א
ל) [פרשת וירא ריש סי' יז],
לן בנדרים (דף כ:) וברותי מכם
איכא למימר יבמתו קרובה לביאה
אמר רבא ק"ו איסור כרת התרת איסור לאו
מאי
אלא שאר כל הנשים
ב)
שנא מגט דרב אמר
המורדים והפושעים בי י) אלו בני
טפי:
מאי טעמא. תימה אמאי
לא כ"ש: וכן שאר כל הנשים: בשלמא
משעת נתינה. אע"ג דודאי לא בא
ערבוביא: גר וגיורת. גר שנתגייר
לא קאמר משום דדלמא
תורה אור השלם
יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי
היא מעוברת ואמרי' לא
ואשתו עמו צריכים להמתין ג' חדשים
עליה מקמי כתיבה דאם כן לא היה
1. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי
ישא אדם מעוברת. וי"ל
לפרוש זה מזה והכא מאי להבחין
פוטרה בגט זה דהוה ליה גט ישן
אמר ג) רב נחמן אמר שמואל משום דאמר
דהיינו דווקא כשהיא ודאי
בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ
איכא הרי אין כאן ראשון ושני: רבא
וטעמא מפרש בפרק שני דגיטין (דף
מעוברת אבל כשאינה אלא
קרא 1 להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך
אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית
מספק אם היא מעוברת
אמר שמא ישא אחותו מאביו. אם
יח. ושם) שלא יאמרו ב' נשים בחצר
עוֹלָם
לִהְיוֹת
לְךָ
להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני
ב
אם לאו משום לא ישא
לֵאלֹהִים
וּלְזַרְעֲךָ
נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט'
אחת זו אסורה וזו מותרת שהעולם
אדם מעוברת חבירו [לא
אַחֲרֶיךָ: בראשית יז ז
מתיב רבא לפיכך ד) ג גר וגיורת צריכין
לראשון ונולד בביתו של שני וסבור
סוברים שכתיבת שניהם היתה סמוך
2. וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים
אסרינן ליה] אם לא
להמתין ג' חדשים הכא מאי להבחין איכא
מקרא כדמייתי: ויפטור
שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון
לנתינה ויבא להתיר תוך שלשה והכא
וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן
את יבמתו לשוק. אבל
דה"נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל
שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן
גבי חליצה נמי יסברו ששתיהן סמוך
בגר וגיורת ליתנהו לכולהו
כִּי מֵיְיָ שְׁאִלְתִּיו:
❖
לזרע שלא נזרע בקדושה רבא אמר גזירה
האב: ומייבם אשת אחיו מאמו. שאם
למיתה חלצו ויבא להתיר תוך שלשה
טעמי דהכא אלא משום
שמואל א א כ
דשמא ייבם אשת אחיו
תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות
ומשני לאיסור כרת התרת דאם היה
שמא ישא את אחותו מאביו וייבם אשת
מאמו לפי שזה יחשוב כי
בלא בנים וייבמנה זה כסבור שהוא
רוצה לייבם אחר שלשה היה מייבם
אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור
הוא נזרע בקדושה וא"כ
הגהות הב"ח
אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו
לאיסור לאו לא כ"ש דהיאך אפשר
ייבם אשת אחיו הנזרע
את יבמתו לשוק מתיב רב חנניה בכולן אני
(א) רש"י ד"ה דלא ליפגע
בודאי בקדושה כי הוא
מאמו שלא מאביו וחייב כרת: ויוציא
לאסרה להנשא לשוק אחר חליצה
קורא בהן משום תקנת ערוה וכאן משום
וכו' איכא תקנת היא:
יחשוב כי הוא אחיו מן
את אמו לשוק. אם לא תלד אמו לשני
שזה דומה לחוכא ואיטלולא ולא
(ב) ד"ה וכי מלו ג' וכו'
האב ביהדות והוא נזרע
תקנת ולד ואם איתא כולהו משום תקנת
וימות וכסבורים שזה בנו ותנשא אמו
ישמעו לנו העולם על כך:
בקדושה ושמא הוא אינו
ולבתר הכי מינכר. נ"ב ואין
לזרעך אחריך. לקמן בפ' נושאין
ערוה האי משום תקנת ולד דלא לפגע בהו
אלא אחיו מאמו כי שמא
להקשות דלמא לא יהא ניכר
לשוק בלא חליצה: ויפטור את יבמתו
נזרע שלא בקדושה וסתם
עובר כלל לשליש כדאיתא
ערוה בשלמא תמתין ב' חדשים ותנשא לא
לשוק. אם יש לו אח מאביו הראשון
(דף ק:) דריש מהאי קרא
עובדת כוכבים זונה היא
לעיל דף ל"ז דאין כולם
ואין לו קורבה דאבות אף
ניכר רק רובן ובשביל זה
דהיינו ספיקא אי בר תשעה לקמא אי בר
ולא היו לו בנים ומת ואין שם אח אלא
דאזהר ליה רחמנא לאברהם לא
אם הגר נתגייר עם אשתו:
נקרא האי דאין ניכר ספק
הוא והוא סבור שהוא בן האחרון
תינסיב עובדת כוכבים ושפחה דלא
שבעה לבתרא אלא תמתין חדש אחד
דיש ספק אם הולכין אחר
לפיכך גר וגיורת צריכות
גר
יתייחס זרעך בתרה: וגיורת.
ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה
רוב היולדות לט' והוה מן
להמתין וכו' מכאן קשה
ותנשא ואי לשבעה ילדה האי בר שבעה
הראשון או אזלינן בתר רוב
למאי דאיתא בהגדה גר
לו נשאת לשוק בלא חליצה. וגבי גר
מכאן משמע דגר מותר בגיורת ודלא
לבתרא הוא ואי לתמניא ילדה האי בר
להניכר לשליש וזו הואיל ולא
לא ישא גיורת [גזירה]
וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש
כאוסרים כשנשאה מקודםכ) דלא יחזרו
ניכר הוא מן שני א"כ ע"כ
שמא יחזרו לסורן דהכא
תשעה לקמא הוא אי נמי לתמניא ילדה
לסורם: בכולן אני קורא כו'.
כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו
לא תנשא עכשיו [והשאר
משמע דשרי: א"נ לתמניא
❖
איכא למימר דבתרא הוא דלמא אישתהויי
חסר]:
ילדה איכא למימר דבתרא
שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה
איבמה לחוד קאי ונקט לשון כולן
הוא. ה"נ ה"מ למימר א"נ
אישתהא חדש אחד ואיעבר ותמתין שני
היא שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותחזור
משום דאיירי בכל יבמות בין ארוסות
לשבעה ילדה איכא למימר
חדשים ומחצה ותנשא דאי לשבעה ילדה
ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא
בין נשואות בין להתייבם או להנשא
אימור בר תשעה לקמא
מוסף רש"י
הוא דשמא נתעברה חדש
בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם
לשוק אם חלצה תוך ג' כולן צריכות
האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לשיתא
משעת נתינה. ג' חדשים
אחד לפני מותו:
הוא נזרע בקדושה וכיון שזה נזרע
להמתין שלשה חדשים:
ופלגא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא דאי
שהאשה צריכה להמתין
ותמתין משהו ותנשא. לאו דוקא
שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים
(גיטין יח.). אפילו למאן
בר בתרא הוא בר שיתא ופלגא לא חיי א"נ
דאמר. במסכת נדה (לח:),
זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו
משהו שצריכה להמתין
לשיתא ופלגא ילדה איכא למימר דבתרא
יולדת לט' אינה יולדת
של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו:
שלשה ימים של קליטת הזרע:
למקוטעין. אלא לחדשים
הוא דאמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר
סתם מעוברת למניקה קיימא.
ה)
בכולן אני קורא בהן. כל נשים שאסרו
שלימים של שלשים יום
יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין ילדה לז'
(ר"ה יא.). לא ישא אדם
ו)
חכמים להנשא או להתייבם קורא אני
רבינו שמשון זקנו של רשב"א
מעוברת חברו ומינקת
יולדת למקוטעין שנאמר ויהי לתקופות
בהן תקנת ערוה כדי שלא יבאו לידי
היה אומר דגרושה מינקת מותרת
2
חברו. אשה שמת בעלה
והיא מעוברת או מניקה,
הימים מיעוט תקופות ב' מיעוט ימים ב'
ערוה: וכאן. בהמתנה של ג' חדשים
לינשא משום דלא משעבדא להניק
ז)
אסורה להנשא עד עשרים
שאסרו חכמים לשאר נשים אין כאן
כדאמרי' בפ' אע"פ (כתובות נט: ושם)
ותמתין משהו ותנשא וכי מלו שלשה חדשים
וארבעה חדש שכן תינוק
תקנת ערוה אלא תקנת הולד להבחין
נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר"ת
יונק (לעיל לו:). ולא
לבדקה אמר רב ספרא אין בודקין את
יחזיר עולמית. קנסא
בן מי הוא: ואם איתא. דחשו חכמים
דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא
הנשואות שלא יתגנו על בעליהן ונבדקה
קנסוהו רבנן (סוטה כו.).
לשמא ישא אחותו מן אביו הא נמי
משום סנדל או משום דיחסא לא
בהלוכה אמר רמי בר חמא אשה מחפה
תקנת ערוה היא: דלא לפגע. ולד
היה חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה
עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה היכא
בערוה. אבל כל שאר הנאסרות
להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא
דקים לן דמעוברת היא תנשא אלמה תניא
איכא (א) תקנתא היא ובעל עצמו
מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופה
לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו
דלא לפגעו בערוה: הא בר ז' לבתרא
אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה
ח)ה
הוא. דאי מקמא איעברא כשמת
או תבעה כתובתה לא משעבדא
ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית גזרה שמא
אישתכח דבר תמניא הוא ובר תמניא
וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי ל)
תעשה עוברה סנדל אי הכי דידיה נמי אי
לא חיי: א"נ לתמניא ילדה כו'. תירוצא
דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה:
למ"ד במוך במוך ואי למ"ד מן השמים ירחמו
הוא: אישתהי. לאחר שנשאה. וה"ה
מן השמים ירחמו הכא נמי אי למאן דאמר במוך במוך אי למאן דאמר מן
נמי דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה
השמים ירחמו מן השמים ירחמו ואלא משום דחסה אי הכי דידיה נמי דידיה
איכא למימר בר תשעה לקמא הוא
חייס עילויה הכא נמי חייס עילויה ט) אלא סתם מעוברת למניקה קיימא
מעיקרא חדש אחד איעברא קודם
דלמא
מיתתו אלא הואיל ותירץ למילתיה
בחדא ואוקי דאכתי איכא ספק סגי ליה בהכי: אפילו למ"ד. במסכת נדה בפרק בנות כותים: ויהי לתקופות הימים. הרי ששה חדשים וב'
ימים: ותמתין משהו. שבוע או שבועים: וכי מלו ג' חדשים. ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר ליבדקה בדדיה כדרך נשים ואי מיעברא
ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו שלשה חדשים לנישואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה ואי לא מינכר
ולבתר הכי מינכר (ב) ודאי בר בתרא הוא: בהילוכה. מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר
נשים שהולד מכבידה. כך מצאתי בתשובת הגאונים: מחפה עצמה. שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא ויירש בנכסי בעלה
שני: היכא דקים לן כו'. הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהא ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא. ומשני
גזרה שמא תעשה כו': דידיה נמי. לא ישמש עם אשתו מעוברת שמא תחזור ותתעבר וידחוק אחיו וימעך צורת פניו כסנדל הזה שאין לו
צורה: אי למ"ד במוך במוך. פלוגתא
היא בפ"ק (לעיל דף יב:): דחסה. שממעכו בשעת תשמיש. דחסה לשון לחץ שלוחצו כדאמר לקמן
לכרעיה: ה"נ חייס עילויה.
אדם מתכוין להרוג הנפש: למניקה קיימא.
(דף קג.) גבי חליצה
צריך למידחסיה
שאין
כשתלד מניקתו:
ואי