מב:
החולץ
ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ט) יוסי אומר כל הנשים יתארסו. בעירובין (דף מז.) פי' בקונט'
ואי מינסבא דלמא מיעברא. לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה
פט א מיי' פי"א מהל'
א) [עירובין מז.],
ב) שם ע"ש כתובות
גירושין הלכה כה:
וקטלה לברה ברעב: ממסמסא ליה. מאכילתו: לא יהב לה בעל.
דאפילו ארוסות דוקא יתארסו אבל ינשאו לא דגזר רבי יוסי
צ ב ג מיי' שם הל' כ
ס: ע"ש [תוספתא פ"ו],
משום דלאו בריה הוא: וליתבעיניה ליורשים. של בעל ראשון: אשה
ארוסה אטו נשואה ואין נראה דאי גרס בברייתא דרדופה רבי יוסי
ג) [בעירובין ובכתובות אי'
סמג עשין נ טוש"ע
❖
בושה לבא לב"ד. ולתבוע יורשים בשביל בנה: והורגת את בנה.
מתיר ליארס ולינשא מיד א"כ קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי דהכא גזר
אה"ע סימן יג סעיף א:
ר' יוסי וכ"א בשאלתות
פ' וירא ס"ס יג אכן
על כרחה מת בנה ברעב: הי נינהו
אפילו ארוסה אטו נשואה כ"ש דהוה
בתוספת' איתא רבי יהודה
דלמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה
בתולות הי נינהו ארוסות. הא חדא
ליה למיגזר נשואה רדופה אטו שאינה
א
ועיין תוספות לעיל לד:
הגהות הב"ח
רדופה ואפילו גרס בברייתא דרדופה
היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה
סד"ה אבל], ד) [תוספתא
אי הכי דידיה נמי דידיה ממסמסא ליה
(א) גמ' שאינה ראויה לילד
שם], ה) [שבת מו. וש"נ],
אם לא ארוסה: הכי קאמר. כלומר
רבי יהודה מ"מ קשיא דהיכי מוכח
בביצים וחלב דידה נמי ממסמסא ליה בבצים
ו) [פסחים פד. יומא מו.
כולן צריכות להמתין ג':
בפרק מי שהוציאוהו (ג"ז שם) ובגמ'
לא תתני אחת ואחת דמשמע תרי מילי
(ב) רש"י ד"ה בכרם וכו'
סוכה נד.], ז) [ב"ק קב. ע"ז
וחלב לא יהב לה בעל וליתבעיניה ליורשים
ז. נדה יא:], ח) [לעיל מא.],
אלא כולה חדא קתני ופרושי קמפרש
דיחידאה פליג עליה מברייתא דרדופה
כעין נטיעות הכרם:
אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת
❖
(ג) ד"ה מחלוקת וכו'
ט) [שייך לעיל במשנה מא.],
אחת בתולות ואחת בעולות וכגון
ותנא קמא דמתניתין הוא ר"מ דלמא
אחריה מיד באותה
את בנה: אחת בתולות ואחת בעולות: הי
ר"מ דרדופה הוא כר' יוסי דמתניתין
שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין
מסכת בין שסתם אחריה
❖
ניהו בתולות והי ניהו ארוסות הי ניהו בעולות
במסכת אחרת:
דלא שרי אלא ליארס אבל לינשא לא
דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו
גליון הש"ס
והי ניהו נשואות א"ר יהודה הכי קאמר אחת
בעולות: הלכה כר' יוסי. דשרי ארוסות
וצריכות להמתין שלשה חדשים דקאמר
גמ' א"ל הל' כסתם. עיין
לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון
ר"מ היינו מלינשא אבל ליארס מיד
בתולות ואחת בעולות שנתארמלו או
חידושי הרשב"א בב"ק קב
תוספות ישנים
ע"א ד"ה אלא הלכה:
ונשואה ליארס. והאי דנקט ר' יוסי ולא
שרי ואף על גב דקתני סתמא צריכות
שנתגרשו בין מן האירוסין בין מן הנשואין
תוס' ד"ה סתם ואח"כ
הלכה כרבי יוסי וה"ה
רבי יהודה דהא רבי יהודה נמי שרי
להמתין הכי נמי קתני בפרק ד' אחין
א)ר' אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחיה לר'
דה"מ למימר כר' יהודה
מחלוקת וכו' וא"ת והא
ארוסה לינשא בהדיאח) אלא משום דר'
(לעיל דף לה. ושם) גבי גיורת ושבויה
אמרי' וכו'. עיין תשובת
אלא נקט כר' יוסי משום
אסי אמר ליה מאי אמור רבנן בבי מדרשא
❖
דנימוקו עמו: ורבי יוסי
הרשב"א סי' קיד:
יוסי נימוקו עמו: מכלל דיחידאה פליג
ואנוסה ומפותה צריכות להמתין
מתיר ליארס ולינשא מיד
אמר ליה הכי א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי מכלל
עליה. תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא
סתמא דברי רבי יהודה וע"כ היינו
ל"ג ר' יוסי דהא משמע
דיחידאה פליג עליה אין והתניא הרי
דוקא לינשא דליארס אפי' נשואה שרי
יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות
ב) ב
לקמן דמיקל בהבחנה אף
הגהות הגר"א
בנשואה אלמנה כדמשמע
שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה
הכא ר"י ועוד היכי מוכח בגמ' דהדר
דאסר אפי' ארוסות ליארס כ"ש לינשא
[א] גמ' בבית האסורין.
דקאמר (לקמן מג ע"א)
ביה ר' יוחנן ממתני' דכרמא דקתני
יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא:
לה כעס בבית בעלה או שהיה בעלה חבוש
אלא אימא כל הנשים ינשאו
נ"ב בתוספתא וירושלמי
ה"ג אין והתניא. בניחותא: רדופה.
כולן צריכות להמתין דלמא לינשא
פי' אף נשואות והכא
איתא או שהלך בעלה
בבית האסורין [א] או שהיה בעלה זקן או חולה
משמע דלא מתיר לינשא
למדינת הים וכ"ה בכתובות
קאמר אבל ליארס שרי ונראה כמו
רגילה. וגם סמוך למיתתו עמדה בבית
או שהיתה היא חולה או שהפילה אחר
ס ע"ב: [ב] שם ר' יהודה.
אלא זקנה ואילונית אבל
שפי' רש"י כאן דרבי יוסי שרי נמי
אביה זמן מרובה דליכא למימר
אשה דעלמא לא. א"נ שפיר
נ"ב בכתובות שם הגירסא
מיתת בעלה או שהיתה עקרה או זקנה או
מעוברת היא: או שהיה לה כעס. ולא
ארוסה לינשא ולא פליג ארבי יהודה
גרסינן ליה א) דהכי משמע
רבי יוסי ובזה מתורץ
קטנה או אילונית או שאינה ראויה לילד שימשה: עקרה. שנעקר רחמה ונטלה
בעירובין (דף מז) דמייתי
קושית רש"י ד"ה הלכה
(א)
אלא באיבול לחודיה ומיהו מה שהביא
דנקיט רבי יוסי משום
מהכא ב) דר' יוסי ליתיה
צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' מאיר ר'
❖
האם שלה: אילונית. ממעי אמה
ראיה דשמעינן לרבי יוסי דמיקל
ג)
הברייתא:
להני כללי אלא ודאי גרסי'
ליה והאי דנקט מתיר
[ב] יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבי
בהבחנה טפי מרבי יהודה בסוף פרק
לקוייה היא ואין לה סימני שער ודדים:
ליארס ולינשא על זקנה
או שאינה ראויה לילד. לאיתויי [מחמת]
ד' אחין (ג"ז שם) אינה ראיה דדלמא
חייא בר אבא חזר בו רבי יוחנן אמר רב יוסף
ואיילונית וכו' לאו למעוטי
מוסף רש"י
סמא או חולי: כולן צריכות להמתין.
בגיורת ואנוסה מיקל משום דמתהפכת
שאר נשים אלא משום דלא
אי הדר ביה ממתני' דכרמא הדר ביה דתניא
הלכה כר' יוסי. דמתיר
מיירי ת"ק אלא בהכי לא
שלא תתעבר כדאמרינן לעיל (דף לה.)
דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה:
אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה
ד)
קאמר מתיר ר' יוסי בכל
ליארס מיד (ערובין מז.).
ממתני' דכרמא. שנשנית בכרם ביבנה
אבל לעולם גזר ארוסה אטו נשואה
דיחידאה פליג עליה.
הנשים משום דת"ק לא
שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה ג כולן
מחמת אותה משנה חזר בו: בכרם
ומברייתא דרדופה היה יכול לדקדק אי
איירי בהו אכן ה"נ בשאר
דהך סתמא דתניא לעיל
צריכות להמתין שלשה חדשים אמר ליה ר'
נשים. ופירש רבינו נתנאל
אחת ארוסות ואחת
ביבנה. שהיו יושבים שורות שורות
גרס בה ר' יוסי דלא גזר אפי' נשואה
דלעיל גרסי' הלכה כר'
נשואות, יחידאה הוא (שם).
ירמיה לר' זריקא כי עיילת לקמיה דר' אבהו
כעין (ב) הכרם: לא חש לקימחיה.
רדופה אטו שאין רדופה כ"ש דלא גזר
רדופה לילך לבית
יהודה דאי גרסי' ר' יוסי
ארוסה אטו נשואה והא דפסיק רבי
למה שהוא טוחן ומוציא מפיו כלומר
רמי ליה מי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי
אביה. תדירה לדור בבית
לא הוה ליה למפסק הלכתא
כוותיה אלא לקמן על משנת
אביה בעיר אחרת ואינה
לדיבורו: סתם ואח"כ מחלוקת היא.
יוחנן כר' יוסי ולא נקט ר' יהודה כיון
והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל
ה)
ר' יוסי שרמז הספר לקמן
רגילה עם בעלה (שם) כל
דשניהם שוין משום שבא לפסוק כרבי
דהא איפלגו עלה ר' יוסי ור' יהודה:
(מג:) ר' יוסי אומר כל
אלו אין דרכן להתעבר
הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם
מחלוקת ואחר כך סתם. בין שסתם
יוסי גם באיבול או נקט ר' יוסי כדפי'
(כתובות ס:). או שהיתה
הנשים וכו' א"כ לעיל מיניה
שלשה חדשים אחת בתולות ואחת בעולות
היא חולה. ואינה מקבלת
הוי ר' יהודה וא"ת אמאי
בקונטרס משום דנימוקו עמו וא"ת
אחריה מיד (ג) באחד מהם בין שסתם
לא בעינן שלשה חדשים וג'
טורח תשמיש (ערובין שם).
אמר ליה ו) דרמא לך הא לא חש לקמחיה
כשמגיה בגמרא (לקמן מג.) אימא רבי
אחריה במסכת אחרת באותו הסדר
עקרה. מחמת מזל, שכבר
ימים להמתין כי שמא לא
סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם
נקלט הזרע עד לאחר ג'
נישאת לג' בני אדם ולא
יוסי אומר כל הנשים ינשאו ופריך ולית
כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב"ק
ימים וא"כ אם תנשא מיד
ילדה להן והוחזקה עקרה
דאמר רב פפא ואיתימא ר' יוחנן מחלוקת
ליה לרבי יוסי להבחין ומאי קשיא ליה
בהגוזל (דף ק:) וסתם בב"מ (דף עו.)
ז)
(שם). אילונית. ממעי
לאחר ג' חדשים ותלד
נימא דכל הנשים לאו דוקא ואארוסות
כל המשנה ידו על התחתונה וסתם לן
ואחר כך סתם הלכה כסתם סתם ואחר כך
לששה חדשים ויום אחד לא
אמה ויש לה סימנין שאין
נדע אם הוא מן הראשון או
לה שערות ולא דדין,
דוקא קאי ולא אנשואות דמעיקרא נמי
כר"י דאמר אם השבח יתר על היציאה
מחלוקת אין הלכה כסתם מסתמיך ואזיל ר'
מן האחרון דהא יכול להיות
ולשון איילונית דוכרניתא,
כו' הלכה כסתם: סתם ואחר כך
לא הוי כל דוקא דלא הוי קאי אלא
אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה מנקיט
אף מן הראשון והוא מט'
כאיל זה שאינו יולד .
(שם)
מחלוקת. כי מתני': מנקיט. מלקט ממנו
אנשואות דארוסות שרי אפילו לינשא
שאינה ראויה לילד.
חדשים ויום א' כי לא נקלט
ואזיל הלכתא מיניה בעא מיניה מחלוקת
עד יום א' לאחר מיתת
מחמת משקה סם (שם)
וי"ל דלא דמי דהשתא הוי כל דוקא
הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני:
ואחר כך סתם מאי $ א"ל הלכה כסתם סתם
הבעל וי"ל דהא דאין אנו
או: שנעקר בית הריון
רבי
וקאי שפיר בין אארוסות בין אנשואות
שלה (כתובות ס:). דברי
מצרכינן כולי האי משום
ואחר כך מחלוקת מאי אמר ליה אין הלכה כסתם סתמא דמתני' ומחלוקת
אלא שהדיוק דמשמע יתארסו אין
ר' מאיר. אלמא ר"מ
דבדקינן אותה בבדיקה
אחרת עם הג' חדשים כי
הוא דגזר בההיא דפשיטא
בברייתא מאי א"ל הלכה כסתם מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא מאי א"ל
ינשאו לא לא קאי אכל נשים אלא
בדקינן אותה בהלוכה
לן דאינה מעוברת וה"ה
וכי לארוסה (ערובין שם).
אנשואות לחוד אבל פשטא דמתניתין
כדמשמע לקמן פי' מה
אכל נשים קאי אבל קשה לר"ת דקתני לקמן בברייתא וכולן לא ינשאו עד שיהו להם שלשה חדשים משמע אפילו ארוסות כמו כל הנשים ודוחק
הלכה כסתם משנה.
שהיא מכבדת על עפר
תיחוח ופסיעותיה כבדין
רבי הוא סידר המשנה,
לחלק בין וכולן לכל הנשים ואר"ת דגרס בברייתא דרדופה רבי יוסי מתיר ליארס ול"ג לינשא וגזר ר' יוסי ארוסה אטו נשואה ודוחק הוא למחוק
יותר מאשה אחרת:
וכשראה דברי חכם וישרו
הלכה
כרבי יוסי. ול"ג כרבי יהודה דהא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:)
הספרים דבכולהו גרס לינשא ועוד דליארס אפילו נשואה שרי:
בעיניו, שנאן סתם ולא
הזכיר שם אומרן עליהן
קאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר"י ר"י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צ"ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה
א) וכ"כ התוספות עירובין
כדי שלא יהו שנויה
שם. ב) אולי צ"ל דמייתי
כרבי יוסי ודייק דליתנהו להני כללי מדאיצטריך רבי יוחנן לפסוק כרבי יוסי אף על גב דיחידאה פליג עליה ואי גרס הלכה כרבי יהודה שפיר
מפי יחיד ונראין כאילו
מהכא מהא דא"ר יוחנן
סתם
ואח"כ מחלוקת היא. וא"ת $והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב.) גבי
איצטריך לפסוק הלכה כר' יהודה לאפוקי מר' יוסי דפליג עליה:
נשנו מפי המרובים ויעשו
דהלכה כרבי יוסי דלתנייהו
כמותן (ביצה ב:). לא
להני כללי.
שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין הדלועין כו' אע"ג דפליג ר' יהודה בסיפא וקאמר אם לא היתה נבילה מערב שבת כו' ויש לומר דנהי דלא
חש לקמחיה. למה שהוא
חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד וא"ת בפ' המוציא יין (שבת פא: ושם) דפריך ומי סבר רבי יוחנן דבר שאין מתכוין אסור והאמר
טוחן, אם חטין אם פסולת
ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ומאי קושיא דסתמא בנזיר (דף מב.) ופלוגתא בפ"ב דביצה (דף כג.) גבי
(פסחים פד.) טוחן ומוציא
סובין ואינו חושש כלומר
קירוד וקרצוף ובתרי מסכתי אמר בפ"ק דמס' ע"ז (דף ז. ושם) אין סדר למשנה וליכא למימר דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם אפי' בסתם ואח"כ
מרבה דברים שאינם (סוכה
מחלוקת דהא קאמר הכא בהדיא אליבא דר' יוחנן סתם ואח"כ מחלוקת היא וי"ל דודאי בסתם ואח"כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם
נד.). מחלוקת ואחר כך
אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהלכתא כסתם וטעמא דר' יוחנן משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא ולא סתם ואח"כ
סתם הלכה כסתם. כל
מחלוקת שנחלקו תנאים
מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו רבי מפסקו עד שנראה בפירוש ומיהו שאר אמוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר למשנה ואין הלכתא כסתם
ואחר כך סתם לנו
וא"ת דבפ' כל גגות (עירובין דף צב. ושם) פסק ר' יוחנן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומייתי מסתם
במשנתנו כאחד מהן, הלכה
משנה דבפרק חלון (שם דף עו:) והיינו סתם ואח"כ מחלוקת ותירץ ה"ר אהרן כהן דעיקר קושיא לרבי יוחנן אינה אלא דלא גזר בעירבו ובזה
כמותו, דכיון דסתמיה
אחר המחלוקת ש"מ דקמו
הדבר הוי מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (שם דף מה:) וסתם בפרק חלון אבל בפרק כל גגות לא פליגי בגזירה
רבנן בטעמייהו ומסתברא
ומיהו קשה דבסוף פרק קמא דמסכת ע"ז (דף כא.) גבי שכירות בתים פסק שמואל כרבי יוסי אע"ג דסתם לן תנא בתר הכי כרבי מאיר:
טעמא דהאיך (ע"ז ז.).
במקום