מג:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולית
ליה לרבי יוסי להבחין לית ליה. ורדופה וחברותיה דנקט
ד)אלא אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאו. חוץ מאלמנה. ורבי יוסי
צז א מיי' פ"י מהלכות
א) לעיל כט: ב"מ יח.
לעיל משום ר"מ: אי הכי היינו רבי יהודה. השתא לא בעי
אישות הלכה י"ד טור
כתובות נג. ע"ש פט: ע"ש
לא איבול אתא לאשמועינן דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור
שו"ע א"ח סימן תקנ"א
סנהדרין כח: [ע"ש וצ"ע],
למימר דאיכא בינייהו איבול דלא מסתברא ליה למימר שלא יחוש רבי
בימי איבול דהא שמחה היא אלא ינשאו אתא לאשמועינן ופליג אדרבי
ב) תענית כו:, ג) [שם
סעיף א:
צח ב מיי' פ"א מהלכות
יהודה באיבול לענין נישואין כדפי' בקונטר' אע"ג דלפי המסקנא ליכא
יהודה דאמר כל הנשואות יתארסו ואתא ר' יוסי למימר אפילו נשואות
כט:], ד) [שייך לע"א],
ה) [רש"ל], ו) צ"ל לתשעה
יבום הלכה יא סמג
איבול בארוסה מ"מ למאי דס"ד
ינשאו. וג' מחלוקות בדבר דת"ק אסר
באב. יעב"ץ, ז) [לקמן
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
ולית ליה לרבי יוסי להבחין (א) לית ליה
השתא דאיכא איבול בארוסה אין
אפילו ארוסות ליארס דגזרו ארוסת
סב:], ח) [צ"ל דיוסף
קסא סעיף ח:
צט ג מיי' שם הלכה ט
סברא לומר שלא יחוש ר' יהודה לענין
ראשון אטו נשואה וגזרינן ארוסין
הכהן], ט) [צ"ל ביוסף
ואיבעית אימא לעולם אית ליה ואימא רבי
נישואין: שאני בין אבילות חדשה.
הכהן], י) [צ"ל ויוסף
טור ש"ע שם סעיף
דאחרון אטו נשואין דאחרון ור' יהודה
יוסי אומר כל ארוסות גרושות ינשאו אי הכי
❖
❖
א:
הכהן],
פי' בקונט' דאבילות דתשעה באב
סבר הנשואות יתארסו ולא גזר אירוסין
היינו ר' יהודה איכא בינייהו נשואה ליארס
דהוי ישנה ודרבים קילא וקשיא דאכתי
אטו נשואין והארוסות ינשאו ולא גזר
רבי יהודה סבר נשואה מותרת ליארס ורבי
תקשי ק"ו כדמעיקרא ומפרש ר"ת
ארוסה אטו נשואה אבל הבחנה מיהא
מוסף רש"י
הגהות הב"ח
יוסי סבר נשואה אסורה ליארס וסבר ר' יוסי
שאני בין אבילות חדשה שאסרו ליארס
אית ליה ונשואה לא תנשא ורבי יוסי
(א) גמ' להבחין איבעית
לא אונן. אין אנינות חל
נשואה אסורה ליארס והתניא רבי יוסי אומר
אימא לית ליה ואיבעית
עליו לאיסור אכילת קדשים
אפילו הבחנה לית ליה: ואיבעית אימא
לפי שבחדשה יש להחמיר מבישנה
אימא: (ב) רש"י ד"ה ולא
(ב"מ יח.) אם מתה אינו
כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני
אית ליה. ואפ"ה ינשאו קתני ה)[ולא
משא"כ באבילות ישנה ובאבילות
נאסר בקדשים מחמת
מיטמאה כלומר אינה
האיבול וכמה איבול שלה שלשים יום וכולן
דרבים יש להחמיר טפי לענין משא
אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי
אנינות (סנהדרין כח:). ולא
מצווה. נ"ב עיין לעיל דף
מיטמא לה. אם כהן הוא
כט ע"ב:
ומתן מאבילות דיחיד דמשא ומתן
וה"ק כל הארוסות שנתגרשו ינשאו
לא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים האי מאי
(שם ושם) דכתיב כי אם
שהוא דבר של פרהסיא אם יעסקו
חוץ מן הארוסות אלמנות מחמת
קושיא אילימא דקתני רבי יוסי אומר כל
לשארו, והיינו אשתו, והאי
בפרקמטיא כל היום יבאו ויאמרו
האיבול. ולקמן פריך מי חייל איבול
לאו שארו הוא דלא באו
הנשים יתארסו מי אלימא ממתני' דאוקימנא
עדיין לידי קירוב בשר (ב"מ
אארוסה: אי הכי היינו ר' יהודה.
שאין חוששין להתאבל על ירושלים
בארוסות גרושות ינשאו ה"נ כל ארוסות
שם). וכן היא לא
ולא דמי לאירוסין שאין אלא שעה
דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא
אוננת. אינה נאסרת
גרושות ינשאו אלא מסיפא דקתני וכולן לא
אחת וכדאוקמי' בקודם דקודם אבל
וליכא למימר הכא כדלעיל דרבי יוסי
באנינות מיתתו בקדשים
ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים אינסובי הוא
(סנהדרין שם). ולא
בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה
איבול אתא לאשמועינן דנשואין אסור
מיטמאה לו. לאו משום
דלא הא איתרוסי שפיר דמי אמר רבא תריץ
אסור ליארס דאי שרי אכתי איכא ק"ו
כל ל' יום דהא בנשואין כ"ע מודו
כהונה קאמר, דאין כהנות
דכיבוס ומיהו במגילת סתרים מתיר
דשמחה היא וינשאו דקאמר רבי יהודה
ואימא הכי ר' יוסי אומר כל ארוסות גרושות
מוזהרות על הטומאה,
דכתיב בני אהרן, אלא אינה
אגרושה דליכא איבול קאמר: איכא
ליארס אפילו בט' באב שלא יקדמנו
ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה
זקוקה לטמא לו, לא כהנת
בינייהו נשואה ליארס. דקאמר רבי
אחר ברחמים והביא ראיה מירושלמי
ולא ישראלית, שמצוה
איבול שלה שלשים יום ונשואות לא יתארסו
וצ"ל דבאבילות דרבים יש להחמיר נמי
יהודה הנשואות יתארסו דלא גזר
להתעסק בשבעה מתי
עד שיהא להן שלשה חדשים ואלמנה מן
מצוה האמורים בפרשה,
בכיבוס דכיבוס נמי דבר של פרהסיא
אירוסין אטו נשואין ואתא רבי יוסי
דכתיב לה יטמא, ותניא לה
האירוסין מי אית לה איבול והתני רבי חייא
שלא יהו כולם עוסקים לכבס ולספר
למימר כל ארוסות [גרושות] ינשאו
יטמא מצוה ואם לא רצה
בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא
א)
מטמאים אותו בעל כרחו
וליפות עצמם ונראים שאין חוששין
הואיל וליכא איבול שרי ומשום הבחנה
ומעשה ביוסף הכהן כו'
לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה
להתאבל כלל וא"ת דהכא אסרי' ליארס
לא מיתסרא דהא לאו מעוברת היא
בתורת כהנים
(ב"מ יח.
אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה אלא
תוך שלשים ובפרק בתרא דמו"ק (דף
וארוסה אטו נשואה לא גזרינן אבל
וכעי"ז כתובות נג. פט:) או:
אינה מצווה להתעסק בו,
כג. ושם) תני כל שלשים יום לנישואין
נשואות לא יתארסו דאיכא למיחש שמא
תנאי היא דתניא מראש חדש ועד התענית
ואיידי דתנא לא אוננת תנא
משמע דליארס שרי וי"ל דההיא כרבי
מעוברת היא ואי שרית לה להתארס
העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן
ולא מטמאת, ולאו דוקא,
אתי לאינסובי: כל הנשים יתארסו.
יהודה דשרי אי נמי נשואין נקט
דנשים דכהונה לא הוזהרו
מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא ב) שבת
על הטומאה (סנהדרין כח:
ואפילו נשואות: וכולן. הנשואות בין
לאשמועינן דאפילו נשואין שרי מיד
שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס
וכעי"ז לעיל כט:) ואית
לאחר שלשים יום אע"פ שבאשתו קתני
גרושה בין אלמנה לא ינשאו משום
דלא גרסי אינה מטמאה
(ואסור ליארס) וי"א ג)כל החדש אסור מתקיף
הבחנה עד שלשה חדשים: הכא נמי.
דצריך להמתין ג' רגלים ונראה לר"ת
(סנהדרין שם) ולי נראה ולא
לה רב אשי ממאי דליארס ליארס ממש
מיטמאה כגון ברגל
דאע"ג דאסרינן באביו ובאמו בית
תני הכי כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ
שישראלים מוזהרים על
דלמא למיעבד סעודת אירוסין הוא דאסור
השמחה עד י"ב חדש מ"מ מותר לישא
מן האלמנה אפי' ארוסה מפני האיבול:
א
הטומאה מובנבלתם לא
וכולן. הנשואות לא ינשאו אפי' גרושה
אחר שלשים משום מצות פריה ורביה
הא ליארס שפיר דמי אי הכי מלישא לינשא
תגעו במס' ר"ה (לעיל
כט:). מתה אינו יורשה.
דליכא איבול דחיישינן להבחנה: אלא
דכל ל' יום לנשואין סתמא קתני אפילו
נמי למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור הא
נדונית בית אביה דלא תקון
מסיפא דקתני וכולן לא ינשאו. דעל
באביו ובאמו דלא מפליג אלא באשתו
ירושת הבעל עד שתכנס
לישא שפיר דמי הכי השתא בשלמא נשואין
לחופה או שתמסר לשלוחים
ואע"ג דקיים פריה ורביה שרי דהלכה
כרחך אנשואות לא ינשאו קאי דהא
בלא סעודה איכא שמחה אלא אירוסין בלא
(כתובות נג.) או: דירושת
כר' יהושע דאמר בהבא על יבמתו
אוקמא רישא אארוסות ינשאו ולא
הבעל נפקא לן משארו
סעודה מי איכא שמחה אלא אמר רב אשי
ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע
גזרינן משום הבחנה דנשואות הלכך
ז)
הקרוב אליו ממשפחתו
שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה ושאני
וירש אותה בב"ב (קיא:)
את זרעך (קהלת יא) ואם יש לו בנים
סיפא אנשואות קאי דקתני לא ינשאו
אבילות דרבים מאבילות דיחיד: מתני'
והא לאו שארו הוא (ב"מ
קטנים מותר לכנוס אפילו תוך ז' או
דבעינן הבחנה אבל איתרוסי שפיר
.
יח: וכעי"ז כתובות פט:)
ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו אם
שאין לו בנים כלל או לכל הפחות אחר
דמי ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין:
מת הוא. בחייה, גובה
ב
כתובתה. מנה מאתים
תריץ ואימא הכי כו'. דודאי סיפא
שבעה כדמשמע בעובדא ח)דר' יוסף
רצה הגדול שבהם לייבם את כולן הרשות
ותוספת אם כתב לה
הכהן (מו"ק דף כג.) דבעוד שהיה בבית
אנשואין קאי כדקאמרת ומיהו לא
בידו מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה
(כתובות נג.) בדכתב לה מן
ג
הקברות אמר לאחותה לכי וגדלי בני
תיתני לא ינשאו אלא לא יתארסו:
הארוסין מוקמינן לה
או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה
בשנים אוחזין (סנהדרין
ולא מיטמאה. (ב) כלומר אינה מצווה
אחותך ומשמע דכנסה לאלתר מדקתני
היתה
כח:). שבת שחל תשעה
להתעסק בו: גובה כתובתה. וכגון
אעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה
באב כו'. שבוע (תענית
אלא תנאי היא. אלא לעולם כדקתני
ומפרש התם דהיינו ל' ומשמע דלא בא עליה אבל נשואין הוו ור"ח
דכתב לה מן האירוסין: ה"ג
כו:).
מתני' כל הנשים יתארסו וכדפרשינן בריש שמעתין דאנשואות קאי
הביא הירושלמי דקתני אע"פ שכנסה לא הכיר בה עד לאחר שלשים
ואיבול איכא בינייהו ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור ודקשיא
ומעשה באחת משודכת שמת אחיה לאחר הזמנת קרואים סמוך לחופה
לך קודם הזמן דקתני ומארסין תנאי היא דאיכא למאן דאסר
והתיר לכונסה תוך שלשים משום פריה ורביה דבעל מאחר שאם לא
וההיא דקתני מארסין לאו דברי הכל היא ולא סבירא ליה לרבי
ישא את זו לא ישא אחרת ושמא אפי' אם לא היתה משודכת היה מתיר
יוסי: אלא אמר רב אשי. לא תוקמא כתנאי ורבי יוסי מודה בההיא
מאחר שחפץ בה יותר מאחרת כדאשכחן ט)ברבי יוסף הכהן דמשום
פרנסת בניו אשתראי אע"פ שהיתה אבילה מאחותה ומיהו התם לא
דמארסין ודקשיא לך ק"ו הוא שאני בין אבילות חדשה ו)דתשעה באב
דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא: מתני'
אפשר באחרת לפי שמרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים והא
היתה
דאסר במתני' ליארס תוך שלשים ולא מפליג אפילו רוצה לינשא למי
שיש לו בנים קטנים או למי שאין לו בנים כלל לפי שצריכה להמתין עדיין לינשא עד שלשה חדשים משום הבחנה ועוד אומר ר"ת דמי שאין לו
בנים מותר לישא ולבעול תוך ל' דלא מקיימא מצות פריה ורביה אלא בבעילה אבל תוך ז' ימי אבילות אסור לכנוס כדמוכח בריש כתובות (דף
ד. ושם) דלא שרי אלא בטבחו טבוח ויינו מזוג ובמת אביו של חתן או אמה של כלה דוקא ובשאין לו בנים מיירי התם מדקאמרינן התם דאביו של
חתן קטרח י)ורבי יוסף הכהן אף על פי שדבר עמה בבית הקברות לא כנס עד אחר שבעה או שמא משום פרנסת בנים שרי לכנוס אפילו תוך
שבעה וק"ק לפירוש רבינו תם מדתני במסכת שמחות פרק ז' גבי
אשתו דצריך להמתין שלש
רגלים כשיש לו בנים אבל אין לו בנים
או שיש לו בנים
קטנים מותר לישא אחרת לאחר שלשים יום
ומותר לישא צריך לומר
דלישא ולבעול קאמר דלכנוס גרידא
אפילו