החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היתה אחת כשרה. לכהונה ואחת פסולה כגון שנתגרשה מאיש אחר:
אפילו תוך שלשים שרי כדמוכח בעובדא כ) דר' יוסף דמשמע אע"פ
ק א מיי' פ"א מהלכות
א) לעיל יא:, ב) לקמן
קא:, ג) [לעיל כ. וש"נ],
יבום הלכה י סמג עשין
אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה. ולא יפסול את הכשרה לכהונה
שאין לו בנים כלל אין מותר לבעול עד לאחר שלשים ושמא מילתא
ד) [לעיל לא:], ה) לעיל
נ טור ש"ע אה"ע סי' קסא
דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אע"ג דהוא אין צריך
דפסיקא לתרוייהו נקט ולעולם באין לו בנים שרי אפילו תוך שלשים
יא: [יב. לקמן נג.], ו) לעיל
סעיף ב:
גמ'
להם: ארבעה אחין ס"ד. כיון דלא הוו אלא ד' וכולן מתו
קא ב מיי' פ"ד שם הלכה
ולר"י נראה באין לו בנים כלל אסור אפילו לכנוס תוך שלשים כיון
מ: וש"נ, ז) לקמן מט.
וש"נ, ח) [צ"ל שמעון
א סמג עשין נב
כדקתני מתו מאן מייבם: ושבקינן
דאינו יכול לבעול עד לאחר שלשים
התימני], ט) [צ"ל כשמעון
טוש"ע שם סימן קסו
היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה
ליה. בתמיה ובמה יפרנס כולן:
ואתי שפיר דנקט במס' שמחות לישא
א)א
התימני], י) [תהלים א],
סעיף א:
קב ג מיי' פי"ד מהלכות
דאפשר ליה. שעשיר הוא ויכול לזונן:
משום דאין לו בנים נקטיה דאפילו
כ) צ"ל דיוסף, ל) [דף מב:
חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם
❖
גמ'
ד"ה סתם],
אישות הלכה א סמג
עונה בחדש. עונה של ת"ח מערב
לישא אסור והר"ר יוסף אומר דהא
לכשרה: ארבעה אחין ס"ד אלא אימא
עשין מה ולאוין פא טור
דאסרינן בית השמחה היינו דוקא
שבת לערב שבת וזהו אשר פריו יתן
ארבעה מאחין: הרשות בידו: ושבקי ליה
ש"ע שם סימן עו סעיף ז:
קג ד מיי' פ"א מהלכות
שמחה של רשות דאמרינן במסכת
בעתו בכתובות (דף סב:) דמטי לכל
י)
תורה אור השלם
והתניא וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן
❖
ב) 1
ב
יבום הלכה ט:
חדא עונה בחדש: ונייבם לחדא.
שמחות (פ"ט) על כל המתים אסור
1. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ
ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת
ברישא והדר נחלוץ לחדא: כל שאינה
לילך לבית השמחה עד שלשים יום ועל
וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר
לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן
עולה. לבית דין לייבום שאינה זקוקה
אביו ועל אמו שנים עשר חדש אא"כ
לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
תוספות ישנים
דברים כה ח
והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה מה
להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את
היתה סעודה של מצוה דאפשר דלא
2. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
כי איכא תרתי לא תתקיים
לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל
בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני
שרי בסעודה של מצוה אלא אחר
מצות יבום. וא"ת איך
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
אפשר לומר כן הלא אמרינן
בתים אינו עולה לחליצה: אלמה לא.
שלשים וקאי אאביו ואמו אך קצת
(א) תשים קטטה בביתך לא צריכא דאפשר
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
בית אחד הוא בונה ואינו
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
משמע דשרי אפילו תוך שלשים:
בתמיה. כלומר ואי שתי בתים בעלמא
ליה א"ה אפילו טובא נמי עצה טובה קמ"ל
בונה שני בתים אם כן
ג
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
ונייבם
לחדא ונחלוץ לחדא אמר
פטורה מי לא איצטריך למיסר צרת
הוי מצות יבום אף בשני
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
ד' אין טפי לא כי היכי דנמטייה עונה בחדש:
בתים שמייבם האחת וי"ל
דברים כה ט
קרא אם לא יחפוץ כו'.
ערוה והא איצטריך סד"א ערוה
מי שהיה נשוי וכו': ונייבם לתרוייהו א"ר
3. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
דנימא הכא בית אחד הוא
אית ספרים (ד) דגרסי מקמי הכי
אבראי קיימא ולא רמיא קמיה והויא
בונה פירוש כי ליכא אלא
בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
חייא בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא 2 אשר
לה צרת בית אחד ותתייבם קמ"ל: כאן
ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא אמר קרא
בית א' אז הוא בונה
דברים כה י
לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה
4. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
אבל אינו בונה כלל בשיש
ד
שנה רבי. במשנה זו למדנו רבי לא
אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא
שני בתים: א) [ועוד
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
ישפוך כו': מתני' המחזיר
ואין בונה שני בתים ונחלוץ לתרוייהו אמר
יבנה ונראה דל"ג (ה) דלא צריך קרא
י"ל] כגון שגירש הערוה
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
גרושתו. משנישאת: והנושא את חלוצתו.
להכי דכיון דחליץ לחדא א"א לייבם
מר זוטרא בר טוביה אמר קרא בית חלוץ
ולמ"ד נשואין הראשונים
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
3
מפילין (לעיל יג.) דאסורה
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
דקיימא עליו בלאו דשוב לא יבנה:
שניה כיון דאין עולה לחליצה כדאמר
הנעל בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני
לשמעון ומותרת ללוי: אלא
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
❖
והנושא את קרובת חלוצתו. לקמן בעי
לעיל דאינו חולץ שני בתים ועוד
אי אמרת לא איירי בה
בתים (ב) ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אמר קרא
דברים כה ז
לן בגמרא הא קרובת חלוצתו לאו
דאינו חולץ לשני בתים משמע
מאי ומודים. ואע"ג דבפרק
אם לא יחפוץ הא חפץ ייבם כל העולה
ג)
4
האשה שנפלו (דף ע"ח)
דאורייתא היא: יוציא והולד ממזר.
דהשניה מותרת לשוק בולא כלום וקרא
קאמר ומודים אף על
ליבום עולה לחליצה כל שאין עולה לייבום
הגהות הב"ח
דסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין:
דלא יבנה אייתר לכדדרשינן פ"ק
גב דלא איירי בה שאני
אין עולה לחליצה ועוד שלא יאמרו בית
(א) גמ' ואל תכניס קטטה
ד)
הכא כיון דלא אשמעינן
קרובת גרושתו. דגרושתו כאשתו
(לעיל דף י: ושם) לנתק החלוצה מכרת
ללאו: כל שאינו עולה כו'. וא"ת
בביתך: (ב) שם ואין חולץ
שום חדוש לא הו"ל למתני
מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם
ואחותה או אמה חייבי כריתות נינהו
ב' בתים ונחלוץ לחדא
ומודים הואיל ולא איירי
גמ'
והדר חליץ הכי נמי אלא [דלמא] חליץ והדר
לגביה: אימא קרובת גרושתו.
והרי חרש וחרשת דאינן עולים לחליצה
ונייבם לחדא אמר קרא
בה אבל התם אשמעינן
אשר לא יבנה כיון
חדוש: בית חלוץ הנעל
ורבנן אמחזיר גרושתו ונושא חלוצתו
ועולים לייבום כדאמר בפרק חרש
מייבם וקם ליה בלא יבנה ואימא כי איכא
שלא בנה שוב לא יבנה
הכתוב קראו ביתו. וא"כ
פליגי: ודלמא הא קמ"ל דיש ממזר
(לקמן דף קיב:) ויש לומר דהתם בני
חדא תתקיים מצות יבום כי איכא תרתי לא
לא סבר כמו ההיא
ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא:
מחייבי כריתות. וה"ק אע"ג דפליגי
חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב
(ג) רש"י ד"ה איידי דתנא
דלעיל (דף מ"א) דמגיה
תתקיים מצות יבום א"כ צרת ערוה דאסר
להו: ועוד. לא גרסינן ועוד גזרה
המשנה דאימא אבל המגרש
וכו' בקרובת גרושתו הס"ד
רבנן בחייבי לאוין מודים הם בחייבי
רחמנא למה לי השתא ב' בעלמא אמרת
ואח"כ מ"ה אלא קרובת
ושפיר גרסינן במתני' וכן
כריתות שהולד ממזר: ודלמא לעולם
שמא יאמרו בית מקצתו כו' דאי
חלוצתו: (ד) תוס' ד"ה
וניתני בכלהו באחות חלוצה
לאו בני חליצה ויבום נינהו צרת ערוה מיבעיא
לא איירי בה. ודקאמרת לאשמועינן
מדאורייתא מייבם לחדא וחליץ לחדא
ובאחות גרושתו (פסולה)
ונייבם וכו' אית ספרים.
משום גזרה לא יניח: כי איכא תרתי
אלמה לא אצטריך סד"א ערוה אבראי קיימא
דהרי זו פטורה: הכתוב
נ"ב ע"ל דף י ע"ב בתוס'
שאר חייבי כריתות: איידי דתנא
ד"ה איהו: (ה) בא"ד דל"ג
קראו ביתו. וא"כ לרבי
ותתייבם צרתה קמ"ל דאסירא אלא יבמתו
רישא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו
לא תתקיים מצות ייבום. תימה דא"כ
❖
ליה דלא צריך:
עקיבא אם בא עליה
וקרובת חלוצתו. ופליגי רבנן עליה
למה לי קרא דאין חולץ לשני בתים:
יבמתו ריבה: היתה אחת כשרה: אמר רב
כהן חייב מן התורה וגם
אלמה
נפקא לן מואשה לרבות
לא איצטריך סד"א ערוה
תנא נמי ומודים בקרובת גרושתו (ג)
יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו
ה)
חלוצה (לעיל כד.) והא א)
מוסף רש"י
ואחרים צריכים להם: מתני' המחזיר גרושתו
אבראי קיימא. הקשה
אבל קרובת חלוצתו ה"נ דלר"ע הוי
דקאמרינן באלו הן הלוקין
כל העולה ליבום. לזיקת
וקחשיב גרושה וחלוצה
ממזר: הכתוב קראו ביתו. ולית ליה
הר"ר יו"ט בר' יצחק אכתי צרת צרה
והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו
יבום, עולה לחליצה.
לכהן הדיוט היינו כר"ע
היכי משכחת לה שהרי צרת ערוה
סתמא דמתני' בריש פרקין (מא.) דקתני
דלרבנן לא לקי אחלוצה
לזיקת חליצה (לעיל ג.)
.
יוציא והולד ממזר דברי ר"ע וחכ"א אין הולד
החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה
אינה יכולה לינשא לאחיו השני דאסורה
ב)
אינה עולה. השערה לפני
דקרא דהא דכתיב ואשה
ממזר ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד
הזקנים לחליצה (לעיל מא:).
לא הוי אלא אסמכתא
ומת חולצת דלר"ע פטורה לגמרי:
לו מדאורייתא דגבי דידיה ערוה לאו
שהולד ממזר: גמ' וסבר ר' עקיבא הנושא קרובת
מקצתו בנוי ומקצתו
בעלמא אי נמי שפיר אתיא
אבראי קיימא וי"ל דמשכחת לה כגון
חלוץ. ואתי למימר בב'
אליבא דרבנן ואגב גרושה
חלוצתו הולד ממזר והאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי
שהערוה היא מחייבי עשה או ל"ת
נקט חלוצה א"נ בחלוצה
יבמות הבאות מבית אחד
ו)
נפרש דלוקין ר"ל מדרבנן
חדא מתייבמת ואחרת
ועשה לכל האחין דלאו בת יבום היא
תורה אחות חלוצה מדברי סופרים תני קרובת גרושתו הכי נמי מסתברא
חלצה (לעיל לב.). כאן
מכת מרדות: הכל מודים
ודלמא
קסתים
וצרתה שריא א):
דקתני סיפא ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר אי אמרת בשלמא
שנה רבי. במשנה זו
במחזיר גרושתו. צ"ע אמאי
לן תנא כשמעון התימני. תימה
דקתני חולץ לפסולה, למדנו
נקט מחזיר גרושתו טפי
איירי בה היינו דקתני ומודים אלא אי אמרת לא איירי בה מאי ומודים ודלמא
רבי לא ישפוך אדם
מאינך חייבי לאוין נראה
דסתם ואח"כ מחלוקת היא דכהאי
הא קא משמע לן דיש ממזר מחייבי כריתות הא קתני לה לקמן איזהו ממזר
מי בורו. אף על פי
משום דס"ד דאין הולד
ז)
גוונא פריך בפרק יש נוחלין (ב"ב דף
שאינו צריך להם, ואחרים
פגום משום דכתיב (דברים
כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע ר"ש התימני אומר כל שחייבין עליו
ח)
קכב:) וכי תאמר סתם לן תנא כרבי
צריכים להם. כגון הכא
כד ד) היא תועבה דמשמע
כרת בידי שמים והלכה כדבריו ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני א"כ
ואין בניה תועבין קמ"ל
מכיון דיכול לחלוץ לפסולה
ט)
יוחנן בן ברוקא סתם ואח"כ מחלוקת
דהולד פגום ונימא דהיא
ותפטר הכשרה לא יחלוץ
ליתני שאר חייבי כריתות קרובת גרושתו למה לי אלא ש"מ איירי בה [ודלמא]
היא וי"ל דנהי דאין חשיב סתם מ"מ
תועבה אבל אין צרתה
לכשרה ויפסלנה לכהונה
(לעיל יא:). כאן שנה
חשיב כרבים לגבי יחיד כדפרישית
לעולם לא איירי בה ואיידי דתנא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו
רבי. ממשנה זו למדנו
א) והא דקחשיב בר"פ אלו הן
לעיל ל) ובפ' יש נוחלין סמיך אקושיא
תני נמי קרובת גרושתו אלא קרובת חלוצתו לרבי עקיבא הוי ממזר אמר ר'
רבי (לעיל מ:) ממשנה זו
הלוקין גרושה וחלוצה כו'.
אחריתי דקאמר ועוד מאי אלא:
אנו למדים, אחות גרושה
כצ"ל. ב) נראה דצ"ל והא
חייא בר אבא א"ר יוחנן היינו טעמא דר"ע דאמר קרא בית חלוץ הנעל הכתוב
אם כן לשמעינן שאר חייבי כריתות.
מדברי תורה. הויא ערוה
דילפינן מואשה לרבות חלוצה
קראו ביתו אמר רב יוסף אמר ר"ש ב"ר הכל מודים במחזיר גרושתו
מן התורה, אבל אחוץ
לא הוי אלא כו'.
אכתי ה"מ למיפרך תנינא דסתם
חלוצה אינה אלא מדברי
שהולד
לן תנא כוותיה בקדושין בפרק האומר
סופרים (קדושין מה.). כל
(דף סו:) כל מקום שאין קדושין כו' ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות: הכל מודים במחזיר גרושתו. לרבותא נקט מחזיר
שאר בשר שהוא בלא
יבא. אע"פ שאינו אלא
גרושתו טפי משאר חייבי לאוין דאף על גב דכתיב היא תועבה ואין בניה תועבין פגום מיהא הוי:
בלאו הולד ממזר (קדושין
שכן
עד:) כל קורבה שהיא בלאו
ואפילו אין בה כרת, כגון
אנוסת אביו וכר' יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו, ומחמת קורבא דאביו כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה, והוי לאו דקורבא בלא כרת (לקמן מט.). כל שחייבין עליו כרת בידי שמים. על אותה ביאה (קדושין עד:)
אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר (שם).