מד:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכן
היא עצמה מתחללת. ליכא למימר דהיא נמי תתחלל מק"ו
שהולד פגום. ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה: שכן היא עצמה
קד א מיי' פי"א מהל'
א) לעיל טו: לקמן מה. נדה
סט:, ב) לעיל יא: וש"נ,
גירושין הלכה יב
מתחללת. שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה
דהא אמר בקדושין (דף עז:) דאין חללה אלא מאיסורי כהונה
❖
ולעיל בפ"ק (דף טו: ד"ה מה) פירשתי: היא כשרה. לכהונה איירי
ג) צ"ל לה. יעב"ץ, ד) [לעיל
סמג לאוין פב:
בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא) ולא כתיב ולא
טו:], ה) [הכונה לקמן
כדמסיק היינו לתרומה דלכהן אסירא דגרושה היא וא"ת לרבי עקיבא
יחל ומשמע ב' חילולים אחד
לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין
מט.], ו) [לעיל י:], ז) דלא
ילפינן מלאיש זר אלא
אמאי מיפסלה לתרומה הא לאו זר
(דף עז.) או אם בת כהן היא פסלה
מוסף רש"י
מאלמנה וגרושה א"נ וכו'
שהולד פגום לכהונה מאן הכל מודים שמעון
אצלה מעיקרא הוא דלקמן בפרק
מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן
❖
בנה פגום. לכהונה דכתיב
כצ"ל רש"ל,
אלמנה (דף סט. ושם) פריך ואימא
(דף סח.) תאמר במחזיר גרושתו
התימני דאע"ג דאמר שמעון התימני אין
לא יחלל זרעו (לעיל טו:).
זו שאיסורה שוה בכל.
נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני
שאין היא עצמה מתחללת דאי
ממזר מחייבי לאוין נהי דממזר לא הוי פגום
בישראלים כבכהנים (שם).
הגהות הב"ח
זר אצלה מעיקרא בעינן וי"ל דסוגיא
למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי
מה לאלמנה שכן היא
מיהא הוי מק"ו מאלמנה א) ומה אלמנה לכ"ג
(א) תוס' ד"ה הכא וכו'
דהתם אליבא דרבנן אבל ר"ע לא בעי
חזרה דהא פסולה וקיימא משעת
עצמה מתחללת. שאם
שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה
מת כהן גדול פסולה זו
בפ"ק דסוטה. נ"ב דף ו
זר אצלה מעיקרא כדאמר בפ' עשרה
גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי
להדיוט, או אם היתה בת
וע"ש בפרש"י דכתיב זונה
שוה בכל אינו דין שבנה פגום איכא למיפרך
כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול (לקמן
יוחסין (קדושין עה:) השתא ממזר הוי
כהן נפסלת מן התרומה
היא ופשיטא דאסור
מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ועוד
דשוייה חללה בביאתו
בתרומה דהא תני ליה
דף סט.): המחזיר גרושתו. משנשאת:
מיפסיל בביאתו מיבעיא וקצת תימה
דכתיב לא יחלל זרעו
האומרת טמאה אני:
ב) היא תועבה כתיב ואין בניה תועבין ועוד
אין לו בה קדושין. דקסבר ר"ע אין
לר"י דמאי דריש ר"ע מהיא תועבה
(ב) בא"ד כיון דחמירי
בעמיו, ועמיו היינו אשתו
תניא המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו
קדושין תופסין בחייבי לאוין ו): והיא
דלא דריש ואין בניה תועבין דהא
כזרים אצלה מעיקרא
ומשמע דשניהם מתחללים
חשיבי וכו' ולא ממעטי
האשה והזרע (לעיל טו:
פסולה. לכהן דזונה היא: וולדה
ממזר הוי ולא מצי למדרש נמי ואין
והנושא קרובת חלוצתו ר"ע אומר אין לו בה
מכי תהיה לאיש זר
וכעי"ז נדה סט:) תאמר
פסול. ממזר הוא: למאן. קתני ולדה
צרתה תועבה דלא שייך בה צרתה
קדושין ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה
בתרומת הקדשים לא
במחזיר גרושתו שאין
כשר לאו לכהונה: הא כדאיתא והא
דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין
תאכל דמשמע הנך דאית
מתחללת בביאה זו דאי
וולדה פסול א וכופין אותו להוציא וחכ"א יש
הכא
בהו: (ג) בא"ד אלא דוקא
לינשא לכהן כבר מיפסלא
אליבא דר"ע א): נמי כיון דבא
כדאיתא. היא כשרה לכהונה ולדה כשר
לו בה קדושין וצריכה הימנו גט והיא כשרה
משעת גירושין, ואי
(עובד כוכבים ועבד) תא"מ
עליה עשאה זונה. משמע הכא דזונה
לבא בקהל אבל לכהונה פגום: ה"נ
❖
ונ"ב ס"א חייבי לאוין:
בתרומה דבי נשא לא
וולדה כשר למאן לאו לכהונה לא לקהל אי
מסתברא. דהא כדאיתא והא כדאיתא:
פסולה לתרומה דמתחללת כמו אלמנה
מיפסלא כדאמרינן בפרק
הכי היא כשרה למאן אילימא לקהל פשיטא
אלמנה לכ"ג (לקמן סט.)
והיא תועבה. דקא פרכת היא תועבה
וכן בפ"ק דסוטה (א) (דף ו.) אמתני'
דאין נפסלת בביאת חייבי
משום דזניא אפסלה לקהל אלא לאו
תוספות ישנים (המשך)
דואלו אסורות לאכול בתרומה דקאמר
ואין בניה תועבין לא תידוק הכי אלא
לאוין אלא בזר אצלה
היא תועבה ואין צרתה תועבה ליאסר
לכהונה ומדהיא לכהונה ולדה נמי לכהונה
אילימא מקמי דתשתי זונה היא ופשיטא
מעיקרא, לאפוקי מחזיר
ומאי קאמר הא מזונה
גרושתו ויבמה לשוק דלאו
נפקא דכיון דבעלוה חייבי
לייבום אלא מתייבמת: ר' יהושע.
דאסורה בתרומה ב) ותימה לר"י מנא לן
מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא הכי
זר מעיקרא הוא (לעיל
כריתות עשאוה זונה וזונה
דאסורה בתרומה דאשה זונה לא יקחו
דאמר במתניתין (לקמן דף מט.) אין
טו:). היא תועבה. כלומר
פסולה לתרומה לכן נראה
נמי מסתברא דקתני רישא היא פסולה
ממזר אלא מחייבי מיתות: עשאה
כתיב אבל לתרומה לא אשכחן ועוד
דלא ידעינן דזונה פסולה
בעונש עבירה (קדושין עז.).
וולדה פסול היא פסולה למאן אילימא
ואין בניה תועבין. דאין
לתרומה אלא מדאמרינן
זונה. ופסלה לכהונה. אבל לעיל גבי
לקמן בפ' אלמנה (דף סח:) דפריך
לקמן כיון שנבעלה לפסול
בתה הימנו פסולה לכהונה
לקהל משום דזניא אפסלה ג)ליה לקהל אלא
❖
ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות
מחזיר גרושתו ליכא לשנויי הכי דאמר
לה פסלה מקרא דמייתי
(לעיל יא:).
לאו לכהונה וולדה פסול למאן אילימא
לקמן כי תהיה והכי
ולמה לי קרא דכי תהיה לאיש זר
בפרק אלמנה לכ"ג לקמן (דף סט.)
פירושא ואימא נבעלה
לכהונה הא לקהל כשר האמר רבי עקיבא
לחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות
ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו
לפסול לה חייבי כריתות
תוספות ישנים
הולד ממזר אלא פשיטא לקהל ומדרישא
הויא זונה וזונה אסורה בתרומה
ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן:
דוקא דלא מצינן למימר
הא ידעינן שפיר למ"ד יש
תועבה: היא פסולה וולדה
חייבי
והיה נראה לר"י דמכי תהיה לאיש זר
הא כדאיתא והא כדאיתא סיפא נמי הא
ממזר מחייבי כריתות כיון
פסול נראה היא פסולה
הוא דנפקא לן דזונה אסורה בתרומה
כדאיתא והא כדאיתא והיא תועבה נמי היא תועבה ואין צרתה תועבה
דממזר הוי כ"ש דמפסיל
לתרומה אע"ג דבעינן זר
וכל חייבי כריתות אפילו אותה דע"י
אצלה מעיקרא כיון דר'
בביאתו א) הא משום הכי
אבל בניה תועבין אלא אלמנה קשיא מה לאלמנה שכן היא עצמה
עקיבא אומר אין קדושין
לא שמעינן פיסול דתרומה
קדושין דלא הוי זר אצלה מעיקרא וכן
מתחללת אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב יוסף אמר ר' שמעון ברבי
תופסין בחייבי לאוין אמרינן
דלא ידעינן פיסול דתרומה
חייבי לאוין לר"ע ואפי' מחזיר גרושתו
כיון שבעלה עשאה זונה
מפיסול ביאה כלל ומשני
הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן הכל מודים רבי יהושע
דלא הוי זר אצלה מעיקרא כדמשמע
אע"ג דבעינן זר אצלה
אמר קרא כי תהיה בהנך
דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות נהי דממזר לא הוי פגום
מעיקרא כיון שאין קדושין
דאית בהו הויה דהיינו
ד)
לעיל דמיפסלה לר"ע מתרומה הוי
תופסין א"כ הוי כמו חייבי
חייבי לאוין דתפסי בהו
מיהא הוי מק"ו מאלמנה ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום
בכלל לאיש זר כדאמרינן בעשרה
כריתות וחייבי כריתות הוי
קדושי מעתה דשמעינן
יוחסין (קדושין עה. ושם) השתא ממזר
זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום וכ"ת מה לאלמנה שכן היא עצמה
כמו זר אצלה מעיקרא אבל
בחייבי לאוין כ"ש בחייבי
י"מ היא פסולה לכהן ולא
כריתות דיש מביאתו ממזר
הוי מפסיל בביאתו מיבעיא ואפילו
מתחללת הכא נמי כיון שבעלה עשאה זונה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
נהירא דהא מקודם לכן
וגם לר' יהושע דאמר אין
לרבי יהושע דלא הוי ממזר כיון
איפסילא ליה משום גרושה
ממזר מחייבי כריתות מ"מ
הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהולד ממזר מאן הכל
וי"ל דר"ל לכהונה וקאי
שמעינן דפסלה לתרומה
דחמירי דזרים אצלה חשיבי והא
(ב)
מודים שמעון התימני דאע"ג דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין ה"מ
ה)
אקרובי חלוצתו וכן פר"ח:
מכ"ש דחייבי לאוין דפסלי
דבעינן בפרק אלמנה (לקמן דף סט.
היא כשרה. פר"ח ז"ל
לה לקמן: מאן הכל מודים
מחייבי
ושם) זר אצלה מעיקרא היינו דוקא
דלא קאי אמחזיר גרושתו
שמעון התימני. וא"ת אמאי
דנהי נמי דולדה כשר
לא קאמר מאן הכל מודים
בחייבי לאוין ולרבנן ולא ממעטו מכי תהיה דמשמע הנך דאית בהו הויה חייבי כריתות דחמירי אלא דוקא עובד כוכבים ועבד
(ג)
משום דכתיב היא תועבה
ר' יהושע דאע"ג דאמר ר'
ולהכי איצטריך קרא דאלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין לאתויי עובד כוכבים ועבד ולרבי עקיבא דמעובד כוכבים ועבד הוי
ואין בניה תועבין מ"מ
יהושע אין ממזר מחייבי
ממזר ונפיק מלאיש זר דריש אלמנה וגרושה לקמן (דף סט.) לדרשה אחריתי ומכל הנהו דלא תפסו בהו קדושין הויא זונה כדאמר בפרק כל
איהי אפסלא מתרומה דבי
כריתות ה"מ חייבי כריתות
נשא ובירושלמי מפרש כן
דתפסי בהו קדושי אבל
האסורין (תמורה דף כט: ושם) מה עריות דלא תפסי בהו קדושין והויא זונה כו' דלשון זונה משמע שא"א להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות
ולא עת עתה להאריך:
עובד כוכבים ועבד לא וי"ל
ואין להקשות למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהן דמהאי
א) ושמעתי מתרצים
דפשיטא דר' יהושע סבר
ק"ו נפקא לן (לקמן דף סח:) דגר עמוני ומואבי פסלי לכהונה אע"ג דאין מזהירין מן הדין קאמר התם דגילוי מילתא בעלמא הוא דאיצטריך לאו
דאין קדושין תופסין בחייבי
כי רבי עקיבא מפיק
כריתות ואע"ג דסבר דאין
לקרא דהיא תועבה למימר
דזונה דלקי תרתי ועוד איצטריך לזונה מעובד כוכבים ועבד לרבנן דר"ע דליכא בה ז)לאו בתרומה מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה דמאלמנה
ממזר מהם מ"מ לא
ואין צרת סוטה תועבה
וגרושה נפקא אי נמי משום גיורת ומשוחררת איצטריך לאו דזונה ואפילו לאביי דאמר בפ' כל האסורין (תמורה כט:) דכהן הבא על הזונה עובדת
תפסי בהו קדושי ולא
ובהא שפיר איצטריך דליכא
כוכבים אינו לוקה משום זונה אם נתגיירה מודה דלקי דהוי זרעו מיוחס אחריו ועוד דמטעם שנעשה זונה ואסרה רחמנא משום זונה הוא דהוי
ס"ל הא תליא בהא וכן
למימר דלא שייך בה
משמע בריש מכילתין ט"ו
צרה דהא מקודם ששטתה
חייבי כריתות בכלל לאיש זר כדמשמע הכא ובכל דוכתי דשם זונה גורם לה ליפסל ומיהו מעובד כוכבים ועבד אע"ג דהויא זונה דהא לא תפסי
נשים פוטרות צרותיהן
היתה זאת צרתה כי
בה קדושין מינייהו לא הוי בכלל לאיש זר אלא דוקא חייבי כריתות דחמירי וקצת קשה דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה: ושם) דפריך השתא
מחליצה ומיבום וקחשיב
קדושי הסוטה היו טובים
חייבי כריתות ואי קדושין
בתחלה וא"ת ולמה לי
ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא משמע היכא דהוי ממזר פשיטא דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הויא זונה ומיהו לרבי יהושע דלא הוי ממזר
תופסין בהן לר' יהושע
קרא דכי תהיה אלמנה
מחייבי כריתות ושם זונה גרם לה דהויא בכלל לאיש זר וזהו דוחק דבכל דוכתין דמשמע דשם זונה גורם לה ליפסל מתרומה אתי כר' יהושע
א"כ בני חליצה נינהו כמו
וגרושה (ויקרא כב יג)
ולעיל בסוף פ' ד' אחין (דף לה. ד"ה אע"פ) הביא ר"י דכל הנך דע"י קדושין כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה
חייבי לאוין לרבנן דאמרי
דעובד כוכבים ועבד פסלי
חולצות ולא מתייבמות
אשה בביאתן הא ידעת
לתרומה משום דכללה קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה ולפי זה צריך לישב הא דפריך בפ' אלמנה (לקמן דף סח:) ואימא נבעלה לפסול לה
חייבי כריתות: עשאה זונה. משמע דלר' יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דבתפיסת קדושין תלוי שם זנות כדמשמע בפרק כל
ליה שפיר מלאיש זר אליבא
באיסור קדושה ובאינך
חייבי לאוין ואין סברא לומר
דר"ע דס"ל דאין קדושין
האסורין (שם) וכן בס"פ ר"ג (לקמן נג. ושם) איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע
תופסין וכיון דאין קדושין
דפליג רבי יהושע על מתני'
דלעיל דהא אמרינן לעיל
תופסין הולד ממזר והשתא
בסמוך דממזרות תלוי בתפיסת קדושין וכן לקמן (דף מה:) דקאמר מה אשת אב דלא תפסי קדושין והולד ממזר משמע דכל היכא דלא
ממזר הוי מפסיל בביאתו
דבפלוגתא לא קא מיירי
תפסי קדושין הוי ולד ממזר היינו לשמעון התימני ולר"ע משום דגלי לן קרא שיש ממזר מחייבי כריתות כדילפינן בסוף פירקין (דף מט.) וגלי לן
ועוד דאמרינן בפרק ארבע
מבעיא דהא עובד כוכבים
נמי דלא תפסי בהו קדושין כדאמרינן בס"פ האומר (קדושין סח. ושם) משום הכי אית לן למימר דהא בהא תליא אבל לר' יהושע אע"ג דאין קדושין
מיתות (סנהדרין נג.) חייבי
ועבד חייבי לאוין נינהו
כריתות מי איכא למ"ד
וזר מעיקרא נינהו וי"ל
תופסין בחייבי כריתות לא הוי ממזר כדיליף ר' יהושע בסוף פירקין דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ולהכי בסמוך דקאמר הכל מודים
דתפסי בהו קדושי משמע
דס"ד הואיל ולא תפסי בה
שמעון התימני לא קאמר הכל מודים ר' יהושע אע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ה"מ כו' דלרבי יהושע אין קדושין תופסין
דליכא מאן דפליג וגם
קדושי כלל דלא פסלי אשה
בחייבי כריתות אף על גב דאין הולד ממזר אבל קצת קשה דבפ"ק דתמורה (דף ה: ושם) פריך לרבא דאמר כל היכא דאמר רחמנא לא
משמע כן מהא דאמרינן
בביאתן להכי איצטריך קרא
בכל דוכתא אין קדושין
דובת כהן כי תהיה אלמנה
תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכהן גדול כו'
וגרושה: ב) וגם בפרק
תופסין באחותו והיא חייבי
ומשני כריתות וליכא מאן דפליג
כשם (סוטה כט.) משמע
וא"כ משמע דר' יהושע לא סבר הא תליא בהא וקשה דאמרינן פ"ק דתמורה (ה:) גבי כל מלתא דאמר רחמנא לא
כן דקאמר תרומה נמי עשה בה ספק זונה כזונה אלמא דזונה אסורה מלאכול בתרומה וקשה ומנלן דזונה פסולה מלאכול בתרומה
תעביד אי עביד לא מהני ופריך מאלמנה לכה"ג ומשני שאני התם דאמר קרא לא יקח [ולא יחלל] חללין הוא עושה
אי משום דפסולה לכהונה הלא גרושה פסולה לכהונה ואינה פסולה לתרומה וי"ל דזונה פסולה לתרומה משום דכתיב זונה
ממזרים אינו עושה ולהכי תפשי בהו קדושין משמע דהא תליא בהא וגם הכא קאמר תלמודא לר"ש התימני הא תליא בהא
וחללה אתקש זונה לחללה וחללה פשיטא לן דפסולה לתרומה וקשה דאמרינן לקמן (סח:) ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות
א) דאי משום הכי לא שמעינן.