מה:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש. והא דמשמע
מנו רב יהודה. כדאמר ואף רב יהודה מורה בה
להיתירא: והאמר
קח א ב מיי' פט"ו מהל'
א) דרבא. יעב"ץ, ב) [שבת
קנד. ע"ש], ג) קדושין עו:,
איסורי ביאה הלכה ה
רב יהודה. גבי חציו עבד הבא על בת ישראל: הולד אין לו תקנה.
בפ"ק דקדושין (דף ז. ושם) דהתקדשי לחציי לא אמר כלום
ד) [וע"ע שבת קנד. ובתוס'
סמג לאוין קיז טור ש"ע
בבת ישראל כלומר ממזר הוא: כי איתמר. ההיא דאין לו תקנה:
אי לאו משום דאי (ב) בעינן למינסב אחריתי נסיבנא קאמר היינו
שם ובתוס' ב"מ עג: ד"ה
אה"ע סי' ד סעי' יז:
כגון דקדיש. מי שחציו עבד וחציו בן חורין את בת ישראל ואח"כ בא
קט ג מיי' שם ה"ג
משום דשייר בקניינו כדאמר בהשולח
(גיטין דף מג. ושם) והכא לא
רב מרי], ה) [וע"ע תוס'
❖
שייר: מה אשת אב כו'. וא"ת מה
טוש"ע שם סעיף ה
קדושין סב: ד"ה גר],
עליה דכיון דקדשה הויא מקודשת לצד
וסעיף יט:
מנו רב יהודה והא אמר רב יהודה מי
לאשת אב שכן כרת ומיתה ויש לומר
חירות אבל לא לצד עבדות ונמצא צד
א
קי ד מיי' פ"א מהלכות
דממזרות תלוי בתפיסת קדושין
עבד שבו משתמש בא"א ולפיכך הולד
שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת
מלכים הלכה ד:
הגהות הב"ח
כדפרישית לעיל: רבא אכשריה
קיא ה ו מיי' פי"ג מהל'
ממזר דכל הני דמכשרי בפנויה מכשרי
ישראל אותו ולד אין לו תקנה כי איתמר
(א) גמ' תשים עליך מלך
איסורי ביאה הלכה
לרב מרי בר רחל. רבא גרסי' ולא רב
אבל באשת איש אפילו בישראל הולד
מקרב אחיך כל משימות:
דרב יהודה כגון דקדיש בת ישראל דנמצא
ט סמג לאוין קטז קיז
(ב) תוס' ד"ה משום וכו'
ממזר וכ"ש עובד כוכבים ועבד אבל
דרב מרי בריה דאיסור גיורא הוה
טוש"ע י"ד סימן רסח
צד עבדות שבו משתמש באשת איש
דאי בעינא: (ג) ד"ה רבא
סעיף ג:
היכא דבא עליה בלא קדושין כשר:
שהיה בימי רבא כדמוכח בפ' מי שמת
קיב ז מיי' שם הי"א
וכו' בפרק מי שמת. נ"ב
והאמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב לדברי
ד) פורסי
דבבל.
ה"ג דנמצא צד עבדות שבו משתמש
(ב"ב קמט. ושם) :
(ג)
ופ"ח מהל' עבדים
ע"ש בתוספו' קמט ע"א
הפוסל פוסל אפילו בפנויה לדברי המכשיר
הי"ט סמג שם טוש"ע שם
ובפ' א"נ עג רע"ב במה
באשת איש: לדברי המכשיר. בעבד
ממונה כדאמר בפ"ק דיומא (דף ט.) מאי
❖
פרהדרין פורסי: כיון דאמו מישראל
סי' רסז סעיף ט:
שפי' רש"י ועיין עוד בתוס'
מכשיר אפי' באשת איש ושניהם לא למדוה
הבא על בת ישראל מכשיר אפי' בא"א
❖
פרק מי שהחשיך קנד ע"א:
אלא מאשת אב מאן דפסיל סבר מה אשת
מקרב אחיך קרינן ביה. מכאן
וטעמא מפרש ואזיל: אלא מאשת אב.
דממזרות לגבה כתיב דכתיב לא יקח
קשה לפי' הקונטרס דפירש באלו
אב דלא תפסי בה קדושין [הולד ממזר] אף
תורה אור השלם
הגהות מהר"ב
איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא
נאמרין (סוטה דף מא. ושם) גבי
כל דלא תפסי בה קדושין הולד ממזר ומאן
1. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
ממזר (דברים כג): כגון שבא על אשת רנשבורג
אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
דמכשר סבר מה אשת אב דלדידיה לא
א] תוס' ד"ה אטבלה כו'.
איש. ומשום הכי הולד אין לו תקנה
וקאמר בגמרא דבאותה שעה נתחייבו
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
תפסי בה קדושין לאחריני תפסי בה קדושין
כדאמרינן בנדה דף מז ע"א
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
בבת ישראל דנמצא צד חירות של עבד
שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו
ע"ש תוס' ד"ה מסר וכו'
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
לאפוקי עובד כוכבים ועבד דלא תפסי בהו
❖
❖
כשבא עליה משתמש באשת איש.
לאגריפס ופי' בקונטרס שקראוהו
כצ"ל:
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
קדושין כלל אלא כי איתמר דרב יהודה בכגון
ואע"ג דאי כולו עבד הולד כשר
אחינו לפי שהיתה אמו מישראל ולפירושו
שבא על אשת איש ונמצא צד חירות שבו
אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון
כדאמרן לדברי המכשיר מכשיר אפי'
תוספות ישנים
מוסף רש"י
דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה
בא"א הכא ממזר משום צד חירות
משתמש באשת איש אמר רבינא אמר לי
בפורסי. בלע"ז מנשטר"ל,
דפליגא: מקרב אחיך
דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש
ואע"ג דתניא בתוספתא (דסנהדרין פ"ד)
רב גזא איקלע ר' יוסי בר אבין לאתרין והוה
❖
קרינא ביה. קשה לפ"ה
שוטרים (שבת קנד.)
.
דהולד ממזר: רב גזא גרסי': הוה
דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאים
דפי' לקמן (ק"ב.) עלה
עובדא בפנויה ואכשר באשת איש ופסיל
עובדא. בעבד גמור: בין באשת איש.
לכהונה מ"מ תימה הוא לומר דמשום
דגר דן את חברו דבר תורה
א"ר ששת לדידי אמר לי רב גזא לא ר' יוסי
דר"ל דוקא דיני נפשות
איסורא דרבנן נתחייבו כלייה ואומר
כדאמרן שאין עושה ממזר אלא מי
תוס' חד מקמאי
אבל דיני ממונות דן אפילו
בר אבין הוה אלא רבי יוסי ברבי זבידא הוה
שיש לו קדושין על אחרים: רב מרי
רבינו שמואל דהורדוס לא נשא בת
ישראל וקשה דהכא משמע
עבדות: עבדיה דר' חייא
ואכשר בין בפנויה בין באשת איש א"ל רב
דדוקא אמו מישראל מצי
בר רחל. מעובד כוכבים הבא על
ישראל שעשה תשובה כדאמרינן בפ"ק
בר אמי אטבלה לההיא
לדון אבל אי לאו הכי לא
עובדת כוכבים לשום
אחא בריה א) דרבה לרבינא איקלע אמימר
ישראלית הוה: בפורסי דבבל. גבאים
דב"ב (דף ד.) ולכך נענשו ואע"פ
דן ובדיני ממונות איירינן
אנתתא אמר רב יוסף
לאתרין ואכשר בין בפנויה בין באשת איש
שהיה עבד קראוהו אחינו לפי שהיה
ממונים על ישראל. ואע"ג דגר בעלמא
הכא דדיני נפשות ליכא
יכילנא לאכשורי בה
בזמן הזה וצ"ל דאף בדיני
ובברתה בה כדרב אסי
אחיהם במצות ואתי שפיר הא דאמר
אסור למנותו פרנס על ישראל דאמר
ג והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת
ממונות דן חבירו דוקא:
דאמר רב [אסי] מי לא
שמואל בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע:)
מר כו' האי כיון דאמו מישראל מקרב
ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת
א) וקשה לקמן פ' מצות
טבלה לנדותה פירוש
אחיך קרינן ביה: אטבלה לשם
כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא
חליצה (קא:) רב יהודה
עבדיה דר' חייא גיירה
איש ב)רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה
דאדבריה לר' שמואל בר
לההיא עובדת כוכבים
אנתתא. לשם טבילת נדה ולא לשם
עבדא הוא ושמואל גופיה אית ליה
בפורסי דבבל ואע"ג דאמר מר שום תשים
יהודה והוא היה גר [להיות
וקבלה עליה מקצת מצות
ג)
1
טבילת גירות: יכילנא לאכשורי בה.
דעובד כוכבים ועבד
(לעיל עמוד א)
דיין] בחליצה והדר תניתוה
קלות ומקצת מצות
עליך מלך (א) ד כל משימות שאתה משים אל
הבא על בת ישראל הולד כשר אלא
להיות גיורת גמורה ואע"פ שלא טבלה
בב"ד של ישראל ולא בב"ד
חמורות ובשעת גירותה לא
יהו אלא מקרב אחיך האי כיון דאמו מישראל
של גרים ולפר"ח דפי'
טבלה לשם גירות אלא
ודאי לא נשא ישראלית וא"ת מ"מ
לשם גירות ואמר לקמן (דף מו:) לעולם
דאף בדיני ממונות לא מצי
שטבלה לאחר ימי נדותה
מקרב אחיך קרינן ביה עבדיה דרבי חייא בר
אינו גר עד שימול ויטבול דטבילת
אמאי עבדא הוא והלא מסתמא כשמלך
דיין אפילו ישראל איך היה
לטהרה לבעלה משום הכי
הורדוס נתייאשו בעליו ושמואל אית
נדה סלקא לה לשם גירות דעובדת
אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם
טועה ר' יהודה להוליכו
אמר רב אסי מי לא טבלה
שם להכשירו לחליצה מי
לנדותה דכיון שטבלה
כוכבים לא טבלה לנדותה: ובברתה.
ליה (לקמן דף מח.) המפקיר עבדו
אנתתא אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה
גרע מדיני ממונות ובשלמא
לנדותה או האיש שטבל
יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וי"ל
ואע"ג דבת עבד הבא על בת
לפ"ה ניחא דעלה על
ובברתה בה כדרב אסי דאמר רב אסי ה מי
לקריו ש"מ בקבלת המצות
דעתו להכשירו לחליצה כמו
ישראל היא דהא נתגיירה זו וכבת
דשמא היו מצפים שתהא גאותו מושפלת
שקבלו עליהם הם
לא טבלה לנדותה בברתה עובד כוכבים
בשאר דיני ממונות דדיין
עומדים. וכן ההוא דהוו
ישראל היא אפ"ה כשרה בתה: בה
וא"ת דהכא משמע דגר שאין אמו
אפי' לישראל ולהכי קאמר
קרו ליה בר ארמאה
ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ההוא
כדרב אסי. דאמר בשמעתין ההוא
מישראל אין כשר לדון ובפ' אחד דיני
תלמודא תניתוה דגלי קרא
ואריב"ל מי לא טבל לקריו
דהוו קרו ליה בר ארמייתא אמר רב אסי מי
דפסול בחליצה אבל לפר"ת
הכי הוא מעשה שנתגייר
ממונות (סנהדרין דף לו: ושם) תנן הכל
דהוו קרו ליה בר ארמייתא שלא טבלה
קשה ונראה לומר דגר
ומל וקבל מקצת מצות
לא טבלה לנדותה ההוא דהוו קרו ליה בר
כשרים לדון ופריך תנינא ומשני חדא
אמו לשם גירות ואמר רב אסי מי לא
פסול לדון ישראל בדיני
קלות ומקצת מצות
ארמאה אמר ריב"ל מי לא
טבל לקריו
לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר משמע
טבלה לנדותה אלמא טבילת נדה סלקא
ממונות בדבר שצריך כפיה
ו
חמורות ולא טבל בשעת
וא"כ ניחא דהכא מיירי
גירותו עד לאחר מכאן
לה לשם גירות: ל"א לשם אנתתא. לשם
דגר אע"פ שאין אמו מישראל אלא
אמר רב חמא בר גוריא אמר
רב ז הלוקח
במילי דכפיה וכן משמע
שטבל לקריו ולפיכך
שנתגייר בעצמו דכשר לדון דקרינן ליה
אישות וטבילת גירות הוה אלא שאינה
עבד מן העובד כוכבים וקדם
וטבל לשם
[דמנייה] בפורסי דבבל
אמרינן כיון דנתגייר וקבל
בא מטיפה פסולה דקאמר התם אבל
טבילה דאמר בכיצד (לעיל דף כד:)
דמשמע לכפות העולם
עליו מקצת מצות קלות
בן חורין קנה עצמו
בן חורין
מאי טעמא
ובהא בעינן דוקא משום
ומקצת מצות חמורות אף
גר מטיפה פסולה לא וי"ל דהתם
אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד
עובד
דאמו מישראל אבל בלא
על פי שבשעת הקבלה לא
מיירי לדון גר חברו כדאמר בפ' מצות
אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים.
כפיה מצי למידן ישראל
נזדמן להיות שם שלשה
חליצה (לקמן דף קב. ושם) גר דן את חברו דבר תורה ואם היתה אמו
יכילנא לאכשורי בה ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדותה. כך
ומש"ה ניחא ההיא דלקמן
ואחר כך טבל לקריו עלתה
דס"ד לעשות מצות חליצה
לו טבילה והא דאמרינן גר
מישראל דן אפילו ישראל וא"ת בפ' עשרה יוחסין (קדושין עו:) אמרינן
שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן הלכתא התם הלכה כולן גרים ואפי'
כמו מלתא דלית ביה כפיה
צריך שלשה הני מילי
מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים למימרא דלא מוקמינן פסולים
למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרא נמי לא סלקא לה
ולהכי ס"ד להכשירו עד
לכתחלה כל שיודיעוהו
דלאו לשם שמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני: בר
דמייתי קרא דפסול גם
ורמינהו הכל כשרים לדון כו' ואמר רב יהודה לאתויי ממזר ומאי
מקצת מצות קלות ומקצת
בחליצה ובסנהדרין פי' לפי'
מהחמורות בשעת מילה
ארמייתא. שלא טבלה אמו כשנתגיירה: מי לא טבלה לנדותה. ואותה
קושיא דהתם היינו לדון את חברו וי"ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל
ר"ת (סנהדרין לו: תוד"ה
ובשעת טבילה והכי תניא
מקרב אחיך קרינן ביה תדע דהא דרשינן עליך הוא דבעינן מקרב
טבילה עולה לה לטבילת גירות דדת יהודית היא וכן מי לא טבל לקריו:
לאתויי) מאי האי דגביה כל
(לקמן מז:) נתרפא
הכשר לדון כשר להעיד ויש
עובד
אחיך וחברו ממזר מיקרי שפיר עליך שבא מזרע ישראל ואי מיפסל
מטבילין אותו מיד ושני
כשר להעיד ואינו כשר לדון
תלמידי חכמים עומדים על
ממזר לדון את ישראל מיפסל נמי לחברו ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו:) דקעביד צריכותא בין גר לממזר אע"פ שגר וממזר חלוקין
ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא
גביו ומודיעין וכו' ופרכינן
אטבלה
לההיא עובדת כוכבים לשום
דגר אינו דן אלא חברו מ"מ נקט צריכותא לפי שהמשנה שנויה סתם ואין חילוק זה מפורש בהא):
בא' מעיניו (סנהדרין לד:)
עלה והא אנן תנן שלשה
ואמאי לא קאמר לאתויי גר
אנתתא. שהיה רוצה לייחדה לו והיה מטבילה כדרך כל בנות ישראל שטובלות משנתבעות לינשא וטועה היה דבעבד לא גזרו נשג"ז כדאמרינן
הא אמר ליה ר"י לתנא תני
כיון דלא מצי לדון ישראל
מי
ג' אבל דיעבד כגון
בנדה א] (דף כ): לא טבלה לנדותה. תימה דאמר לקמן (דף מו:) דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין
וי"ל דלא פסיקא ליה משום
שהודיעוהו מקצת מצות
(דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל
דחבירו מיהא מצי דיין:
קלות ומקצת מצות
לשם אנתתא פ"ה לטבילת
חמורות אע"פ שלא נזדמן
הכשר לדון כשר להעיד ובהדיא איתא בירושלמי דיומא מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להן שידונו
נדות ולא לשם יהדות
לו לטבול בשעה
אי נמי על פי הדיבור שאני וי"ל האי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה ב) אף על גב דאמרינן לקמן (דף מז:) דשני ת"ח עומדים
ומהניא כדאמרינן לקמן מי
שהודיעוהו ואח"כ טבל
מבחוץ היינו לכתחלה דעדיף טפי ה)ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי ומיהו קשיא דטבילת נדה בלילה ולקמן (דף מו:)
לא טבלה לנדותה ולכן רצה
לקריו או אשה לנדותה
להכשיר בה ובברתה י"מ
גרים גמורים הם ומותרים
אמר אין מטבילין גר בלילה אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן:
לשם אנתתא לשם אישות
לבוא בקהל ישראל
הקדש לכתחלה אבל כשנתגייר
ולא לשם יהדות רק כי היה
חפץ בה והיא חפצה בו והכשיר בה ובברתה משום טבילות שעשתה אחרי כן לנדותה דמשום הטבילה שעשתה לשם אישות
בינו לבין עצמו שלא הודיעוהו מקצת מצות קלות וחמורות עובד כוכבים גמור הוא אפילו נמול ולפיכך אמר גר שנתגייר בינו
לא מהניא כדמשמע לעיל (כד:) ולא נהירא דהא מסקינן (שם) הלכה כולם גרים וא"כ הטבילה לשם אישות מהניא ואם לא
לבין עצמו אינו גר ומעשה באחד שבא לפני רבי יהודה וכו' ומסקנא לדבריך עובד כוכבים אתה והרב אלפס כתב דהא דרבי
מהניא משום דלא נתכוונה לשם יהדות כלל א"כ מה אהנו הטבילות של נדות שטבלה אחרי כן אחרי שלא נתכוונה לשם
אסי ודריב"ל בדיעבד דלא פסלין ליה לבריה הואיל וטבל לקריו והא דר' יוחנן לכתחלה דלא נהיגנא ביה מנהג גר ולא מנסבין
יהדות [ולכן נראה עיקר] כפי' קמא: ב) וצ"ל דהכי מיירי כשקבלה כבר המצות
והודיעוה מצות קלות וחמורות דאל"ה
ליה בת ישראל עד דטבל בפני ג' ת"ח והראב"ד כתב והוא דחזו ליה בי תרי דטבל לקריו אבל לא חזו ליה בי תרי לאו כלום
לא סגי בטבילת נדותן:
הוא ע"כ ואני אומר דוקא בדאיתחזק בעובד כוכבים אבל לא איתחזק בעובד כוכבים אם אמר טבל לקריו נאמן במגו: