החולץ ליבמתו
פרק רביעי
יבמות
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הקדש
כי
חמץ ושחרור. מפורש בהשולח (גיטין דף מ:): נפקי
עובד כוכבים גופא
לא קני. עובד כוכבים לא קנאו לגופו של
זה
קיג א מיי' פ"ז מהל' ערכין
א) לקמן סו: כתובות נט:
גיטין מ: נדרים פו: ב"ק פט:,
הל' יד ופי"ח מהלכות
צריכי גיטא דחירותא או לאו. מספקא ליה אי דינא
מתחלה כדאמר לקמן ולא הם קונים זה את זה: הקדש חמץ
ב) מכילת' פרשת בא פ' טו,
מלוה ולוה הל' ו ז וסמג עשין
ושחרור. עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף
דמלכותא דינא (ג) או לא ואע"ג דלא קני גופיה הכא קני או דלמא
ג) [גיטין לז:], ד) [קדושין כ.
צד טוש"ע ח"מ סימן קיז
פקע שיעבודא דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן
הכא נמי לא קני אלא למעשה ידיו ובנכריותן מיירי אם היו
ב"ק קיג: ב"מ עא. ערכין ל:],
סעיף ז:
קיד ב מיי' פ"ח מהל'
ה) [קדושין יג. וש"נ], ו) צ"ל
בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר
באין להתגייר:
רבי יוחנן כאידך לישנא ס"ל. אומר
קבעינא, ז) [צ"ל ארוסיה
עבדים הלכה טז סמג
עובד כוכבים גופא לא קני ליה מאי דקני ליה
ופודה הנכסים כולן. או אם עשה
פירוש שלשלת ערוך ערך
עשין פז טוש"ע שם סעיף ו
חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי
ר"ת דכולהו מודו דכשנאכל
הוא דמקני ליה לישראל וכיון דקדם וטבל
ארסה], ח) ברא"ש ובנ"י גרסי
טוש"ע י"ד סימן רסז סעיף
עבידתא יתירתא וע"ש בנ"י,
סח:
הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש
כמות שהוא חי דאין בו משום בישולי
לשם בן חורין אפקעיה לשעבודיה כדרבא
קטו ג מיי' פ"ח מהל'
ט) [ב"מ עג:], י) ע"ז נט.,
שעות של ערב הפסח פקע שיעבוד
עובדי כוכבים דאמר באין מעמידין
א)דאמר רבא אהקדש חמץ ב ושחרור מפקיעין
כ) [שבת יג. וש"נ], ל) ע"ז לח.
עבדים הל' כא:
העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש
(ע"ז דף לח.) דאיכא בינייהו דגים
קטז ד מיי' שם הל' יט ומיי'
נט. שבת נא. מ"ק יב:,
מידי שעבוד מתיב רב חסדא ב) ג מעשה
מ) מנחות פב., נ) [מנחות שם.
דידיה וחייב זה לבערו: ושחרור.
פי"ג מהל' איסורי
קטנים ארזי ודייסא היינו דברים
בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו
יט. לקמן סא: סוכה נ: הוריות
ביאה הלכה יא:
שאין עולים על שלחן מלכים ואין
עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו
קיז ה טוש"ע י"ד סימן רסז
ו: זבחים צח. תמורה טז: יח:
לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו
❖
נאכלים כמות שהן חיין ולא נקט
משוחרר ופקע ממונו של מלוה:
סעיף ט:
נדה לז:],
עצמן בני חורין לפניה אין לאחריה לא
קיח
בבלוריא כו' לפניה אין. לפי שהן
ו מיי' פ"א מהל'
כמה דברים הנאכלים כשהן חיין
עבדים הלכה ג סמג
אמר רבא לפניה בין
בסתם בין במפורש
ועולים על שלחן מלכים כמו פירות
גרים והיא עובדת כוכבים והעובד
ד
עשין פג:
הגהות הב"ח
וגבינה וכיוצא בהן והא דאסר רבי
כוכבים ישראל לא קני לגופיה:
לאחריה במפורש אין בסתם לא אמר רב
קיט
ז ח מיי' פי"ג מהל'
(א) גמ' ולימא לשם בן חורין
לאחריה לא. אלמא גבי ישראל לא
יוחנן התם ביצה אע"ג דראוי
איסורי ביאה הל' יא
אויא לא שנו אלא
בלוקח מן העובד
כצ"ל ותיבת להו נמחק:
טוש"ע י"ד סימן רסז סעיף
לגומעה חיה אין זו אכילה חשובה
אמרינן קנה עבד עצמו בן חורין:
כוכבים אבל ה עובד כוכבים גופיה קני
(ב) רש"י ד"ה בטפסא דמלכא
ט:
בין בסתם. שלא פירש הרי אנו
דהכי נמי בשר מליח מותר לטלטלו
קכ ט מיי' פ"ה מהל' גזילה
(שהן) תז"מ ונ"ב ס"א
דכתיב 1 וגם מבני התושבים הגרים עמכם
טובלין לשם בני חורין: במפורש.
שהיו: (ג) תוס' ד"ה כי וכו'
בשבת
דחזי לאכילה ואפ"ה
הל' טז ופ"א מהל'
(שבת קכח.)
מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים
דינא ואע"ג כצ"ל ותיבות או
עבדים הל' ח סמג עשין עג
ג)
כדרב חמא בר גוריא דקתני וקדם
יש בו משום בישולי עובדי כוכבים:
❖
לא נמחק:
טוש"ע ח"מ סי' שסט סעי'
אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר
מכם ולא הם קונים זה מזה ולא הם קונים
וטבל לשם בן חורין: אבל עובד
יא:
משאי קכא י מיי' פי"ג מהל'
מכם למאי אילימא למעשה ידיו אטו
כוכבים גופיה. עובד כוכבים שמכר
איסורי ביאה הל' ו
עובד כוכבים לא קני ליה לישראל למעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת
עצמו לישראל קנהו ישראל לגופיה
תוספות ישנים
ו
2
סמג לאוין קטז:
ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא
גר ואמר מר ד)משפחת גר זה העובד כוכבים אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא
קכב כ מיי' פי"א מהל'
הקדש חמץ ושחרור מפקיעים
קנה עצמו בן חורין: אלא עובד
וכו'. פירשתי פרק כל שעה
מאכלות אסורות הל'
אתם קונין מהם אפילו גופיה ה)פריך רב אחא אימא בכספא ובטבילה קשיא
בפסחים. וא"ת מאי קא
ג סמג לאוין קמח טוש"ע י"ד
כוכבים מי לא קני ליה לישראל.
אמר שמואל וצריך לתקפו במים כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא
ז
ח
מדמה האי דהכא להאי
סי' קכג סעיף א:
למעשה ידיו והכתיב או לעקר
קכג ל מ מיי' פי"ז מהל'
דשחרור מפקיע מידי שעבוד
לאטבולי מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא ברי' דרבא אמר להו חזו דמינייכו
משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה
הא לא דמי דהתם מיירי
מאכלות אסורות הלכה
קבעית ליה רמו ליה ארויסא בצואריה ארפו ליה וצמצמו ליה ארפו ליה כי
ו)
ז)
כשהרב עצמו משחרר עבדו.
יד סמג לאוין קמב טוש"ע
העובד כוכבים: אימא בכספא ובטבילה.
אבל הכא מיירי שהוא משחרר
י"ד סימן קיג ס"א:
היכי דלא להוי חציצה צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים ולימא (א) להו לשם
לשום עבדות הוא דקאמר רחמנא
נ [מיי' פי"ג מהל' אסורי
עצמו כשטובל לשם בן חורין.
בן חורין אני טובל בהדי דדלי רישיה ממיא אנחו ליה זולטא דטינא ארישיה
ליקני אבל אם קדם וטבל לשם בן
וי"ל דמ"מ מדמי שפיר דהכא
ביאה ה"ו סמג ל"ת קטז
נמי כיון שטבל אפקע ליה שם
טוש"ע י"ד סימן רסח]:
ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך א"ל רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר
חורין ה"נ דבן חורין הוא: לתקפו
קכד ס מיי' פט"ז מהל'
עבדות ולא איתא לרב אלא
במים. כשמטבילו לשם יהדות לעבדות
אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא
ח)
מעשה ידיו דהא עובד כוכבים
מעשה הקרבנות
❖
צריך שיתקפנו לתת עליו עול מלאכה
גופיה לא קני והעבד יכתוב לו
הלכה טו:
או לא ט) א"ל איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מילתא ט הכי א"ר ששת מוהרקייהו
שטר על (חצי) דמיו ולא יהיה
במים כדי שתהא נראית כטבילת
דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן
לרב כלום צד עבדות עליו:
עבדות שאפילו יאמר הוא לשם בן
(לעיל) מי לא לא טבלה
דיהיב כרגא י) ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמעברן
תורה אור השלם
חורין לא קנה עצמו בן חורין ולא יהא
לנדותה. וא"ת הלא טבילת
מגרים שמלו ולא טבלו וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל
1. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים
נדה בלילה וגר צריך לטבול
ממשות בדבריו: בעי לאטבולי. לשם
ביום דמשפט כתיב ביה. וי"ל
וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל ולא אמר להו ולא מידי
הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ
יהדות לעבד: מינייכו קא בעינא
דאיכא טבילת נדות דהוי שפיר
וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם
אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל צא והכרז על בניהם שהם ממזרים ועל יינם משום
ליה. אם יקדים ויאמר לשם בן חורין:
ביום כגון טבילה שלא בזמנה:
אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ
ומשתעבד בהו עבידתא ל"ג
יין נסך ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה על
ארויסא. קביסטר"י: וצמצמו. דחקוהו
לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
יתירתא רק בבבא מציעא
ויקרא כה מה
לקשור בצוארו משום לתוקפו במים:
בניהן שהם ממזרים ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן
2. וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב
(עג:) גבי רבית ואי גרסינן
ארפו ליה וצמצמו ליה. שהיה לו
ליה הכא יש ליישבו משום דאז
לעולם אין גר עד שימול ויטבול וכיון דלא טביל עובד כוכבים הוא ואמר רבה
עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר
י
מוכחא מלת' שגופם קנוי
עניבה וכשרוצים מושכין ראש החבל
לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר
בר בר חנה א"ר יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד
❖
❖
לעבדים:
מִשְׁפַּחַת גֵּר: ויקרא כה מז
והוא דוחק מאליו וכשאין מושכין רפוי
ממזר כ ועל יינם משום יין נסך משום כ)לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא
והמים נכנסים על בשרו: זולטא
לא תקרב ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה הא
דטינא. כלי מלא טיט: דיהבי זוזי
מוסף רש"י
לעזי רש"י
בני תורה שרי ל) והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמי' דרב לכל הנאכל כמות
לאינשי לכרגייהו. כשאין נותנין כסף
הקדש חמץ ושחרור
קביסטר"י [קיבישטר"א].
שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבים והא תורמוס אינו נאכל כמות
גולגולת למלך תופסים אותם גבאי
מפקיעין מידי שעבוד.
אפסר (חלק מהרתמה, שבו
שהוא חי ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים ר' יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה
הקדש, עשה שורו אפותיקי
המלך. והני דבי פפא עשירים היו
מושכים את הבהמה או את
לבעל חובו וחזר לוה זה
הסוס בצווארם).
ופורעים המס לגבאי המלך וקונין
דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמי' דרב כל שאין עולה על שולחן מלכים
מ
והקדישו קדושת הגוף למזבח,
אישקרי"ן. קופסה (בעיקר
❖
אותם לעבדים מהם ועובדי כוכבים
לאכול בו את הפת אין בו משום בשולי עובדי כוכבים וטעמא דאינן בני תורה
הפקיע שעבודיה דמלוה
לתכשיטים).
ומותר למזבח ואין בו משום
היו אותן הנקנין וקא מיבעיא ליה אי
הא בני תורה שרי ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר הרי זה גר שכן מצינו
גזל, ששבח (גי' הב"ח: שכח)
הוי קנין דלכי נפקי מיניה ליבעי
באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר שכן
הקדש מפקיעו הואיל ולא
תוס' חד מקמאי
גיטא דחירותא או לא: מוהרקייהו
היה קנוי לו ממש אלא עומד
מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל
תניא מעשה בבלוריא
דהני. חותמן של אלו: בטפסא
לגבות הימנו, ודוקא קדושת
אין גר עד שימול ויטבול ורבי יהושע נמי נילף מאבות ור"א נמי נילף
הגוף, אבל קדושת דמים לא
הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו
נ
דמלכא. (ב) שהן לו לעבדים: טפסא.
אלימי לאפקועי שעבוד מלוה
לפניה ובא מעשה לפני
מאמהות וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר והתניא ר"א אומר מנין
ארגז אשקרי"ן בלע"ז: ומלכא אמר
מ)
ס
דתנן (ערכין כג:)
מוסיף עוד
חכמים ואמרו קנו עצמן בן
לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין נאמר פסח במצרים ונאמר פסח
כו'. הילכך מכר הוא ובעו גיטא
דינר ופודה את הנכסים האלו
חורין ואסיק רבא בפניה
על מנת לשלם לאשה את
בין בסתם בין במפורש
דחירותא אי בעו לאיגיורי ולאשתרויי
בדורות מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין אף פסח האמור
כתובתה כו'
לאחריה במפורש אין בסתם
(ב"ק צ. וכעי"ז
בבת ישראל: לפי שאינם בני תורה.
לדורות אין
בא אלא מן החולין א"ל ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי
לא ופירוש לפניה הוא קודם
נ)
כתובות נט: ונדרים פו: וגיטין
אתורמוסין קאי דאין בו משום
מ:). הקדש חמץ ושחרור
שנתגיירה לאחריה לאחר
אפשר א"ל אע"פ שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה אלא
מפקיעין מידי שעבוד.
שנתגיירה והרב אלפס לא
בישולי עובדי כוכבים כדמפרש
בטבל
חמץ, נכרי שהלוה את ישראל
גריס לאחריה אלא שלא
לקמן אלא לפי שאינן בני תורה צא
על חמצו ולא הרהינו אצלו
בפניה במפרש אין בסתם לא
ואסור עליהן שלא יזלזלו בבשולי עובדי כוכבים: ועל יינם משום יין נסך. דאע"ג דלא נגעי אלא כחו בעלמא הוא אסור משום
דמחוסר גוביינא, שהיה עומד
פירוש בפניה כיון שראתה
החמץ בביתו של ישראל ואין
ושתקה בין בסתם בין
לך לך אמרין לנזירא כו': תורמוס אינו עולה על שלחן מלכים: באבותינו שמלו. בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני
לנכרי עליו אלא שעבוד, כשבא
במפורש. שלא בפניה שלא
נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה: באמהות. נשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן [ע"ב] דאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי
עת ביעורו מפקיע איסור
ראתה כדטבלה במפרש אין
שכינה: משאי אפשר. אמהות אי אפשר למול: אלא מן החולין. ולא מדמי מעשר שני דאכתי מעשר שני לא הוה: אין בא אלא
החמץ את שעבוד הנכרי וחייב
בסתם לא וגירסת מכילתא
ישראל לבערו, והא דתנן
מסייע א) לרב ז"ל דגרס' התם
מן החולין. למעוטי מדמי מעשר שני: ה"ג במנחות בהתודה (דף פב.) א"ל רבי עקיבא וכי דנין אפשר כו'. ומאן דגריס רבי יהושע
בפסחים (ל:) נכרי שהלוה
בפ' בא אל פרעה ר' נתן אמר
קשיא האמר רבי יהושע דנין מאמהות: משאי אפשר. מפסח מצרים
דהאי דלא בא מן המעשר דאי אפשר הוא דאכתי מעשר לא הוה:
לישראל על חמצו מותר
מה ת"ל המול לו כל זכר
בהנאה לאחר הפסח. מוקי לה
ואז יקרב לעשותו להביא את
רבי התם בשהרהינו אצלו, שנתנו במשכון ביד נכרי דלא מחוסר גוביינא ולא שעבוד אלא קנייה ממש (ב"ק צ. וכעי"ז כתובות ונדרים
העבד שטבל בפני רבו שיצא בן חורין ומעשה בבלוריא הגיורת שטבלו שפחותיה בפני' ומקצתן לאחריה ובא מעשה לפני חכמים
ואמרו את שטבלו בפני' בנות חורין ואת [שטבלו] לאחריה משועבדים ואעפ"כ משמשות אותה עד יום מיתה: אמר שמואל
וגיטין שם ולקמן סו:). ושחרור, עשה עבדו אפותיקי ושחררו הלוה משוחרר וגובה זה חובו ממקום אחר (ב"ק שם וכתובות שם).
מהם תקנו. רבויא הוא דהא כתיב לעיל מניה מהם תקנו עבד ואמה, וכתיב בתריה וגם מבני התושבים הגרים עמכם ולישתוק
וצריך לתקפו במים פירוש שיראה שלשום עבדות טובלין ולא לשום בן חורין והרב ז"ל פירש כדי שתעלה לו טבילה ומסתברא
(גיטין לז:). ולא הם קונים. את אחד מכם (שם לח.). מוהרקייהו דהני. חותם עבדות שלהם (ב"מ עג:). בטפסי דמלכא
(בפ"ק) כפר"ש ז"ל א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול דוקא מילה והדר טבילה אבל איפכא לא. וצריך לטבול (עד)
מנח. בארגז של מלך מונח והרי כולם עבדים לו דדינא דמלכותא דינא (שם). לפי שאינן בני תורה. אתורמוסן קאי דאי הן
אחר המילה וכן נעשה מעשה בלוניל מפי אבא מארי וחבריו ז"ל שהצריכוהו טבילה לאחר המילה. תניא הרי שבא ואמר מלתי
בני תורה שרי כדמפרש לקמיה, תורמוס אינו נאכל חי ואינו עולה על שלחן מלכים (ע"ז נט.). מה פסח האמור במצרים אינו
ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר"י ור' יוסי אמר אין מטבילין. ומסקנא בהא פליגי דר"י סבר בחד מינייהו סגי או מילה או
בא אלא מן החולין. דעדיין לא היתה להם תבואת מעשר שני דאין מעשר אלא משנכנסו לארץ (מנחות פב. מכת"י). וכי דנין
טבילה ור' יוסי תרתי בעי. והלכתא כר' יוסי דתרתי בעי. ושמעי' מהא דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית
אפשר משאי אפשר. פסח דורות שאפשר לבא מן המעשר, שהרי לדורות נוהג מעשר, מפסח מצרים שאי אפשר לו לבא ממעשר
שהרי באותה שעה לא היה מעשר נוהג (מנחות שם).
א) נראה דצ"ל וגירסת מכילתא מסייע לפי' רש"י ז"ל.