מו:
החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משאי אפשר. תימה לר' עקיבא מנלן דאין משלשין במכות דבפרק
במקום שאין טעון כיבוס. כגון בעל קרי בעלמא
דכתיב ורחץ במים
קכה א מיי' פי"ג מהל'
א) [כריתות ט. ע"ש],
ב) ברכות מז: ע"ש,
איסורי ביאה הל' ו
וטמא עד הערב (ויקרא טו) ולא כתיב יכבס בגדיו: מקום שטעון
קמא דמכות (דף ה.) ילפינן לה ממיתה והיינו אי אפשר ואין לומר
ג) [ברכות ט. וש"נ],
סמג לאוין קטז טוש"ע י"ד
כיבוס. כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם: דלמא נקיות
דהתם דגזירה שוה היא מודה ר"ע דדנין משאי אפשר משום דאין
ד) [לקמן קה: עירובין פג.
סי' רסח סעיף ד:
בעלמא. ההוא כיבוס לאו משום טומאה הוה דלטעון טבילה מק"ו
קכו ב ג מיי' שם
ג"ש למחצה אבל הכא בנין אב הוא
דהא הכא נמי היקישא הוא
וש"נ], ה) [צ"ל בריבי וכ"א
❖
ברב אלפס], ו) קידושין סב:
וטוש"ע שם וס"ג:
כדמסיק בסוף התודה (מנחות דף פב:
אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים
[לקמן מז:], ז) בס"א: נכרי,
בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דמהני
לקבל פני שכינה: ויזרוק על העם.
ושם) דדריש רבי אליעזר מועבדת (שמות
ח) ס"א גבנוני, ט) [דף
הזאה הוא: מטבילים אותו. והוי
יג) שיהו כל העבודות שוות זה כזה
מז.], י) [וע"ע תוס' מנחות
כי פליגי במל ולא טבל רבי אליעזר יליף
תורה אור השלם
פב: ד"ה והשתא ותוס'
ולא קיבל ר"ע אף על גב דאין היקש
כישראל מעליא ואין צריך לבדוק
מאבות ורבי יהושע באבות נמי טבילה
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ
בכורות נו. ד"ה ומה בנך],
נמי למחצה י) א):
בעדים אם מילתו לשם מצות מילה:
❖
כ) [וע"ע תוס' מגילה כ.],
הוה מנא ליה אילימא מדכתיב 1 לך אל העם
אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם
בשטבל ולא מל כולי עלמא
ומה בכך. אם אין מילתו לשם מילה
וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ומה
שמות יט י
לא פליגי. ואם תאמר
הואיל וטבל בטבילה סגי: אין
2. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם
במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה מקום
גליון הש"ס
מטבילים. שמא ערבי מהול וגבעוני
ור' יהושע אדמודי ליה אודויי לפלוג
ח)
וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר
שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה ודלמא
תוס' ד"ה תקוני גברא
עליה לפלוגי דנקט טבל דמודי ר'
מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם
הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר
כו' משום דנרא' כמיקר.
נקיות בעלמא אלא מהכא 2 ויקח משה את
כָּרַת יְיָ עִמָּכֶם עַל כָּל
ברית דר' יוסי תרתי בעי: לפיכך.
אליעזר ולא נקט מילתא דפליג בה
❖
כדאי' בביצה דף יח ע"א:
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה
וכי האי גוונא פריך בסוף שבועת
הואיל ולר' יהודה בחדא סגיא מטבילין
א)
שמות כד ח
3. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט
הפקדון (שבועות דף לח.) וי"ל דהתם
בשבת גר שמל אתמול לפנינו דבמילה
בלא טבילה ורבי יהושע טבילה באמהות
אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר
הגהות הב"ח
לא דייק אלא משום דהתנא הראשון
סגי ליה וכי מטבלי ליה בשבתא לא
מנלן סברא הוא דאם כן במה נכנסו תחת
הַגָּר אִתְּכֶם:
מתקני גברא: הכי גרסינן אמר מר
הזכיר הכל אבל הכא נקט שפיר ר'
(א) גמ' מטבילין גר בשבת
במדבר טו טז
כנפי השכינה ב) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן
דברי רבי יהודה פשיטא
לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי
יהושע טבל ולא מל כיון דלא דבר
מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם
לעולם אינו גר עד שימול ויטבול פשיטא
כיון: (ב) שם ת"ל וכי יגור
כי
כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי
בו ר' אליעזר: פליגי במל ולא
יהודה פשיטא כיון דלרבי יהודה
בארצכם כצ"ל ותיבות אתך
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
ג) יחיד ורבים הלכה כרבים מאן חכמים
❖
טבל. תימה דלקמן בריש הערל (דף עא.)
בחדא סגי היכא דמל לפנינו
גר נמחק:
ויקרא כד כב
רבי יוסי דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא
ד)
מטבילים: טבילה עיקר. דהא אמילה
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם
ממעט ר"ע גר שמל ולא טבל מפסח
בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ
טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר'
שמעינן ליה דקאמר ומה בכך: ר'
מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן
בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם
מוסף רש"י
יוסי אומר אין מטבילין. תרתי בעי
סבר ר"ע אי כר' יהושע למה לי קרא
יהודה רבי יוסי אומר אין מטבילין לפיכך
צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו
גר צריך ג'. שלשה
וּבֵין גֵּרוֹ: דברים א טז
פשיטא דלא אכיל בפסח דעובד
ואע"ג דמל בפנינו טבילתו תקנתו:
מטבילין גר בשבת דברי ר' יהודה ור' יוסי
4. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר
ישראלים שנזקקין לו
עובדא הוה בי ר' חייא בר רבי ורב
כוכבים גמור הוא ואי כר' אליעזר
להטבילו ולהודיעו מקצת
אומר אין מטבילין אמר מר לפיכך מטבילין
בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:
א
❖
יוסף מתני בר' אושעיא ב"ר. כלומר
כיון דגר מעליא הוא אין סברא למעטו
מצות קלות וחמורות
ויקרא יט לג
גר בשבת (א) פשיטא כיון דא"ר יהודה בחדא
(קדושין סב:). משפט
מפסח כדמשמע התם וי"ל דלעולם
ר' אושעיא נמי הוה בהדי ר' חייא:
כתיב ביה. משפט אחד
סגיא היכא דמל לפנינו מטבילין מאי לפיכך
ורב ספרא מתני. דאף רבי אושעיא
כרבי יהושע סבירא לי' ולאו מטעמיה
יהיה לכם כגר כאזרח
תוספות ישנים
❖
מהו דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר
.
בר' חייא הוה בהדייהו: שהי האידנא.
דאיהו סבר דבאבות נמי טבילה הוה
(שם)
א) וי"ל דהתם היינו
וטבילה בשבת לא דקא מתקן גברא קמ"ל
לילה היה: ש"מ. מדרב ספרא דאמר
ורבי עקיבא סבר מדמעטיה קרא
טעמא משום דמלקות תחת
דר' יהודה או הא או הא בעי ר' יוסי אומר
תלתא הוו גר צריך שלשה: דבעינן
בפסח שמע מינה דאין גר עד
מיתה עומדת ולכך אין
תוספות ישנים (המשך)
משלשין בו כמו במיתה
מומחין. כי הנך תלתא גברי רבנן
שימול ויטבול ב):
אין מטבילין פשיטא דכיון דאמר רבי יוסי
דאין הזאה בלא טבילה. מפרש
ערל כדי לאכול פסח אע"ג
וילפינן מינה אע"ג דלא
רברבי: דלמא דאיקלעו. הכי הוה
תרתי בעינן תקוני גברא בשבת לא מתקנינן
אפשר: ב) עוד פירש רבינו
שלא היו יהודים גמורים
ר"ת בלא טבילה לפני הזאה
מעשה דאיתרמו רבנן כי הני. אבל ג'
עד שטבלו כדמשמע ליה
נתנאל דודאי ר' עקיבא
מהו דתימא לר' יוסי מילה עיקר והתם
לר' יהושע: ג) וה"ה דהוה
פליג עלייהו וקמפלגי בגר
כדי לקבל הזאה כדאמר בפרק ארבעה
ודאי שמעינן מדקפליג רב ספרא
הוא דלא הואי מילה בפנינו אבל היכא
שבא להתגייר בזמן הזה
מצי למפרך לר' אליעזר
ומוסיף עד דהוו תלתא: משפט כתיב
מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.)
מה
דר' אליעזר סבר דהוי
גופיה מיהו פריך לר'
דהויא מילה בפנינו אימא ליטבל זה בשבתא
ביה. משפט אחד יהיה לכם ולגר
אבותינו לא נכנסו לברית אלא במילה
גר שהרי כשאכלו בפסח
יהושע מפני שהזכיר בהדיא
קמ"ל דרבי יוסי תרתי בעי אמר רבה עובדא
אבותינו עדיין לא טבלו
שכן מצינו באמהות שטבלו
וטבילה והזאת דמים ואותה טבילה
(במדבר טו) ואין משפט פחות מג':
ומ"מ נפקו מתורת ערל
ולא מלו: רבי יוסי אומר
הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני
יכול מקבלין אותו. לא נצריכנו הטפת
כשרה אף בלילה כדתנן במסכת פרה
מדאכלו בפסח א"כ מל ולא
אין מטבילין. פירוש דשמא
דם ברית וטבילה: בא ועדיו עמו
(פי"ב מי"א) אבל הוא עצמו טובל בלילה
רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני ר'
טבל הוי גר ור' יהושע
ערבי מהול הוא ולא היתה
ה)
סבר דלא הוי גר שהרי
מילה לשמה וצריך להטיף
מנין. שנאמן: תלמוד לומר וכי
ומזה ביום ולענין טומאה יש עוד
אושעיא בר' חייא דאתא לקמיה גר שמל
טבלו במתן תורה וכיון
ממנו דם ברית. ותימה
יגור. מכל מקום. ולקמן ט) פריך כיון
טבילה אחרת אחר הזאה שהיא כדי
שנצטוו לטבול לא הוי גר
דמשמע דהלכה כן דהכי
ולא טבל א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך
אם לא טבל. ור' עקיבא
איתא במסקנא דהלכה כר'
לטהר מטומאה כדכתיב בקרא והזה
דעדיו עמו פשיטא ומי בעי קרא:
ש"מ תלת ש"מ גר צריך שלשה וש"מ אינו
ב
סבר דמדאכלו בפסח טבלו
יוסי ובשבת (קלה.) משמע
בכל
ברישא והדר ורחץ במים ואותה
דאל"ה הוו אסורים בו
דגר שנתגייר כשהוא מהול
גר עד שימול ויטבול וש"מ ג אין מטבילין גר
טבילה אינה כשרה אלא ביום כדתנן
כדמרבינן מקרא מל ולא
ב"ה אומרים א"צ להטיף
בלילה ונימא ש"מ נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו אמר רבי חייא בר אבא
טבל שאינו אוכל וכו'. ובזה
ממנו דם ברית גבי לא
בפרק ב' דמגילה (דף כ. ושם) אין
ניחא מה שאכתוב לקמן
נחלקו על קטן [שנולד]
אמר רבי יוחנן ו)גר צריך ג' 3משפט כתיב ביה ת"ר ז) מי שבא ואמר גר אני יכול
טובלין ואין מזין אלא ביום ויש
בסמוך: טבל ולא מל כ"ע
כשהוא מהול וכו' וקיי"ל
נקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו מנין ת"ל וכי יגור אתך גר בארצכם
מפרשים דהתם בטבילת אזוב איירי
דהלכה כב"ה. לכן נראה
לא פליגי. ותימה אמאי
(ב)
4
דודאי אין צריך וטעמא דר'
קאמר לעיל טבל ולא מל ר'
אין טובלים אזוב אלא ביום כדאמרינן
אין
יהושע אומר וכו' דמשמע
יוסי משום דבעי טבילה
בסוף מסכת פרה שאם טבל את
עם מילה וזה שמא לא מל
מהאי לישנא דפליגי בטבל
האזוב בלילה אפי' הזה ביום הזאתו פסולה והשתא אתי שפיר הא דתנן טבילה קודם להזאה והא דקאמר התם בגמ' לא מזין אלא ביום
לשמה אבל נתגייר כשהוא
ולא מל הול"ל על מלתיה
דת"ק ר' יהושע אומר
מהול מודה דא"צ להטיף
דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וגו' ואיתקש טבילה להזאה היינו בקרא דלקמיה דכתיב ולקח אזוב וטבל במים
ממנו דם ברית דהכא גרע
אינו גר ואין עוד וי"ל
איש טהור והזה על האהל וגו' וכן משמע בירושלמי דמגילה דאמר וטבל והזה מה הזאה ביום אף טבילה ביום ואין לתמוה כיון
משום דמל שלא לשמה
דניחא לי' להזכיר מילה
ורבי
יהושע טבילה באמהות
דבעי הזאה היאך מקבלים גרים בזמן הזה דבפ' ארבעה מחוסרי כפרה נפקא לן מקרא דלא בעינן כ):
בלא טבילה וטבילה בלא
מנולד מהול דהוי סתמא
דלא עבד ולא מידי וכן
מילה משום דרבנן פליגי
מנא ליה. אע"ג דאית ליה דאין הזאה בלא טבילה שמא הנשים לא היו בכלל אותה הזאה אי נמי משום רבי אליעזר איצטריך האי טעמא
נראה דגר [שנתגייר כשהוא
על הכל ואמרי דמצריכינן
דמסיק משום דאיהו נמי מודה דבטבילה לחוד סגי כדאמר לעיל בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דלית ליה דאין הזאה בלא טבילה ג):
מילה וטבילה: ויקח משה
מהול] אין צריך להטיף
כיון דאמר רבי יהודה דבחדא סגי כו'. תימה דפריך פשיטא דמנא ליה דסגי במילה לחודה דלמא כר' יהושע סבר ליה דטבילה בלא
כדאמרי ב"ה בשבת וקטן
את הדם ויזרוק על העם
מילה מהניא אבל מילה בלא טבילה לא מהני: תקוני גברא בשבתא לא מתקנינן. ואע"ג דלענין טומאה שרי לטבול בשבת $משום
שנולד מהול צריך להטיף
וגמירי דאין הזאה בלא
טבילה. פי' דהיינו הזאה
כדקאמר התם לא נחלקו
דרבי
יוסי תרתי בעי.
דנראה כמיקר שאני הכא דבעי שני ת"ח לעמוד שם בשעת טבילה להודיעו המצות כדאמרינן לקמן (דף מז:):
שצריך להטיף בנולד מהול:
דקודם מתן תורה שעדיין
ד) וצריך ליתן טעם לפ'
לא הוו יודעין שמזין ממי
כתב בה"ג דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וקטן שנולד כשהוא מהול אין צריך להטיף וטעמא דקטן שלא היתה
חטאת והזו מן הדם על
ההלכות גדולות דדוקא גר
לו ערלה מעולם אין צריך אבל גר שהיתה לו ערלה ומילתו אינה מילה צריך להטיף דם ברית ד) ומיהו אם נכרת לו כל הגיד ובא להתגייר
העם. ואליבא דר' אליעזר
כשבא לתורת יהדות אין לו
אין דומה שמילתו מעכבתו מלהתגייר ומודי רבי יוסי בההיא דסגי בטבילה לחודה ור"ח פסק במסכת שבת איפכא מה"ג וכן משמע
נימא דהאי קרא אינו ר"ל
ליכנס תחת כנפי השכינה
הזאה. ופי' הפסוק כמו
כשנתגייר מהול אם לא
בפרק ר"א דמילה (שבת דף קלה. ושם) דקאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על
דמתרגמי' וזרק על מדבחא
בהטפת דם. אבל קטן
מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול ונראה שעל זה סמכו ה"ג דסברי להו כאמוראי דהתם דאית להו דקטן אין צריך ובגר סברי
לכפרא על עמא וא"כ אינו
שלא הוחזק בערלות לא
כר' יוסי דשמעתין דמשמע דהלכתא כוותיה ובפרק הערל (לקמן דף עב.) פליגי רבי אלעזר בר"ש ורבנן בגר שנתגייר כשהוא מהול אם
ר"ל שהזה על העם כי אם
צריך ודוחק הוא. אכן יש
נמול ביום או אפי' בלילה אבל כולהו מודו דצריך הטפת דם ברית: שמע מינה דגר צריך שלשה. וא"ת ודלמא דאיקלעו וי"ל דמרב
על המזבח לכפר על העם
טעם ברור דמן הדין היו
וזה הדוחק אין צ"ל לפי'
שניהם גר וקטן צריכים
ספרא דייק שהרי ר' חייא הזכירו לפי שהיה בעל מעשה וראש ורב יוסף הזכיר רבי אושעיא חברו אבל רב ספרא למה הזכיר ר' אושעיא
רבינו נתנאל: ורבי יהושע
הטפת דם ברית אלא בקטן
אינו
גר עד שימול ויטבול. מהכא לא מצי לדקדק דלא תיסגי בטבילה לחודה ולא בא לדקדק אלא דמילה בלא
בר' חייא:
א"צ להטיף דדרשינן (בשבת
טבילה באמהות מנא ליה.
טבילה לא מהניא: אין מטבילין גר בלילה. דמשפט כתיב ביה
ואע"פ שכבר מל חשיב ליה כתחילת דין: משפט כתיב ביה.
תימה לימא מויזרוק משה
קלה.) מדכתיב ערלתו דכיון
שנולד מהול לא הוי ערלה
את הדם על העם וגמירי
ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דברים א) אי נמי משפט
אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו) ואפי' למ"ד בסנהדרין (דף ג. ושם)
וא"צ להטיף ודוקא בקטן
דאין הזאה בלא טבילה
דבר דגלי קרא גלי אבל בגר
ונשים בכלל. וי"ל דפסיקא
דלא גלי לא גלי: לפיכך
ליה דעם לא אקרו נשים.
עוי"ל דלשיטת רבינו נתנאל ניחא דהכי פריך טבילה באמהות מנא ליה כלומר בשעה שאכלו הפסח מנא ליה שהאמהות
מטבילין גר בשבת. פי' היכא שמל בפנינו מטבילין לפי שהטבילה אינה עיקר תיקון: לפיכך אין מטבילין. תימה
עשו טבילה דמסברא כל העם אכלו פסח בין אנשים בין נשים דאין לומר דטבלו מדכתיב ויזרוק שהרי אותו הפסוק
דאמרינן (ביצה יח:) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בשבת בין ביוה"כ. י"ל דלא דמי דהתם לא הוי תיקון
במתן תורה כתיב אבל בפסח היכי אכלו עדיין כיון שלא טבלו הא אינו גר עד שיטבול. וכיון דבאמהות לא שייכא
גדול כמו הכא שבא על ידי כן לתורת יהדות: קמ"ל דר' יוסי תרתי בעי. משמע הכא דר' יוסי בעי מילה
בהו מילה מהיכא נפקו
מתורת
ערל דבשלמא באבות אע"ג דלא טבלו עד מתן
תורה מ"מ כיון שמלו נפקו מתורת
לשמה ותימה דבפרק
אין
מעמידין
(ע"ז כז.) משמע דקאמר
ר'
יוסי והיכן מצינו מילה
לשמה אלא מל והולך עד