ו:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יכול
יתיירא אדם מבית המקדש. גבי אביו לא הוצרך לומר כן
לא משבת אתה מתיירא.
דלא כתיב ביה מורא: פונדתו. ארנקי
כג א מיי' פ"ז מהלכות
א) ברכות נד., ב) סנהדרין
לה:, ג) שם: סב. שבת ע.
בית הבחירה הל' א:
שאוזר בו מתניו: קפנדריא. לקצר הילוכו שלא להקיף ויכנס בפתח זה
דפשיטא שלא ישתחוה לו לשם אלהות אבל גבי המקדש
כד ב מיי' שם ה"ב:
לקמן לג:, ד) מכילתא
ויצא בשכנגדו ולא לשם עבודה אלא לעשות צרכיו: מק"ו. מפרש
איצטריך משום דהוי דבר שבקדושה א"נ גבי אביו שייך מורא שלא
כה ג מיי' שם הל' ז:
פרשה ויקהל, ה) [שבת קו.
כו ד מיי' פי"א מהל'
יכעיסנו אבל במקדש אין יכול למצוא אלא בדוחק כמו שמפרש והולך:
בברכות בפ' הרואה (דף סב:)
מכי אין לבא אל שער המלך בלבוש
ע"ש], ו) [שמות כ],
מושבות דכתב רחמנא למה לי.
ז) [סנהדרין נב.], ח) [וע"ע
סנהדרין הלכה ב
שק [אסתר ד] שאינו מאוס ק"ו לרוק שהוא
❖
תוס' שבת ע. ד"ה הבערה
ופכ"ד מהל' שבת הל' ז:
לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר
מאוס לפני הקב"ה: מה ת"ל. והלא
והא
דדרשינן בפ"ק
וכו' ומש"ש בצידו],
דשבת (דף כ.) בכל מושבות אי אתה
כבר נאמר ו) לא תעשה כל מלאכה:
ט) גליון, י) [וע' תוס'
על השבת אף מורא האמורה במקדש לא
א
❖
פסחים עה. ד"ה למעוטי],
ללאו יצאתה. לומר שאין חייבין עליה
מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת
תורה אור השלם
ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על
בית המוקד היינו משום דהוי ליה
כרת וסקילה אלא לאו בעלמא:
1. אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ
המקדש ואי זו היא מורא מקדש לא יכנס
ב
א)
לחלק. שלא תאמר אינו חייב סקילה
למכתב מושבות וכתיב מושבותיכם
וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְיָ:
גליון הש"ס
אדם בהר הבית במקלו במנעלו בפונדתו
ויקרא יט ל
ומדלא כתיב לא תבערו לכם וכתב
עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך
(ב)
גמ' שומע אני בין בחול
2. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל
ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא
מושבות משמע דאתא לכדהכא ובסוף
יצתה הבערה מן הכלל לחלק מה
בין בשבת. ע' פסחים ד'
מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
ורקיקה מק"ו ואין לי אלא בזמן שבהמ"ק קיים
❖
עה ע"א תד"ה למעוטי:
פ"ק דקידושין (דף לז: ושם) דקאמר
הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה
שמות לה ג
3. וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא
גבזמן שאין בהמ"ק קיים מנין ת"ל 1 את שבתותי
מושבות דכתב רחמנא גבי שבת ל"ל
וחייב עליה כרת וסקילה בפני עצמה
מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת
תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה
סד"א הואיל ובענין דמועדות כתיב
אף כל שהוא אב מלאכה כו': ה"ג
וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ:
הגהות הב"ח
ואמר רבא כו': מושבותיכם. בכל
דברים כא כב
ליבעי בה קידוש ב"ד כמועדות לא
בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש
(א) גמ' דמייתי ליה מק"ו
4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת
מדלא תבערו אש בכל מושבותיכם
מקום שאתם יושבים אפילו בחוצה
לעולם אלא סד"א תיתי מהבערה דתנא
וה"ק: (ב) תוס' ד"ה
ב)
כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם
לארץ: חובת הגוף היא. ואינה תלויה
קדריש אלא מקרא אחרינא דאמור
מושבות וכו' ומדלא כתיב
מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי
דבי רבי ישמעאל 2 לא תבערו אש בכל
לא תבערו בכל גבולכם
אל הכהנים דכתיב שבת היא לה'
בקרקע ככלאים וערלה ותרומות
כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה
מושבותיכם מה ת"ל מה ת"ל אי לרבי יוסי
וכתב מושבות וכו'
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
ומעשרות: או אינו כו'. לקמן [ז.] מפרש:
בכל מושבותיכם דההוא קרא בענינא
כמועדות לא דמלא תבערו
מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
ללאו אי לר' נתן לחלק ג) דתניא הבערה ללאו
או
דמועד כתיב: (ג) אינו אלא
והיו אלה לכם. גבי מיתת ב"ד כתיב
אש: (ג) ד"ה (או אינו אלא
שמות לא יד
יצתה דברי ר' יוסי רבי נתן אומר לחלק ואמר
5. וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת
וכו' חומרא זוטא) תא"מ
אפילו בשבת. משום מה לי חומרא
בפרשת רוצחים: ה"ג מה מושבות
ונ"ב ס"א נמחק זה והאי
מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל
רבא תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות
האמורים להלן במיתת ב"ד הכתוב
רבה מה לי חומרא זוטא הקשה
הקשה כו' שייך בסוף
מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
❖
מדבר אף כאן כו': מאי לאו ר' נתן
ה"ר יהודה כהן היכא בעי לאוקמי
מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא וחובת
העמוד ולי נראה דא"צ
במדבר לה כט
למחקו אלא כל דבור זה
היא. דאמר הבערה אב מלאכה
רבי ישמעאל כר' יוסי דאמר הבערה
הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל מושבות
שייך בסוף העמוד:
ללאו יצתה והא בפ"ק דשבת (דף יב:
היא ובכרת ואפ"ה אי לאו דאשמועינן
(ד) ד"ה לא ר' יוסי וכו'
דכתב רחמנא בשבת למה לי משום רבי
ד)
תוספות ישנים
ושם) אמר דרבי ישמעאל קרא והטה
ה"א אתי עשה דוהומת ודחי ליה:
דשבת דחמירי. נ"ב כאן
ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר
וטעמא דכתב רחמנא לא
שייך ד"ה או אינו כו'
פתילה. של אבר מתיך וזורקה לתוך
ואמר לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת
❖
תבערו הא לאו הכי דחי.
הכתוב למעלה:
3 וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת
שמנה אלמא דבהבערה יש כרת ועוד
פיו ויורדת לתוך מעיו . והאי בישול
ז)
פי' הא בעלמא דחי ואינו
$ שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני
ר"ל דאי לא כתב לא תבערו
קשה דנהי נמי רבי יוסי היא מ"מ
גמור הוא ואב מלאכה הוא דממשכן
ה"א דדחי. דזה אינו דודאי
מקיים 4 מחלליה מות יומת בשאר מלאכות
מוסף רש"י
אי לאו לא תבערו הוי אמינא דמיתת
ילפינן ובישול סמנין היה במלאכת
אי לא כתב שום קרא ה"א
חוץ ממיתת ב"ד או אינו אלא אפילו מיתת
ב"ד נמי דחיא שבת משום מה לי
המשכן לצבע תכלת ותולעת שני:
בפונדתו. חגור חלול
מסברא דלא דחי אלא ה"פ
מדאצטריך לא תבערו מכלל
ונותנין בו מעות (ברכות
אמר רב שימי האי תנא. דאיצטריך
חומרא רבה כו' אע"ג דנטילת נשמה
ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת
נד.). לא תבערו אש כו'
דבעלמא דחי דאי בעלמא
אב מלאכה הוא וא"כ כי כתב לא
דנסיב לה קרא למיסר מיתת
או אינו אלא אפילו בשבת ת"ל לא תבערו
מה ת"ל. קס"ד
לא דחי. לשתוק מלא תבערו
תבערו אצטריך נמי עליה באחות
בית דין בשבת לאו משום דאי לא
דלעולם ידעינן מסברא דלא
דאהבערה קאמר מה ת"ל,
אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר
דחי. אלא מדאצטריך לא
הא כתיב לא תעשה כל
אשה דליכא סקילה דלא נימא מה לי
דאשמועינן ה"א דחיא משום טעמא
והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם
מלאכה, ופרכינן מה ת"ל
תבערו מכלל דבעלמא דחי.
5
חומרא כו' וי"ל דבלא"ה פריך שפיר
דעשה דחי אלא משום דהוה מייתי
אי לר' יוסי ללאו
וא"ת היכי לישתוק קרא
בכל מושבותיכם מה מושבות האמורים
טעמא
דכתב רחמנא לא
טפי:
ליה בקל וחומר דדחי שבת:
יצאת. מכלל שאר
מלא תבערו הא אצטריך
להלן בב"ד אף מושבות האמורים כאן בב"ד
לגופיה למימר דלחלק
המלאכות, לומר לך שאין
תבערו הא לאו הכי דחי. בסמוך
רציחה
יצאת. וי"ל דאמושבותיכם
בה כרת וסקילה אלא לאו
ואמר רחמנא לא תבערו מאי לאו רבי נתן היא דאמר לחלק יצתה וטעמא
מוכח דלא בעי למימר השתא
ד
קא סמיך וה"ק טעמא
בעלמא
(סנהדרין לה:
מדאיצטריך לא תבערו לאסור מכלל
דכתב רחמנא לא תבערו הא לאו הכי דחי לא רבי יוסי ותיהוי נמי ר'
דכתב רחמנא לא תבערו
וכעי"ז שם סב:) שהיתה
אש בכל מושבותיכם. וא"ת
בכלל לא תעשה כל מלאכה,
דבעלמא דחי דמפרש דאי לאו לא
יוסי אימר דאמר רבי יוסי הבערה ללאו יצתה הבערה גרידתא הבערה
א"כ היכי מפיק מיניה ר'
חזר והוציאו מכללו ופרט
תבערו ה"א דלידחי כמו בכלאים
נתן לחלק הא אצטריך לומר
בה לאו לעצמה, לומר לך
דב"ד בישול פתילה הוא וא"ר ששת ה) מה לי בישול פתילה מה לי בישול
מה להלן מיתת ב"ד אף
שאינה במיתת ב"ד כשאר
בציצית דמה לי חומרא רבה ומה לי
סמנין אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת
כאן מיתת ב"ד א) וי"ל
מלאכות אלא בלאו זה לבדו
חומרא זוטא ואיצטריך לא תבערו
דא"כ לכתוב קרא לא תעשו
.
אלא משום דמייתי (א) מק"ו וה"ק
מה אני מקיים מחלליה מות יומת
(פסחים ה: וכעי"ז שבת ע.)
לגופיה וא"ת וכיון דלגופיה איצטריך
לחלק יצאת מן הכלל
אש בכל מושבותיכם ומדשני
בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד אבל מיתת ב"ד דחיא שבת מק"ו
בלשון לא תבערו נפקא לן
ללמד על הכלל כולו יצא,
אדרבה נילף מהכא דלא דחי דלא
לחלק. אבל מ"מ קשה דהא
שלא תאמר עשאן לכל
ומה
אמרינן מה לי חומרא רבה מה לי
המלאכות בהעלם אחת אינו
אצטריך קרא דמושבותיכם
כו' וי"ל דלא מצי למילף אלא לאו שיש בו מיתה כמו בשבת דאיכא סקילה אבל לאו שיש
בו כרת גרידא התם אמרינן מה לי חומרא רבה
למימר בכל מושבותיכם אי
חייב אלא אחת, לכך יצאת
אתה מבעיר אבל אתה
זו להקיש אליה את כל
מה לי חומרא זוטא וה"א דדחי לאו דכרת כמו אחות אשה ולא לאו דמיתה כמו כלתו וחמותו דלהכי לא הוה מקשינן להו אהדדי א"נ
הכלל ולומר לך מה זו
מבעיר בבית המוקד. י"ל
השתא נמי מדאצטריך כדלעיל ואין חושש על או אינו וכל סוגיא זו לא אתיא כר"ש דלר"ש איצטריך לא תבערו לאשמועינן דמקלקל
דאי אתא לדרשא דהתם
מיוחדת שהיא אב מלאכה
בהבערה חייב דמדאסר רחמנא הבערת שריפת בת כהן נפקא ליה בפרק האורג (שבת דף קו. ושם) אלא הך סוגיא אתיא כרבי יהודה
לכתוב קרא לא תבערו אש
וחייבין עליה בפני עצמה,
שהרי הזהיר עליה לאו בפני
לכם. ואי לג"ש דהכא אתא
דחשיב תיקון תקוני גברא כמו מילה וקריעה על מת ורבי יוסי ורבי נתן נמי דלא כר"ש דלדידיה ליכא למידרש ללאו ולחלק כיון
לא לכתוב אלא מושבות מאי
עצמה, אף כל שהיא אב
דאצטריך למקלקל בהבערה ור"ש נפקא ליה לחלק מהיכא דנפקא ליה לשמואל בפ' כלל גדול (שם דף ע.) ועוד אר"י דאי ללמוד על
מושבותיכם ש"מ כולהו.
מלאכה חייבין עליה בפני
מקלקל בהבערה לחוד קאתי הוה ליה לאשמועינן במקום שאין מצוה בהבערה וא"ת והיכי דרשינן ללאו או לחלק כיון דאיצטריך לא
וקשה להר"ם אימא
עצמה (סנהדרין לה: וכעי"ז
מושבות להיתירא נאמר כאן
שם סב.) דכל דבר שהיה
תבערו למיתת ב"ד דלא דחי שבת וי"ל דדרשינן מדכתיב הבערה דאי למיתת ב"ד לחוד אתא ה"ל למכתב לא תעשו מלאכה בכל
מושבות (במדבר לה)
בכלל ויצא מן הכלל ללמד,
מושבותיכם ח) וא"ת נהי דהבערה דבישול פתילה לא דחיא שבת דהוי הכשר מצוה רציחה עצמה כשנתבשלה הפתילה מאתמול או חנק
ונאמר להלן מושבות (שמות
לא ללמד על עצמו יצא אלא
לה) מה להלן שבת אף כאן
ללמד על הכלל כולו יצא
וסייף תדחה שבת מטעם מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא ומיהו למאי דיליף מק"ו ע"כ לא אתי לא תבערו אלא לרציחה
(שם ושבת ע.). מושבות
שבת וקאמר רחמנא והיו
עצמה דהק"ו עצמו הוא על הרציחה דעל הרציחה כתיב מעם מזבחי תקחנו ולא תבערו אתא לאפוקי הק"ו ט) (וי"ל כיון דגלי לן
קא קשיא ליה. לתנא,
אלה לכם (במדבר לה)
דלא אמרינן מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא בהכשר מצוה ה"ה במצוה עצמה לא אמרינן א"נ (אפילו הכשר מצוה נפקא לן
דליכא למימר כל היכא
ועלה קאמר מה ת"ל, כל
דאיכא לאקושי לקולא
היכא דכתיב מושבותיכם
מדלעיל ואם אינו ענין לפתילה תנהו ענין לרציחה עצמה ע"כ) וי"ל דבכל דוכתין משוינן מכשירי מצוה שאי אפשר לעשותה מע"ש
ולחומרא לחומרא מקשינן
בא ללמד בכל מקום שאתם
כמצוה עצמה כדתנן בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קל. ושם) אם לא הביא ובפסחים פ' אלו דברים (דף סט:) כלל אמר רבי
דטפי עדיף לאקושי לקולא
יושבין ולהביא חוצה לארץ
עקיבא כו' והכא באי אפשר לעשות הפתילה מע"ש מדאצטריך קרא למעוטי י):
(סנהדרין לה:). מכדי
דהוי חדוש בדידיה
לא רבי יוסי. ואו אינו דקאמר משום דשבת עשה ול"ת (וה"ק או אינו אלא אפי' מיתת ב"ד) א"נ משום דשאני לאוי דשבת דחמירי :
שבת חובת הגוף היא.
ואשמעינן חומרא בדוכתא
(ד)
אחריתי ואי מקשינן
חובה המוטלת על האדם
ומה ואינה מוטלת על הקרקע,
לחומרא לעולם לא הוי
חדוש דלעולם מסברא יש לנו לומר לא דחי. ועוד דאי מקשינן לחומרא משמע קולא בדוכתא אחריתי דמשמע הא בעלמא דחי.
כגון מצות שביעית, ולא על פירות קרקע, כגון ערלה וכלאים ותרומות ומעשרות, ותנן בפ"ק דקדושין (לו:) כל מצוה התלויה
וצ"ל דקים ליה דהכי נאמר הג"ש דמושבותיכם לאיסורא: לא ר' יוסי היא וא"כ ל"ל עליה. וא"ת וכי מוקמת לה כר' יוסי להקשות
בארץ, כלומר על הקרקע ופירותיו, אינה נוהגת אלא בארץ, וכל שאינה תלויה בקרקע, בין בארץ בין בחו"ל, ויליף מע"ז (סנהדרין
לה:). שומע אני. והומת בין בחול בין בשבת (שם). או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד. במשמע חילול (שם). ואמר רחמנא
למה לי עליה. וי"ל דהכי ר"ל פירושא לר' יוסי מאי ליעביד מעליה:
לא תבערו. אפילו לשריפת מיתת ב"ד (שם). בישול פתילה. שהוא מדליק פתילה של אבר ונותנה לתוך פיו ודרך בישול הוא
זה וחייב על הבישול, שאינו מקלקל האבר בבישולו אלא מתקן וצורף (שבת קו.).
א) עי' כאן בתוס' ד"ה טעמא.