החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בכל מקום שאתך.
ולקמן פריך הא אפיקתיה: צריך להביא ראיה.
דבר תורה חד נמי כשר הכא מדמין לגזילות וחבלות
דבעינן שלשה
קכז א מיי' פי"ג מהל'
א) [ברכות ט. וש"נ],
ב) קידושין עד. עח: ב"ב
איסורי ביאה הל' ז
שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא
לכ"ע ור' יוחנן דהכא אית ליה בהדיא בירושלמי דשנים שדנו אין
(ד)
קכז:, ג) [וע"ע תוס'
סמג לאוין קטז טוש"ע י"ד
דקאמר הכי ומשקר: ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו: [ב] מעמך. גר
דיניהם דין וא"ת ואנן היכי מקבלין גרים הא בעינן מומחין וי"ל
קידושין סב: ד"ה גר],
סי' רסח סעיף י:
ותושב וחי עמך (ויקרא כה): דליכא
טובה. דפסק חלב ודבש:
קכח ב מיי' שם הלכה ח
דשליחותייהו עבדינן כדמשמע נמי בשילהי המגרש (גיטין דף פח: ושם)
ד) שייך לעמוד הקודם,
❖
ה) [צ"ל וארא ס"ס מ"א],
טוש"ע שם סי"א:
דקמסייעי קראי. דהא עמך כל
וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין
קכט ג מיי' פ"ב מהל'
אין לי אלא בארץ בח"ל מנין תלמוד לומר
מקום שאתך משמע ואפילו בארץ
חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים ג):
נחלות הלכה יד
במוחזק
לך. אומר רבינו תם
ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה
אתך בכל מקום שאתך אם כן מה ת"ל
סמג עשין צו טוש"ע ח"מ
ד)
תורה אור השלם
סימן רעז סעי' יב:
קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא
דדוקא בדידעינן דהוה
בארץ בארץ צריך להביא ראיה בח"ל אין
קל ד מיי' פט"ו מהל'
1. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם
בחוצה לארץ: מדכתיב (ג) גר אצל
עובד כוכבים מעיקרא דאי לא הוה
צריך להביא ראיה דברי ר' יהודה וחכמים
איסורי ביאה הל' טז
בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ
ידעינן מהימן מגו דאי בעי אמר
ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר
סמג לאוין קטז:
בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם
אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך
קלא ה ו מיי' שם הל'
צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו
בעי בית דין: יכיר. את הבכור בן
ישראל אני דמהימן כדמשמע בריש
טז וסמג שם
להביא ראיה בא הוא ועדיו עמו קרא למה
דברים א טז
וּבֵין גֵּרוֹ:
השנואה יכיר: יכירנו לאחרים.
מסכת פסחים (דף ג: ושם) גבי ההוא
2. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן
טוש"ע אה"ע סימן ד
לי אמר רב ששת דאמרי שמענו שנתגייר
סעיף כט:
שאם אין ב"ד מכירים אותו נאמן
עובד כוכבים דהוה סליק ואכיל
הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי
קלב ז מיי' פי"ג שם הל'
בב"ד של פלוני סד"א לא ליהמנייהו קמ"ל
שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ
עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול
פסחים בירושלים ואין לומר שאני
יד ופי"ד הל' א
כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ
בארץ אין לי אלא בארץ בח"ל מנין
פי שנים: בן גרושה הוא. וכהן חלל
התם דהוו סמכי ארובא דהוו ישראל
(א)
סמג לאוין קטז טוש"ע י"ד
מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:
❖
❖
סימן רסח סעיף ב:
הוא: ואין עדות לעובד כוכבים.
דברים כא יז
דהא בכל מקום נמי איכא רובא
ת"ל אתך בכל מקום שאתך והא אפיקתיה
הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין
$ דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות
חדא מאתך וחדא מעמך וחכ"א בין
[א]
אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן:
ישראל הם ועוד ראיה משמעתין
בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה ואלא הא
גליון הש"ס
תוס' חד מקמאי
לפסול את בניך. דנפקא לן מיכיר
דאמר ליה ר"י אי אתה נאמן לפסול
כתיב בארץ ההוא מיבעי ליה דאפילו
גמ' א"ל נאמן אתה
וכבר כתבתי מזה כל
(ב)
ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך:
את בניך ואיהו גופיה כשר אלא
לפסול את עצמך. ע'
הצורך בפר"א דמילה:
בארץ מקבלים גרים דסד"א משום טיבותא
והלכתא כרב נחמן. דאמר לדבריו
דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל
כתובות כה ע"ב תד"ה הרי
א"ר יוחנן בין בארץ בין
דארץ ישראל קמגיירי והשתא נמי דליכא
שאמר: שם ואי אתה
בחוצה לארץ צריך להביא
עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד
אם בא על בת כהן לא פסלה כדפי'
נאמן לפסול את בניך. ע'
ראיה כשהוא מוחזק
טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני
כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן:
לעיל (ה) ומההיא דלעיל (דף מה.)
לעיל כה ע"ב תד"ה לימא
בעובד כוכבים אבל אם
והתניא כרבינא. דנאמן הוא על בנו
רב יוסף: תוס' ד"ה
דא"ל זיל גלי אין ראיה דשמא לא
קמ"ל א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה
אינו מוחזק א"צ להביא
א
במוחזק לך וכו' דרוב
ראיה. הפה שאסר הוא
קטן שאין לו בנים וקס"ד דהא מתני'
היו בודקים אלא אם הוא ישראל אם
בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה
הבאין וכו'. עיין ירושלמי
הפה שהתיר דאי בעי אמר
בגר שבא ואמר גר אני קמיירי: ההיא.
לאו אבל במשפחתו לא היו בודקין:
רפ"ב דר"ה ובקרבן עדה
פשיטא א)יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא
ישראל אני מאבותי. וראיה
אין לי אלא בארץ. פי' דמקבלין
שם: ד"ה נאמן אתה
דקתני נאמן הוא על בנו קטן: לענין
לדבר ההוא עובד כוכבים
מסתבר טעמא דרבי יהודה דקמסייעי ליה
לפסול וכו' דמשוי נפשיה
דהוה אכיל פסחים
יכיר. תניא אההיא מתני' דיכיר קאי
גרים ואע"ג דחובת הגוף
חתיכה דאיסורא. ע'
בירושלים בפרק קמא
קראי קמ"ל ת"ר 1ושפטתם צדק בין איש ובין
❖
דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני
היא בעיא ריבויא כיון דכתיב בארץ
במרדכי סוף פירקין:
דפסחים: מעשה באחד
אחיו ובין גרו מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר
בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה
כדאשכחן בסוף פ"ק דקידושין (דף
שבא לפני ר' יהודה וא"ל
נתגיירתי ביני לבין עצמי
בב"ד הרי זה גר בינו לבין עצמו אינו גר
ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא
לח:) גבי שילוח עבדים והשמטת
וכו' פי' לא היו מוחזקים
הגהות הב"ח
מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו
ישראל הוא ויש לו עדות והתורה
כספים אי נמי בארץ לא חיישינן
בו שהוא עובד כוכבים
(א) גמ' קמ"ל בארצכם
דא"כ היה צריך להביא
האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל
דלמא הדרי בהו משום דאיכא
נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל רבי יהודה יש
אין לי: (ב) שם הא כתיב
ראיה עליו ועל בניו אלא
גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין
שבחא דארץ ישראל:
לך עדים אמר ליה לאו יש לך בנים א"ל הן
בארצכם ההוא: (ג) רש"י
היו מוחזקים בו שהיה גר.
מהו דתימא לא להימניהו.
עדות לעובד כוכבים: וסחופין.
ויש
ד"ה מדכתיב גרו אצל:
ושאל לו ר' יהודה יש לך
$א"ל ב נאמן אתה לפסול את עצמך $ואי אתה
(ד) תוס' ד"ה משפט
עדים כלו' יש לך עדים
שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת
ספרים דגרסי מהו דתימא
נאמן לפסול את בניך [ומי] א"ר יהודה
(בעמוד הקודם) אית ליה
שנתגיירת בינך לבין עצמך
כפיית הכלי: ואיני כדאי.
ליהמניהו וה"פ ליהמניהו כעד
דף סו:)
בהדיא. נ"ב עי' סנהדרין ב'
אפילו בניו פסולים ואם יש
מפי עד: יש לך עדים.
אבנים לא מהימן ב) והתניא 2 יכיר יכירנו
ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי
פירוש
ע"ב תוד"ה דברי הכל:
עדים שנתגיירת בפני ב"ד
לאחרים מכאן א"ר יהודה ג נאמן אדם לומר
(ה) ד"ה במוחזק וכו'
או א) בפניהם קבל עליו
יתן ואזכה לכך: ומודיעים אותו.
שנתגיירת בינך לבין עצמך ותימה
כדפי' לעיל. נ"ב בפ' שני
עול מצות שהודיעוהו
זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני
לקמן מפרש טעמא דכולה מתני':
מיהא אי הא דבעינן ג' היינו דוקא
❖
ד
דף כה ע"ב בד"ה לימא:
[הרי] הוא גר גמור והוא
לא
לכתחלה אבל דיעבד חד נמי כשר
בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא
עצמו כשר ומיירי שנתגייר
הוא ובניו דאם נתגייר הוא
א"כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין
או בן חלוצה הוא וחכ"א אינו
נאמן א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך
לבדו ובא אח"כ על גיורת
הגהות הגר"א
עצמו הוא:
עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים רבינא אמר הכי קאמר ליה יש
או על בת ישראל הרי בניו
נאמן אתה לפסול עצמך כו'.
[א] גמ' מעמך. צ"ל
כשרים. דקי"ל עכו"ם
לך בנים הן יש לך בני בנים הן א"ל נאמן אתה לפסול בניך ואי אתה נאמן
מאתכם (דכתיב בתר וכי
ועבד הבא על בת ישראל
היינו דוקא במילי $ דמשוי
יגור כו' הגר אתכם וכ"ה
הולד כשר ואם לבתה
לפסול בני בניך תניא נמי הכי ר' יהודה אומר ה נאמן אדם לומר על בנו קטן
נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא
בתורת כהנים ומ"ש רש"י
האמר ר' יהודה בת גר זכר
ואין נאמן על בנו גדול ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא קטן קטן ממש ולא
הוא תמוה): [ב] רש"י
כבת חלל זכר. והיכא
על בת כהן לא פסלה כדפרישית
ד"ה מעמך כו' עד סה"ד.
דאמרי סהדי שמענו
נמחק: גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן
לעיל בסוף פ' שני (דף כה: ושם) וא"ת
❖
שנתגייר בב"ד פלוני
והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק והתניא כוותיה דרבינא ההוא לענין יכיר
היכי דמי אם אשתו עובדת כוכבים
ו
מהימנין ליה. תניא א"ר
יהודה נאמן הוא על בנו
ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי
איתמר תנו רבנן ז גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית
קטן לאמר שהוא בן
מוסף רש"י
בנך אלא בנה ואם היתה אשתו
שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים
גרושה או בן חלוצה ואינו
ישראלית ממה נפשך בניו כשרים
יכיר. קרא יתירא הוא
נאמן על בנו גדול. א"ר
ומטורפין ויסורין באין עליהם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו
(רשב"ם ב"ב קכז:). נאמן
חייא בר אבא א"ר
דקי"ל (לעיל דף מה.) עובד כוכבים
מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין
אדם לומר זה בני
(שמעון) [יוחנן] לא קטן
ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר
בכור. ואף על פי
קטן ממש ולא גדול גדול
אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של
מצות
וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום
שמחזיקין אחר בבכור
ממש אלא קטן ויש לו
אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי
אתה
(שם). בני זה בן גרושה
בנים זהו גדול גדול ואין
מיהא הוי הא השתא נמי דאין
הוא. לאחר שגרשתיה
לו בנים זהו קטן כלומר
ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב
ענוש
נאמן פגומין הם דר"י אית ליה בפרק
החזרתיה וילדה לי זה, או
נאמן הוא על בנו כשאין
שנשא אשה גרושה וסברא
עשרה יוחסין (קדושין עז.) דבת גר
כרת חללת
שבת ענוש סקילה וכשם שמודיעין אותו ענשן של
מצות
לו בנים אבל אם יש לו
הוא מדכתיב יכיר, מה לי
בנים אינו נאמן אפלו אבנו
זכר כבת חלל זכר וי"ל דקסבר ר"י
כך מודיעין
אותו מתן שכרן אומרים לו הוי
יודע שהעולם
הבא
בכור מה לי לדבר אחר
דאבריה המניה רחמנא
עובד כוכבים ועבד הבא על בת
(שם). בן גרושה הוא.
אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל
ולא אבר בריה:
וחלל הוא, או בן חלוצה
ישראל הולד ממזר דבפרק ד' מיתות
לא
הוא. בן חלוצה חלל
א) דעתו דבדיעבד אפי'
(סנהדרין דף נג. ושם) אמר דר' יהודה
מדרבנן, גזירה חלוצה אטו
דקבלת עול מצות בלבד הי'
סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין: כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה.
ר' אליהו מפרי"ש מפרש דנפקא לן
גרושה ואע"ג דנפקא לן
בפני ב"ד נמי סגי ועי'
(לעיל כד.) מדכתיב ואשה
בטוש"ע יו"ד סימן רס"ח
מדכתיב בן השנואה יכיר (דברים כא) וכן משמע בירושלמי בפרק בתרא דקידושין ולשון הש"ס לא משמע הכי דקתני כשם שנאמן
גרושה, הא אמרינן התם
סעיף ג'.
אדם לומר זה בני בכור משמע דמינה גמר וי"מ דטעמא דר' יהודה דמשמע ליה קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על
דקרא אסמכתא בעלמא
תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור א"כ הראשון ממזר אלמא דנאמן לפוסלו וה"נ דנאמן לומר שהוא בן גרושה:
(ב"ב שם). וחכ"א אינו
ואין עדות לעובד כוכבים. ועל עצמו נאמן משום דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא: ואין אתה נאמן לפסול בני בניך. אומר ר"י
נאמן. לא בבכור ולא
בחלל וכגון שמוחזקין באחר
דה"פ נאמן אתה לפסול בניך פי' כשאין לו אלא בנים ואין לו בני בנים ואי אתה נאמן לפסול בני בניך כשיש לו בני בנים אין
שהוא בכור, וקרא מוקי
נאמן לפסול אפי' בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים וכן משמע בסמוך דקאמר ואין אדם נאמן על בנו גדול
בצריך היכרא, כגון שבאו
ומפרש כשיש לו בנים משמע דאבנו נמי לא מהימן: והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק. משמע דהלכה כר"י דנאמן אף
מחדש בכאן ואין מוחזקין
באחד מהן מי הבכור ומי
לפסול בניו דדוקא משום דאין עדות לעובד כוכבים דאין יכול לפוסלן ולא כמו שמפרש רבינו תם דאין הלכה כרבי יהודה
אלא כשפוסל
הפשוט התם ודאי אב
אחרים על ידי הכרת בכור אבל בלא הכרת בכור
לא
ובשאלתות בפרשת
וירא נמי דקדק מהך דשמעתין דבכל ענין
הלכה
כרבי יהודה:
מהימן (שם).
ה)
מטבילין