מז:
החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטבילין
אותו
מיד. משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר
לא רוב הטובה. לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרי' במס' סוכה
קלג א מיי' פי"ד מהל'
א) קידושין ע: ע"ש נדה יג:
לקמן קט:, ב) ע"ז עא:
איסורי ביאה הל' ב
(דף נב:) ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו: ואין מרבין עליו. דברים
אין גר עד שימול ויטבול ותימה דאמר בהערל (לקמן
ערובין סב., ג) רש"ל מ"ז,
סמג לאוין קטז טוש"ע י"ד
לאיים עליו שיפרוש: ציצין. חתיכות בשר שלא נפרעת המילה
דף עח.) מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואר"י דשאני התם
ד) [סנהדרין מט:], ה) [שם
סימן רסח סעיף ב:
במקום
שהנדה טובלת. טבילת נדה
כהלכתה: ומודיעין אותו מקצת מצות. דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס
קלד ב מיי' שם הל' ט
דאכתי לא חזי למילה:
מו.], ו) [לעיל לט.], ז) לקמן
עא: שבת קלז., ח) [לקמן
סמג שם טוש"ע
לא כתב קרא בהדיא ופי' רב יהודה
לכלל גירות הלכך בשעת טבילת מצוה
קכ: קכא.], ט) [לעיל מו:],
שם סימן רסז סעי' ג:
לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מרבין
צריך לקבל עליו עול מצות: אחד גר
גאון דנפקא לן בק"ו ממגעה דטעון
א
קלה ג מיי' שם פי"ג הל'
י) [אין הפירוש שמותר לבא
ואחד עבד משוחרר. לקמן מפרש
טבילה וכ"ש היא עצמה ור"ת מפרש
עליו ואין מדקדקין עליו קיבל מלין אותו מיד
יג ופי"ב מהל'
עליה מיד דהא בעינא
מקואות הל' כב סמג שם
להמתין ג' חדשים ע' כ"מ
למאי הלכתא אקשינהו: ובמקום שנדה
דנפקא לן מהא דדרשינן בע"ז
נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים
טוש"ע שם סימן רסח
פ"ח מהל' מלכים דין ה],
טובלת. בארבעים סאה: שם גר ועבד
(דף עה:) אך במי נדה יתחטא מים
כ) [דף ע.], ל) בס"א:
ומלין אותו שניה נתרפא מטבילין אותו מיד
סעיף ב:
קלו ד מיי' פי"ג מהל'
משומד, מ) בס"א נוסף:
משוחרר טובלין. ואע"פ שאין טבילתו
שהנדה טובלת בהם וכמה הם מ' סאה
ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו
רשע, נ) [ע' תוספות חגיגה
איסורי ביאה הל'
משום טומאה וטהרה כשאר טבילות:
ורבינו יצחק פירש דנפקא מהא דדרשינן
יח:
יא. ד"ה לא נצרכה ותו'
מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות
חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנדה.
בפ' במה אשה (שבת דף סד:) תהיה
קלז ה מיי' פ"ט מהל'
יומא עח. ד"ה מכאן],
טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו
ס) [צ"ל והקשה], ע) [וע"ע
מלכים הלכה ט:
בנדתה תהא בנדתה עד שתבא
לבעלה. ואע"פ שאין טבילתן לענין
קלח ו ז מיי' פ"ב מהל'
שם
תוס' קידושין ע: ובנדה יג:
אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה
במיםנ) א): גר ועבד טובלים.
מגע טהרות כשאר טבילות: דאי
❖
מילה הל' ג סמג
ד"ה קשים],
ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה
פריש. שלא יתגייר: נפרוש. ולא
בכולי שמעתין משמע דעבד בעי
עשין כח טוש"ע י"ד סי'
רסד סעיף ה:
איכפת לן: דאמר מר קשים גרים
טבילה כשמשתחרר ולא סגי ליה
מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות
קלט ח מיי' פי"ג מהל'
גליון הש"ס
לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר
בטבילה קמייתא וקשה דבהשולח (גיטין
אחד גר ואחד עבד משוחרר ובמקום שנדה
איסורי ביאה הל' יז
ב
ג
עליהם ונספחו על בית יעקב. לשון
דף מ.) אמרינן הכותב שטר אירוסין
גמ' קשים גרים לישראל
סמג לאוין קטז טוש"ע שם
טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל
סימן רסח סעי' ב:
כספחת. וברמב"ם פי"ג
לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי
ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים
קמ ט מיי' שם הל' יב
דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד
הל' י"ג מהל' א"ב איתא
בו משמע דמקודשת אע"ג דלא
ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם
❖
סמג שם טוש"ע שם
כנגע צרעת:
משוחרר ובנדה אמר מר גר שבא להתגייר
באיסור והיתר: ומודיעין אותו עון
טבלה וי"ל דאיירי כגון שטבלה
סי' רסז סעיף ז:
קמא י מיי' פ"ח מהל'
אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר
לקט שכחה ופאה. שלא יאמרו
מקודם לשם שחרור שהטבילה של
❖
מלכים הלכה ה:
הגהות הב"ח
ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת
שחרור קודמת לגט כדמשמע לקמן
עניים הללו הלוקטין פאת שדה
(א) רש"י ד"ה לישנא
דקתני ומטבילה לשם שחרור
גזלנים הם ועומד עליהם והורגם
מצות חמורות מ"ט דאי פריש נפרוש דא"ר
א)
אחרינא וכו' יודיעוהו
תורה אור השלם ומשחררה ומותר בה מיד:
בדיניהם שבני נח הוזהרו על הגזל
חלבו $
ד קשים גרים לישראל כספחת דכתיב
שסופו שילקטו: (ב) תוס'
וכל
דבר שחוצץ בטבילה כו'
בסנהדרין (דף נו.) ואזהרתן זו היא
1. כִּי יְרַחֵם יְיָ אֶת יַעֲקֹב
ד"ה קשים גרים לישראל
1 ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב:
ובנדה. תימה דלענין הכשר
מיתתן דלא בעו התראה לפיכך בן
כספחת. נ"ב עיין בתוס' פ'
וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל
ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר
❖
י' יוחסין דף ע ע"ב:
וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם
מקוה פשיטא ליה שאין לחלק בין נדה
נח נהרג על פחות משוה פרוטה
עני: מ"ט א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן
וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם
לבעלה ובין טהרות דקאמר במקום
דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט
וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב:
בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא
ב)ה
ולגבי ישראל הויא מחילה: ולא ניתן
שהנדה טובלת ולענין חציצה תלי נדה
ישעיהו יד א
מוסף רש"י
2. וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת
ניתן להשבון ג) (ומודיעים אותו עון שכחה
להשבון. אינו בחזרה אלא נהרג
בטבילת טומאה וטהרה וי"ל דבחציצה
דאי פריש נפרוש.
הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל
ופאה): ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו:
דאיכא מילי טובא דלא הוי אלא
דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה
שאם בא לחזור בו
לְדַבֵּר אֵלֶיהָ: רות א יח
3. וַתֹּאמֶר רוּת אַל
יחזור (רות א טז). קשים
מדרבנן כגון רובו ואינו מקפיד או
אשר גזל (ויקרא ה) אבל בני נח
אמר רבי אלעזר מאי קראה דכתיב 2 ותרא
גרים לישראל כספחת.
תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב
מעוטו ומקפיד איצטריך לאשמועינן
אמרינן בסנהדרין (דף נח:) אזהרתן
כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר
שאינם זהירים במצות
מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר
דבחציצה דרבנן נמי אין לחלק בין
זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת
והרגילים אצלם נמשכים
תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי
אליה אמרה לה אסיר לן תחום שבת 3באשר
אצלם ולומדים מן מעשיהם
לבעלה לטהרות ואיכא מילי דחציצה
מז' מצות נהרג: לישנא אחרינא
אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ
תלכי אלך אסיר לן יחוד באשר תליני
רות א טז
אֱלֹהָי:
(קדושין ע: וכעי"ז לקמן
מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה.
דאמר בפ' בתרא דנדה (דף סז. ושם)
4. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת
קט:) או: שאין בקיאין
אלין מפקדינן שש מאות וי"ג מצות עמך עמי
ה"מ לטהרות אבל לבעלה לא והיינו
הואיל והן מקפידים על הממון כ"כ
במצות ומביאי פורענות,
וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְיָ
אסיר לן עבודת כוכבים ואלהיך אלהי ארבע
ועוד שמא למדים ישראל
ד)
לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת
ספק חציצה אבל ודאי חציצה אפילו
כדאמר דנהרג על פחות משוה
ממעשיהן, מפי מורי הזקן,
יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
מיתות נמסרו לב"ד באשר תמותי אמות
דרבנן לא הקילו לבעלה יותר
פרוטה מודיעין אותו עון לקט כו'
4
ויש אומר שכל ישראל
רות א יז
מלטהרות ובקונטרס לא גרס ליה
שמא יחזור בו מלהתגייר. ולשון זה
5. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת
ב' קברים נמסרו לב"ד ושם אקבר מיד
ערבים זה בזה, ולאו מילתא
ה)
היא שלא נתערבו בשביל
שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה
במסכת נדה משום הא דהכא:
עיקר דאי משום טעמא קמא מאי
ותרא כי מתאמצת היא וגו': קיבל מלין אותו
הגרים, דאמרינן במס'
בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ
קשים
גרים לישראל (ב) כספחת.
לשון עון לקט שכחה ופאה
סוטה (לז:) נמצא לכל
מיד: מ"ט ו) שהויי מצוה לא משהינן:
וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים
אחד מישראל שש מאות
לפי שאין בקיאין בדקדוקי
יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו:
(א)
וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ
נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה וכו':
אלף ושלשת אלפים ותק"נ
וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ
אסיר לן יחוד. להתייחד עם אשת
מצות וישראל למדין ממעשיהם ובמס'
❖
בריתות, שכולן נתערבו זה
לְאִשָּׁה: דברים כא יג
כדתנן ז) ו אלו הן ציצין המעכבין המילה בשר
איש: ב' קברים. אחד לנסקלים
נדה (דף יג: ושם) פירש בקונטרס
בזה, אלמא לא נתערבו
החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה
על הגרים (נדה יג:). בן
עוד לשון אחר משום דכל ישראל
ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות
נח נהרג על פחות
וא"ר ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה
תוספות ישנים
ערבים זה בזה וקשה דבפרק אלו
ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן
ז
ס)
משוה פרוטה. בן נח
רוב גובהה של עטרה: נתרפא מטבילין אותו
חמורה ואינם רשעים כל כך: עטרה.
נאמרים (סוטה דף לז:) משמע שלא היו
שתצא נפשו גבי ימול עובד
שגזל את ישראל פחות
כוכבים ואל ימול כותי לפי
משוה פרוטה, אע"ג דגבי
ערבין על הגרים דלא חשיב התם
שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך
מיד: נתרפא אין לא נתרפא לא מאי טעמא
שהוא מל לשם הר גריזים
ישראל לאו ממונא הוא
ומשפע למעלה ולמטה: רוב גובהה.
ערבות של ערב רב ועוד י"ל דקשים
משום דמיא מרזו מכה: ושני ת"ח
וי"ל דהתם עדיף טפי
דמחלי עליה, גבי עובד
ח)
גרים לישראל לפי שמתערבין בהם
של אותה שורה ולא תימא רוב
לפי שהישראל עומד ע"ג
כוכבים ממונא הוא הוא
עומדים על גביו: והא ט)א"ר חייא א"ר יוחנן
של כותי: א) עוד יש
ובן נח נצטוה על הגזל
היקיפה: ואין אוכל בתרומה. אם
ואין שכינה שורה אלא על משפחות
גר צריך שלשה הא א"ר יוחנן לתנא תני
בסנהדרין (נו.) ואזהרה
מפרשים מק"ו [ממגעה]
המיוחסות שבישראל וי"מ לפי
כהן הוא דכהן ערל אסור בתרומה
שלהן זו היא מיתתן
דכתיב (במדבר יט כא)
שלשה: טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל
כדאמר לקמן בפרק הערלכ): מרזו מכה.
שביותר הוזהרו ישראל על הגרים
ואין צריכין התראה (ע"ז
יכבס בגדיו כ"ש היא עצמה
דבריו: למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש
שצריכה טבילה וי"מ דכתיב
עא:) ואשמועינן ר' יוחנן
ח
מכבידין את חולי המכה כמו מטרא
ואין יכולין להזהר מאונאתן ע) ב):
ומזה מי הנדה מכאן לנדה
דעכו"ם לא מחיל אפילו
בת ישראל ישראל מומר קרינא ביה
אלא
רזיא לאילני במסכת תענית (דף ג:):
שצריכה מים: ב) עי"מ לפי
אפחות משוה פרוטה והוי
דאי הדר ביה. לקדמותו ואח"כ קדש
שהקב"ה מעניש אותנו על
גזל לדידהו (ערובין סב.).
וקידושיו קידושין: אחד גר
ואחד עבד משוחרר: קסלקא דעתך לקבל
ולא ניתן להשבון. דגבי
ידם כשמטיבים מעשיהם
בת ישראל מקודשת וצריכה גט
עליו עול מצות ורמינהו במה
דברים אמורים בגר טאבל בעבד משוחרר אין
ואומר כי הוא רואה שאין
ישראל כתיב והשיב את
דישראל מומר ל) קידושיו קידושין
אנו נזהרים במצות כמותם
הגזלה, אבל בעכו"ם לא
צריך לקבל אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ש בן אלעזר הא רבנן דתניא
אע"פ שאינם מזרע כשר
כתיב השבה, הלכך כיון
דישראל הוא: קס"ד. דהאי דאקיש
מ)
ובכתה את אביה ואת אמה וגו' בד"א שלא קבלה עליה אבל קבלה עליה
י
5
כמונו: ומודיעין אותן עון
שעבר נהרג ואינו משלם
שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים
לקט שכחה ופאה מפני
ולא מחייב לאהדורה
מטבילה י) ומותר בה מיד ר"ש בן אלעזר אומר אע"פ שלא קבלה עליה
(שם)
לקבל קאמר שבשעת טבילת שחרור
שאנו חוששין פן יראו
להאי ישראל דהא מחיל
כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה
עליה (ע"ז עב.). אמר לה
העניים באים בשדותיהם
העבד צריך להודיעו מקצת מצות:
אסיר לן כו'. שמתוך
ללקוט לקט שכחה ופאה
ומותר
אבל עבד אין צריך לקבל. בשעת
ויהרגו אותם כמו שהם
דבריה של רות אתה למד
שחרור דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות דכתיב (דברים ה) למען ינוח עבדך ואמתך ועוד דגמרי' (חגיגה דף ד.) לה לה מאשה: שלא
עושים בדיניהם מפני שבן
מה שאמרה לה נעמי (רות
א טז). תחום שבת. לצאת
נח נהרג על פחות משוה
קבלה עליה. להתגייר: כופה ומטבילה לשם שפחות. דכל טבילות
עבדים על כרחן היא: ומשחררה. ומטבילה לשם שחרור בע"כ:
פרוטה ולא ניתן להשבון
חוץ לתחום בשבת (שם).
ומותר אסיר לן יחוד. להתייחד
שאזהרה שלהם זו היא
נקבה עם זכר שאינו אישה (שם). מפקדינן שש מאות וי"ג מצות. עמינו מובדלים משאר עמים בתרי"ג מצות (שם). אלו
מיתתן ולא קרינן בהו (ויקרא ה כג) והשיב את הגזלה ונהרגין בלא התראה דבן נח א"צ התראה. י"מ מודיעין אותן עון לקט
הן ציצין רצועות של בשר שנשארו מן הערלה (שבת קלז.). העטרה. היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע
מפני שמקפידים על ממון מועט וחיישינן שמא יחזרו לסורן ומהשתא מודיעין אותו לו שיניח ואל יקפיד ואי פריש מהשתא
ויורד לראשו (שם). ואינו אוכל בתרומה. אם כהן הוא, דילפינן ביבמות (ע.) שערל אסור בתרומה (שם). רוב גבוהה. לא
נפרוש לפי שיהיה עינו צרה. וזה הפי' נראה אבל פירוש קמא לא נהירא דא"כ דלא חיישינן אלא שמא יהרוגו בדיניהם העניים.
מה לנו להודיעם עון לקט שכחה ופאה נאמר להם הזהרו שלא תהרגו עניים כשיבואו ללקוט בשדותיכם כי דינם בזה אבל השתא
תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד (שם קלז:) אע"ג דאין רוב היקפה (לקמן עא:).
דמיא מרזו מכה. מחזיקות ומגדלות כאב המכה, וחברו מיטרא רזיא לאילני במס' תענית (לקמן קכ:). גר צריך שלשה.
ניחא עון לקט וכו':
ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות (קדושין סב:).