החולץ
ליבמתו פרק רביעי יבמות
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
עבד איש אתה מל בעל כרחו. פי' בקונט' בלשון שני דעבד
ומותר בה מיד. אלמא לר' שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת
קמב א מיי' פ"ח מהל'
א) גיטין לח. נזיר סב:
קידושין עב:, ב) [שמות
עבדים הלכה יג
שחרור ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי סברי צריך לקבל: עבד איש
איש אע"ג שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו וגו' בעל כרחו
יב], ג) [רש"ל], ד) [שמות
טוש"ע י"ד סימן רסז
ולא עבד אשה. בתמיה ואשה שקנתה עבדים ולא מלו מי לא הוו כשאר
ואי אתה מל בן איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל
יב], ה) [אולי צ"ל דף כב:],
סעיף סד:
קמג ב מיי' פי"ד מהל'
כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו כל איש כמו גבי
עבדים. אלא ע"כ האי איש אעובד כוכבים שמכרו קאי ולמעוטי בן
ו) צ"ל בשאר אברים ומשני
❖
כי קאמר רב כו' מהרש"ל,
איסורי ביאה הל' ט
עבד ודבר תימה פירש דקרא דהמול
איש וה"ק עבד שלקחת מן העובד
סמג לאוין קיז טוש"ע שם
ומותר בה מיד אמר רבא מאי טעמא דרבי
לו כל זכר מוקמינן למילת זכריו
כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד
סימן רסז סעיף ג:
קמד ג מיי' שם פי"ג הל'
שמעכבתו מלאכול בפסח וזה לא
שמעון בן אלעזר דכתיב כל עבד איש
ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא
1
תורה אור השלם
יג סמג שם טוש"ע
שייך אלא בבנים שנולדו בקדושה אבל
דלאו עבד בעל כרחו ומדכתב רחמנא
מקנת כסף עבד איש $ ולא עבד אשה אלא
1. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת
שם:
מילת בניו שלא נולדו בקדושה אינה
איש קרא יתירא למעוטי בן איש ש"מ
קמה ד מיי' פ"ח מהל'
עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל
כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז
מעכבתו מלאכול בפסח ונראה דלא
מלכים הלכה ה
ומלתה אותו בעל כרחו משמע דאי
יֹאכַל בּוֹ: שמות יב מד
ב)
בן איש בעל כרחו ורבנן אמר עולא כשם
❖
2. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ
סמג עשין קנב:
צריך קרא למידרש מיניה ואי אתה מל
מדעתו היכי ממעט לבן איש ואי לא
שאי אתה מל בן איש בעל כרחו כך אי
בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ
בן איש בעל כרחו דממילא ידעינן
כתיב איש ה"א האי עבד לאו למעוטי
וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:
אתה מל עבד איש בעל כרחו ואלא הכתיב
שלא יגיירוהו בעל כרחו ועוד דמיפת
דברים כא יב
בן אתא אלא היא גופא איצטריך
תוספות ישנים
3. וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל
כל עבד איש ההוא מיבעי ליה לכדשמואל
תואר שמעינן דאין מלין גר בעל
לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא
א) והא דלא משני תלמודא
יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא
דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא
כרחו דהא יפת תואר אין מטבילין
בפסח. לשון אחר ועיקר עבד איש
א)
א
התם דבשאר אברים שרי
עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה
לגמרי בתער והא דקאמר
אותה בעל כרחה מדאיצטריך רחמנא
לחירות ואין צריך גט שחרור שנאמר כל
שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא
ה"ק עבד שהוא איש אע"פ שהוא
העברת שער אינה אלא
כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת
להמתין לה שלשים יום ובקבלה עליה
גדול ובן דעת ומלתה אותו בעל כרחו
עבד
איש מקנת כסף עבד איש ולא
מד"ס דמשמע דהא מדברי
הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא
אין צריך להמתין ולא נקטיה אלא
סופרים מיהא איתא מיירי
ואי אתה מל בן [שהוא] איש גר הבא
ג)
בְשָׁלוֹם:
עבד אשה אלא עבד שיש לו רשות לרבו
בבית השחי ובבית הערוה.
שמואל ב יט כה
לפרושי מילתיה דרשב"א דקאמר
להתגייר אין לו כח למול בנו גדול
עליו
קרוי עבד ושאין רשות לרבו עליו אין
4. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת
והא דקאמר המעביר בית
דמתחלה כופין לשם שפחות ולא לשם
בעל כרחו דגבי בנים כתיבד) המול לו
השחי ובית הערוה ה"ז
שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה
קרוי עבד מתקיף לה רב פפא אימור
גירות אי נמי משום דנקט לה במילתיה
לוקה ר"ל מכת מרדות
כל זכר ולא כתיב בהו איש וגבי
בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ
דשמעת להו לרבנן ביפת תואר דלא שייכא
מדרבנן. כדמשני תלמודא
וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים
דרבנן כשם שאי אתה מל בן איש
עבד כתיב איש למעוטי בן: ורבנן.
התם גבי ר' יוחנן דאמר
וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ
במצות אבל עבד דשייך במצות $ הכי נמי
נקט נמי בדרבי שמעון בן אלעזר
כשם שאין אתה מל בן איש [בע"כ]
המעביר בית השחי ובית
וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ
❖
לאשמועינן דאע"פ שאי אתה מל
דאפי' רבנן מודו דתניא אחד גר ואחד לוקח
הערוה ה"ז לוקה. ופריך
לְאִשָּׁה: דברים כא יג
דהא לא כתיב בהו איש: כך אי
מהא דהעברת שער אינה
בן איש בעל כרחו עבד אתה מל בעל
עבד מן העובד כוכבים צריך לקבל הא לוקח
אתה מל כו'. ומילתא בעלמא היא
אלא מד"ס. ומשני מאי
כרחו תימה דרשב"א קאמר לקמן
לוקה מכת מרדות מדרבנן.
ולא הקישא אלא ה"ק ליה כי היכי
מישראל אין צריך לקבל מני אי רבי שמעון
גליון הש"ס
דאין משהין אותו בא"י מפני הפסד
וי"ל משום דס"ל דהעברת
דמודית לן בבן ה"ה לעבד נמי דאין
בן אלעזר האמר לוקח מן העובד כוכבים נמי
גמ' ולא עבד אשה. עיין
שער מיירי בכל אברים
טהרות עבד שאינו רוצה למול
מגיירין בן דעת אלא מרצונו: אימור
מדלא מפרש בית השחי
מהרש"א לקמן עא ע"ב
אין צריך לקבל אלא לאו רבנן וש"מ בדלוקח
ומשמע דזקוק למוכרו $ ואמאי
ובית הערוה כמו דמפרש
ד"ה כגון שהיה אביו:
דקא שמעת לרבנן. דפליגי אדרבי
מן העובד כוכבים צריך לקבל אבל לוקח
שם ה"נ דאפילו רבנן
גבי המעביר בית השחי
ימהלנו בעל כרחו וכן קשה דרבי
שמעון דלא הויא תקנתא: ביפת
ובית הערוה לוקה:
מודו. עיין קידושין דף סב
מישראל אין צריך לקבל ואלא קשיא אחד
יהושע בן לוי אית ליה בהשולח (גיטין
תואר דלא שייכא במצות אבל
ע"ב תד"ה אלא מעתה:
גר ואחד עבד משוחרר כי תניא ההיא לענין
דף לט: ושם) נתיאשתי מפלוני עבדי
תוס' ד"ה אלא עבד וכו'.
ג
עבד. ששהא אצלו כמה ימים וניהג
ואמאי ימהלנו בעל כרחו.
אותו העבד אין לו תקנה אלא בשטר
טבילה תניא תנו רבנן 2 וגלחה את ראשה
עליו מצות הנוהגות בעבד מי שמעת
עיין ע"ז דף נז ע"ב תד"ה
אלמא לית לי' ההיא דשמואל דבסמוך
❖
ועשתה את צפרניה רבי אליעזר אומר תקוץ
להו דצריך לקבל: לענין טבילה
עד:
וא"כ דריש עבד איש אתה מל בעל
רבי עקיבא אומר תגדיל אמר רבי אליעזר
תניא. ששניהם שוים בטבילה
ד
כרחו ולקמן קאמר הלוקח עבד מן
שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל
נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה
הגהות הב"ח
העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל
גמור אבל לענין קבלה לא הושוו דעבד
בצפרנים מה להלן העברה אף כאן העברה
עמו עד י"ב חודש וימול אותו בעל
(א) תוס' ד"ה המפקיר
אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור:
רבי עקיבא אומר נאמר עשיה בראש
וכו' ואר"י דהכי פריך. נ"ב
כרחו ואומר ר"י דתקנת חכמים היא
תקוץ. אצפרנים קאי ואע"ג דלאו ניוול
כוונתו בתירוץ זה למה
ונאמר עשיה בצפרנים מה להלן ניוול
שלא יכשיל את רבו באיסור והיתר
שתירצו התוס' בקידושין
גזירת הכתוב היא: עשיה בראש. כלומר
כיון דאין מקבל עליו עול מצות ועוד
אף כאן ניוול וראיה לדברי רבי אליעזר
דף טז בד"ה לימא ליה ע"ש
נאמר שם תיקון מצוה בראש דכתיב
ועיין עוד בפרק השולח דף
דאין טוב לחייבו במצות מאחר דאין
3 ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך
❖
וגלחה: לא עשה רגליו. לא קצץ צפרני
לח בתוס' ד"ה המפקיר:
חפץ לקיימם: המפקיר עבדו
לא עשה רגליו ולא עשה שפמו מאי עשיה
רגליו: ולא עשה שפמו. לא גלח שער
יצא לחירות ואין צריך גט שחרור.
העברה ת"ר ובכתה את אביה ואת אמה
שפמו. אלמא עשיה קרי להעברה:
4
תימה לשמואל תקשי ליה למה ליה
מוסף רש"י
כי
ר'
שטרא בעבד כנעני יפקירנו ולימא
ואין צריך גט שחרור.
להיות מותר בישראל
ליה באפי בי תרי זיל דהכי דייק בפ"ק דקידושין (דף טז. ושם) גבי עבד עברי למה לי שטרא לימא ליה באפי בי תרי זיל ומשני עבד
(קדושין עב:). תגדיל.
עברי גופו קנוי ואר"י דהכי פריך (א) למה לי שטרא דאותו לשון עצמו הכתוב בשטר הרי את בן חורין הרי את לעצמך יאמר לו בעל
תגדלם כדי שתתנוול
פה דס"ד דאין צריך אלא מחילה מחוב שעליו ומסיק דגופו קנוי ואין הלשון הכתוב בשטר מועיל בעל פה אבל הפקר שמסלק רשותו
(דברים כא יב).
מועיל אפי' בעל פה לשמואל וא"ת אמאי לא חשיב הפקר גבי קנינים של עבד בפ"ק דקדושין ה)(גז"ש) וי"ל דלא חשיב אלא קנינים שמקנה
הרב לעבד עצמו והפקר אינו אלא סילוק בעלמא שהרב מסלק עצמו מן העבד ועוד יש לומר דמילתא דאיתא בכל מילי לא קתני כדקאמר
התם לענין חליפין ותנא דידן מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני: לא עשה רגליו. פי' בקונטרס צפרני רגליו ולר"י נראה דהיינו
שער בית הערוה דהכי משמע פרק מצות חליצה (לקמן קג.) גבי מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה למימרא דלא מיקרי רגל מן הארכובה
ולמעלה תא שמע ולא עשה את רגליו ומשני לישנא מעליא מכאן אין ראיה דשרי לגלח שער של בית הערוה דשמא מדרבנן אסור אבל
בריש פרק ב' נזירים (נזיר נח:) קאמר רב בהדיא מיקל אדם כל גופו בתער אפילו שער בית השחי ובית הערוה כדמשמע התם דפריך
עלה והתניא המעביר שער בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה ומשני כי קאמר רב במספרים והא בתער קאמר כעין תער וא"ת
דבתר הכי קאמר בעי מיניה רב מרבי חייא מהו לגלח א"ל אסור והא קא גדיל א"ל גבול יש לו משמע דבמספרים בעא מיניה אי
שרי דאי בתער מאי פריך והא קא גדיל והלא יכול לגלח במספרים ושמא רב לא קבלה מרבי חייא ור"ת מפרש דבתער בעא מיניה
והא דפריך והא קא גדיל ה"פ והלא אין זה תיקון ואין דומה כלל לתיקוני אשה שאין זה משום ייפוי אלא משום צער שגדל יותר
מדאי ואפילו בתער אית לן למישרי ולפי זה צריך לומר שלא היה יודע ברייתא דלעיל שאוסרת ובה"ג גריס הכי אמר רב מיקל אדם כל
גופו בתער והתניא המעביר כו' כי קאמר רב בשאר אברים ובשאר אברים מי שרי והתניא העברת שער אינו מדברי תורה אלא
מדברי סופרים ומשמע ליה דאיירי ההיא ברייתא אף ו) (בשאר אברים אע"ג דבבית השחי ובבית הערוה נמי איירי כדמוכח בתר הכי
דכי קאמר רב במספרים כי תניא ההיא בתער ולפי זה בשאר אברים לא שרי אלא במספרים ובית השחי ובית הערוה אפי' במספרים
אסור ומדרבנן דלא תקשי הך דהכא מיהו בה"ג של אספמיא כתוב אלא הא בתער והא במספרים והדר ביה משינויא קמא דשני)
כי קאמר רב בשאר אברים א) ולגירסא זו שאר אברים ודאי אסור לגלח בתער אבל במספרים שרי אף בית השחי ובית הערוה ובערוך
בערך גינוסטרא גורס כגירסת ספרים שלנו ובתשובת הגאונים שרי לגלח בית השחי ובית הערוה כי מגלח כל גופו מראשו ועד
רגליו ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא אלא במגלח לרפואה כיון דמגלח כל גופו אין זה ייפוי אלא ניוול ותדע דלא משתמיט
בשום
דוכתא גבי מצורע
שיהא
עשה
דמצורע דוחה לאו דלא ילבש גבר אלא לאו דהקפת הראש וזקן גרידא:
רבי