מח:
החולץ ליבמתו
פרק רביעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
אליעזר אומר אביה כו'. למיסבר קראי פליגי אי נמי נפקא
כי הני. ששים (א) ואחר כן תבא אליה אחר שיעור אחר כזה תבא
קמו א ב מיי' פ"ח מהל'
א) (סנהדרין יא) ספרי
פרשה כי תצא, ב) מכילתא
מלכים הלכה ה סמג
אליה: הרי הוא אומר וינפש בן אמתך. והאי בעבד ערל כתיב כדמפרש
מינה אם מתו אביה ואמה או נתגיירו וריב"ן פירש דלר"ע
עשין קנב:
פרשת משפטים פ"כ,
לקמן: בין השמשות של ע"ש ולא הספיק למולו. ומזהירו הכתוב לרבו
צריכה שתכפור בעבודת כוכבים קודם שתבעל לו ולפירושו לא אתי
קמז ג מיי' פ"א מהלכות
ג) [יומא עט: סוטה ח. ב"ק
כר"ע הא דקתני לעיל בד"א
שלא קיבלה עליה:
על עבדו לנוח ביום המחרת
ולא על שבת הבאה שהרי צריך למולו
מילה הל' ו ופי"ד
קו: זבחים י: צ. צד: מנחות
ירח שלשים יום. וכן בפ"ק דנזיר
פט: כריתות ג:], ד) [לעיל
מהל' איסורי ביאה הל' ט
בשבת זו וכיון דמל מקרא אחר נפקא
כב. וש"נ], ה) [נדה לד.],
סמג עשין פז טוש"ע י"ד
ר' אליעזר אומר אביה אביה ממש אמה אמה
(דף ה. ושם) ואימא שלשים יום
מלמען ינוח עבדך דלקמן מוקי לה
א)
ו) בס"א נוסף: לבא, ז) [וע'
סימן רסז סעיף ד:
קמח ד מיי' וסמג שם
בעבד שמל: גר תושב. שקבל עליו שלא
כדכתיב עד חדש ימים משמע דסתם
ממש ר"ע אומר אביה ואמה זו עבודת
תוס' כתובות נז: ד"ה ואין.
א
טוש"ע
שם
ועוד שם עא. ד"ה ר'
חדש שלשים והא דאמרי' בר"ה (דף
לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות
כוכבים וכן הוא אומר אומרים לעץ אבי אתה
❖
❖
1
יהודה], ח) [צ"ל שביעי],
בהג"ה:
והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את
יט:) ובסנהדרין (דף יא. ושם) כמה
וגו' ירח ימים ירח שלשים יום ר"ש בן
ב
השבת כעובד עבודת כוכבים: האמר
עיבור שנה שלשים יום רשב"ג אומר
ז) א) אלעזר אומר תשעים יום ירח שלשים ימים
אין מקיימין. אפילו יום אחד: ה"מ.
חודש היכא דמוכח שאני :
תורה אור השלם
גליון הש"ס
שלשים ואחר כן שלשים מתקיף לה רבינא
אין
מקיימין. פירש ריב"ן שלא
דאין מקיים: היכא דלא פסקא
גמ' גר שנתגייר כקטן.
1. אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי
אימא ירח שלשים ימים שלשים ואחר כן כי
עיין סנהדרין דף עא ע"ב
למילתיה. דלא קיבל מעולם להתגייר
ינסך יינו וקשיא לר"י דא"כ כי
אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ
❖
תד"ה בן:
הני קשיא ת"ר מקיימין עבדים שאינם מלין
כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא
ולא פסק מגיותו: אבל היכא דפסקא
אתני בהדיה נמי ועוד דמתשובתו של
פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ
דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין
למילתיה. בשעת לקיחתו ונתפייס
ר' ישמעאל משמע דמדאורייתא פליגי
קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ:
ירמיהו ב כז
ונראה לר"י דטעמא דר' עקיבא לפי
להתגייר ואחר כך חזר בו מגלגלין
מקיימין אמר ליה ר' ישמעאל הרי הוא אומר
הגהות הב"ח
2. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה
שצוה הקב"ה לאברהם למול עבדיו
שמא יחזור ויתרצה לשון מורי: לישנא
וינפש בן אמתך א"ל בלוקח עבד בין
(א) רש"י ד"ה כי הני ששים
2
מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
❖
אחרינא ה"מ. דאין מקיימין היכא
לכך אסור לקיים שאינם מולין:
וה"ק ואחר כן:
תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ
השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר
זה גר תושב. פירש בקונטרס שקבל
דלא פסק למילתיה שמקיימין סתם
וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ
דכ"ע מיהת וינפש בן אמתך בעבד ערל
שמות כג יב
וְהַגֵּר:
עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים
אבל היכא דפסק דאמר לו הריני
3. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ
כתיב מאי משמע דתניא וינפש בן אמתך
תוס' חד מקמאי
ב)
ומחלל שבת כעובד עבודת כוכבים
מגלגל עמך י"ב חדש ואם לא תמול
אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל
בעבד ערל הכתוב מדבר אתה אומר בעבד
תניא וינפש בן אמתך
מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ
וקשה דאם כן נפישי להו משבע מצות
אמכור אותך מותר דהוי גביה
בעבד ערל הכתוב מדבר
וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ
ערל או אינו אלא בעבד מהול כשהוא אומר
כשכיר בעלמא: לשמעתא. האי
ובמסכת ע"ז (דף סד:) משמע
למען ינוח עבדך ואמתך
וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ
דבשבע מצות שקבלו בני נח איקרי
תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך הרי עבד
כמוך בעבד המל. והגר זה
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ
3
גר תושב. וגרך אשר
עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
למילתיה משהינן: לישני ליה הא. כגון
גר תושב ועוד דבפרק ארבע מיתות
מהול אמור הא מה אני מקיים וינפש בן
בשערך זה גר צדק. ודוקא
דברים ה יג
(סנהדרין דף נח:) אמרי' דעובד כוכבים
דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל י"ב
4. יְשַׁלֵּם יְיָ פָּע¢ לֵךְ וּתְהִי
אמתך בעבד ערל והגר זה גר תושב אתה
במלאכת ישראל הוא
חדש: חד מתרי טעמי. שני ליה:
ששבת חייב מיתה אפילו בחול כל שכן
דאסור עבד ערל אבל
מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְיָ
אומר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק
לעצמו מותר. והכי איתא
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת
וכל רבותי אמרו לי משמיה. דרבי
בשבת ובפרק ד' מחוסרי כפרה
בכריתות פרק מחוסרי
כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר
לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו:
❖
אלעאי: הפסד טהרות. שמטמא את
(כריתות דף ט. ושם) קאמר ר"ע דגר
כפרה. דגריס התם גר
רות ב יב
צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר
תושב אין מוזהר על השבת ונראה
התרומות דעובד כוכבים גזרו עליו
תושב עושה מלאכה
לעצמו כישראל בחולו של
תושב אמר רבי יהושע בן לוי ג הלוקח עבד
שיהא טמא כזב לכל דבריו ה): לספר.
דהכא בעושה מלאכה לצורך ישראל
מועד ר"ע אומר כישראל
לעזי רש"י
מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל
דומיא דוינפש בן אמתך:
מרק"א בלע"ז כרך המבדיל בין
בי"ט ר"י אומר גר תושב
היכא דלא פסקא וכו'. פר"ת
❖
עושה מלאכה לעצמו
מרק"א. גבול, ס¿ פ« ר.
ארץ ישראל לארץ העמים: שלא
עמו עד י"ב חדש לא מל חוזר ומוכרו
כישראל בחולו של מועד.
קיימו ז' מצות. בעודן עובדי כוכבים
דהני מילי אדר' יהושע
לעובדי כוכבים אמרוה רבנן קמיה דרב פפא
עבד ואמה התושבים
קאי ולא פסקא למילתיה היינו שכל
ועד השתא לא איפרעו מינייהו
עושין מלאכה לעצמן
כמאן דלא כר' עקיבא דאי ר"ע האמר אין
תוספות ישנים
בשבת כישראל בחול ר"ש
שעה דוחה אותו מיום ליום שימול
דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא
מקיימין אמר להו רב פפא אפילו תימא ר'
א) ונראה לומר דירח
אומר א' גר תושב וא' עבד
אבל היכא דפסקא למילתיה שלא
אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי
דקרא ר"ל מלא משום
ואמה התושבים עושין
עקיבא הני מילי היכא דלא פסקא למילתיה
למרק חובתן: כקטן שנולד. ואינו
ימול כלל התם אין מקיימין ולא
שאין חדשה של לבנה
מלאכה לעצמן בשבת
אבל היכא דפסקא למילתיה פסקא אמר רב
פחותה מכ"ט י"ב תשצ"ג
כישראל בחש"מ. אמר רב
נענש על שעבר: מיראה. מיראת
משמע כן דה"מ אדר"ע קאי ונראה
וכיון שנכנס ביום שלשים
אידי בר גרשום אמר רב
כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד
לר"י כפירושו אבל אדר"ע קאי
גיהנם והפורענות האמורהו) עליהם:
מקצת היום ככולו והוי
אדא בר אהבה הלכה
אשר באת. שמיהרת ולא איחרת:
דהיכא דנתרצה למול ודוחהו התם
מנהרדעא אמר לי אי הכי כי אמר ליה ר"ע
משלשים. אבל חדש דלשון
כר"ש: הא א) דאר"ש הא
חכמים הוי שפיר מכ"ט
גופה ומטבילה לשם
מתני'
אין מקיימין הואיל ומצוה למול דשהויי
בלוקח עבד בין השמשות לישני ליה הא
יום: זה גר תושב ולא
עבדות כתב הראב"ד
מצוה לא משהינן אבל היכא דפסק
הספיק למולו בין השמשות.
חדא מתרי טעמי קאמר שלח רבין משמיה דרבי אילעאי וכל רבותי אמרו לי
דרבנן פליגי עליה ואמרי
פי' ומן שבת ראשון
שלא ימול אינו מחויב למולו בעל
אף לשום עבדות צריך
משמו איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו
ד
קאמר דאילו מן שבת שני
לקבל ואינו כופהו
כרחו ומגלגל י"ב חדש עמו אולי
פשיטא דכיון שהיה לו
והלכתא כרבנן דר"ש ור"ע
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי עקיבא דאי ר"ע האמר אין
יתרצה וכן פי' בשערי דרב האי
שהות למולו ולא מל לא
קיימי כותיה לקמן גבי
בשער רביעי: שאין עושין
מקיימין אמר להו רב פפא אפילו תימא רבי עקיבא ה"מ היכא דלא אתני
ישבות. אכן משמע דהשתא
מקיימין עבדים שאינן
ח)
ישבות ואם ירצה לחייב
מהולים ויש אומרים דלא
בהדיה אבל היכא דאתני אתני אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב
מאהבה אלא מיראה. בפרק נוטל
עצמו משביתת שבת הרשות
פליגי רבנן עליה דר"ש
זביד מנהרדעא וא"ל אי הכי כי קאמר ליה רבי עקיבא בלוקח עבד בין
(בסוטה דף כב: ושם) משמע ששניהם
בידו. ותימה דאמרינן עובד
אלא בשחרור אבל לשום
כוכבים ששבת חייב וי"ל
עבדות כופהו כדי שלא
רעים ובפרק כשם (שם דף לא. ושם)
השמשות ולא הספיק למולו לישני ליה הא וליטעמיך לישני ליה הך אלא
דזה כיון דדעתו להתגייר
יטבול לשום בן חורין.
משמע דשניהם לשבח ואומר ר"י
חד מתרי ותלת טעמי קאמר יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ור' יצחק
מצי לשבות. וא"נ דאף כי
ור"ש ור"ע פליגי אם אינו
ג)
דמאהבת המקום ומיראת המקום הוו
אינו מצווה על שבת מ"מ
רוצה לכופן אם רשאי
נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא ויתבי וקאמרי עיר אחת היתה בארץ
אנחנו מצווים שלא (לחלל)
לקיימן או לא:
תרוייהו לשבח מאהבת אדם ומיראת
ישראל ולא רצו עבדיה למול וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש וחזרו
[יחלל] שבת על ידינו לצוות
אדם תרוייהו לגריעותא או כמו
❖
לו ישראל לעשות מלאכתו:
א) צ"ל דארשב"א כופה.
ומכרום לעובדי כוכבים כמאן כי האי תנא דתניא הלוקח עבד מן
שפירש שם בקונט' מאהבת שכר וכגון
ה"מ היכא דלא פסקא
העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חדש לא מל
למלתיה. פ"ה דוקא כי לא
שאם לא יהיה לו שכר תוהא על
אמר מתחלה שימול עצמו
חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים ר' שמעון בן אלעזר אומר אין משהין אותו
תוספות ישנים (המשך)
הראשונות ואין עושה אלא על מנת
אין מקיימין אבל היכא
דפסקא למלתיה שאמר
אבל בדיני אדם אמרינן בן
לקבל פרס ומיראה היינו מיראת
בארץ ישראל מפני הפסד טהרות ובעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו
מתחלה שהוא רוצה למול
נח שברך את השם בגיותו
עונש אבל הכא קשה דנקט מאהבה
כל עיקר שמא ישמע דבר וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים תניא רבי
ואח"כ חזר בו מגלגלין
ונתגייר היה נהרג. וכמו כן
לשבח ומיראה לגריעותא והוי מצי
עמו אולי יתרצה למול
אינו אסור בקרובות מטעם
חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין
כמקודם. י"מ היכא דלא
הזה דכקטן שנולד דמי רק
למימר איפכא או תרוייהו לגריעותא
באין עליהן מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח רבי יוסי אומר $ גר
או תרווייהו לשבח: אשר באת
ד)
פסקא למלתיה שלא פי'
היכא דשייך שמא יאמרו
שום דבר אז [אין] מקיימים
באנו מקדושה חמורה
שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני מה מעונין לפי שאין בקיאין
לחסות. פירוש שמיהרת ותימה דבפ'
אבל פסקא פירוש פסק
לקדושה קלה: שאין עושין
בדקדוקי מצות כישראל אבא חנן אומר משום ר' אלעזר לפי שאין עושין
הקונה עמו שאם רוצה
מאהבה אלא מיראה.
מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו
למול יגלגל עמו ואם לא
משמע היכא דמיראה אינו
מאהבה אלא מיראה אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי
ואמר ואני (נזיר דף כג: ושם) אומר
ימול ימכרנו לעובד כוכבים
טוב ובמגילה (כ"ה) משמע
השכינה אמר ר' אבהו ואיתימא ר' חנינא מאי קראה ישלם ה' פעלך
רות בת בנו של עגלון בנו של בלק
פסקא ומגלגל עמו דהוי
דאף מאהבה אינו טוב
4
גביה כשכיר בעלמא. וקשה
דקאמר דלמא אתי למעבד
מלך מואב היתה וכשתחשוב שנותיו
ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות וגומר:
דלקמן משמע דהיכא דאמר
מאהבה ומיראה. וגם
של אהוד שהרג עגלון עד סוף
מתני'
שאינו רוצה למול מקיימין
(בסמוך) [בסוטה (כ"ב)]
ימים של אבצן דהיינו בועז תמצא
נמי משמע דמאהבה נמי
א) והכא נמי היינו רב פפא
[ד]אבל היכא דאתני אתני
אינו טוב (דקאמר חשיב)
יותר ממאתים שנה ולעת זקנתו נשאה דכתיב לבלתי לכת אחרי הבחורים וי"ל דבת בנו של עגלון לאו דוקא אלא כלומר דמזרעו היתה
[דקחשיב ליה] גבי ז'
ונראה לפרש ה"מ היכא
כמו בן בנו של נמרוד הרשע (חגיגה דף יג.) ובקרא קרי לה נערה:
דלא פסקא שלא אמר איני
פרושין הם וכולן לגנאי.
שמעון ובסוף כשם משמע דאף
רוצה למול אז אין מקיימין
מיראה [טוב] (קא חשיב)
ומלין אותו מיד דשהויי
מצוה לא משהינן אבל היכא דפסקא שאינו רוצה למול ב) א"נ אינו עם הישראל רק כשכיר יום מקיימין ומגלגלין עמו דקאמר תרווייהו צדיקי גמורי נינהו מר מאהבה ומר מיראה משמע מהתם דאף מיראה צדיק הוא. ונראה לפרש דדוקא מאהבת
אולי יתרצה למול וקשה לי דלמה שינה לשונו. ונראה כפ"ה אך לא אסיק אדעתיה דהיכא דאתני אתני עד דשמעיה המקום ומיראת המקום הוו צדיקי אבל מיראת העונש ומאהבת השכר לאו צדיקי נינהו והכא ר"ל שאין עושין מאהבת המקום
אלא מיראת העונש והמבין יבין:
לההיא דשלח רבין: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואינו נענש על אשר עשה בגיותו ובדיני שמים איירי דוקא הכא.
א) נראה דצ"ל והתם נמי רב פפא הוא דאמר כן דהיכא דאתני אתני ולכן נראה דה"ק היכא דלא פסיקא וכו'. ב) אולי צ"ל א"נ דאמר דאינו רוצה להיות אצל הישראל רק כשכיר יום.