החולץ ליבמתו פרק רביעי יבמות
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמעון
מתני'
התימני אומר כו' והלכה כדבריו.
כל שאר בשר שהוא בלא יבא. כל קורבה שהיא בלאו ואפי'
אע"ג דאין למדין
קמט א מיי' פט"ו מהל'
א) קדושין עד: לעיל מד.
[לקמן פה:], ב) [לעיל
איסורי ביאה הל' א
אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא
הלכה מפי גמרא הכא הלכתא כוותיה דסתמא דפרק
(ג) נ)
מד.], ג) [ע' בפי'
סמג לאוין קיז טוש"ע
יגלה כנף אביוי) ומחמת קורבה (א) כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנהכ)
האומר (קדושין דף סו: ושם) נראה עיקר דכהאי גוונא קרי הלכתא
הרב מברטנורה ריש פ"ד
אה"ע סימן ד סעיף יג:
והוי לאו דקורבה בלא כרת: כל שחייבין עליו כרת. אבל נושא חלוצתו
קנ ב מיי' שם פ"ב הל' ט
פסיקתא בבבא קמא (ד' קב.)
ובמסכת ע"ז (דף ז: ושם) בההיא דכל
דאבות], ד) [לעיל יז: יח.],
ה) לעיל יז:, ו) לעיל ד.
סמג לאוין שם טוש"ע
לא הוי ממזר: ל) לקיים דברי רבי
המשנה ידו על התחתונה ולעיל בפ'
❖
מתני' איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא
[לקמן צז.], ז) [כתובות
שם סי' טו סעיף כז:
יהושע. לא היה כתוב במגלה אלא
קמא (דף יד. ושם) אמר פשיטא בני
א)
כט: קידושין סד. סח.],
ארישא קאי אמר ר"ש בן עזאי לקיים
חייבי לאוין כשרים נינהו ובפרק שני
ח) רש"ל מ"ז, ט) [קדושין
בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר
ב)
סח. ע"ש], י) [דברים
דברי ר' יהושע כו': מאשת איש.
(לעיל כג.) קאמר רב פפא מסתברא
תוספות ישנים
כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והלכה
א
כג], כ) [דברים כה],
חייבי מיתות כו': גמ' וכתיב לא
חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולעיל
ל) [צ"ל אחר ד"ה מאשת],
א) ועוד ראיה דאמר רב
כדבריו ורבי יהושע אומר כל שחייבין עליו
מ) [ויקרא יח], נ) [כדאיתא
יבא ממזר. וסמיך ליה לא יגלה:
(דף מה.) פסקינן דעובד כוכבים
נחמן (בקדושין ע"ו) גבי
מיתת בית דין אמר רבי שמעון בן עזאי
❖
ג)
ב"ב קל: נדה ז:],
כותי ממזר מאחותו וממזר
דר' יהודה ורבנן בפרק נושאין על
ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר
מאשת איש נתערבו בהם
מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה
האנוסה (לקמן דף צז.): ולרבי סימאי.
וכמה אמוראי דאיירי בצרת מחזיר
משמע שיש ממזר מאחותו
איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי
דהוי חייבי כריתות ויש
בכתובות (דף כט:) וקידושין (דף סח.)
גרושתו ולר"ע לא משכחת לה צרה
תורה אור השלם
לדחות דהתם קאי אליבא
רבי יהושע ד) ב אשתו שמתה מותר באחותה
מן הכל היה עושה ר"ע ממזרים חוץ
דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין
1. לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת
דר' אלעזר ולר' אלעזר אין
גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר
מאלמנה לכ"ג שעושה חללין ולא
וכרבי יהושע נמי יש להוכיח דלא קי"ל
ראיה דהא ודאי איהו סבר
אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה
דיש ממזר מחייבי כריתות
כְּנַף אָבִיו: דברים כג א
ממזרי'. מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא
כוותיה דאמר לעיל (שם:) ושניהם
ומתה מותר באחותה ה) יבמתו שמתה מותר
2. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל
כדאמרי' לעיל (יד.) א"ר
אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה
לא למדוה אלא מאשת אב וחייבי
באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה
אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש
יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא
❖
נשאת לאחר ומתה מותר באחותה: גמ' מ"ט
מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת
כריתות דמו לאשת אב לכולי עלמא
וב"ה בצרות מודים שאין
לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג
ממזר אלא ממי שאיסורו
וכגון נתינה לישראל דקיימא בלא
ולעיל בריש פירקין (דף לז.) קאמר
❖
דרבי עקיבא דכתיב לא יקח איש את
איסור ערוה וענוש כרת:
1
תתחתן בם
ומשבעה אומות
ראב"י דהלכתא כוותיה דאין ממזר
(דברים ז)
אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה
גליון הש"ס
ו)
הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל
מספק משמע דהויא ממזר מאשת
אביו לא יגלה וסבר לה כר' יהודה דאמר
תוס' ד"ה לכתוב רחמנא
בניו ממזרים: חייבי עשה. מצרי או
אח ולעיל (ד' מ:) אמר רב טובי בר
תוס' חד מקמאי (המשך)
וכו' ולפיר"י צ"ל וכו'.
באנוסת אביו הכתוב מדבר דהויא לה
אדומי קודם ג' דורות דכתיב (דברים
קיסנא הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר
❖
וכפיר"י צ"ל כצ"ל:
אבל לקבל עליו עול
כג) דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו
ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום
חייבי
לאוין וסמיך ליה לא יבא ממזר
מצות א"צ שכבר קבל
2
רבי משחררין אותו בע"כ אבל
עליו מתחלה מדעתו הלכך
דצרה כחלוצה בלאו א): יהושע
הבא מכלל עשה עשה. והא דר' ישבב
בקהל
ה' אלמא מהני הוי ממזר ולרבי
ז)
הגהות הב"ח
אומר כל שחייבין עליו כו'. יש
נמי בכתובות (שם) בואו ונצוח על
סימאי
דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו
מתחלה אין מטבילין אותו
(א) רש"י ד"ה כל שאר וכו'
עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין
מגיהים ר' יהודה במקום רבי יהושע
לשם עבדות אא"כ קבל
דשאר
ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי
ומחמת קורבה דאביו
מדעתו לשום עבדות חוזר
לו ביאה בישראל הולד ממזר: סבר
דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד:)
וכגון נושא: (ב) ד"ה לא
ומשחררו אח"כ בע"כ
עשה נפקא להו מולא ושמעון התימני
לה כרבנן. דפליגי אדרבי יהודה
גבי כל האסורין לבא בקהל מותרים
יקח וכו' דמחייבי מיתות
ומ"מ אין צריך ג' לטבילת
סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של
הוא אבל אלא יגלה:
בנושאין על האנוסה (לקמן דף צז.)
לבא זה בזה ור' יהודה אוסר ומפרש
שחרור מדאמרי' בקדושין
(ג) תוס' ד"ה שמעון וכו'
פ' האומר כל שבידו
אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייבי
ואמרי האי לא יגלה כנף אביו בשומרת
עלה דר' יהודה סבר דממזר מאחותו
מפי גמרא. נ"ב בפרק יש
לאו כמחוסר מעשה דמי
כריתות וסמיך ליה לא יבא ממזר אלמא
יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה
לא הוי ממזר אלא מאשת איש ופריך
נוחלין דף קל ע"ב:
ואמר' התם גר נמי לאו
(ד) ד"ה לכתוב וכו'
בינו [לבינו] הוא דאמרי'
אשת אחי אביו ובכרת והאי דהדר
עלה תנינא מהך דהכא ואין נראה
מחייבי כריתות הוי ממזר ורבי יהושע
דפרקין קמא דסבר כרבי
א"ר יוחנן גר צריך ג'
כתבה במשנה תורה משום למסמך
דהיאך היה בן עזאי אומר לקיים
לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח (ולא
יהודה. נ"ב ע"ל דף י'
ח)
ואקשי' אלא מעתה הנותן
❖
ליה לא יבא ממזר ולאשמעינן דיש
מילתיה דר' יהודה והא קשיש מיניה
בתוספות ד"ה לרבי יהודה:
פרוטה לשפחתו וא"ל
יגלה) למה לי אלא לאו הכי קאמר מלא
הרי את מקודשת לאחר
ממזר מחייבי כריתות: ה"ג ורבי
טובא דהא בן עזאי תלמיד חבר הוה
יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי
שאשחרריך שבידו הוא
יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה. כלומר
לרבי עקיבא כדאמר במי שמת (ב"ב
ה"נ דהוו קדושין ש"מ
ממזר אמר אביי הכל
מודים בבא על הנדה
מוסף רש"י
ט)
אי בשומרת יבם של אביו משתעי
ד' קנח:) ור' יהודה מתלמידי בתראי
דגבי משוחררת לא בעינא
ועל
כל שאר בשר שהוא
ג' ע"ג ג) וי"ל דהיינו
או באנוסת אביו משתעי לכתוב לא
דר' עקיבא הוה ועוד דר' יהודה סבר
בלא יבא. אע"פ שאינו
טעמא (דאין) [דהוי] ממזר
יגלה כנף אביו לחודיה ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן
כרבי עקיבא דיש ממזר מחייבי לאוין כדפרישית לעיל (ד' מז.) גבי
אלא בלאו הולד ממזר
מראשון (אלא) מדרבנן
או מחייבי לאוין לרבי יהודה וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת
ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וכדאמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין
(קדושין עד:). כל
שנשאה ע"פ ב"ד וכיון
שחייבין עליו כרת.
דאם זינתה ברצון הוי
ומיתה: לא יקח. איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ
ד' נג: ושם) אלא ודאי ר' יהושע גרסינן והתם פריך תנינא משום
שחייבין על אותה ביאה
ממזר מדאורייתא לכ"ע
מדכתביה הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר
דהוה ליה למיתני וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו אי הוה סבר
כרת בידי שמים (שם).
אם בא עליה בעל השתא
הכל מודים. שמעון
משום דחייבי מיתות הוא ואלא יגלה כנף אביו לא קאי. ואי
כר' יהושע ומיהו התם דפריך תנינא הוה מצי למיפרך טפי שפיר
שנשאת ע"פ ב"ד בעד א'
(ב)
התימני דאמר יש ממזר
הוי ממזר מדרבנן אבל
קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני
דלא אפשר לומר דלר' יהודה ממזר מאחותו לא הוי ממזר כיון
מחייבי כריתות מודה בבא
לרבנן אפילו זינתה ברצון
לאוין ערות אחי אביך לא תגלה מ) ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי
דמוקי קרא באנוסת אביו וסבר כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין:
על הנדה, ור' עקיבא
אינו ממזר דחייבי לאוין
איש פלוני ממזר מאשת איש כו'. תימה דלא נקט חייבי מיתות
דאמר יש ממזר מחייבי
באנוסת אביו אשמעינן דאסורה: מלא יקח עד לא יגלה. דהיינו
הן עכשיו שנשאה ע"פ
לאוין מודה בבא על
ב"ד אינו ממזר אפילו
אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה: הכל מודים. ואפילו שמעון
ב"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א"כ מנ"ל דהוי
❖
הסוטה
.
מדרבנן שאין בו איסור
(קדושין סח.)
התימני: בבא על הנדה. אע"ג דקאי בכרת אין הולד ממזר:
כר' יהושע וי"ל דנקט אשת איש לרבותא דאע"פ שהוא קל משאר
כלל. אלא משמע דבין
לרבנן בין לר"ע הוי ממזר
והבא
חייבי מיתות דהוי בחנק ויש לה היתר בחיי אוסרה:
מדרבנן ע"י נשואין שמא
וכתיב
לא יבא ממזר. וא"ת והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בינתים וי"ל דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר
תוס' חד מקמאי
יאמרו גרש זה ונשא זה
לא חשיב הפסק: לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה.
בקונטרס גרס לכתוב רחמנא לא יגלה ופי' דמלא יגלה לחודיה
הכל מודים בבא על הנדה
אבל ע"י זנות אינו ממזר
אפי' מדרבנן והא דאמרי'
ועל הסוטה ועל שומרת
שמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לר' יהודה לא יקח איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ מדכתביה
בשומרת יבם שאין הולד
יבם שאין הולד ממזר הא
דלא יבא ממזר עליה קאי דמיניה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות ב"ד הוא אבל אלא יגלה לא קאי ובין לא יקח עד לא יגלה היינו
ממזר פרש"י משום דכתיב
דאמר הבא על הסוטה
אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה וקשה חדא שמוחק הספרים ועוד דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפירושו דקאי על אשת
לא תהיה אלמא יש בה
דאין הולד ממזר ה"מ
הויה ואע"ג דכתיב נמי
דרך זנות א"נ מדאורייתא
אב הכתובה בינתים ועוד אמאי כתב לא יגלה גבי ממזרות ועוד בחייבי מיתות דקילי כמו אשת איש מנ"ל דהוי ממזר ועוד דליליף ר'
ואשה אל אחותה לא
אבל דרך נישואין הולד
יהושע שאר חייבי כריתות מהיקישא דר' יונה ונראה לר"י כגירסת הספרים דגרסי לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה דמלא יקח
תקח ולא יקח איש את
ממזר מדרבנן. וזו היא
נמי שמעינן כריתות דהא דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין דהא בהא תליא כדפיר' לעיל (ד' מד: ד"ה עשאה) או מהיקישא
אשת אביו דמשמע דאית
ששנינו האשה שהלך
ביה קיחה ובמסכת קדושין
בעלה למד"ה וא"ל מת
דרבי יונה אתו דאיתקיש כל העריות כדאמרי' בריש הבא על יבמתו (לקמן ד' נד:) ומדכתב תרוייהו ש"מ דמלא יקח היינו חייבי סקילה
פ' האומר ילפינן מהני
בעלך ואח"כ בא בעלה
עד לא יגלה דהיינו חייבי כריתות הוי ממזר ואתא לרבויי כל חייבי כריתות ומיתות קלות וסבר כרבנן דבשומרת יבם הכתוב מדבר ולא הוי
תרי קראי דלא תפסי בה
תצא מזה ומזה והולד
לא יגלה בכלל דאי הוי בכלל לא לכתוב אלא לא יגלה ושמעון התימני נמי ה"מ למימר דסבר כר' יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר
קדושין לא דמי לא יקח
ממזר מזה [ומזה]. פירוש
ללא תהיה. ומיהו קשיא
משני דאוריית' ומראשון
ומלא יקח עד לא יגלה הוי הולד ממזר ואין לא יגלה בכלל אלא דניחא ליה למימר דסבר כרבנן $ ולפירוש ר"י צ"ל לתנא דפירקין
לי להאי פירוש דהא בפרק
דרבנן משום קנסא שמא
קמא דסבר כרבי יהודה (ד) דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר וסבר נמי דאין ממזר מחייבי לאוין דמלא יקח עד לא יגלה הוי
הזורק תנן בתרתי בבי דיש
יאמרו גרש זה ונשא
ממזר ואין לא יגלה בכלל: הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה. פירש בקונטרס אפי' לר' עקיבא דפליג ארבנן דמתניתין
ממזר מיבמה דתנן התם
זה ומ"מ אסור בממזרת
כל ערוה שאמרו צרותיהן
שאין ב"ד מתנין לעקור
במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא בסוטה מודה וקשה לר"ת דא"כ ה"ל לאתויי לעיל (ד'
מותרות וכו' הכונס
דבר מן התורה. ומאי
מד.) גבי משנה דמחזיר גרושתו ועוד אי קאי הכל מודים למ"ד אליבא דר' עקיבא דהוי ממזר אפילו מחייבי לאוין שאין דשאר הא
ממזר דקאמר שאסור
א) נראה דצ"ל ומשמע דמן
בבת ישראל והכי איתא
ע"כ הוי ממזר לרבי עקיבא מיבמה לשוק לשום תנא כדאמר בפ"ק (לעיל ד' יד.) דאמר ר' אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים
הנשואין הוי ממזר מדרבנן
בפרק האשה רבה שאסור
שאין ממזר כו' וקאמר לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין משמע בהדיא דלר' עקיבא הוי ממזר משומרת
לד"ה ואפי' לשמעון התימני.
בממזרת. אלמא אינו ממזר
יבם ועוד אמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) גבי כותים שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים הנשואות ורבי עקיבא לטעמיה
ב) מתיבת הא דאתמר עד
אלא מדרבנן אלא לאו
בעינא ג' שייך לעיל מ"ז ע"ב.
א) ש"מ דברי הכל הוי
דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ובפרק האשה רבה (לקמן ד' צב. ושם) גבי אשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים קאמר זו דברי
ג) אולי צ"ל ויש מפרשים
ממזר ואפי' לר"ש התימני
רבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים דאין ממזר מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך
דהיינו טעמא וכו' שאין בו
ב) הא דאתמר לעיל
תנא דר"ע הוא דמחייבי לאוין דשאר הוא דהוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר משמע בהדיא דלמאן דלא בעי אליבא
איסור כלל ולא נהירא אלא
לענין טבילה איתמר כתב
משמע דבין לרבנן וכו'.
הראב"ד פי' לענין טבילה
דרבי עקיבא שיהא לאו דשאר הוי ממזר מיבמה לשוק ושם
נפרש בעזרת השם מנא ליה דאתיא כרבי עקיבא דלמא אתיא אפילו כרבנן
שהוא צריך טבילה אעפ"י
והוי ממזר מדרבנן ונראה לר"ת דמחזיר גרושתו וסוטה
הוו חייבי
לאוין דשאר שאינם אסורים אלא משום אישות ואליבא דתנא
שטבל כבר לשם עבדות
דמתני'