מט:
החולץ ליבמתו פרק רביעי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והבא על הסוטה. אשת איש שזינתה וקיימא
דמתני' קאי דלא
אסר אלא חייבי לאוין דשאר וא"ת א"כ אמאי
לן
דאסורה לבעלה
קנא א מיי' פ"ד מהל'
א) קדושין סח., ב) [לעיל
אישות הל' יב סמג
יג: לקמן צב: צו.],
איצטריך למנקט הכל מודים בשומרת יבם אמאי תיסק אדעתא
בפ"ק (לעיל דף יא:) מה אני מקיים אשר הוטמאה (דברים כד) לרבות
ג) [(לעיל לז.) לקמן ס.
עשין מח טוש"ע אה"ע
למימר דהוי ממזר טפי מבשאר חייבי לאוין דלאו דשאר וי"ל דאליבא
סוטה שנסתרה. ואע"ג דחייבי לאוין היא מודה בה רבי עקיבא דפליג
עירובין סב: גיטין סז.
סימן מד סעיף ו:
קנב ב מיי' פט"ו מהל'
דרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה איצטריך לאשמועינן שפיר דלא
אדרבנן במתני' (לעיל מד.) במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג
בכורות כג:], ד) [שני
איסורי ביאה הלכה
פרושים אמלה זו תמצא
הוי ממזר וטעמא אר"ת דהוי כעובד
דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא מודי
א סמג לאוין קיז טוש"ע
בתי"ט פ' ל' דכלים מ"ב],
ועל הסוטה שאין הולד ממזר נדה דהא
כוכבים ועבד שאין בה קידושין לשום
דאין ולד ממזר וכל שכן לאידך רבי
א
ה) לקמן קה. ר"ה יח.,
שם סימן ד סעיף יג:
קנג ג מיי' פ"ז מהלכו'
אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא
עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני
ו) [לאישה רש"ש],
תפסי בה קידושין שנאמר ותהי נדתה עליו
1
ז) [רש"ל], ח) [ישעיהו ו],
יסודי התורה הל' ו:
אלא ביאה הוא דאית בה ואפי' למ"ד
לא הוי ממזר משום דסוטה לאו מחייבי
אפי' בשעת נדתה תפסי בה קידושין סוטה
קנד ד ה מיי' פ"ב מהל'
ט) [צ"ל ולא תפסי כו'],
לאוין דשאר היא: דהא תפסי בה
דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד
❖
י) גירסת רש"ל ולאשמועינן
נמי דהא תפסי בה קידושין תניא נמי הכי
תשובה הל' ו:
קידושין. לאשה דאף לאחר שזינתה
מ"מ אין ממזר מיבמה דכיון דיבמה
דלקי אקדושין או אתי למה
ו)
א)בהכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל
דלא תפסי קדושין הס"ד,
עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת
לא פקעו מינה קידושיה הראשונים:
כ) צ"ל דבמשה נמי כתיב.
שומרת יבם שאין הולד ממזר ואביי
תורה אור השלם
❖
נדה דכתיב ותהי נדתה עליו. תהי
תפיסת קידושין וא"ת לשמואל תפשוט
יעב"ץ,
שומרת יבם מספקא ליה אי כרב אי
ב)
1. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ
לשון הויה דקידושין עליו: שומרת
מהך ברייתא דאין קידושין תופסין
כשמואל: א"ר שמעון בן עזאי כו': תני
אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו
יבם. (א) לאחד מן השוק בלא חליצה
ביבמה דאי תופסין לא הוה צריך
וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל
הגהות הב"ח
שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין
לאשמועינן דאין הולד ממזר וי"ל
שאין הולד ממזר. ואפילו לרבי עקיבא
הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב
(א) רש"י ד"ה שומרת
דשמואל מספקא ליה דלמא ברייתא
דפליג אדרבנן במתני' וטעמא משום
בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר
עָלָיו יִטְמָא:
יבם שנשאה אחד מן
ויקרא טו כד
היא גופה אתא לאשמעינן דקידושין
דקידושין תופסין בה מדאפקיה רחמנא
מאשת איש וכתוב בה משנת ר' אליעזר
2. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל
וכו' במתניתין דמחזיר
ג)
תופסין ביבמה וא"ת היכי קמ"ל
ללאו דידה בלשון הויה דכתיב (דברים
גרושתו
וטעמא:
לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא
בן יעקב קב ונקי וכתוב בה מנשה הרג את
(ב) תוס' ד"ה (בעמוד
דתפסי הא אפי' לא תפסי לא הוי
כה) לא תהיה בת הויה היא והכי קאמר
יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
ממזר דשמואל אית ליה לעיל ישעיה אמר רבא מידן דייניה וקטליה אמר
הקודם) הכל מודים וכו'
שמות לג כ
לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת
(דף
3. בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ
מידי דהוי אעובד כוכבים
ליה משה רבך אמר 2 כי לא יראני האדם
מה.) דעובד כוכבים ועבד הבא על
המת בקדושין לאיש זר אלמא קדושין
ועבד כו': (ג) ד"ה אי כרב
עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי
וחי ואת אמרת ואראה את ה' יושב על כסא
וכו' אורחיה דקרא
תפסי בה: ואביי מספקא ליה. האי
יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא
בת ישראל הולד כשר וי"ל דשפיר
3
ולאשמעינן
דלקי
וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת
רם ונשא משה רבך אמר מי כה' אלהינו
לא תהיה לאיש זר: אי כרב. דאמר
משמע דתפסי בה קידושין מדכייל לה
4
אקידושין או אתי נמי
הַהֵיכָל: ישעיהו ו א
בהדי סוטה ונדה משמע דבכולהו לא
בפרק האשה רבה (לקמן דף צב:) מנין
בכל קראנו אליו ואת אמרת דרשו ה'
4. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר
לאשמעינן דלא תפסי
5
❖
קידושין הס"ד:
לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו
הוי הולד ממזר משום דתפסי בהו
שאין קידושין תופסין ביבמה דכתיב
בהמצאו משה רבך אמר 6 את מספר ימיך
כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ
קידושין והא דקאמר ואביי מספקא
לא תהיה אשת המת לאיש זר לא
אמלא ואת אמרת 7 והוספתי על ימיך חמש
דברים ד ז
אֵלָיו:
5. דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ
ליה אי כרב אי כשמואל לא כפירוש
תהיה בה הויה לזר והולד ממזר:
הגהות מהר"ב
עשרה שנה אמר ישעיה ידענא ביה דלא
קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב:
אי כשמואל. דאמר (שם) בעניותינו רנשבורג
הקונטרס דאפי' לרב אין הולד ממזר
ישעיהו נה ו
מקבל מה דאימא ליה ואי אימא ליה
כדפי' אלא להכי לא נקט שומרת
בעניות דעתינו צריכה גט דמספקא
א] רש"י ד"ה משנת ראב"י
6. לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה
אישוייה מזיד אמר שם איבלע בארזא
קב ונקי וכו'. במשנה או
יבם משום דשמא תפסי בה קידושין
לן אי להכי הוא דאתא כדקאמר רב
וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת
בברייתא עכ"ל. ובד"ה ונקי
אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומא
מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
כדשמואל ופשיטא דלא הוי ממזר ואין
או דלמא לאוקמה בלאו אתא וקידושין
בכל מקום שנזכר הלכה
שמות כג כו
נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא
שום חידוש להשמיענו וא"ת ואמאי
תפסי בה מדאפיק לאו דידיה בלשון
7. וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ
כמותו עכ"ל. מבואר מזה
8
שדעתו כדעת האומרים
הויה: משנת רבי אליעזר ב"י קב
הוי ממזר משומרת יבם לשום תנא
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף
שפתים אנכי יושב מכל מקום קשו קראי
בהא דקיי"ל משנת ראב"י
מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת
ונקי. קב מדה קטנה כלומר במקומות
(ב) כיון דהוי כעובד כוכבים ועבד דלא
אהדדי ואראה את ה' כדתניא כל הנביאים
קב ונקי דהלכה כמותו
ג
הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל
תפסי קדושין לא לדידיה ולא לאחריני
מועטים הוא נזכר א] במשנה ז)[או
היינו אף בברייתא וכן
הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי
נסתכלו ד) באספקלריא שאינה מאירה משה
מוכיחין דברי רש"י
בברייתא]: ונקי. בכל מקום שנזכר
וברייתא דהאשה רבה (לקמן דף צב.
וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:
רבינו נסתכל באספקלריא המאירה דרשו
בקידושין (דף סב ע"ב)
מלכים ב כ ו
הלכה כמותו: בהמצאו. משמע פעמים
נמי דקתני זו דברי ר' עקיבא
ושם)
8. וָאֹמַר אוֹי לִי כִי
בד"ה כמאן וכו'. וכן
ה' בהמצאו ה) ד הא ביחיד הא בצבור
שאינו מצוי: אמלא. לאו לשון תוספת
דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין
מוכיחין דברי הש"ס
נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא
ויחיד
אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר
ביבמות דף לז ע"א ומוקי
שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם
אלא משלים ולא יותר: ידענא ביה.
אבל חכמים אומרים כו' משמע
לה ראב"י אליבא דהלכתא
טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב
אלו עשרה ימים שבין ראש השנה
אבוה
דלרבנן לא הוי ממזר משום דקידושין
במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא
ה
דלא תקשי הלכתא אהלכתא
כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְיָ צְבָאוֹת
❖
תופסין ולפי' ר"ת אפי' אין קידושין
דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה
ליום
הכפורים את מספר ימיך אמלא
ויעו"ש דף לז ע"ב ברש"י
רָאוּ עֵינָי: ישעיהו ו ה
ד"ה הלכתא אהלכתא
תופסין לא הוי ממזר ואר"י דלמ"ד
ולא מקבל אישויי' ליה מזיד בהריגתי
תנאי
היא דתניא את מספר ימיך אמלא
דקיי"ל משנת ראב"י קב
דהוי ממזר לר' עקיבא מחייבי לאוין
דעכשיו הוא סבור להורגני בדין מוטב
ונקי וכו' עכ"ל. והתם
אלו
מוסף רש"י
בברייתא הוא וש"מ דאף
שאברח מפניו: כי מטא. נרגא: להדי
דלאו דשאר נמי הוי ממזר מיבמה
❖
בברייתא איתא לכללא הדין.
הובא בעמוד הבא.
פומא. דישעיה: נסרוה לפומיה ונח נפשיה. ומשום הכי איענש
לשוק ומעובד כוכבים ועבד אע"ג דלא דמו לאשת אב דהא מוי"ו דולא
ולהאומרים דוקא במשנה
יגלה נפקי כולהו וסמיך ליה לא יבא ממזר ולא ילפינן מידי מאשת
לנסורי פומיה משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתים מדעתו שלא
קשה מסוגיא זו דאיך ובמה
יפרשוה אם לא שידחקו
אב אלא בהדיא כתיב בכולהו ממזרות אבל לתנא דמתניתין דאין
צוה לו הקב"ה ולא מחמת תוכחה דכתיב ואומר אוי לי כי נדמיתי:
ח)
תוספות ישנים
לומר דידע הש"ס דבמקום
נסתכלו באספקלריא שאין מאירה. וכסבורים לראות ולא ראו
ממזר לר' עקיבא אלא מחייבי לאוין דשאר ולא דריש וי"ו דולא
א) והקשה הר' נתנאל כיון
הזה הלכה כראב"י אף
יגלה לא נפקי שום חייבי לאוין אלא מאשת אב בעינן דליהוי דומיא
ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו:
שהוא בברייתא וצ"ע. אחרי
דנפקא לן מחזיר סוטתו
העיון למדתי ליישב בזה.
מלא יוכל בעלה הראשון
שני
דאשת אב דלא תפסי בה קידושין לדידיה ותפסי בה לאחריני וה"פ
די"ל בהכרח ישנן סוגיות
וכו' ואמרינן הכא דהולד
דברייתא דהאשה רבה (ג"ז שם) זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין נמי תפסי בכל חייבי לאוין דלאו דשאר פי' מוי"ו דולא יגלה שמעינן
מחולקות בזה. דלקמן דף ס
כשר א"כ מאי טעמא
בכולהו דהוה ממזר ולהכי אין קידושין תופסין נמי בכולן ולהכי אין לחלק בין לאו יבמה לשוק לשאר לאוין כדפירשתי אבל חכמים
ע"א פריך ומי סבר לה
דרבי עקיבא דאמר במחזיר
כוותיה והא קיי"ל משנת
גרושתו הולד ממזר. בשלמא
אומרים אין ממזר מיבמה דכיון דקידושין תופסין בחייבי לאוין דלאו דשאר ולא הוי ממזר מינייהו לא הוי ממזר נמי מיבמה לשוק אע"ג
ראב"י קב ונקי ואילו בהא
לפ"ה ניחא דנימא דקרא
דאין קידושין תופסין בה כיון דלא דמיא לאשת אב: סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין. פי' בקונט' דאף לאחר שזינתה לא פקעי מינה
אמר ר"ע אמר רב אין
דלא יוכל לא איירי כלל
קידושיה הראשונים וק' לר"י דנדה נמי לא פקעי קידושיה ואפילו הכי איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין ואר"י דגרס וכן ברוב ספרים
הלכה כר"א ומסיק קשיא
במחזיר סוטתו [אלא]
ולפי הכלל הידוע דכל דלא
במקיים סוטתו איירינן
סוטה נמי הא כתיב בה הויה ותפסי בה קידושין פי' שגרשה ומחזירה והויה דכתיב בה היינו קרא להיות לו לאשה דמוקמינן בפ"ק (לעיל יא: ושם)
אמר הש"ס תיובתא אלא
הכא דאית בה ראיה
לרבות סוטה וכן משמע בפרק יש מותרות (לקמן ד' פה:) דבסוטה ודאי תפסי קידושין ולא פליגי אלא אי אית לה כתובה אי לאו דקאמר
אמר קשיא יש תירוץ
דאין הולד ממזר מטעם
להקושיא צריך להבין מה
דלא פקעי קדושי ואפי'
סוטה ודאי איכא בינייהו דמ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ואית לה כתובה כו' והיינו על כרחך במחזיר סוטה אחר שגירשה דאי
תירוץ יש בזה ובהכרח לומר
החזירה אין הולד ממזר
לא גירשה כיון דזנתה הפסידה כתובתה ובפרק עשרה יוחסין (קדושין ד' עח.) נמי משמע דלהיות לו משמע לשון הויה דקאמר ושניהם מודים
דרב ס"ל דבברייתא אין
לר"ע נמי כיון דאנתק
במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאין לוקה דרך הויה אסרה תורה וא"ת בסוף האומר בקידושין (ד' סח. ושם) ור' עקיבא כי תהיין
הלכה כראב"י וא"כ תו לא
לאו דלא יוכל לגבי מקיים
ק"מ להני בעלי כללים
סוטתו דהא אית בה
במאי מוקי לה לוקמה במחזיר סוטה וכ"ת דכי תהיין מיותר וסוטה נפקא לן מקרא דלהיות לו לאשה א"כ היכי מוקי לה באלמנה
ודו"ק ועי' מחנה ראובן
הויה משום דלא פקעי
לכ"ג וכדר' סימאי הא כתיב לא יחלל חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרים וי"ל דלא בעי לאוקמא בסוטה משום דשנואה משמע שהיא
בחדושי יבמות לדף ס ע"א
קדושי מעתה נאמר הואיל
❖
שנואה בתחלת נישואין וא"ת ולוקמה בסוטה ולבועל וי"ל דמי כתיב כי תהיין לבועל כדקאמר התם מי כתיב כי תהיין לכהן א"נ בבועל
מ"ש בזה:
ואשתראי הלאו אישתרי
ואפילו החזירה לא יהיה
לא כתיב הויה ולא תפסי בה קידושין פר"ח דמסוטה נהי דלא הוי ממזר מדאורייתא מדרבנן מיהא הוי ממזר מידי דהוי (לקמן פז:) אאשה
הולד ממזר אבל במחזיר
שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונישאת ואח"כ בא בעלה דהולד ממזר ותצא מזה ומזה ואין ראיה דהתם קנסוה כי
גרושתו יהא הולד ממזר
תוס' חד מקמאי
היכי דתידוק אבל הכא אין צריך לקונסה כדי שלא תזנה תחת בעלה ועוד דבריש יש מותרות (לקמן ד' פה: ושם)
קאמר גבי סוטה למ"ד
אבל לפי הר"י דמקרא דלא
אי
יוכל שמעי' דאית הויה
ליבמתו והלכה צרתה
דמרגלא ליה הא איהי מרגילתו ואי הוי ממזר אפילו מדרבנן לא מרגלא ליה כדאמר התם גבי חלוצה א): כרב אי כשמואל. מתוך
במחזיר סוטתו ואין הולד
ונשאת וכו' תצא מזה ומזה
פי' הקונט' משמע דלרב ליכא לאו ביבמה דפי' אי כרב דאמר בהאשה רבה (לקמן ד' צב:) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא
ממזר מאי שנא מחזיר
וכל הדרכים האלו בה וכו'
תהיה וגו' לא תהא בה הויה לזר והולד ממזר ואי כשמואל דמספקא ליה אי להכי הוא דאתא כדקאמר רב או לאוקומי ללאו הוא
גרושתו ממחזיר סוטתו. הא
ובפרק האשה רבה נמי תנן
כולהו נפקי מחד קרא מלא
בהדיא דיש ממזר מיבמה
דאתא וקידושין תפסי בה מדאפיק לאו דידה בלשון הויה ואין נראה דאמרינן בהאומר בקידושין (ד' סח. ושם) מאי יבמה שהיא בלאו
יוכל וכו' וכתיב בתר כן
אלא ודאי אליבא דר"ע
ט) לא תפסי בה קידושין אלמא איכא לאו אפילו למ"ד דלא תפסי בה קידושין ובכל מקום חשיב יבמה לשוק חייבי לאוין ואותם
הויה להיות לו לאשה. וי"ל
דברייתא דלא בעי שאר
ששאלו לר' יהושע בני צרות דבית הלל לב"ש (לעיל ד' טו:) דקבעי למילף יבמה לשוק בקל וחומר מאלמנה משמע דאיכא לאו ואומר רבינו
דר"ע יתרץ שאני מחזיר
יש ממזר מיבמה ומתני'
גרושתו דכתיב בגופה
בפרק הזורק ובפ' האשה
תם דלכולי עלמא אית בה לאו וה"ק לקמן ושמואל מספקא ליה אי ללאו הוא דאתא ותהיה אורחיה י) דקרא (ג) או לאשמועינן דלקי
תועבה אבל בסוטה לא.
רבה אליבא דר' עקיבא
אשוייה
מזיד. פר"ח שרצה להשיבו דבמשה כ)כתיב ויראו את אלהי ישראל (שמות כד):
אקידושין או לקידושין דלא תפסי נמי הוא דאתא:
ואומר ראש"י כי מזה נוכל
(דמתני' דבעי) [דברייתא
מוסיפין