החולץ ליבמתו
פרק
רביעי יבמות
נ.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
מוסיפין
לו. והא דאמר במועד קטן (דף כח. ושם) בני חיי
שני דורות. שנים שפוסקין
לאדם בשעת לידתו: זכה מוסיפין לו.
א
א) [ויקרא יח], ב) [לקמן
א מיי' פ"ה מהלכות
נב.], ג) [דברים כה],
יבום הלכה יד טוש"ע
והאי אמלא לשון תוספת הוא: משלו הוסיפו לו. אלא שמתחלה היו
ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא
ד) [שם], ה) [לקמן נב:],
אה"ע סימן קע סעיף ג:
רוצים לפחות משניו: תדע. שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו
מילתא פשיטא דזכות גדול מועיל כדאמר בשבת (דף קנו: ושם) אין
❖
ב ב מיי' שם טוש"ע שם
ו) [רש"ל],
תוספת: שהרי נביא נתנבא. בימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה
מזל לישראל ומיהו לא שכיח
שישתנה המזל כדמוכח בתענית (דף
סעיף ו:
ג ג מיי' שם טוש"ע שם
בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת
כה.) גבי עובדא דר"א בן פדת:
משלו הוסיפו לו. וקרי ליה
סעיף יב:
תורה אור השלם
אלו שני דורות זכה משלימין לו לא זכה
חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה
ד ד מיי' שם הלכה ד
שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת
תוספת לפי מה שנגזר
פוחתין לו דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים
1. וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ
טוש"ע שם סעי' ב:
ה ה מיי' שם הלכה ז
בִּדְבַר יְיָ וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ
חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה
לפחות ע"י עון והא דאמר בפ"ק
זכה מוסיפים לו לא זכה פוחתין לו אמרו לו
טוש"ע שם סעיף ט
מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְיָ הִנֵּה בֵן
השלימו לו: משנה שאינה צריכה.
דחגיגה (דף ד: ושם) גבי איתתא
לרבי עקיבא הרי הוא אומר והוספתי על
וסעיף י:
נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ
ו ו מיי' שם טוש"ע שם
דזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא
מגדלא נשיא כי חזינן צורבא מרבנן
א)
שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי
ימיך חמש עשרה שנה אמר להם משלו
❖
סעיף יד:
הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ
נאסרה אחותה אלא בחייה:
דמעבר אמיליה מוסיפין ליה אר"י
הוסיפו לו תדע שהרי נביא עומד ומתנבא
וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ
❖
דניחא אפילו לר"ע דאין זה תוספת
עָלֶיךָ: מלכים א יג ב
1 הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדיין
הדרן עלך החולץ
כיון שנגזרו לשום אדם:
תוספות ישנים
תדע שהרי נביא עומד. וא"ת
לא נולד מנשה ורבנן מי כתיב מחזקיה
לתרץ קושיא דלעיל דפריך
הגהות הב"ח
רבן גמליאל אומר. סדר משנה זו
לבית דוד כתיב אי מחזקיה נולד אי מאינש
והלא אם לא התפלל חזקיהו
לעיל לר' עקיבא למאי
(א) רש"י ד"ה נתן גט
איצטריך היא תועבה וכו'
על עצמו היה מת והיתה נבואה
שלא תטעה לשבש הגירסא
אחרינא: אשתו שמתה וכו' יבמתו שמתה
וצ"ע לעיל. והשתא נוכל
וכו' לאפקועי. נ"ב ע"ל
בטלה אלא ע"כ אין הנביא מתנבא
שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת
וכו':
אמר רב יוסף כאן שנה רבי משנה
לומר דשפיר איצטריך היא
דף נב ע"ב דיש לאו בגט
אלא מה שראוי להיות אם לא היה
תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה
תועבה להיא גופה למימר
ג"כ רק דהוא אסמכתא:
שאינה צריכה:
(ב) ד"ה וחליצה וכו' לא
דלא תפסי בה קדושי. דאי
חוטא א"כ היכי מוכח מכאן דמשלו
שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר
מפטרא כשאר יבם
לא כתיב בגופה תועבה
הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו
וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין
❖
שכונס את יבמתו:
ה"א דתפסי בה קדושי
הדרן עלך החולץ
וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה
מאמר וגט וביאה שאחר החליצה
ולא הוי הולד ממזר כמו
בסוטה דכולהו מחד קרא
שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא
ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר
נפקי דכתיב להיות וכו'
מוסף רש"י
ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים
הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:
א"כ תפסי בהו קדושי
רבן
אין גט אחר גט. שתי יבמות לאדם
הראשונים היה מוליד ואר"י דשמא
גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא
שייך לעמוד קודם. ועל
דקרא דלהיות קאי נמי
הסוטה. דקינא לה
אמחזיר גרושה עם סוטה
הדורות נגזרו להוולד באותו הזמן
אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו
מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר
וכו' [קמ"ל קרא דתועבה]
ונסתרה, דהויא עליו בלאו
ובאותו הפרק שהם נולדים ובשני
אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא
כ"נ לראש"י: א) ואע"ג
דלא יוכל בעלה וגו'
בעילה ולא חליצה אחר חליצה וחכמים
(קדושין סח.). קב ונקי.
התוספת נגזר לו להוליד מנשה:
אהני הא פקעה זיקה דתרווייהו והוי
דגבי יבמה איכא למידק
אומרים יש גט אחר גט ויש מאמר אחר
שנה רבי משנה שאינה צריכה.
א
ב
כלומר במקומות מועטין
באחותה אין באמה לא
כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני
מוזכר במשנה, אבל נקי
כדדייקי' בפ"ב (דף יז:). ר'
מאמר גאבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה
למידחי בתרא נמי לא אהני והלכך
פ"ה דזיל קרי בי רב הוא וקשה
הוא, שהלכה כמותו בכל
יוסף לית ליה ההוא דיוקא
כלום כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה
ד
דקסבר אין זיקה אבל
מקום (ערובין סב: וכעי"ז
לאו גרושתו היא. וכן שני יבמין ליבמה
דבכמה מקומות שונה התנא מה
בבא דאשתו צריכה שלא
בכורות סג:) או: לא
גט צריכה הימנו חליצה עשה מאמר וחליצה
אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו
שבפסוק בפירוש ועוד דגרשה ומתה
תדרוש כל שבחייה לדרשא
לימד הרבה כשאר חבריו
צריכה הימנו גט עשה מאמר ובעל הרי זו
כלום ומותר בקרובותיה וטעמא
מותר באחותה איצטריך למידק הא
אחריתא כדבעיא למדרשיה
אלא מה שאומר בבית
בפ"ק [דף ח ע"ב] ונשאת
המדרש נקי הוא שהלכה
כדפרישית: ולא מאמר אחר מאמר.
לא מתה אסירא דלא כתיב בהדיא
כמצותה ה נתן גט ועשה מאמר צריכה גט
לאחר נמי אצטריך דלא
כמותו לעולם (גיטין סז.).
בין ביבם אחד לשתי יבמות בין שני
ודרשינן לה בפ"ק (דף ח:) מעליה
וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה נתן
בהמצאו. משמע שאינו
תימא כי לא מתה נמי
יבמים ליבמה אחת האחרון אין כלום
בחייה כל שבחייה אפילו נתגרשה אלא
כיון שנשאת לאחר כמתה
מצוי בכל עת (לקמן קה.).
גט וחלץ ו אין אחר חליצה כלום חלץ ועשה
באספקלריא. מחיצה
דמיא. מאחר דאסור להחזיר
לפסול את הראשונה עליו ואינה צריכה
נראה לר"י דיבמתו היא משנה שאין
מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר
גרושתו משנשאת והוה
שחוצצת ביניהם לשכינה,
הימנו גט ולא ליאסר בקרובות
הדרן עלך החולץ ❖
צריכה דכיון דתנא אשתו כ"ש יבמתו א):
המאירה. כמראה זו
אמינא דשרי באחותה:
נתן גט וחלץ אין
אחר
חליצה כלום
השניה: ולא בעילה אחר בעילה.
שרואין בה, ויש שאינה
אחת
מאירה להם כל כך
בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו
ואין יכולין לראות ממש
רבן
גמליאל. אין מאמר אחר מאמר.
על צרתה ביאת זנות בעלמא הוא ואין אסור בקרובותיה: יש
תוס' חד מקמאי (המשך)
אתי אפי' כרבנן דרבי
(סוכה מט:). ויחיד אימת.
גט אחר גט. דקמא לא דחה לגמרי הלכך אכתי איכא פלגא זיקה
עקיבא אע"ג דקידושין לדידהו תופסין בחייבי לאוין ותפסי
מצוי לו דכתיב בהמצאו
יפר שמא תעדיף עליו
(ר"ה יח.).
יותר מן הראוי לו ולא
דהא בעיא חליצה הלכך אהני בתרא והויא גרושתו ואסור בקרובותיה:
קידושין אחר ביאה התם הוא משום דהוו קדושין דאורייתא דע"י
❖
הדרן עלך החולץ
ס"ל לרב התם אוקימתא
כיצד. לאו אפלוגתא קאי אלא מלתא באנפי נפשה היא ואיבם אחד
ביאה פקעה זיקה אבל הכא שהיא זקוקה לו אין לו לתפוס אלא
דאוקמ' רבה בר רב הונא
ואיבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמ' :
מדרבנן ולא תקון רבנן שיהא מאמר אחר מאמר ולהכי לא קאמר
בריה דר"י באומר יקדשו
ב)
ידים לעושיהם. ושמואל
צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל
בגמרא עלה זו דברי ר' עקיבא ולא כמו שפי' ריב"ן דר"ג כר"ע:
תוס' חד מקמאי
מספקא ליה וס"ל אין
ולא
בעילה אחר בעילה. היינו אחר בעילה כשרה אבל אחר
בגירושין קיימא עליה בלא יבנהג): צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתה
ממזר מיבמה ממזר ודאי
דלא בעי] שאר והכל
אבל ספק ממזר הוי וכיון
מודים דקא' הכא אליבא
לזיקתה ובעי גט לאפקועי קדושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין:
בעילה פסולה כגון ביאה שאחר הגט יש אחריה ביאה כי היכי
ולא
דקי"ל כשמואל יש ממזר
דר' עקיבא דמתני' דבעי
דיש אחריה מאמר כמו שאפרש בגמ': חליצה אחר חליצה.
הרי זו כמצותה. מפרש בגמרא ד) אף זו כמצותה: נתן גט ועשה
ספק מיבמה והא דתניא
שאר קאמר ולדידיה אין
היינו אפילו אחר חליצה פסולה: עשה מאמר ביבמתו ונתן לה
מאמר. באותה יבמה עצמה אפי' ר"ג מודה דיש מאמר אחר הגט
הכל מודים בבא על הנדה
הולד ממזר ואע"ג דכתיב
ועל הסוטה ועל שומרת
לא תהיה לא מפרשינן
גט צריכה חליצה. היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן
דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודלמא גט לא דחי ואהני מאמר
יבם שאין הולד ממזר.
מניה דלא תפסי בה
יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר
גט למאמרו שריא אף ליבם דאמר בפ' ד' אחין (לעיל דף לב.)
(בנדרים) [לצדדין] קתני
קדושי' וללאו הוא דאתא.
דהותרה אפי' היא דמאי דעבד שקליה: עשה מאמר וחלץ
למיקני שיורא דגט וצריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא
בנדה אינו ממזר כלל אפי'
והכי איתא בפ' האשה
בספק בשומרת יבם אינו
[רבה] דתניא התם זו דר"ע
צריכה הימנו גט. הכא לא תני אין אחר חליצה כלום משום דאכתי
דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה: נתן גט ובעל. אסור לקיימה
ממזר ודאי אבל ממזר ספק
דאמר אין קידושי' תופסי'
דקמה עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. גט לביאתו
צריכה גט למאמר שכבר ולא תני ליה אלא היכא דאחר חליצה אין
הוי. ואסור בממזרת ואסור
בחייבי לאוין אבל חכ"א
צריך לעשות כלום: חלץ ועשה מאמר כו'. אומר ריב"ן לא
ואפילו לר' עקיבא דאמר
אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך
בישראלית. ואית דבעי
אין ממזר מיבמה. ולימא
[לעיל י:]
מימר דאע"ג דס"ל לרב
אין ממזר מחייבי לאוין
מתני' כולה ר' עקיבא היא כדמפרש בגמ' ה) הכא מודי דתפסי
הוה צריך למיתני כלל דכיון דתנא נתן גט וחלץ אין אחר חליצה
דאין קדושין תופסין מודה
האי תנא דר"מ הוא דאמר
קידושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי (א) לאפקועי כולה זיקה הלכך
כלום אע"פ שהיא חליצה פסולה כ"ש דאחר חליצה כשירה אין
הוא דאין הולד ממזר ולא
מחייבי לאוין דשאר הוי
לא עמדה עליו בלאו גמור: וחליצה. לזיקתו. ובגט לחודיה לא
אחריה כלום אלא כל העניינים שונה:
פליג אמתניתא. ושמואל
ממזר מחייבי לאוין גרידי
נמי אע"ג דמספקא ליה
לא הוי ממזר א) ורבנן
עשה
מפטרא (ב) ו)[כמו] שאחר כונס את יבמתו שיכול לפוטרה בגט משום
אם קדושין תופסין בה
דאמרין אין קדושין תופסי'
דהוי ביאה פסולה משום גט קמא ולא קניא לגמרי: אין לאחר חליצה כלום. ואע"ג דחליצה פסולה היא דאי הוה בעי לייבומי לא מצי
אי לא מודה הוא דאין
איכא למימר דרב תנא
ואפ"ה דחיא לגמרי ואין אחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעינן גט וכדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין
הולד ממזר [ואמנם]
הוא ופליג א"נ אמר ב)
ממאי דאמר הכא דלאביי
לך רב הונא אנא דאמר
בחייבי לאוין והכי מפרש בגמ' דמתני' ר"ע היא: חלץ ועשה בה מאמר. או נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני
מספקא בשומרת יבם או
ביבמה כה"ג דתנינן הרי
בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא. וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן
כרב או כשמואל לא
את מקודשת לי ע"מ
משמע הכי אלא משמע
שיחלוץ לך יבמיך וכו'
דאין כלום דלמאי ליהני ליתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה
דהא בהא תליא אם אין
אינה מקודשת אלמא אין
מאמר ונתן גט לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש
קדושין תופסין בה הולד
קדושין תופסין ביבמה
בגמ' [נג:]: או בעל ועשה מאמר. או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים דגט שנתן אחר ביאה מגרש
ממזר ואם קדושין תופסין
שאילו היו קדושין תופסין
בה הולד כשר:
ביבמה לא הוי דבר שלא
לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין. ומאמר
ב"ל. וס"ל לרב דלא
דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן
א) צ"ל ורב דאמר לקמן (צ"ב)
מתוקמה התם מתניתא
דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן כר' עקיבא דאין
אין קדושין תופסין ביבמה.
כר"מ דהא לר"מ אדם
ב) צ"ל אמר לך רב אנא
מקנה דשלב"ל כדתניא
קידושין תופסין בחלוצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בגמ' [שם]: אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי וכדפרישית לעיל.
דאמרי כהך תנא דיבמה כהדה
קונם שאיני
עושה לפיך
ואלישנא דסיפא דקתני או
בעל ועשה
מאמר
או נתן גט וחלץ
הוה
שייך
למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא [שם] קא בעי ליה:
דתנינן בקדושין (ס"ב).
א"צ להפר
ר"מ אומר
אחת