נא:
רבן גמליאל פרק חמישי
יבמות
תוספות ישנים
מסורת הש"ס
כולהו
סבירא
להו. אין התנאים כולן שוין דלבית שמאי קונה
רבנן סברי יש זיקה.
לאקשויי אתי. כלומר קס"ד
דכי היכי דפליגי
א) לעיל כו: לקמן נג.,
לימא תהוי תיובתא דרבה
ב) [עי' תוספות לעיל יט.
בר רב הונא דאמר חליצה
מדאורייתא כדמשמע בפ' ד' אחין (לעיל דף כט. ושם)
רבנן ארבן גמליאל בגט אחר גט הכי פליגי בזיקה ואע"ג דממילתייהו
ד"ה דתניא], ג) עדיות פ"ד
פסולה צריכה לחזור על כל
לא שמעינן ליה: וקתני סיפא וכן אתה אומר בשני יבמין. דאם
ולכולהו תנאי לא קני אלא מדרבנן ולר"ג לא קני אלא בהא דלא
מ"ט, ד) לקמן צו:,
האחין. וא"ת ואמאי לא
מהני מאמר בתריה ובן עזאי מפליג בין
שני יבמין ויבמה אחת ובין
נתנו שניהם גט חולץ לה אחד מהם ואפילו לרבנן דאמרי יש זיקה
ה) [לקמן נג. צו:], ו) [לעיל
פריך מיבם א' ושתי יבמות
נ: לקמן קיא.], ז) [לקמן
דאמרו חכמים (חלצה)
יבם אחד ושתי יבמות ולר"ש מספקא
סגי לה בהך חליצה רעועה דחד
צו:], ח) ס"א ולמפקע,
[דחולץ] לאחת מהם ואמאי
רבנן סברי יש זיקה וקתני סיפא וכן אתה
מינייהו: לימא תיהוי תיובתא כו'.
ליה אי קני אי לא קני וכה"ג איכא
ט) [ועי' תוס' ב"ב עח:],
הלא יש לנו לומר (צריכה)
בפ"ק (ג) דסוטה (דף ז: ושם) ט):
דהא נמי חליצה פסולה היא שאחר
י) [לקמן צב:], כ) רש"ל
אומר בשני יבמין ויבמה אחת לימא תיהוי
[צריכים] לחזור על כל
❖
אי ביאת ראשון ביאה כו'. משנה
מ"ז,
הבית כמו על כל האחין.
הגט באה: הכי גרסינן בין לרבן
תיובתא דרבה בר רב הונא אמר רב דאמר
וי"ל דניחא ליה לאותוביה
גמליאל בין לרבנן אין זיקה והכא כו'.
היא לקמן בהאשה רבה (דף צו:)
רבה בר רב הונא אמר רב חליצה פסולה
שפיר בהדיא מחיזור דאחין
א)
לחיזור דאחין: א) ונראה
וקאמר תנא קמא דשני פוסל על
ואנא דאמרי אליבא דמאן דאמר יש
הגהות הב"ח
צריכה לחזור על כל האחין אמר לך רבה
א) דקאמר והא ביאה
זיקה: קנין גמור. לא גמור ממש
ידו לראשון ואם תאמר לרבי שמעון
(א) גמ' ב"ש דתנן. נ"ב
פסולה וכו' דפריך מכח
בר רב הונא בין לר"ג בין לרבנן סברי אין
אלא קנין חשוב: הא דאמרן. אין
נמי תיאסר לראשון משום דזינתה
דף כט ע"א: (ב) שם
שאין לנו לומר שמועיל
זיקה והכא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר
אמר להם ר' שמעון:
ביאה יותר ממאמר לשום
תחתיו ובקונטרס פירש דאין נאסרת
מאמר אחר מאמר אלמא חשיב קמא
(ג) תוס' ד"ה כולהו
תנא שהרי ר"ג סבר אין
קמיפלגי אמר מר עשה מאמר בזו ומאמר
למיקני כל כח מאמר: אשתו עמו.
על בעלה אלא על ידי קינוי וסתירה
וכו' בפ"ק דסוכה דף
מאמר אחר מאמר ואפ"ה
בזו רבן גמליאל אומר נותן גט לראשונה
ואר"י שהוא טעות סופר ולא פירשו
דקניה במאמר וכי נפלה אחותה לא
ז הס"ד: (ד) ד"ה ביאה
מהני מאמר וביאה אחר
וכו' דלא מישתמיט וכו':
ביאה פסולה כדפרישית
רש"י מעולם דבעד אחד ודאי אינה
רמיא קמיה דאחות אשה היא ולא
וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות
(ה) בא"ד והא ביאה
בריש פרקין וכן לרבנן לא
נאסרת אלא בקינוי וסתירה אבל
מיתסרא קמייתא עליה משום אחות פסולה כמאמר:
❖
שניה מכדי קסבר רבן גמליאל אין מאמר
גרע מאמר מביאה פסולה
זקוקה: והלזו תצא. אף מן החליצה:
בעדי טומאה נאסרת בלא קינוי ואין
ושוין הם דיש מאמר אחר
אחר מאמר ראשונה נמי תתייבם גזירה
מאמר וכן יש ביאה אחר
הלזו. כמו הארץ הלזו הנשמה (יחזקאל
לומר משום דהני נשואין דרבנן נינהו
דלמא אתי לייבומי לשניה אמר רבי
ביאה פסולה וא"כ אין לנו
: אמר להם ר"ש כו'. לקמן בפרק מוסף רש"י
לא חשו לאוסרה דכל דתיקון רבנן
לו)
לומר לר' נחמיה שתועיל
יוחנן רבן גמליאל וב"ש ב) ור"ש ובן עזאי ורבי
כעין דאורייתא תיקון ועוד דתיתסר
האשה רבה בן תשע שנים ויום אחד
חליצה פסולה. כלומר
ביאה פסולה יותר ממאמר
נחמיה כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין
גרועה, צריכה לחזור
וקאמר דאין מאמר אחר
הבא על יבמתו וחזר ובא אחיו בן
משום דרב המנונא דאמר י)שומרת יבם
על כל האחין. דלא
ביאה פסולה וא"כ כמו כן
גמור רבן גמליאל הא דאמרן ב"ש דתנן (א)
שזינתה אסורה ליבמה ואר"י דמיירי
תשע שנים ויום אחד עליה פסולה על
אין מאמר אחר מאמר. ולא
מיפקעא זיקא דתרוייהו
בבא עליה בשוגג שאינה נאסרת
ידו דביאת בן תשע שנים כמאמר
שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות
נהירא שהרי סברא גדולה
בחליצה דחדא משום
ג)
יש לחלק דהא ביאה פסולה
דאלימא זיקה ורמיא
אי נמי בקטנה דפיתוי קטנה אונס
שויוה רבנן והוה ליה מאמר אחר
ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה
דיש אחריה לר"ג ולרבנן
אתרוייהו
.
(לעיל כו:)
הוא אי נמי בבא עליה בעל כרחה
מאמר ומקודשת אף לשני ופסלה אף
ביאת שני אינה ביאה.
היינו משום דאיכא למגזר
בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני
כדמפרש תלמודא בריש
דקי"ל (לעיל נ.) אין ביאה
ונאמר אע"ג דביאת בן תשע כמאמר
על ראשון כרבנן דאמרי יש מאמר
ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום
פרקין ור' נחמיה לא ס"ל
אחר ביאה הוה לה ביאת
ומאמר בעל כרחה לא מהני כדאמר
אחר מאמר ר"ש אומר לא פסלה:
משום דביאה וחליצה הוו
שני כביאת איניש דעלמא,
אחות אשה ר"ש דתניא ד)אמר (ב) להו ר"ש
אמר להם ר' שמעון אם ביאת ראשון
בפ"ב (לעיל יט:) עשו חכמים ביאת בן
מדאורייתא ומידע ידע:
וכיון דשוגגת היא שריא
לחכמים אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני
ב) גם נ"ל דטעמא רבא
(לקמן צו:). יש מאמר
ביאה. קניה לגמרי: ביאת שני אינה
תשע בעל כרחה כמאמר מדעת
אחר מאמר בשני יבמין
איכא דאין לטעות למבעל
אינה ביאה אם ביאת ראשון אינה ביאה
ביאה. דהביאה בזמן שהיא בתחלה
דלא שני לן בביאה דיבמה בין מדעת
ויבמה אחת. דתרוייהו
אחר ביאה דאדרבה סברי
בן
ביאת שני נמי אינה ביאה והא ביאת בן
עזאי אומר כו'.
לבע"כ:
אין אחריה כלום ואינה מקודשת לשני
כ"ע דחשיבות דביאה היא
מעיקרא לענין זיקה כי
ואפילו פסולה אין אחריה
הדדי נינהו ומאמר דקמא
בקונט' נראה לו עיקר דגרסינן אין
ולא פסלה על הראשון. ואי משום
תשע דכמאמר שויוה רבנן וקאמר ר' שמעון
כלום וכ"ש דביאה כשרה
לאו קנין גמור הוא דביאה
מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם
דזינתה דקי"ל ביאתו ביאה דתנן
אינה ביאה בן עזאי דתניא בן עזאי אומר
אין לה שיור ואין אחריה
הוא דכתב רחמנא ורבנן
ה)
אחד משום דלקמן (דף נג.) אמתני'
(נדה דף מה.) בא על אחת מכל העריות
כלום ולא אתי למבעל
הוא דאמור ליהני משום
יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה
אחר ביאה. ורבנן לית
גזירה כדמפרש לעיל (נ:)
בעשה מאמר בזו ומאמר בזו כו'
שבתורה מתות על ידו אפילו הכי לא
אחת ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות
להו האי טעמא דקסברי
הילכך לא גרע בתרא
קאמר מתני' דלא כבן עזאי ור"י
מיתסרא על בעלה דקיימא לן (כתובות
דכיון שתקנו חכמים גט
מקמא דלכל חד וחד תיקנו
ויבם אחד ר' נחמיה דתנן ו) ר' נחמיה אומר
אומר דשפיר גריס איפכא ולקמן
דף ט.) אין האשה נאסרת על בעלה
ומאמר לחודייהו ביבמה
מאמר בה (לקמן צו:).
אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה
ואין מאמר אחר מאמר
דלא ליתי למיבעל אחר
אלא על עיסקי קינוי וסתירה: כמאמר
סמיך אסיפא דקתני בין שני יבמין
בשתי יבמות ויבם
ביאה. כמו כן תקנו דביאה
בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום והא
שויוה רבנן. דהכי תניא בפרק האשהז)
ויבמה אחת ולהכי נקטיה אמתניתין
אחד. שכל כחו וקנינו
פסולה יש אחריה דלא ליתו
דעשה מאמר בזו ומאמר בזו לפרושי
עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול
ביאה פסולה דכמאמר שויוה רבנן וקתני
למטעי בביאה אחר ביאה
שהיה לו לענין מאמר
והמוסיף יוסיף:
נתן בראשונה ודחה את
דעלה קאי מתניתין דלא כבן עזאי
וקאמר רבי שמעון ביאת שני אינה
אין אחריה כלום: כיצד עשה מאמר כו':
השנייה. ואית דגרסי לה
וכה"ג איכא לקמן דקתני גט לזו וגט
ביאה אלמא מאמר ראשון חשוב
איפכא ולשון ראשון נראה
האי
וכן שמעתי (שם). אין
לקנות כל כח מאמר: ה"ג יש מאמר
לזו צריכות הימנו חליצה ומסיק לימא
אחריה כלום. ונפקא
אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת. דכל חד וחד תקינו ליה רבנן
מסייע ליה לרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור
בגט ובלא חליצה ואי הדר
מאמר בה: ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד. דכל
על כל האחין ומההיא ליכא סייעתא שיש לחלק בין מיפטר נפשה
קדיש לאידך אחר ביאה לא
מהני (לעיל נ:).
למיפטר צרה כדאמר בריש פ' ד' אחין (לעיל דף כז.) אלא אסיפא
כח שתקנו חכמים במאמר קנה במאמר ראשון לשון מורי. ל"א ה"ג אין
סמיך דקתני בין שני יבמין ויבמה אחת ויש ספרים שכתוב בהם
מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת דדומיא דקידושין בעלמא
כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' עד בין שני יבמין ליבמה אחת ועלה
תקינו רבנן למאמר ואין קידושין אחר קידושין באשה אחת ויש מאמר
מסיק מתניתין דלא כבן עזאי: ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן
אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד דהא תרוייהו קמיה רמיין
וקתני דאין אחריה כלום. פי' וה"ה אחר מאמר תימה דבסוף
וכל חדא אית לה כח יבמין דלא כח ביאה יהבי רבנן למאמר
פירקין מפרש טעמא דרבי נחמיה דליכא למיגזר ביאה שאחר הגט
למיקני לגמרי ח)ולא פקע זיקה דחברתה דביאה הוא דפטרה ולשון ראשון
עיקר דלקמן מוכחא מילתא בפירקין [נג.]: והא ביאה פסולה כמאמר
ומאמר אטו ביאה שאחר חליצה וביאה כיון דחליצה וביאה מדאורייתא
שויוה רבנן. דלא נפקא מיניה בגט דקא בעיא נמי חליצה לזיקתו:
מידע ידיע ואם כן מנלן דלא יהא כלום אחר מאמר ואומר ה"ר
האי
יצחק ב"ר ברוך דע"כ לרבי נחמיה גט ומאמר דאורייתא דילפינן
מק"ו משאר נשים ולית ליה הני מיעוטי דבפ"ק דקידושין (דף יד.) דאי אפשר לומר שיהא מדרבנן לרבי נחמיה דכיון דאית ליה דביאה וחליצה
דאורייתא מידע ידיע דאם כן לא שייך למיגזר הני גזירות דאמר לעיל גט להוציא וחליצה להוציא וביאה לקנות ומאמר לקנות ותימה גדולה
הוא לומר כן (ד) ולא מישתמיט שום תנא ולימא דגט פוטר ביבמה ועוד דא"כ הוה ליה למימר נמי דאין אחר הגט כלום ועוד דלישנא דהש"ס
לא משמע שבא לדקדק מכח זה א) ונראה לר"י דה"פ והא ביאה (ה) כמאמר שויוה רבנן שיהא אחריה כלום משום גזירות דלעיל וחל אחריה מאמר
ומשום הכי תקינו נמי רבנן שיהא מאמר אחר מאמר אע"ג דמסברא הוה לן למימר כר"ג דאין מאמר אחר מאמר לפי שקנה המאמר הראשון
כל מה שיש למאמר לקנות אלא טעמא דרבנן דאי אמרינן דאין מאמר אחר מאמר אתי למימר נמי דאין מאמר אחר ביאה פסולה דלא גרעא
ביאה ממאמר לכך תיקנו שיהא מאמר אחר מאמר וגט אחר גט דגט ומאמר ענין אחד דשניהן דרבנן ואי אמרת דאין גט אחר גט אתי
למימר נמי דאין מאמר אחר מאמר ולא מאמר אחר ביאה פסולה אם כן לרבי נחמיה אין מאמר אחר מאמר דלדידיה ליכא למגזר מידי
דהא לית ליה נמי מאמר אחר ביאה פסולה דקתני כ)(ביאה פסולה) אין אחריה כלום ואם תאמר אמאי תקינו רבנן לר' נחמיה גט ומאמר כלל
ביבמה כיון דביאה וחליצה מידע ידיע ליכא למיגזר דגט להוציא וחליצה להוציא כו' ויש לומר דהעולם סוברים דגט ומאמר מהנו מן התורה מקל
וחומר דבפרק קמא דקידושין (ג"ז שם) ואע"ג דאימעוט מכל מקום אהנו קצת כמו מאמר לבית שמאי ולהכי אי שרית למיבעל אחר גט ומאמר
אתי למיבעל אחר חליצה וביאה אבל בהא לא טעו שיאמרו אחר הגט ומאמר בשביל שתקנה ביאה קנין גמור תקנה כמו כן קנין גמור אחר
ביאה וחליצה ויבא
לבעול אחריה דהא
ודאי ידעי דחליצה וביאה עדיפא מגט ומאמר
שכתובין
בהדיא וגט ומאמר
נתמעטו. ב) ר"י:
אם