בתולה נשאת
פרק
ראשון כתובות
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתולה.
בתולה
נשאת ליום הרביעי. תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי
הא דלא קתני הבתולה כדתני האשה נקנית היבמה
א א ב
א) ב)
ג)
בשבת כדמפרש טעמא: שפעמים בשבת. אבתולה
ניקנית משום דהתם אקרא קאי כי יקח
קאי: בשני ובחמישי. אחת מעשר תקנות שתקן עזרא. בבבא קמא
איש אשה האשה הכתובה וכן היבמה אבל הכא לא
ד)
ב ג ד
בפרק מרובה מפרש לכולהו.
ולכך תקנו שתנשא ברביעי
קאי אקרא והא דלא תנן
בפ"ק דקידושין העבד עברי אף
ה) ו)
ז) ח)
שאם היה לו טענת בתולים ישכים
על פי דכתיב בקרא כי
❖
תקנה עבד עברי משום דא"כ ה"ל
לב"ד בעוד כעסו עליו ה)[ואם יש שהות
למתני העבד העברי שאינו דבוק
בינתים יש לחוש] שמא יתפייס
בתולה
ואין דרך הש"ס לדבר כן ומיהו גבי
ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא היא
לעזי רש"י
איש ואשה רגילים בכל מקום לשנות
זינתה תחתיו ונאסרה עליו כדילפינן
קנדיר"ר [קונריידי"ר].
❖
מונסתרה והיא נטמאהו)
בה' אע"ג דלא קאי אקרא כמו
לצייד.
ומתוך שיבא לבית דין יתברר הדבר
האשה שהלכה
❖
כשיצא הקול שמא יבואו עדים. ובגמר'
האשה שנתארמלה
תוספות רי"ד
פריך ותינשא באחד בשבת: גמ'
האיש מדיר את בנו בנזיר :
בתולה נשאת ביום ד'
נשאת.
לפי ששנינו כו'. לקמן מקשי עלה:
מוסף רש"י
נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי
הא דלא קתני נושאין
א
ואלמנה ביום ה'
הגיע זמן ולא נישאו. לקמן בפרק
את הבתולה כמו האיש
שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות
הגיע זמן.
שפעמים בשבת ב"ד
יושבין בעיירות ביום ב'
מקדש לפי שעתה
אע"פ תנן נותנין לבתולה שנים עשר
ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת
וביום ה' ואם היה לו
מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה"א
חדש משתבעה הבעל והזהיר על
בתולים היה משכים לבית דין: גמ' אמר
(לקמן
טענת בתולים היה משכים
אפי' בעל כרחה כדמשני
הנישואין לפרנס עצמה בתכשיטין.
מח:) ולא נישאו.
לב"ד. פי' חכמים תקנו
רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מפני
שתנשא הבתולה בד' כדי
גבי הא דפריך וליתני האיש קונה
לפרנס קנדיר"ר בלע"ז. ולאלמנה
(שם)
מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי
שיבעול בליל ה' ואם לא
שלשים יום: הגיע זמן. זה ולא נישאו
ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש
ימצא לה בתולים ילך
אשה: ליום הרביעי. ולא בליל
ששנינו הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו
לחופה. לקמן מפרש שעכב הבעל:
בבוקר לב"ד טרם שיתקרר
(לקמן נז.) ואוכלת
דעתו שיפייס עמה ויחקרו
ואוכלות בתרומה יכול הגיע זמן באחד בשבת
אוכלות משלו. שהבעל חייב במזונות
חמישי כדאמר בפרק בתרא דנדה
בתרומה.
ב"ד מתי זינתה שמא
אשתו מתקנת ב"ד כדלקמן בפרק
ח) דליכא כתובה דלא רמו
יהא מעלה לה מזונות לכך שנינו בתולה
(לקמן
תחתיו זינתה והיא אסורה
נערה : ואוכלות בתרומה.
בה תיגרא כ"ש אם יעשה נשואין
מח:)
לו. שפעמים בשבת וכו'.
נשאת ליום הרביעי אמר רב יוסף מריה
פי' אבתולה יהיב טעמא
אם כהן הוא והיא בת ישראל שהכהן
בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנשואין
דאברהם תלי תניא בדלא תניא הי תניא והי
וטעמא דאלמנה מפרש
שאם
היה
מאכיל את אשתו תרומה כדיליף
וכתובה ולא יבעול:
לקמן. ותקנות עזרא הוא
לא תניא הא תניא והא תניא אלא תלי תניא
לו טענת וכו'. ואם תאמר הא תינח
מוכהן כי יקנה נפש ז):
(לקמן
שישבו ב"ד בעיירות
דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא
נז.) מריה דאברהם.
בב' ובה'. כדאמרינן בפ'
לכך שנינו בתולה נשאת כו'. להודיע
אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא
(שבת כב.)
מרובה מי' תקנות שתיקן
אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה
שתקנת חכמים מעכבתו מלכנוס
אלא חד ספיקא כדאמרינן בגמרא
(רשב"ם ב"ב קלד.)
עזרא. ואע"פ שבכל עיר
אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת
ואין עכבה זו שלו: מריה דאברהם
אבל בשאר נשים דאיכא ספק
ועיר היתה סנהדרין קבוע.
בכל ימות השבוע היו
כו'. תמה על דברי רבו ואמר מריה
ליום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים היה
ספיקא אמאי תנשא ליום ד' ואומר
עוסקים בתורה ובב'
דאברהם מה זה היה לשמואל לומר
ר"ת דלא פלוג רבנן בתקנתא ומשום
משכים לב"ד ותינשא באחד בשבת שאם
ובה' עוסקים בדינים.
ולקמן פריך ותנשא באחד
כן. ועוד שחלה רב יוסף ושכח תלמודו
אשת כהן ופחותה מג' תקנו בכל
היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין
בשבת: אמר ר"י מפני
ותוהה על דבריו הראשונים: תלי
הנשים שינשאו ביום ד' ובקונטרס פי'
ב שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא
מה אמרו בתולה נשאת
תניא בדלא תניא. תולה טעם משנה
שמתוך כך יתברר הדבר ויבואו עדים
בד' שאם היה לו טענת
טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני
בתולים היה משכים לב"ד.
שנויה במשנה שאינה שנויה: ומקשינן
שזינתה ברצון וקשה לפירושו דאמרינן
ותנשא בא' בשבת ואם
בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה ועכשיו
לרב יוסף הי תניא והי לא תניא הא
בגמרא אמר אביי אף אנן נמי
היה לו טענת בתולים
ששנינו שקדו אותה ששנינו הגיע זמן ולא
תניא והא תניא. זו שנויה וזו שנויה:
תנינא דהאומר פתח פתוח מצאתי
היה משכים לב"ד שקדו
חכמים על תקנות בנות
נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה
אלא תלי תניא דמפרש טעמא
נאמן לאוסרה עליו בתולה נשאת כו'
ישראל שיהא טורח ג'
בדתניא דלא מפרש טעמא. משנתינו
מאי לאו דקטעין פתח פתוח והשתא
הגיע זמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול
ג
ימים בסעודה א' בשבת
היכי מייתי ראיה לפ"ה הא אע"ג
טעמא מפורש בתוכה כדי שישכים
שני ושלישי וברביעי
לכנוס אינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה
ד
כונסה. ועכשיו ששנינו
דאינו נאמן מכל מקום ישכים לבית
לבית דין והגיע זמן אין שום טעם
הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה
שקדו. אותה ששנינו לקמן
דין שמתוך כך יצא הקול ויבואו עדים
מפורש בה לומר מפני מה אם הגיע
בפ' אע"פ נותנים לבתולה
אינו מעלה לה מזונות ואיכא דבעי לה
ויתברר הדבר וי"ל דלא מייתי אביי
זמן באחד בשבת אינו מעלה לה
י"ב חודש משתבעה הבעל
מיבעיא חלה הוא מהו התם טעמא מאי
לפרנס א"ע. כשם שנותנים
מזונות: ותינשא באחד בשבת.
ראיה לרבי אלעזר אלא שהוא בקי
לאשה כך נותנים לאיש
משום דאניס והכא נמי הא אניס או דלמא
כולה רב יוסף קאמר לה: ועכשיו
ומכיר אם הוא פתח פתוח דאם אינו
לפרנס א"ע ולאלמנה ל'
התם אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן הכא לא
ששנינו שקדו. ובשביל תקנה זו הוא
יום הגיע זמן ולא נשאו
בקי לא יצא הקול ולא יבא לידי
אוכלות משלו. פי' וכגון
ואם תמצי לומר חלה הוא מעלה לה מזונות
בירור כי יאמרו שהוא טעה וסבור
מעוכב מלכנוס באחד בשבת מעתה
שהבעל מעכב הגיע זמן
אותה ששנינו כו': לפיכך. רב יוסף
שמצא פתח פתוח ואינו כן ולא יחושו
חלתה היא מהו מצי אמר לה אנא הא קאימנא
בא' בשבת מתוך שאינו
יכול לכונסה אינו מעלה
לדבריו ועי"ל דגם לפ"ה לא היו
מסיים לה משמיה דנפשיה ומסבריה
או דלמא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו
לה מזונות לפיכך חלה
מתקנים שתהא ניסת ליום ד' משום
ואמר לפיכך הואיל ולמדנו שהמעוכב
ואם תמצי לומר אמרה ליה נסתחפה שדהו
הוא או שחלתה היא או
שמא יתברר על ידי עדים אבל כיון
מחמת אונס אינו חייב לזונה חלה
שפירסה נדה אינו מעלה
פירסה נדה מהו בשעת ווסתה לא תיבעי לך
לה מזונות. א"ר שמואל
הוא כו': הא קאימנא. הנני מזומן:
דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש
בר רב יצחק ל"ש אלא
דלא
נסתחפה שדהו. לשון מטר סוחף
דנאמן לאוסרה עליו תקנו שתהא
מתקנות עזרא ואילך שאין
נשטפה שדך. כלומר מזלך גרם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון: ניסת ברביעי גם בשאר נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר
ב"ד יושבין אלא בב' ובה'.
אבל אי איכא ב"ד קבועים
הדבר על ידי עדים והשתא מייתי אביי שפיר ממתניתין דבאשת כהן
פשיט
בכל יום כקודם תקנות
ובפחותה מבת שלש נאמן לאוסרה עליו. ותימה דהכא משמע דמשום חששא דזנות תקנו שתהא ניסת ברביעי ובפ"ב דגטין
עזרא אשה נשאת בכל יום
איכא מ"ד דתקנו זמן בגטין משום פירי אבל משום שמא יחפה על בת אחותו לא חיישינן משום דזנות לא שכיח וי"ל דהתם קאמר
והא בעינן שקדו דטריח
לה. והכי אסיק רב אחא
זנות דאתי לידי מיתה דהיינו בהתראה ובעדים לא שכיח אי נמי הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אע"ג דלא שכיח:
דכל אונסא לא אכלה בין
מפני
מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו כו'. אין שואל הטעם למה נשאת ברביעי דאם כן לא הוה משני מידי אלא
חלתה היא ובין חלה הוא.
הכי פירושו מפני מה אמרו כלומר מאי נפקא מינה שתיקנו שנשאת ברביעי ומשני נפקא מינה לענין מזונות ותרומה ורב
והכי הילכתא:
יוסף קא מתמה מריה דאברהם דהא נפקותא מפרשה בהדיא שאם היה לו טענת בתולים והוא מניח נפקותא זו המפורשת ותופס נפקותא
אחרינא: אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר יהודה אמר שמואל. ולא גרסינן רב יוסף דהא רב יוסף גופיה קאמר אלא אי איתמר:
מפני מה אמרו כו'. בניחותא גרסינן לה ולא בא להקשות אלא ותנשא באחד בשבת: ותנשא באחד בשבת. לא בעי לשנויי
דנשאת ברביעי כדי שתבעל בחמישי משום ברכה שנאמרה בו לדגים כדאמרינן לקמן ועוד למה לי טעם דשקדו תיפוק
ליה משום ברכה ואומר ר"י דטעם דברכה אינה אלא עצה טובה ולא מקרי עבריינא אבל משום שקדו מקרי עבריינא וכן משמע לקמן
דאמר טעמא משום ברכה אבל משום איקרורי דעתא לא
חיישינן
ומאי
נפקא מינה אלא
ודאי דמשום ברכה
לא מקרי עבריינא:
מציא