ב:
בתולה נשאת
פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מציא
אמרה ליה נסתחפה שדהו. ואינו יכול לטעון דאדרבה
פשיט רב אחאי. הך בעיא ממתניתין דקתני לא נישאו ולא קתני
ג א
א) ב)
ג)
לא נשאו דלישתמע שהבעלים מעכבים: אלא לא נישאו. הן לבעלים.
מזלה גרם דכיון דלא מיפקדא אפריה ורביה לא
ד)
תלה העכבה בנשים: ואיידי דתנא רישא בדידהי. נותנין לבתולה
מיענשא כדאמרינן בהבא על יבמתו ועוד דהאשה
ה)
לפיכך
חלה הוא אינו
ד ב
שנים עשר חדש ולאלמנה שלשים יום: ולענין גיטין אינו כן. אלפיכך
היא שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה:
ו) ז)
מעלה לה מזונות. קשה לר"י דאמר
קאי דאשמעינן שעכבת האונס
ה ג
ח)
בהחולץ עמד
פוטרתו מן המזונות לענין גיטין אין
❖
דלא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו כי
בדין וברח נזונת משל יבם ומפרש
טענת אונס מועלת אם נתן גט
תיבעי לך שלא בשעת ווסתה מאי כיון דלא
ו ד
בירושלמי ברח ה"ה חלה והכא אמרי'
לאשתו ע"מ אם לא אבא עד זמן
בשעת ווסתה הויא מציא אמרה ליה נסתחפה
גליון הש"ס
דחלה אין מעלה לה מזונות ואור"י
פלוני יהא גט [ונאנס] ולא בא הרי
שדהו או דלמא כיון דאיכא נשי דקא
ז ה
תוס' ד"ה לא נשאו וכו'
דהתם חלה או ברח לאחר שעמד בדין
זה גט ואינו יכול לומר אנוס הייתי:
❖
משנייא ווסתייהו כשעת ווסתה דמי פשיט
מקובלין היו כך.
אלמא קסבר אין אונס בגטין. אין
שכבר נתחייב לה במזונות אבל
רב אחאי הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו
❖
טענת אונס בגיטין. ולקמיה מפרש
הכא בחלה קודם הגעת זמן ובקונט'
ואוכלות בתרומה לא נשאו לא קתני אלא
טעמא: אינו גט. ואם אין לה ו) בנים
פי' שם דוקא ברח אבל חלה לא
תוספות רי"ד
זקוקה ליבם: מת הוא דאינו גט.
לא נישאו היכי דמי אי דקא מעכבן אינהי
ואין נראה כדמשמע בירושלמי
אמר רבא ולענין גיטין אינו
מוסף רש"י
ולפירושו אין להקשות מאיכא דבעו
דהא לא שויא גיטא עד י"ב חדש
אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אלא
כן. פי' לענין גיטין אין
הרי זה גיטיך אם לא
טענת אונס מועלת שאם
לה מיבעיא אמאי לא פשיט לה מהתם
והוא מת בתוך הזמן ומאן קא מגרש
לאו דאיתניס כי האי גוונא וקתני אוכלות
באתי כו' אינו גט.
נתן גט לאשתו שאם לא
דיש לומר דארוסתו אגידא ביה טפי
לה מהשתא אין המתים מגרשים:
משלו ואוכלות בתרומה אמר רב אשי לעולם
אבוא עד זמן פלוני יהא
מת הוא דאינו גט. משום דאין גט
מיבמתו כדאמרינן ביבמות בכמה
גט. ונאנס ולא בא ה"ז גט
אימא לך כל אונסא לא אכלה ודקא מעכבי
דוכתי: פשיט רב אחאי. לא
ואין יכול לומר אנוס
לאחר מיתה אבל משום אונס אחרינא
(גיטין עו:)
אינהו ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני לא
הייתי. אלמא קסבר אין
כמו שפירש רשב"ם דהיינו רב אחאי
לא מפקע גיטא אלמא אין אונס
אונס בגיטין. א"ד אמר
נשאו ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא נמי
גאון שעשה שאלתות והיה בסוף כל
בגטין דאי סלקא דעתך חלה נמי
רבא וכן לענין גיטין.
אלמא קסבר יש אונס
סיפא בדידהי: אמר רבא ולענין גיטין אינו
האמוראים ולכך משנה לשונו בכל
אינו גט ניתני חלה וכל שכן מת
בגיטין. ואע"ג דקי"ל
שאין אונס גדול מזה: היא גופא
הש"ס פריך רב אחאי פשיט רב
כן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין מנא
א
הלכה כלישנא בתרא. הכא
קמ"ל. כלומר האי דתנא מת לאו
אחאי שהרי כאן רב אשי ז) עונה על
הלכה כלישנא קמא דהכי
ליה לרבא הא אילימא מהא דתנן ב הרי
אמרי' בגיטין בשמעתא
דבריו אלא אומר רבינו תם שהוא
לדיוקא דילה תניה למידק הא חלה
זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים
(ע"ז
קמייתא בפ' השולח. ההוא
אמורא וכל אמורא היה תופס לשונו
הרי זה גט אלא לאשמעינן היא גופא
לז.) הרי זה גיטיך אם
דא"ל אי לא נסיבנא מכאן
עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו
מתי.
כמו מגדף בה ר' אבהו
דאין גט לאחר מיתה ואפי' בלא תנאי
ועד תלתין יומין להוי
גט מת הוא דאינו גט הא חלה הרי זה גט
(רשב"ם ב"ב קלז.)
גיטא כי מטא יום תלתין
תהי בה ר' יוחנן לייט
כגון האומר לאשתו הרי זה גיטיך
א"ל הא טרחנא למאי
ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט
עלה אביי :
לאחר מותי אינו גט לפוטרה מן
נחוש לה. אי משום אונסא
לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו.
והיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה אין
(גיטין עב.) הרי זה
היבם: זה גיטך אם מתי. שכיב
אין אונס בגיטין. אלמא
גיטיך מחולי זה.
קסבר לה לתלמודא דאין
גט לאחר מיתה הא תנא ליה רישא הרי
$ מקובלין היו כך לקרות לא
מרע שכתב גט לאשתו באחד מן
ג
אונס בגיטין:
נישאו ועוד דאי לא נשאו אאנשים
הלשונות הללו זה גיטך אם מתי או
זה גיטיך אם מתי הרי זה גיטיך מחולי זה
קאי ה"ל למימר נמי בלשון רבים
זה גיטך מחולי זה משיפסוק חולי זה
הרי זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום
ואוכלות משלהם: אלא לא נישאו.
(שם) הרי זה גיטיך
(מעלי) משמע והוא מת מאותו חולי
לאחר מיתה לא אמר
דלמא לאפוקי מדרבותינו דתניא ורבותינו
פירוש דמשמע נמי דמעכבי אינהי
לא אמר כלום שהרי משפסק אינו
כלום.
התירוה להנשא ואמרינן מאן רבותינו אמר
בחיים ואינו יכול לגרש: דלמא.
אבל אין לומר דמשמע דוקא דמעכבי
(רשב"ם
רב יהודה אמר שמואל בי דינא דשרו
הא דאיצטריך סיפא אם לא באתי
אינהי אבל לא אינהו מדקאמר
ב"ב קלז.) ופסקיה
משחא סברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של
וכו' לאפוקי מדרבותינו איצטריך
לעולם דמעכבי אינהו ואיידי דתנא
מברא.
(גיטין
שטר מוכיח עליו ואלא מסיפא מעכשיו
דפליגי עלה ואמרי דאין גט לאחר
רישא בדידהי כו' דמשום איידי אין
ד
ל.) לא שמיא מתיא.
לשנות טעות בסיפא: מת הוא
מיתה הוא דכיון דכתוב בגט זמן
אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך
דאינו גט. דאין גט לאחר מיתה
כתיבתו הוא מוכיח שכך אמר לה
שנים עשר חדש הרי זה גט מת והוא הדין
(שם)
אם לא באתי לאותו זמן יהא גט
הא חלה הרי זה גט דאי חלה נמי
לחלה דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול
למפרע מהיום דאי לא משוה גיטא
אינו גט וטעמא דהכא דאינו גט
קמי יבם אלא מהא דההוא דאמר להו אי
עד שנים עשר חדש למה כתב יום
משום אונס אם כן לישמעינן חלה
לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא
כתיבת הגט בתוכו לכתוב אם לא
דהוי אונס מועט וכ"ש מת דהשתא
אתא בסוף תלתין יומין ה ופסקיה מברא אמר
באתי לר"ח פלוני יהא גט: התירוה
אכתי לא אסיק אדעתיה דבמת איכא
להו חזו דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל
לינשא. בלא חליצה לההיא דאם לא
למימר ניחא ליה דלא תפול קמי
יבם: ודלמא לעולם אימא לך
באתי: זמנו של שטר מוכיח עליו.
לאו שמיה מתיא ודלמא אונסא דשכיח שאני
חלה נמי אינו גט. ויש טענת אונס
לא לחנם נכתב זמנו לתוכו אם לא
דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו
ודקאמר ליתני חלה וכ"ש מת הא
להודיע שמיום הכתיבה והמסירה
דאפסיד אנפשיה
אלא רבא סברא
דקתני מת הא קמ"ל דאין גט לאחר
הוא מגרשה אם לא יבא לאותו זמן
דנפשיה קאמר משום
צנועות ומשום פרוצות
מיתה ואתא לאשמועינן תרוייהו
הלכך אע"ג דלא כתב זה גיטך מהיום
משום צנועות דאי
אמרת לא להוי גט
דיש אונס ואין גט לאחר מיתה דאי
אם לא באתי כו' כמאן דכתב מהיום
זימנין
יש אונס גרידא אתא לאשמועינן
דמי. ובבבא בתרא אמרה
אבל יש גט לאחר מיתה הוה ליה למינקט חלה ואי אין גט לאחר
רבי יוסי דתנן הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר
מיתה גרידא הוה בעי לאשמועינן לא הוה ליה למינקט הרי זה
מיתה ואם לא כתב מהיום אינה מתנה רבי יוסי אומר אינו צריך:
ואלא מסיפא. גמר רבא דאין אונס בגיטין: הרי זה גט. ואע"ג
גיטך אם לא באתי שעושה תנאי אלא הרי זה גיטיך לאחר מיתה:
הרי זה גיטיך אם מתי מחולי זה לאחר מיתה. לאחר מיתה הוי
דאין אונס גדול ממיתה אלמא אין אונס בגיטין והוא הדין לחלה:
דלמא מת דוקא. דכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב לה שאם
טעמא דכולהו כמו אתם ולא אפוטרופסין ולא שותפין ולא
אריסין ולא כל התורם את שאינו שלו דכולהו הוו
ימות יהיה גט למפרע שלא תיזקק ליבם ובהאי אונסא לא ניחא ליה
משום תורם את שאינו שלו וא"ת ההיא משנה גופה אמאי איצטריך
למיבטל גיטא אבל באונסא אחרינא דניחא ליה לבטולי גיטא ביה אימא
לך יש אונס בגיטין: ופסקיה מברא. הנהר הפסיקו שהיתה המעבורת
הא תנן בהדיא בפ"ק דגיטין דאין גט לאחר מיתה
מצד העיר ולא יכול לעבור: חזו דאתאי. שבאתי: לא שמיה מתיא.
דתנן האומר תנו גט זה לאשתי לא יתנו לאחר מיתה ובפרק קמא
דגיטין פירשנו: דלמא לאפוקי מדרבותינו. אבל מההיא
והוי גיטא ואם רצתה תינשא לאחר וגם לכהונה נפסלת מהיום:
דרישא לא שמעינן לאפוקי מדרבותינו דאיכא לאוקמה בשאין כתוב
זימנין
זמן בשטר והא דאמרינן שלשה גיטין פסולין וחד מינייהו שאין בו זמן הא אמרינן אם נשאת הולד כשר ומשום דאין גט לאחר מיתה
קתני הכא לא אמר כלום אפילו נשאת אי נמי בשכתוב בו ח) שבוע או שנה או חדש דאמר בפרק שני דגיטין דכשר ואין זמנו מוכיח
עליו אי נמי במאוחר: דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם. וא"ת בפרק מי שאחזו דאמרי' אכלו ארי אין לנו
פירוש אין לנו שיהא גט ואמאי לא הוי גט הא לא ניחא ליה דתפול קמי יבם וי"ל דבאונס דלא שכיח כלל לא אסיק אדעתיה שירצה שיהא גט:
וסברה