נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממזרת
ונתינה לישראל אינו חייב לפדותה. וא"ת בין לאביי בין
ממזרת ונתינה לישראל. אע"ג דאית לה כתובה ותנאי כתובה דלמשקל
צג א
א)
ב) ג)
לרבא הא אמרינן בפ' יש מותרות
ומיפק לית לה תנאי כתובה דפרקונה דמעיקרא לא אשתעבד לה:
ד)
שאין אני קורא בה ואותבינך לאינתו. שזהו תנאי כתובה לישראלית:
אלמנה לכ"ג כו' ממזרת ונתינה לישראל יש להן כתובה פירות
ה) ו)
צד ב ג
רבא אמר כו'. בממזרת ונתינה כאביי סבירא ליה דלא אשתעבד לה
ובלאות ופירות היינו פרקונה דפרקונה תחת פירות ואור"י דהתם
ז)
❖
אבל באלמנה לכ"ג פליג עליה ואמר
פי' בקונט' דיש להן פירות שאוכל
מעיקרא לא אשתעבד לכהנת
הבעל משלהן אבל אם לא מלו לא
ממזרת ונתינה לישראל אינו חייב לפדותה
צה ד
פריק להו מדידיה אבל שניות דקתני
ואהדרינך למדינתך אלא מחמת שאסרה
שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאנתו
תוספות רי"ד
השבויה עליו אבל לנאסרת מחמת
התם דאין להם פירות אפי' מה שאכל
רבא אמר כל שאיסור שבייה גורם לה חייב
א
כהן דהוא לשבח
דבר אחר לא נשתעבד דתנאי כתובה
הבעל לא יחזיר ואלמנה לכ"ג מפרש
שקידושי' קידושי טעות
לפדותה איסור דבר אחר גורם לה אינו חייב
צו ה
דישראל וכהן שוין אלא שהכהן מתנה
אביי דיש לה לגמרי דין פירות שחייב
כדפסיק לית הל' כר"ש
לפדותה לימא כתנאי המדיר את אשתו
בפ"ב דקידושין. ואם
עמה שאפי' תאסר עליו מחמת
לפדותה אבל רבא מפרש פירות ממש
זינתה אפילו ברצון מותרת
ונשבית רבי אליעזר אומר פודה ונותן לה
שבייתה לא תפסיד כתובת פרקונה:
כמו שאכל ואותן פירות עצמן לא יתן
לבעלה שהרי היא לו
צז ו
כתובתה רבי יהושע אומר נותן לה
המדיר את אשתו. מליהנות לו:
הבעל אא"כ נשבית דאי אפילו לא
כפנויה ולא כאשתו
ב
שזינתה (לשום) [דהך]
פודה. ואע"פ שסופו לגרשה מחמת
כתובתה ואינו פודה אמר רבי נתן שאלתי
נשבית א"כ היתה נשכרת וכל הנשים
נשואין אינה כלום: ואפי'
❖
נדר: ואינו פודה. לקמן מפרש טעמיה:
היו רוצות בכך שלא יפדו ויהיו הפירות
את סומכוס כשאמר רבי יהושע נותן לה
בנה מורכב על כתפה
או בנשבית ולבסוף הדירה. [כלומר
ממאנת והולכת לה. פי'
שלהן אע"ג דאמר לעיל דפרקונה
כתובתה ואינו פודה כשהדירה ולבסוף
לאו דווקא ממאנת אלא
עדיף לה טפי מפירות:
או אפי' כשנשבית ולבסוף הדירה]
נשבית או בנשבית ולבסוף הדירה ואמר
הרי היא מותרת לכל אדם
כגון שנדרה היא וקיים לה הוא.
תוספות רי"ד (המשך)
נמי אמר ואע"ג דאיכא למימר לא
בלא גט: אמר ר"י הני נשי
לי לא שמעתי ונראין דברים שהדירה
ג
דגנבו גנבי שריין לגברייהו
פסלת לי) [דעל פסול
הדירה אלא להפטר מן הפדיון: מאי
טפי הוה ליה למימר דפליגי
ולבסוף נשבית דאי אמרת נשבית ולבסוף
ואע"ג דממטיין להו מיא
שהיא פסולה ליה] מחמת
לאו במדיר אשת כהן. בכהן שהדיר
דמר אזיל בתר מעיקרא ומר אזיל
ונהמא ומשלחו להו גירא
ד"א שלא מחמת שבויה
הדירה אתי לאיערומי מאי לאו במדיר אשת
בתר בסוף כדמסיק לקמן אלא דניחא
את אשתו דאי בישראל לא אמר ר'
שמחמת יראה הוא דקא
לא מתנה בהדה למיפרקה
עבדין פי' כשנלחמין
הלכך אלמנה לכ"ג גרושה
כהן קמיפלגי ואביי דאמר כרבי אליעזר ורבא
ליה לאוקומי פלוגתייהו בנותן אצבע
אליעזר פודה שהרי אין אני קורא
מזמינין ומושיטין להן
וחלוצה לכהן הדיוט
בין שיניה דאשכחן דפליגי בה תנאי
בה תנאי כתובת ישראל ואותבינך
דאמר כרבי יהושע לא הכא במאי עסקינן
חיצים לירות שבקינהו
ממזרת ונתינה לישראל
לי לאינתו אלא בכהן קיימינן ומשום
בפרק המדיר :
ואזלי מנפשייהו ודאי
מחמת ד"א הוא ופטור.
כגון שנדרה איהי וקיים לה הוא ר' אליעזר
והיו מבקשין ממנה עד עשרה
אסורין: ת"ר שבויי מלכות
וקי"ל הלכה כרבא: תניא
שאני קורא בה ואהדרינך למדינתך
סבר הוא נותן אצבע בין שיניה ורבי יהושע
ד
ה"ה כשבוי' גנבים ולסטים
המדיר את אשתו. פי'
בדמיה פעם ראשונה פודה. וא"ת
קאמר ר' אליעזר פודה ואע"ג דאיסור
אינן כשבוין והתניא
הדירה ואסורה עליו
סבר היא נתנה אצבע בין שיניה אי היא
דבר אחר גרם לה [ליאסר עליו ואביי
והא דבעי בפ' השולח
איפכא לא ק' כאן במלכות
בהנאה ואח"כ נשבית.
נתנה אצבע בין שיניה כתובה מאי עבידתה
אחשורוש כאן במלכות
פי' שא"י להחזירה לו
כרבי אליעזר ורבא כר' יהושע דאמר
אהא דתנן אין פודין את השבויין
בן נצר גנבים אלסטים
לאשה מפני נדרו ר"א
ותו אמר ר' נתן שאלתי את סומכוס כשאמר
יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם
אינו פודה הואיל ואיסור דבר אחר גרם
ל"ק הא בב"נ הא בלסטים
אומר פודה אותה ונותן
רבי יהושע נותן לה כתובתה ואינו פודה
לה]: הכא במאי עסקינן כו'. כלומר
אי משום דוחקא דציבורא הוא או משום
דעלמא וב"נ הכא קרי
לה גט וכתובתה ר"י
ליה מלך והכא קרי
אומר נותן לה כתובתה
כשהדירה ולבסוף נשבית או בשנשבית
דלא ז)ליגרו בהו טפי תפשוט מהכא
לעולם רבי אליעזר ורבי יהושע לאו
ליה לסטים אין גבי
ואינו פודה ואוקי פלוגתא
דמשום דוחקא דציבורא דקתני דפודה
בפלוגתא דאביי ורבא פליגי ואי
ולבסוף הדירה ואמר לא שמעתי ואי דנדרה
אחשורוש ליסטים הוא
הכי. באלמנה לכ"ג גרושה
גבי ליסטים דעלמא מלך
וחלוצה לכהן הדיוט
עד עשרה בדמיה וי"ל דאפי' לטעמא
באיסור דבר אחר שלא על ידי נדר
איהי מה לי הדירה ולבסוף נשבית מה לי
הוא. פי' שבויי מלכות הרי
וממזרת ונתינה לישראל
דלא ליגרו וליתו טפי לא תקינו שלא
אי נמי בכהנת ע"י נדר דכולי עלמא
נשבית ולבסוף הדירה אלא לעולם דאדרה
הן כשבויין כמו מלכות
כ"ע לא פליגי דאינו חייב
יוכל לפדות אדם את עצמו יותר
אי כאביי אי כרבא והכא כגון שנדרה
אחשורוש שאנס הרבה
לפדותה. פי' מפני שאיסור
איהו ואביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ
נשים למשכבו ואותן
ד"א גורם לה כדאמרן כי
מכדי דמיו שהרי עור בעד עור וכל
היא וקיים לה הוא שאמר יתקיים או
הנשים הן כשבויים שהן
פליגי במדיר שהוא גרם
לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה אלמנה לכהן
אשר לאיש יתן בעד נפשו
החריש ולא הפר ביום שמעו ובישראל
אנוסין ומותרות לבעליהן
האיסור ופליגי בין באשת
גדול כולי עלמא לא פליגי דחייב לפדותה
פליגי וטעמא דרבי יהושע דקסבר
והכא אשתו כגופו והא דבעי התם
שמסתמא לא נתרצות
כהן בין באשת ישראל
לו דמימר אמרה מלך
דר"א סבר בתר מעיקרא
ממזרת ונתינה לישראל כולי עלמא לא
היא נתנה אצבע בין שיניה ונושכתו
למיפשט מהא דלוי פרקיה לברתיה
גדול כזה לא ישימני
אזלי'. כדנסבא וכתב לה
כלומר היא גרמה לעצמה לבטל תנאה
עד תליסר אלפי דינרי היינו משום
פליגי דאינו חייב לפדותה מדיר אשת כהן
גברת ולתאות יצרו הוא
תנאה ואז הות שריא
דאין בתו כגופו: רצה אינו פודה.
שאין אני יכול לקרות בישראל ואותבינך
מתכוין והלכך אנוסה
ליה אע"ג דהשתא בשעת
נמי כולי עלמא לא פליגי דחייב לפדותה
היא ושבויי ליסטים אינן
פדיון היא אסורה לו כיון
פי' בקונטרס דלא תקינו רבנן אלא
לאינתו ור' אליעזר סבר הוא נתן
דהיינו אלמנה [לכ"ג] כי פליגי במדיר
כשבויים דתני התם הן
שהוא גרם לאיסור הזה
חד פדיון משמע מתוך פירושו דאם
אצבעהה) בין שיניה לינשך שלא הפר לה:
כמו בן נצר שהי' ליסטים
שיבא חייב לפדותה ור"א
אשת ישראל רבי אליעזר אזיל בתר מעיקרא
מה לי הדירה ולבסוף נשבית. הא לא
נשבית פעם שנית דאינו פודה כלל
ושולל ונתגבר וכבש הרבה
כאביי ס"ל ור"י סבר אע"ג
ורבי יהושע אזיל בתר בסוף רבא מתרץ
עיירות ומפני שלא היה
שהוא גורם לאיסור בתר
אפילו בדמיה וקשה דלעיל
הערים מידי שהרי היא התחילה
מלך נכבד וחשוב האשה
לבסוף אזלי' דהיינו בשעת
לטעמיה אלמנה לכ"ג ממזרת ונתינה
בנדר: ואביי מתרץ לטעמיה. למימר
מסקינן תקנו מצוי למצוי דמשמע
שהי' אונס למשכבו סמכה
פדי'. ולא מיבעיא באשת
לישראל כולי עלמא לא פליגי דאינו חייב
דעתה שישימנה גבירה
ישראל שאינו יכול לקיים
לאו תנאי היא אלא דכ"ע כוותי קיימי
דפירות ופרקון מצויין יותר מכתובה
ומסתמא היא מתרצת לו
ואותבינך לי לאינתו שהרי
וכן רבא מתרץ לטעמיה: דחייב
לפדותה כי פליגי במדיר בין אשת כהן ובין
וקבורה לפי שאלו אינם אלא פעם אחת
ואין דינה כשבויין והיא
סופו להוציאה משום הנדר
לפדותה. שהרי אני קורא בה בין
כל ימיה אבל פירות ופרקון אפשר
אשת ישראל רבי אליעזר אזיל בתר מעיקרא
אסורה לבעלה ישראל
פטור. פי' דאיסור ד"א
ולגבי אחשורוש קורא לבן
גורם. אלא אפי' באשת
להיות כמה פעמים וצ"ל לפירושו
בתחלת התנאי בין בסוף קיומו
ורבי יהושע אזיל בתר בסוף: נשבית חייב
נצר ליסטים שלא מלך
כהן דמצי למיקם תנאי'
דאדרבה פירות ופרקון אינו מצוי אבל
ואהדרינך למדינתך ואע"ג דאיסור
לפדותה וכו': ת"ר נשבית בחיי בעלה
כ"א בליסטיות ומאי שבויי
היינו ואהדרינך למדינתך
קבורה חשיבא מצוי לפי שהנשים
דבר אחר גרם לה אהדרינך למדינתך
ליסטים ה"ה כשבויין אלו
פטור משום דס"ל כרבא
ואח"כ מת בעלה הכיר בה בעלה יורשין
הן ליסטים דעלמא והן
והלכתא כר"י: נשבית
הוא: ממזרת ונתינה לישראל אין
ממהרות למות מן האנשים כדאמר
כשבויי אנוסים ומותרת
חייב לפדותה. ת"ר נשבית
חייבין לפדותה לא הכיר בה בעלה אין
חייב לפדותה. שאין אני קורא בה לא
בירושלמי וכן כתובה מצוי הוא ור"ח
לבעליהן דמסתמא לא
בחיי בעלה ואח"כ מת
יורשין חייבין לפדותה
לוי סבר למיעבד
פירש דרצה אינו פודה יותר מכדי
בשעת התנאי ולא בסופו ואותבינך
נתרצית לו ואין חפצה
בעלה הכיר בה בעלה. פי'
להיות אשתו שבויי מלכות
נודע לבעלה עד שלא מת
עובדא כי הא מתניתא א"ל רב הכי אמר
לי לאינתו: מדיר אשת כהן נמי.
דמיה אבל כדי דמיה פודה ותימה
אינן כשבויין והוא בן
יורשים חייבים לפדותה
כהן שהדיר את אשתו נמי שתנאי
לרשב"א דא"כ לרבנן נמי תיקשי פרקון
חביבי לית הלכתא כי
הא מתניתא אלא
נצר שמלך ואינן כשבויין
שכבר נתחייב בעלה
הראשון ואהדרינך למדינתך הוא
אפרקון שני אע"ג דכדי דמיה יותר על
דמסתמא היא נתרצית לו
לפדותה ונשתעבדו כל
כי הא דתניא נשבית לאחר מיתת בעלה
ה
כדאמרן ולגבי ליסטים
נכסיו בפרקונה. לא הכיר
ואפשר לו לחול בשעת התנאי ואפשר
כתובתה וברייתא אחרת משמע דאין
אין היתומין חייבין לפדותה ולא עוד אלא
דעלמא שלא מלכו קרי
בה בעלה אין היורשים
לו לקיימו בסופו חייב לפדותה דהיינו
פודה יותר על כתובתה ויצטרך לשנויי
לבן נצר מלך מפני שמלך:
חייבים לפדותה ואין אני
אפילו נשבית בחיי בעלה ואחר כך מת
כאלמנה לכ"ג: כי פליגי בישראל
תרי קולי אית להו בפרקון שני ומשמע
ובכהנו' אהדרינך למדינתך
קורא בה ואותבינך לי
בעלה אין היתומין חייבין לפדותה שאין
פי' אוציאך מבית השבי
לאינתו שהרי מת: לוי
שהדיר את אשתו. שתנאו הראשון
דלא צריך לשנויי הכי אלא לרשב"ג:
ואשיבך לבית אביך בכ"מ
סבר למיעבד עובדא כי
אני קורא בה ואותבינך לאינתו תנו רבנן
אין הא מתני'. פי' שאם הכיר
ואותבינך לאינתו היה ראוי לחולו) אבל
שהוא: אמר אביי אלמנה
נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה מכאן
לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה
בה בעלה היורשים חייבים
בסופו אי אפשר לקיימו ר' אליעזר
ו
חייב לפדותה שאני קורא
לפדותה. א"ל רב הכי אמר
אזל בתר מעיקרא כו': דאינו חייב
ואילך רצה פודה רצה אינו פודה רבן שמעון בן גמליאל אומר
בה ואהדרינך למדינתך פי'
חביבי פי' רבי חייא שהוא
לפדותה. אלמנה שאין אני קורא בה
אין
המורה קי"ל בפ' אלמנה
דודו כלומר אחי אביו לית
נזונית יש לה כתובה ותנאי
הל' כי הא מתני' אלא כי
מחמת דבר אחר וממזרת שאין אני קורא בה ואותבינך לאינתו לא בתחילה ולא בסוף: כי
אהדרינך למדינתך מחמת שבייה אלא
כתובה ההיא דלמשקל
הא דתניא נשבית לאחר
פליגי במדיר בין אשת כהן. דמעיקרא בשעת התנאי קרינן ביה ואהדרינך מחמת שבייה ובסוף איכא איסור דבר אחר וכן במדיר
ולמיפק קאי אבל תנאי
מיתת בעלה אין היתומים
אשת ישראל מעיקרא קרינן בה ואותבינך לאינתו ובסוף לא קרינן בה הכי: הכיר בה בעלה. עד שלא מת נודע לו שנשבית
כתובה דלמיקם קמיה
חייבים לפדותה. ולא עוד
כגון מזוני ורפואה אמרינן
אלא אפילו נשבית בחיי
ונתחייב בפרקונה בחייו: חביבי. רבי חייא שהוא דודו אחי אביו
: רצה אינו פודה. דלא תקינו בה רבנן אלא חד פדיון:
[ביבמות] בפ' יש מותרות
בעלה ואח"כ מת בעלה
מפני אין חייבים לפדותה שאין
דלית לה. ואשמועינן אביי
הכא דתנאי כתובה דפרקונה אית לה דמעיקרא אישתעביד לה שהרי אף לכשרה לא היה מתנה ואותבינך
אני קורא בה ואותבינך לי לאינתו פי' שאעפ"י שהיבם מיבמה לא איקרי לי לאנתו שיבמה נקראת ולא אשה
לאנתו אלא אהדרינך למדינה ובהא נמי קרינא בה הכי ואע"ג דאסירא ליה והוא תנאה דלמיפק הוא. ממזרת
והא דכתיב ולקחה לו לאשה לדרשה [אתא] שיגרשנה בגט ומחזירה ככל אשה דעלמא אבל יבמתו נקראת
ונתינה לישראל אינו חייב לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאינתו. פי' אע"ג דאית לה כתובה ותנאי
וכדכתיב ויבמה וכ"ש אם היא פסולה שאינו רשאי ליקח אותה לאשה שאין חייב לפדותה ואפילו אם היתה
כתובה דלמישקל ולמיפק קאי. ל"ל תנאי כתובה דפרקונה דמעיקרא לא אישתעביד לה ואין אני קורא בה
אשת כהן דהל' כרבא שכל שבישראל אינו פודה כהן נמי אינו פודה. וכיון שאין חייבים לפדותה ממילא
ואותבינך לי לאנתו. רבא אמר כל שאיסור שבוי'
גורם לה פי' ליאסר על בעלה חייב לפדותה פי' דהכי משמע
אין להם פירות לא ליבם ולא
ליורשים: ת"ר נשבית והיו מבקשים ממנו עד עשרה בדמיה פעם ראשונה
תנאה אי תשתבאית שמחמת שבוי' מיפסלת לי
הריני מתנה לך דאפריקינך
ואהדרינך למדינתך ומנה (דאומר
פודה. פי שחובה הוא המוטל
עליו שכך כותב
לה בכתובתה מכאן ואילך רצה
פודה רצה אינו פודה.