נב:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
אמר
פודין את
השבוין כו'. ארישא קאי: ע)
הרי גיטה
מפני תיקון העולם. שלא ירגילו להעלות על דמיהן: כנגד כתובתה.
צח א
א)
ב) ג)
וכתובתה תרפא עצמה רשאי. לפי שרפואה היא בכלל מזונות
אבל יותר מכתובתה לא דלא יהא טפל חמור מן העיקר תנאי כתובתה
ד)
יתר על הכתובה: תרי קולי. לא יותר על דמיה שהיא ראויה
והרי קבלה כנגד מעשה ידיה שעד עכשיו אבל אינו רשאי לומר
ה)
לימכר בשוק ולא יותר על כתובתה: וצריכה רפואה הרי היא כמזונות.
תקבל את גיטה ותפדה את עצמה לפי
שלא קבלה תשלום מפירות
ו) ז)
ח)
ואם צריכה רפואה הרי הרפואה
שאכל עד עכשיו:
צט ב ג
ותגבה ממטלטלי ככתובה שויוה
כמזונות דתרווייהו חיותא נינהו: מזונות
אאין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם
רבנן. והשתא שתקנו
אין להם קצבה הלכך רפואה שיש
ט) י)
מפני תקון העולם ב הא בכדי דמיהן פודין
כ)
הגאונים שכתובה גובה ממטלטלי
לה קצבה שאינה חולה תדיר אינה
אע"ג דפרקונה יותר על כתובתה ורמינהי
ק ד
ל)
בכלל מזונות: קוצו ליה מידי לרופא.
כתובת בנין דכרין נמי גביא ממטלטלי
מ) נ)
דהא ככתובה שויוה רבנן: נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה
ס) ע)
שיקבל עליו רפואתה עולמית בכך
❖
תטרוף ממשעבדי ירתון תנן.
בכתובתה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך
ג
וכך: כעורכי הדיינין. אוהב אחד
קא ה
רצה פודה רצה אינו פודה ר"ש בן גמליאל
מבעלי דינין ומטעים זכיותיו לדיין
אף על פי שידע גם
קב ו
אומר אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה
המקשה דירתון תנן אלא שבלשון
ועורך [הדין לפני] הדיינין לזכותו
(ב)
הגהות הב"ח
קצר משיבו ור"ל דחכמים לא רצו
מיקרי עורכי הדיינין שעורך את
אם לאו אינו פודה רבן שמעון בן גמליאל
(א) גמ'
לתת להם אלא דין ירושה כיון דמכח
הדיינין להפוך לבם לטובתו של זה:
קג ז
תרי קולי אית ליה: לקתה חייב לרפאותה:
ירושה קאתו: ירתון תנן. גבי
מעיקרא. כשהשיא עצה: ולבסוף.
תנו רבנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומין
(ב) תוס'
כשנתחרט: מתני' יתר על חולקהון
בת בין הבנים לא בעי לשנויי בהא
וצריכה רפואה הרי היא כמזונות רבן
❖
דעם אחוהון. בני אשה אחרת אם
קד ח
לישנא דירתון תנן דאפילו למ"ד
שמעון בן גמליאל אומר רפואה שיש לה
ד
[יסבון] תנן מודה דלגבי הכי כנחלה
תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך
קצבה נתרפאת מכתובתה שאין לה קצבה
שויוה רבנן כדמוכח ביש נוחלין
כתובתיך. ונפקא מינה שמא מרובה
מוסף רש"י
הרי היא כמזונות אמר רבי יוחנן עשו
היא או שמא יהו בני אשה האחרת
אבל לגבי ממשעבדי
קה ט
עשינו עצמינו כעורכי
מרובים ובניך מועטים וטוב להן
איכא פלוגתא בינייהו כדאמר התם
הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה
הדיינין.
ובריש אע"פ :
שיטלו כתובת אמן והמרובים כתובת
קצבה קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת
אמן ואפי' הכתובות שוות: כל ימי
השתא
אבא דהות צריכה רפואה כל יומא אתו
(לקמן פו.
מיגרארמלותיך. כל ימי משך אלמנותיך:
קו י
לקמיה דר' יוחנן אמר להו ה איזילו קוצו ליה מידי לרופא אמר רבי יוחנן
ועי' רש"י אבות פ"א מ"ח)
גמ' מפני מה תקנו כתובת בנין
אדם חשוב שאני.
עשינו עצמינו כעורכי הדיינין מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא
דכרין. מאחר שהבעל יורש את אשתו
סבר ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני: מתני' לא
קז כ
(שם) בנין
למה תקנו שיוריש לבניה מה שירש
ו
1
דכרין כו'.
ממנה דהיינו נדוניא שלה: ויתן לבתו.
כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על
ז
קח ל
נדוניא יפה דאילו מתה יירשו בניה:
חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי ב"ד בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי
ח
דרחמנא אמר ברא לירות. דכתיב
❖
יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין חייב שהוא תנאי בית
איש כי ימות ובן אין
דין את ט תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך
לו וגו' הא יש לו בנו יורשו ולא בתו:
בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי
תורה אור השלם
ותקון דתירות ברתא. שיתן לה האב
גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין
ממונו שהיו בניו ראויין לירש: בשלמא
1. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
ליתן לך כתובתיך לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין
בנו בידו. לבקש לו אשה שדרכו של
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
אותה: גמ' אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה התקינו
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
איש לחזר על אשה נ): אלא בתו מי
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
בידו. וכי דרך אשה לחזר על איש:
ישעיה נח ז
כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו ומי איכא מידי
2. קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים
(ב"ק פט:)
ואימא דאב לירות דבעל לא לירות.
דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות
וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים
כיון דטעמא כדי שיקפוץ ליתן לבתו
וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים
ברתא הא נמי דאורייתא הוא דכתיב 2 קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו
הוא דתקון נדוניא דיהב אב לבתו
וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ
לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנים בידיה קיימי אלא
שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ:
לירתון בנים דילה אבל שאר כתובות
❖
ירמיהו כט ו
בנתיה מי קיימן בידיה הא י קא משמע לן דנלבשה וניכסה וניתיב לה
נכסי הבעל כגון מנה מאתים ותוספת
(יבמות צא.) שהוא
מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי
תנאי ב"ד.
דבעל לא לירתון: אם כן. דלא ירתי
(רשב"ם
לשאר הכתובה: אב נמי מימנע ולא
תוספות רי"ד
תרוייהו עד לעישור נכסי ואימא דאב לירות דבעל לא לירות אם
כ
כדי שיקפוץ
ב"ב קלא.)
כתב. לבתו אחרי שזה מקפיד על
אדם ויכתוב לבתו כבנו.
כן אב נמי מימנע ולא כתב ואימא היכא דכתב אב (א) לכתוב בעל
פי' ואפילו בכדי דמיה דחד
פדיון תקינו ליה רבנן ולא
שלו מלהוריש לבני בתי אף אני
היכא דלא כתב אב לא לכתוב בעל לא פלוג רבנן בת בין הבנים
שנים רשב"ג אומר אין פודין
אמשוך ידי מלהרבות לו נדוניא: היכא
את השבויין יותר על דמיהן
נמי תירות כנחלה שויוה רבנן בת בין הבנות תירות לא פלוג רבנן
דכתב אב כו'. כיון דטעמא משום
מפני תקון העולם ופי' משנה
ותיגבי ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן תטרוף ממשעבדי ירתון תנן
(שם) אלא בנתיה מי
הוא בסוף פרק השולח
שיקפוץ אב לתת נדוניא לבתו היא
קיימן בידיה.
[דף מה] איבעיא להו מפני
ואימא אף על גב דליכא מותר דינר ל במקום דקא מיעקרא נחלה
היכא דכתב אב נדוניא לבתו נכתוב
תקון עולם משום דוחקא
דאורייתא לא תקינו רבנן רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה
בעל תנאי כתובת בנין דכרין והיכא
דציבורא א"ד משום דלא
(קדושין ל:) ירתון
(ניגרי) [לגרבו] וניתי טפי.
דלא כתב אב נדוניא לבתו לא נכתוב
אזיל למיכתב לה כתובתה שמע יהודה בר מרימר נפק אתא איתחזי
תנן.
ת"ש דלוי בר דרגא פרקה
בעל תנאי כתובת בנין דכרין: לא
ליה כי מטו לפיתחא הוה קא מפטר מיניה
אמר ליה ניעול מר בהדאי
לברתיה בתריסר אלפא דינרי.
❖
פלוג רבנן. לא חלקו בין כתובה
(לקמן נה.)
אמר אביי מאן לימא לן
חזייה
שברצון חכמים עביד דלמא
לכתובה אחרי שרוב כתובות יש בהן
שלא ברצון חכמים עביד
נדוניא לא חלקו: בת בין הבנים תירות. ס) [כיון דטעמא
משום נדוניא הוא היכא דאין לו בנים ממנה אלא] יש לו בת מן אשה
הלכך מפני תקון העולם הוא
תוספות רי"ד (המשך)
לירש נדוניא שנתן אבי אמה מאי שנא דתקון בנין דכרין: כנחלה שויוה
אחת ובנים מן האחרת תטול בת היחידה כתובת אמה
שלא יהא השבויים מעלין
בנ"ד הם יורשין כל הכתוב
את השבאים לדמים יקרים.
רבנן. דירתון תנן ואין בת יורשת בין הבנים: בת בין
הבנות תירות. יש לו בת מן אשה אחת ובנות מן האחרת תטול בת
בשטר הכתובה בין נדוניא
לפיכך אין מלמדים לפדות
שויוה כנחלה יש משפט נחלה לבת בין הבנות: לא פלוג רבנן. במשפט
היחידה כתובת אמה לירש נדוניית אבי אמה דהא א"נ
בין תוספת ובפ' י"נ [דף קלא]
השבוים מיתר מכדי דמיהן:
כתובת בנין דכרין דבת בין הבנים לא תשקול ובת בין הבנות תשקול: ותגבי ממטלטלי. כיון דטעמא משום נדוניית אבי האם
מקשה והא אין אדם מקנה
ת"ר נשבית והיו מבקשים
דבר למי שלא בא לעולם
בה עד עשרה בכתובתה פעם
הוא אלמה אמרינן לעיל כשם שאין הבנים יורשין אלא מקרקע ואוקימנא בכתובת בנין דכרין: ככתובה שויוה רבנן.
ואפילו לר"מ דאמר אדם
א' פודה מכאן ואילך רצה
ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשטרא: תטרוף ממשעבדי. אי ככתובה שויוה ולקמן פליגי בה בריש פרק אע"פ : ירתון תנן. ואין
מקנה דבר שלא בא לעולם
פודה רצה אינו פודה דברי
ה"מ למי שישנו בעולם אבל
ר' רשב"ג אומר אם היה
ירושה במשועבדין: ואימא אע"ג דליכא מותר דינר. יתר על שתי הכתובות יטלו כתובת אמם כדין כתובת בנין דכרין אלמה תנן
למי שאינו בעולם לא ומשני
פרקונה כנגד כתובתה פודה
בפרק מי שהיה נשוי אין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה: מקום דמיעקרא נחלה דאורייתא. משום נחלה דרבנן: לא
תנאי ב"ד שאני: אר"י משום
(הרב מפרש נגד כתובתה
תקון רבנן. נחלה דידהו לעקור נחלת חלוקה שוה לגמרי שהיא מן התורה הלכך כי איכא מותר דינר שיחלקוהו בשוה בנחלה
רשב"י מפני מה תקינו כתובת
כנגד כל הכתוב בכתובה
בנ"ד. פי' המורה וכי מאחר
כגון מנה מאתים ותוספת
דאורייתא יטלו אלו כתובת אמן ואלו כתובת אמן משום נחלה דרבנן ואי לא לא: בי אבא סוראה. חמיו היה והשיא רב פפא לבנו
שמה"ת בעל יורש את אשתו
ונדוניא וכל מה שהיה חייב
אחות אשתו כדאמרינן באלו נערות אמרה לי בת אבא סוראה כי נהמא אקושא בחינכי ובסנהדרין נמי אמרינן
למה תקינו שיוריש לבנים
לה ליתן אם בא לגרשה) ואם
איש ושתי נשים שאין מטילין לכיס אחד כגון רב פפא ובת אבא סוראה: אזיל. רב פפא לבית אבי הנערה לכתוב כתובתה ושם יפסוק אביה
מה שיורש הוא ממנה דהיינו
לאו אינו פודה. פי' שלא
נדוני' כדי שיקפוץ אדם ליתן
יהיה תנאי כתובה גדול מן
ויכתוב לה בנדונייתה מה שיכתוב: כי מטו לפתחא. דאבא סוראה: הוה מיפטר מיניה. יהודה נטל רשות מרב פפא לחזור לאחוריו:
לבתו כבנו. פי' שאלמלא
הכתובה ופסק רבינו יצחק
חזא לא תקנוהו יהא כאו"א דן
הל' כרבי ואינו נ"ל דקי"ל
בעצמו איך אני נותן נכסי לבתי שמא תמות בחיי בעלה וירשנה ותפול ירושתי ביד אחרים אבל עכשיו יתן לה (המה) [האב]
הל' כר' מחבירו ולא מרבו: לקתה בחלאים חייב לרפאותה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי פי' דרפואה כמזונות
ואומר אפי' תמות בתי בחיי בעלה יירשנה בנה וכך בתי חביבה עלי כבני: ועד כמה פי' זקוק לתת לה אביי ורבא דאמרי תרווייהו
דמיא וכשם שיכול לפסוקי מזונותיה על גיטה וכתובה ה"נ יכול לפסוקי רפואתה ולא דמי רפואה לפדיון: ת"ר אלמנה נזונית
עד עישור נכסי. ואימא דאב לירות דהיינו הנדוניא דבעל לא לירות דהיינו מנה ומאתים ותוספת. פי' אחרי שהתקנה היא כדי
מנכסי יתומים ואם צריכה רפואה ה"ה כמזונות. פי' דתרווייהו חיותא נינהו רשב"ג אומר רפואה שיש לו קצבה מרפאים אותה
שיקפוץ ניתקין נמי דנדוניא דאב לירות. א"כ פי' דלא ירתי לשאר כתובה מימנע אב ולא כתב לבתו. פי' יאמר כך אחרי שזה
מכתובתה. פי' דכיון שיש לה קצבה כמה רופא לוקח עליה לא דמי למזוני דמזוני ל"ל קצבה ורפואה שאין לה קצבה ה"ה
מקפיד על שלו מלהוריש לבני בתי גם אני אמשוך ידי מלהרבות נדוניא: ואימא. פי' כיון דטעם דניתקנה הוא כדי שיקפוץ היכא
כמזונות: קריביה דר"י הוו להו איתת אבא דהוה צריכה רפואה כל יומא. פי' היה מפרנסין אשת אביהן אתו לקמי' דר"י א"ל
דכתב אב נדוניא לכתוב בעל להאי תנאה פי' בנ"ד היכא דלא כתב אב לא לכתוב בעל לא פלוג רבנן שלא יהא תנאי כתובה
זילי קיצי לה מידי לרפואה. פי' כדי שתהיה לה קצבה ותתרפא מכתובתה אר"י עשינו עצמינו כעורכי דיינין. פי' שאינן כשרים
עדיף מכתובה עצמה והשתא דתקון רבנן דמתיבתא למיגבי כתובה ממטלטלי מיבעיא לי אי גביא נמי כתובת בנ"ד ממטלטלי
שמלמדים טענות לבעל דין. מעיקרא מאי סבר פי' כשהשיאן עצה ולבסוף מאי סבר פי' כשנתחרט מעיקרא סבר ומבשרך לא
אי לא ומסתמא דגביא דהא אי לאו דלא להוי תנאי כתובה עדיף מכתובה עצמה הוי מן דינא דליגבי ממטלטלי והשתא דכתובה
תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני משום ולזות שפתים הרחק ממך. בעי מימנע נפשיה מליזותא ונ"ל דוקא יורשים שאין
חייבים בפרקונה אין חייבים ברפואה שיש לה קצבה אבל בעל שחייב בפרקונה חייב אפי' ברפואה שיש לה קצבה: מתני'
עצמה גביא איהי נמי גביא: ותטרוף ממשעבדי. פי' אם ככתובה שוינהו כדרך שטורפת האשה דהא כבע"ח היא ונשתעבדו לה
קודם לכן ולמה בפ' י"נ ובפ' אע"פ נמי בשמעתא קמייתא אמרי' לא טרפא ממשעבדי. ירתון תנן. פי' ואין ירושה ממשועבדים. פי'
לא כתב לה בנין דכרין דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתך יתר על חולקיהון דעם אחוהון חייב מפני שהוא תנאי
במה ששעבד האב אין הבנים יורשים: ואימא. פי' כיון שהטעם הוא כדי שיקפוץ אע"ג דליכא מותר דינר לחלוק
ב"ד בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי תהוין יתבן בביתי ומתזנין מנכסי עד דתלקחין לגוברין חייב מפני שהוא תנאי ב"ד. פי'