נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השתא
נמי אהדר בי. אע"ג דהן הן דברים הנקנים באמירהל)
חזא.
למיעל: וכ"ש מברא לברתא.
רב פפא דלא
ניחא ליה ליהודה
קט א
א) ב)
והכא איעבורי אחסנתא הוא שזה כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש
היינו היכא דעמדו וקדשו והכא כשרצה לחזור עדיין
ג)
לבניו: דא"ר יוחנן. לעיל שיקפוץ אדם ויתן לבתו ויליף לה מקרא:
לא קדשו אי נמי הכא כבר קידשו [קודם] לכן ואח"כ כתב ולא אמרינן
קי ב
לעשוייה נמי. בתמיה: מעלאי דידי היינו עשויי. כניסתי עמך זהו
הן הן דברים הנקנים
באמירה אלא כשקידשו אחר כך:
ותבעי לך מוחלת. נראה לר"י
ד)
עשוי שירבה לפסוק בשביל כבודי:
ה)
אכפייה. רב פפא ליהודה בדברים
לפרש דהוה לך למנקט
חזייה דלא הוה ניחא ליה אמר ליה מאי
ו) ז)
קיא ג ד ה
ועל: סבר איהו. אבא סוראה האי
בעייתך במוחלת דשכיח טפי כדפירש
ח)
דעתיך משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה
בקונטרס ומסיק השתא מוכרת דאיכא
דשתיק יהודה מרתח רתח שאין
שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו
ט)
א
הנדוניא הוגנת בעיניו: אי מינאי דידי.
למימר זוזי אנסוה אפ"ה דעתי נוטה
י)
מברא בישא לברא טבא דלא ידיעא מאי
קיב
כ)
אם נטלת ממני עצה: או אין לה.
לומר הואיל ומכרה הפסידה מוחלת
ו ז
זרעא נפיק מיניה וכל שכן מברא לברתא
ל)
מי אמרינן כיון דמכרה לבעלה פקעה
מיבעיא דפשיטא דלית לה כתובת
האי נמי תקנתא דרבנן היא דאמר רבי יוחנן
❖
לה תורת ירושת אביה מלהוריש
בנין דכרין וכה"ג פר"ח בשילהי
קיג
משום ר' שמעון בן יוחי אמר ליה ה"מ
ח
נדוניא שלו לבני בתו שהרי מכרתה
המצניע גבי ניקב
ב
בכדי טהרתו: שאין אני קורא
מדעתיה לעשוייה נמי א"ל אטו מי קאמינא
ואין כל הירושה באה מעכשיו אלא
מוסף רש"י מכח הבעל ויחלקו כל בניו בשוה
בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב
לך דעול ועשייה עול ולא תעשייה קאמינא
לא תיהוי בעבורי
ליכי. והא דתניא לעיל
בני ב' נשיו: ותיבעי לך מוחלת.
אמר ליה מעלאי דידי היינו עשייה אכפייה
קיד ט
אחסנתא.
שהוא דבר מצוי מן המכר ואי משום
קבורתה תחת כתובתה היינו נדוניית
ועול אישתיק ויתיב סבר (א) ההוא מירתח
דלא מטא הנאה לידה מכל מקום
כתובתה והיינו דוקא נשואה שהוא
רתח כתביה לכל מאי דהוה ליה לסוף אמר
(רשב"ם ב"ב קלג:)
פקעה זכותה בחייה: השתא מוכרת
יורש נדונייתה ומצינו שנקראת
ואמר רב פפא כתובת
ליה השתא נמי לא מישתעי מר חיי דמר
מבעיא לי. כלומר מי סברת דמשום
נדוניא כתובה כדאמר לעיל
קטו י
בנין דכרין.
לא שביקי מידי לנפשאי אמר ליה אי מינאי
הנאה דמטא לידה תיסק אדעתאי
נכנסה עמו ללון אע"פ שכתובתה
דידי אפי' האי נמי דכתבת לא ניחא לי א"ל
דפקעה זכותה: השתא מוכרת.
בבית בעלה ואם תאמר והא מדרש
דאנוסה היא סלקא אדעתאי דפקעה
כתובה לא דרשי אלא בית שמאי
השתא נמי אהדר בי א"ל שוייה נפשך
קטז כ
(יבמות צא.) לא אונן.
זכותה ומיבעיא לי כל שכן מוחלת דלא
כדאמרינן בפרק האשה שלום
הדרנא לא קאמינא בעא מיניה רב יימר
(ב"מ יח.)
אנוסה: מחו לה מאה עוכלי בעוכלא.
דתנן האשה שאמרה
❖
סבא מרב נחמן מכרה כתובתה לבעלה
קיז ל
מת בעלי ב"ש אומרים תנשא ותטול
מכין אותה מאה מכות ברצועה
(סנהדרין כח:)
יש לה כתובת בנין דכרין או אין לה כתובת
ולא מיטמא לה.
כתובה וב"ה אומרים תנשא ולא תטול
שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה
בנין דכרין א"ל רבא ותבעי לך מוחלת
ששמה עוכלא: מוכרת כתובתה
כתובה כו' א"ל ב"ש לב"ה והלא
תורה אור השלם
אמר ליה השתא מוכרת קמיבעיא לי דאע"ג
לאחרים. בטובת הנאה שאם נתארמלה
מספר כתובה נלמד שהרי כותב לה
1. מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה
דאיכא למימר זוזי אנסוה דאמינא כמאן
(ב"מ יח.) וכן
לכשתנשאי לאחר כו' ואע"ג דקתני
או נתגרשה יטלוה לקוחות ואם מתה
לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ:
❖
היא לא אוננת.
משלי יז יג
דקא מחו לה מאה עוכלי בעוכלא מוחלת
התם חזרו ב"ה להורות כב"ש לא
ירשנה בעלה ומתה וירשה בעלה:
(יבמות כט:)
יש לבניה כתובת בנין דכרין. דהא
משום דאית להו מדרש כתובה הדרי
מיבעיא אמר רבא פשיטא לי מוכרת
ג
(סנהדרין כח:) ולא
בהו אלא מק"ו שאמרו להו ב"ש
כי לא זבינתה נמי ירית לה בעל ותקון
הגהות הב"ח
כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין
מיטמאה לו.
התרתם הערוה החמורה לא נתיר
לה רבנן השתא נמי לגבי בעל במוכרת
(א) גמ' איהו
מאי טעמא זוזי אנסוה ד מוחלת כתובתה
❖
ממון הקל דהא אמר בפרק האשה
לא פקעה זכותה. ואי משום דהוקל
לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין מאי
שנפלו מאן
בעיניה למוכרה ולהפסיד את בניה
טעמא אחולי אחילתא בעי רבא מוכרת
שמעת להו דאית להו מדרש כתובה
אם נתארמלה או נתגרשה זוזי אנסוה
תוספות רי"ד (המשך)
כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי או
שהוצרכה להם: אחולי אחילתה.
ב"ש משמע דלא חזרו ב"ה משום
ולא כל הימנו של שמעון
כמוחלת לבעלה דמי בתר דבעיא הדר
מדרש כתובה אלא מק"ו כדפרי' וא"כ
ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה
למחול דהא הכא זכותא
חנם: מוכרת לבעלה. נמי טובת
היכי אתי הכא כב"ש ותו אביי ורבא
פשטא מוכרת כתובה לבעלה כמוכרת
ה
דבני' היא ומשום דבעל
הנאה בעלמא דבר מועט שהרי אם
דדרשי לעיל ואהדרינך
לא אתני אלא בהדי אשה
לאחרים דמי מתיב רב אידי בר אבין מתה
ו
(ב"מ
היא יכולה למחול. ודוקא
מתה יורשה ואינו לוקח ממנה אלא
למדינתך ואותבינך לאינתו ושמואל
אין יורשין של זה ואין יורשין של זה יורשין
כשלא אמר זכה בעבור פ'
יח. וכעי"ז לקמן פט:)
שאם מת הוא לא תגבה והרי לא
דדריש נמי לשון השטר בפ"ק דב"מ
דודאי זכה ההוא פ' ואין
כתובתה והוינן בה כתובתה מאי עבידתה
מת ובא לידי ירושה הלכך כמוכרת
גבי הא דאמר בעל חוב
ליה כח לעכב בידו ולמחול
ואמר רב פפא כתובת בנין דכרין ואמאי
דזכין לאדם שלא בפניו:
ז
לאחרים דמי: או כמוחלת לבעלה
גובה את השבח תדע שכך כותב לו
בעי רבא מוכרת כתובתה
הכא נמי לימא יצר אנסה התם קנסא הוא
דמי. הואיל ובידו הכתובה
ואנא איקום ואישפי כו' אטו כולהו
לבעלה. פי' בטובת הנאה
דקנסוה רבנן יתיב רבין בר חנינא קמיה
והוקל בעיניה להחליטה: אין יורשין
בדבר מועט שאם תמות
כב"ש והא בית שמאי במקום בית
בחייו יורשה ואם ימות הוא
של זה כו'. משנה היא ביבמות האשה
דרב חסדא ויתיב וקאמר משמיה דרבי
הלל אינה משנה ונראה דבהא הלכה
לא תגבה והרי לא מת ובא
שהלך בעלה למדינת הים ואמר לה
כב"ש משום דאשכחנא כמה תנאי
אלעזר מוחלת כתובתה לבעלה אין לה
לידי ירושה כמוכרת לאחרים
ח
דמי. או כמוחלת לבעלה
עד אחד מת בעליך והתירוה לינשא
דקיימי
מזונות אמר ליה אי לאו דקאמרת לי משמיה
(יבמות כט:) מתה
דמי מי אמרינן כמו שהיה
ונישאת ואחר כך בא בעלה תצא
אינו יורשה.
דגברא רבא הוה אמינא לך 1 משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו
יורשה מתחילה גם עתה
מזה ומזה ואין לה כתובה לא מזה
יורשה שאין האשה מוכרת
יתיב ר"נ ועולא ואבימי בר רב פפי ויתיב רב חייא בר אמי גבייהו אתא ההוא
אלא אם תתאלמן או תתגרש
ולא מזה ואם מתה אין יורשין של זה
אבל אם תמות בעלה יורשה
גברא דשכיבא ארוסתו אמרי ליה זיל קבר או הב לה כתובתה אמר להו רב
וזה בנים שיש לה מזה ומזה יורשין
(ב"מ יח: וכעי"ז לקמן
הלכך ירושה כדקיימי קיימי
חייא תנינא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת
כתובתה: והוינן בה כתובתה מאי
ט
פט:) מת הוא גובה
ואית לה א"ד כיון שמכרה
כתובתה.
לו א"צ עכשיו ליורשה
ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה טעמא דמת הוא
עבידתה. הא אמרת אין לה כתובה:
י
כ
(יבמות
שאפילו אם היו יורשיה
ואמר רב פפא כתובת בנין דכרין.
הא מתה היא אין לה כתובה מאי טעמא אמר רב הושעיא שאין אני קורא
ל
יורשים אותה הוה הוא זוכה
כט: וסנהדרין כח: ועי' לקמן
❖
פט:)
והכי קאמר מתה היא בחיי שניהם
בכל נכסי' אחרי שמכרה לו
בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כי אתא רבין אמר ריש
וכיון שא"צ לירושתה [אינו]
וירשוה הם אין בנים שיש לה מזה
לקיש ארוסה שמתה אין לה כתובה אמר להו אביי זילו אמרי ליה
מוריש לבניה כתובתה בתר
ומזה נוטלין כתובת אמן כבנין דכרין
דאיבעיא הדר פשטי' מוכרת
שקילא
תוספות רי"ד
כשבאין לחלוק בנכסי אביהם אלא
כתובתה לבעלה כמוכרת
שאין שם אלא שתי כתובות
לאחרים דמי. ודוקא תנאי
חולקין בשוה: ואמאי. כיון דאמרינן כי אניסא לא מפסדא כתובת בנין דכרין: נימא יצר אנסה. שהיתה מתאוה לבעל: קנסא. משום
מצומצמות ושקלו נמי בנין
דבנ"ד לית לה למוחלת
דלא דייקא שפיר שמת בעלה מקמי דתינסוב: אין לה מזונות. באלמנותה דתנאי כתובה ככתובה: או הב לה כתובה. דתקנו קבורתה
דקמייתא כתובת בנ"ד כדי
כתובתה דאתי מכח כתובתה
שיקפוץ ואמאי תנן לקמן
וי"ל כיון דמחלה אין לה
תחת כתובתה וסבר למימר תחת מנה מאתים שתקנו לה חכמים: תנינא. אני שונה שאין לארוסה שמתה משפט כתובה דהיינו קבורה:
בפ' מי שהי' נשוי [דף
ירושת בנ"ד. אבל תנאי דבנין
לא אונן. ליאסר בקדשים: ולא מיטמא לה. אם כהן הוא דלאו שארו היא: ולא מיטמאה לו. אינה חייבת ליטמא לו ואע"פ שמצוה
צא] דאם אין שם מותר
נוקבין שאינו תלוי בכתובתה
להתעסק י) בששה מתי מצוה האמורים בפרשת כהנים דכתיב לה יטמא מצוה זו אינה מהם דלאו שארו היא אבל אם רוצה
דינר על שתי כתובות אינן
אלא תנאי בפ"ע הוא שהתנה
נוטלין כתובת בנ"ד אלא
עליה אע"פ שמחלה כתובתה
היא ליטמא אינה מוזהרת מליטמא אפילו כהנת דבני אהרן כתיב ולא בנות אהרן כ): אינו יורשה. נדוניית בית אביה דלא תקון
חולקין אותה בשוה וילפינן
תנאו קיים ואע"ג דאר"א
ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחים: מת הוא. בחייה: גובה כתובתה. מנה מאתים ותוספת אם כתב לה: אין
להא מלתא מעיקר תקנתא
לקמן מוחלת כתובתה אין
לה כתובה. דין כתובה וקבורתה תחת כתובתה דתניא לעיל בנשואה תניא ותחת נדוניית בית אביה שהוא יורשה אבל הכא כיון דכי מתה
דכתוב יתר על חולקיהון דעם
לה מזונות דוקא מזונות דתלו
אחוהון: במקום דמיעקרא
בכתובתה שאינה ניזונית
אינו יורשה אף הוא לא נתחייב לקוברה: מאי טעמא. דאמרינן כי מתה בחייו אין לה תביעת כתובה תקבר בשביל מנה מאתים שהוא
נחלה דאוריית' לא תיקון
אלא עד שתגבה כתובתה
יורש: שאין אני קורא כו'. וכך היו כותבין בשטר כתובתה הלכך כל
זמן שלא מת ולא נתגרשה לא נשתעבד לה ולא יורש ממנה כלום:
רבנן. פי' במקום דמיעקרא
וכיון דמחלה כתובתה כאילו
שקילא
נחלה דאורייתא משום נחלה
גבאתה דמי ואין לה מזונות
דרבנן לא תיקון רבנן נחלה
אבל מזונות הבנות דלא תלו
דידהו לעקור נחלת חלוקת
שוה לגמרי שהוא מן התורה הלכך כי איכא מותר דינר שיחלקוה בשוה כנחלה
בכתובתה קיים הוא: יתיב רבין ב"ח קמי' דר"ח ויתיב וקאמר משמיה דר"א מוחלת כתובתה לבעלה אין לה
שהוא מן התורה אז יטלו
אלו כתובות אמן ואלו כתוב' אמן משום נחלה דרבנן ואי לא לא: אמר רבא
מזונות. פי' מן היתומים באלמנותה דכמאן דגביא לכתובתה דמיא הואיל ותנאי כתובה ככתובה ואמרי' לקמן
פשיטא לי מוכרת כתובתה לאחרים יש להן כתובת בנין דכרין. מ"ט זוזי אנסוה. פי' היא מכרה כתובתה
דתובעת כתובתה מן היתומים א"ל מזונות: א"ל אי לאו דקאמרת לי משמיה דגברא רבא הוה אמינא לך משיב
לאחרים בטובת הנאה שנותנים ממונם על הספק שאם תתאלמן או תתגרש יזכו הלקוחות בכתובתה אבל אם
רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו יתיב ר"נ ועולא ואבימי בר פפי ויתיב ר"ח ב"א גבייהו אתא האי
תמות היא בעלה יורשה והלכך יש לה כתובת בנ"ד שהרי הבעל יורשה והיא כשמכרה לא נסתלקה מכל תנאי
גברא דשכיב ארוסתו א"ל זיל קבור או הב לה כתובה. פי' שיש כתובה לארוסה א"ל ר"ח ב"א תנינא. פי'
כתובתה שלא נסתלקה בכל לב אלא זוזי אנסוה: מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנ"ד מאי טעמא
המורה ברייתא אני שונה דאיכא למשמע מינה שאינו חייב בקבורה של ארוסתו דתני ר"ח ב"א אשתו ארוסה
אחולי' אחילתא. פי' ואינה אנוסה ובכל לב נותנה לו ואין הבעל יורשה שיוריש עכשיו גם הוא לב"ד שכבר
לא אונן לאסור עצמו בקדשים. ואפילו במעשר הקל דכתיב לא אכלתי באוני ממנו. ואין אנינות אלא בלב
מחלה לו אפילו מחיים וא"צ עכשיו ליורשה הלכך אין לה כבנ"ד מכאן מוכח שראובן שאמר לשמעון קנה
ואין אנינות אלא יום א' כדגמרי' במועד קטן מואחריתה כיום מר ובשעה שמתו מוטל לפניו: ולא מטמא לה.
ממני בסודר שאתן ללוי חפץ פ'
אם ירצה שמעון למחול מוחל (והרב
אומר אם ירצה למחול א"י למחול
פי' אם הוא כהן דכהן אינו מטמא אלא בז' מת מצוה האמורים בפ' כהנים ושארו היא א' מהן. דכתיב לה
ולהפסיד ללוי מה שקנה
בשבילו
ואינו דומה זה
לזה ואין ללמוד זה
מזה) ולא אמרינן זכותא דלוי הוא
יטמא מצוה ואמרינן
ביבמות שארו
זו אשתו וארוסתו אינה
שארו וכן היא לא אוננת
ולא
מיטמאה לו. פי' אם