נג:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שקילא טיבותיך. חיזוק טובותיך שאתה סבור שנחזיק לך טובה בזו
דקיימי כוותיה בריש המקבל דדרשי לשון הדיוט
קיח א ב
א)
ב)
נטולה היא ממך ומוטלת על החרולים: לרב אע"ג דבגר. בתמיה
רבי מאיר ורבי יהודה והלל הזקן ורבי יהושע בן קרחה ורבי יוסי
ג)
והלא בגרות מוציאה מרשות אב ולמה תיזון מביתו ובין לרבי בין
וכיון דדרשי לשון הדיוט שנהגו ההדיוטות לכתוב בשטרות אע"פ
ד)
❖
לר' אלעזר בר' שמעון שנחלקו בדבר בפרק מציאת האשה
שלא תקנו חכמים כ"ש תנאי כתובה שהוא תקון חכמים והתם בהמקבל
קיט ג
מוכח דהכי הלכתא ומיהו
בעישור נכסים מודים במזונות דבין
נשאו בין בגרו אבדו מזונות: כי
קשה מבית הלל אהלל הזקן ושמא
שקילא טיבותך שדיא אחיזרי כבר תרגמא
גליון הש"ס
קכ ד ה
פליגי בארוסה. רב אמר עד
ד)אע"ג דבית הלל הם תלמידי הלל הזקן
רב הושעיא לשמעתי' בבבל: בנן נוקבן
גמ' עד דתלקחן לגוברין.
פליגי עליה אי נמי כי לית להו לבית
דתלקחן קיחה דאירוסין ואפילו לא
דיהויין ליכי מינאי וכו': רב תני $ עד
קכא ו ז
הלל מדרש כתובה היינו לגרע כחה
בגר וללוי או תבגרן או ינשאו ויצאו
❖
דתלקחן לגוברין ולוי תני עד דתבגרן לרב
מרשות אב לגמרי כי בגרות: וכן
אבל לייפות כחה אית להו ולהכי
❖
אע"ג דבגר ולוי אע"ג דאינסיב אלא בגר
א
תני לוי במתניתיה. דלוי סידר
חזרו בית הלל להודות לבית שמאי
ולא אינסיב אינסיב ולא בגר דכולי עלמא
מוסף רש"י
ברייתא ששה סדרים כר' חייא וכרבי
ביבמות דהתם הוי ליפות כחה ולא
לא פליגי כי פליגי בארוסה ולא בגר וכן תני
שקילא טיבותך שדיא
אושעיא: תרתי. בתמיה: ומטי
משום קל וחומר דהתם כדמוכח
תוספות רי"ד
אחיזרא.
זמניהון. הגיע זמן שנים עשר חודש
לוי במתניתיה עד דתבגרן וימטי זמניהון
מתניתין דהתם וההיא דהמקבל נמי
כהנת היא אינה צריכא
(שבת
לייפות כחה דעל ידי שהיה כתוב
לבתולה משתבעה הבעל כדלקמן
דאינסבן תרתי אלא או תבגרן או ימטי
סג:) כתובתה על נכסי
להטמא לו שאינו חשוב
בעלה הראשון.
באע"פ : ארוסה יש לה
בעלה מיהו אם רצתה
בכתובת אמן לכשתכנסי לחופה הוי
זמניהון לאיתנסבא כתנאי עד מתי הבת
❖
ב
(יבמות פה.)
מטמאה לו דכהנת אינה
מזונות. ארוסה יתומה יש לה מזונות
לי לאינתו לא עשה בניה ממזרים
נזונית עד שתארס משום רבי אלעזר אמרו
מוזהרת על הטומאה דבני
ובתר חזרה אמרה הלל הזקן ומיהו
מן האחין או לא: הכי גרסינן
אהרן כתיב ולא בנות
עד שתבגר תני רב יוסף עד דיהוויין איבעיא
אהרן: מתה אינה יורשה.
מסברא לית לה כיון דאירסה לא
בית שמאי אית להו מדרש כתובה
תוספות רי"ד (המשך)
להו הויה דאירוסין או הויה דנישואין תיקו
פי' נדוניית בית אביה דלא
ניחא ליה דתיתזיל. מסברא אני
אפילו לגרע כחה וקיימא לן כוותייהו
תקנו ירושת הבעל אלא עד
ולא יצאת מבית אביה
אמר ליה רב חסדא לרב יוסף מי שמיע לך
דהא הכא בשמעתין לגרע כחה
אומר שאין לה מזונות מן האחין דמאי
שתכנס לחופה או תמסר
א"ד מ"מ מבית אביה
הוא: הויה דאירוסין או הויה
לשלוחי הבעל: מת הוא
יצאת ונשאת וא"ל מזונות
מיניה דרב יהודה ארוסה יש לה מזונות או
טעמא תקון רבנן מזונות לבת
גובה כתובתה פי' מו"מ
אבל באלמנה וגרושה אפי'
דנשואין. הכא ליכא למיפרך אי הויה
מנכסי האב כי היכי דלא תיתזיל על
אין לה מזונות אמר ליה משמע לא שמיע לי
ותוספת אם כתב לה טעמא
קטנה פשיטא דל"ל דהא
הפתחים הכא ליכא למיחש להכי דכי
דנשואין היא אע"ג דבגר כדפריך
דמת הוא הא מתה היא
לא עקרה לנשואין א"ל
אלא מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא
א"ל (כתובה) דין כתובה
ר"ש תניתוה אלמנה בבית
חזי ארוס דמתזלא זיין לה איהו מדידיה
לעיל לרב דתני עד דתלקחן דהתם
ליה דתיתזיל אמר ליה אם משמע לא
שיהא חייב לקוברה ומאי
אביה וגרושה בבית אבוה
ואע"פ שאינו מחויב לזונה דכיון
פריך משום דמשמע דאתא לאפוקי
ושומרת יבם בבית אבי'
דתניא לעיל קבורתה תחת
שמיע לך מסברא אית לה כיון דלא קים
דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל: אמר
מדלוי אבל הכא רב יוסף תני ברייתא
י"ל מזונות. פי' שנתארסה
כתובתה בנשואה תניא
ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי ואיכא דאמרי
שיורש נדוני' וכל נכסי
ונתאלמנה ונתגרשה והיא
ליה אי משמע לא שמיע לך. בהדיא:
באפי נפשה וקמשמע לן נישאת כשהיא
בבית אבי' ר"י אומר עודה
מלוג שלה. פי' מ"ט אין
אמר ליה משמע לא שמיע לי מסברא אית
מסברא אית לה. יש לך לומר שנזונת
קטנה והוא הדין לאיבגר ולא אינסיב:
בבית אבי' י"ל מזונות
לה כתובה כי מתה היא
ארוסה יש לה מזונות או אין לה
לה כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי
מן האחים דארוס לא זיין לה: כיון
בחייו אין לה תביעת
אינה בבית אביה א"ל
כתובתה ותקבר בשביל
מזונות ר"י היינו ת"ק
מזונות. לא שמיע
דלא קים ליה בגוה. אם תינשא לו
בכדי אמר ליה אי משמע לא שמיע לך
ג
אלא לאו ממאנת א"ב
מו"מ שהוא יורש א"ר
ליה פלוגתא דתנאי דלעיל אי נמי
שמא ימצא בה מום לא שדי זוזי בכדי:
מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה
הושעיא שאין אני קורא
דת"ק סבר א"ל דעכשיו
בה לכשתנשאי לאחר
בבית אבי' חזרה ור"י סבר
ממאנת. קטנה יתומה שהשיאוה אחיהג)
שמיע ליה ומבעיא ליה היכי הלכתא:
דתיתזיל: סימן דגברי שק זרף מאנה ויבמה
אלמנה בבית אביה. פירש
אין לה. כיון דיצא' מבית
תטלי מה שכתוב ליכי. פי'
ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם: יש לה
שניה ארוסה ואנסה: בעו מיניה מרב
תנאי ב"ד הוא זה אפילו
אביה והלכתא כת"ק: בעי
מזונות. עד שתבגר או לא מי
בקונטרס דהיינו מן האירוסין דמן
לא כתב לה הלכך כ"ז
ר"ל בת יבמה י"ל מזונות
ששת ממאנת יש לה מזונות או אין לה
או א"ל מזונות. פי' ייבם
שלא מת ולא גירשה ולא
הנשואין לכולי עלמא לית לה דכיון
אמרינן עקרתינהו לנישואי מעיקרן
נשתעבד לה אינו יורש
את אשת אחיו והוליד
מזונות אמר להו רב ששת תניתוה דאלמנה
שנפקעה שעה אחת ממזונות שוב
והויא לה כמי שלא ניסת או דלמא
ממנה כלום ואע"פ שזה
ממנה בת י"ל לאותה
בבית אביה וגרושה בבית אביה ושומרת
הא ניסת ויצאה מרשות אב: אלמנה
אין לה אבל מן האירוסין לא פקעי
בת מזונות אצל האחים
הטעם יש ליתן גם בנשואה
בנכסי האב או אין לה
שמתה בחייו וא"כ נמצא
יבם בבית אביה יש לה מזונות רבי יהודה
בבית אביה. כלומר מן האירוסין
דקסבר ארוסה יש לה מזונות וא"ת
שאינו יורש מו"מ ותוספת
כיון דאמר מר כתובתה
דאי מן הנשואין לא אמרינן יש לה
א"כ אמאי נקט אלמנה כיון דאפילו
אומר עודה בבית אביה יש לה מזונות אינה
על נכסי הראשון אית
שהרי לא נתחייב לתתם
מזונות דעד דתלקחן תנן ואפילו
לא נתאלמנה יש לה מזונות ויש לומר
לה אפ"ה מורישם לבנים
לה פי' כדאמרן בהחולץ
בבית אביה אין לה מזונות רבי יהודה היינו
זכרים כדאמרינן טעמא
א"ד כיון דא"ל על השני
ללוי בנשואין מודה: ת"ק סבר ממאנת
לאשמועינן אבל מן הנשואין אפילו
ת"ק אלא לאו ממאנת איכא בינייהו דתנא
כדי שיקפוץ וכו': כי
כתובה תנאי כתובה נמי
אית לה. וה"ק אלמנה בבית אביה
נתאלמנה אין לה אי נמי לאשמועינן
אתא רבין אר"ל ארוסה
ל"ל כגון מזוני דתנאי
קמא סבר ה אית לה ורבי יהודה סבר לית
דוקא אלמנה מן האירוסין יש לה
כו' וה"ה לממאנת דאין כאן נשואין
שמתה א"ל כתובה א"ל
כתובה ככתובה ואע"ג
לה בעי ריש לקיש בת יבמה יש לה מזונות
אביי זילו אמרי לי' שקילי
דנכסי דקמא כדייבם דמו
מן הנשואין אין לה אבל ממאנת
דהא עקרתינהו ואתא רבי יהודה
טיבותיך ושדי אחיזרא
שהרי קם הוא לנחלה
או אין לה מזונות כיון דאמר מר ו כתובתה
אע"ג דנשאת אית לה ואתי שפיר הא
למימר עודה בבית אביה בתחלתה
כבר תרגמה לעיל רב
אפ"ה אין על הבנים
על נכסי בעלה הראשון לית לה או דלמא
אושעיא ולוי לשמעתי'
של יבם לזון את היבמה
שלא יצתה משם בנשואין יש לה
דאמר ממאנת איכא בינייהו ואם תאמר
בבבל: בנין נוקבין וכו'.
שהרי ראשון לא כתב לה
כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה רבנן
ובשומרת יבם מאי אתא לאשמועינן
מזונות אבל משיצאה בנישואין אין
ז
רב תני עד דתלקחן ולוי
אלא בנין נוקבין דיהווין
לה: בת יבמה. הכונס את יבמתו
דאי למידק דוקא מן האירוסין אבל
משני אית לה תיקו:
בעי רבי אלעזר בת
תני עד דתבגרן בגר אף על
ליכי מינאי ולא מאחי
פי דלא אנסוב א"נ אנסוב
א"ד כיון דאי לית לה
מן הנישואין לא מאי איריא שומרת
וילדה לו בת יש לה מזונות לאחר
שניה יש לה מזונות
או אין לה מזונות
אע"ג דלא איבגור דכ"ע
מראשון כתובה. פי' כגון
יבם אפילו אלמנה שאינה זקוקה ליבם
מיתת האב מן האחין מנכסי אביה
כיון
לא פליגי דל"ל. פי' שהרי
שלא הניח נכסים שיעור
או לא: כיון דאמר מר. כתובתה
נמי אין לה ויש לומר דנקט שומרת
נישואין ובוגרת מוציאין
כתובתה תקינו לה רבנן
מרשות אב לגמרי כ"ש
משני כדמפרש בהחולץ
אינה על נכסי יבם תנאי כתובה דילה נמי לאו על נכסיו הוא: או דלמא.
יבם לרבותא דלא מיבעיא ארוסה דאכתי מיחסרא מסירה לחופה
מרשות אחים ופשיטא
כדי שלא תהא קלה
אלא אפי' שומרת יבם דלא מיחסרא שיכול לבא עליה בעל כרחה
כיון דאמרינן התם אי לית ליה נכסים לראשון תקינו לה רבנן משני כדי
דאין לה מזונות כי פליגי
בעיניו להוציאה הלכך
שלא תהא קלה בעיניו להוציאה: אית לה. נמי תנאי כתובה להיות בתו
אפי' הכי יש לה מזונות ורבינו תם מפרש אלמנה בבית אביה
בארוסה פי' בנערה שלא
תנאי כתובה נמי כגון מזון
בגרה רב סבר לית לה דתני
הבת י"ל על השני וי"ל
נזונת: בת שניה. מי שנשא שניה מדברי סופרים דאמרי רבנן
שהיתה נשואה ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה והיינו בבית אביה
עד דתלקחן. פי' וקיחה
מזונות אצל הבנים (והאי
יש לה מזונות הואיל כשנתאלמנה או נתגרשה אכתי לא מת האב
לקמן בפרק אלמנה השניה אין לה כתובה ולא מזונות
דאירוסין שמה קיחה ולא
דלא מיבעי' ליה ביבמה
בתה שילדה לו ומת: יש לה מזונות. מנכסיו או לא:
ולא בא זמן חיוב מזונות ולא מיפסיד מידי ודייק דממאנת לת"ק
מחייב במזונות ולוי סבר
גופא נמי כה"ג משום
אית לה דתני עד דתבגרן.
דגבי יבמה פשיטא ליה
מבית אביה נפקא דמדאתא רבי יהודה לטפויי למימר דעודה בבית
כיון דא"ל מזונות מנכסי יבם
פי' אבל נערה אע"פ
אביה בעינן מכלל דת"ק דבית אביה אפילו יצתה והיינו בכה"ג דמיאנה דעקרתינהו לנשואין קמאי והרי היא כאילו לא נשאת מעולם
שנתארסה יש לה מזונות
אצל הבנים שהרי מחמת
ואין נראה דכיון דנשאת שוב אין לה מזונות דאין לאב רשות בה ופירוש הקונטרס נראה עיקר: בת יבמה יש לה מזונות או
עד שתבגר או עד שתנשא:
נשואי ראשון נזקקה ליבם
כתנאי עד מתי הבת
וכשמת היבם נתאלמנה
אין לה מזונות. נראה דיבמה עצמה פשיטא ליה דיש לה מזונות דגבי דידה אמרינן תנאי כתובה ככתובה וכי לית ליה לראשון
ניזונית עד שתתארס משום
זו מנשואי ראשון והרי
תקינו לה גם מזונות משני אבל בת מיבעיא ליה אי אלימא כמותה למהוי תנאי כתובה ככתובה וכגון דלית ליה לראשון דאי
ר"א אמרו עד שתבגר
היא אלמנת ראשון וקורא
וקי"ל דאין הלכה כיחיד
אני בה ומיתזנא מנכסי
אית ליה ממה נפשך גביא ובכה"ג אזלה בעיא דבת שניה דפשיטא ליה דשניה עצמה לית לה דלגבי דידה הוי תנאי כתובה
אלא כת"ק: בעו מיני'
כ"י מיגר אלמנותיך לפיכך
ככתובה אבל גבי בת מיבעיא לן וי"מ דאף בדאית ליה לראשון קבעי אע"ג דלדידה פשיטא דאית לה מזונות בין אית ליה בין לית
מר"ש ממאנת י"ל מזונות
מזונותי' על נכסי בעל
ליה כדפי' בבתו מיבעיא ליה דמראשון ודאי לית לה שהרי הוא לא כתב לה אלא בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון יתבין והאי לאו
או אין לה מזונות. פי'
הראשון ואם אין לו נכסים
הבת שהשיאוה בקטנותה
אין לה מזונות על נכסי
מיניה היא אבל מן השני דלמא אית לה כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני דכל תנאי יהיו על השני מוטלין ולענין מזונות הבת אע"ג
אמה ואחי' ומיאנה בבעלה
שני) מאי תיקו: בעי ר"א
דאית ליה לראשון כיון שאינה נזונת מהם כמאן דלית ליה דמי ותקינו לה רבנן משני או דלמא משני נמי לית לה וצריך עיון אי הוה מצי למיבעי
וחזרה אצל אחין יש
בת שניה. פי' הבא על אם
נמי לענין כתובת בנין דכרין דדלמא לית לה דהא מאחיו ירית או דלמא איכא למיחש דלמא מימנע האב ולא יהיב דחייש דלמא נפלה לה
לה מזונות מן האחין
אמו והוליד ממנה בת (בן)
דאמרי' נשואין קמאי עקרי
ויש לו בנים מאשה אחרת
קמיה יבם ומיהו אארוסה נראה דלא הוה מצי למיבעי לענין כתובת בנין דכרין דהא לא יהיב לה אב מידי כל זמן שהיא ארוסה:
וה"ה כמי שלא נשאת
ומת י"ל מזונות או לא
בת